DESBELE נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ ואח'

פסק דין

1.עניינם של התובעים, 11 במספר, אוחד בתיק זה ונדון בפנינו. התובעים פליטים מאריתריאה, עבדו בעבודות ניקיון בבית מלון מעלה החמישה – נתבעת מס' 3 – במהלך תקופות שונות ופוטרו כולם ביום 25.5.11 (מוסכמה מס' 4). בתחילה הועסקו באמצעות הנתבעת 1 (מוסכמה מס' 2) שהוציאה להם תלושי שכר המשקפים את ששולם להם בפועל. החוזה שבין הנתבעת 3, שהיא המפעילה של המלון, לבין הנתבעת 1, הסתיים בסוף חודש מרץ 2011. התובעים נקלטו בנתבעת 2 (מוסכמה מס' 3) מאותו מועד עד פיטוריהם כאמור.

2.בתביעתם כאן מבקשים התובעים לקבל פיצויי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי חגים, תשלום חלף הפרשות לפנסיה, פיצוי מיוחד, כאשר תובע מס' 2 תבע גם דמי מחלה שלא שולמו לו לטענתו. אין חולק כי לתובעים לא שולמו זכויות קוגנטיות שונות (אף שיש מחלוקת על הסכום לו הם זכאים).

3.המחלוקת העיקרית שיש להכריע בה הינה מי מהנתבעות חבה לתובעים את הזכויות הנתבעות, כאשר כל אחת מהנתבעות טוענת שיש להטיל את האחריות, או את מרביתה, על רעותה. למעשה יש לקבוע מי הייתה המעסיקה ממנה זכאים הם לזכויות הקוגנטיות הנתבעות. לאחר שנכריע בסוגיה זו יהיה עלינו לבחון את הזכאות לזכויות הנתבעות ולקבוע את הסכום לו זכאי כל אחד מהתובעים.

טענות הצדדים

4.לטענת התובעים יש להם את הזכויות לכל הרכיבים שתבעו ובפרט עומדת להם הזכות לקבל פיצויי הלנה וכן פיצוי על התנהלות לא חוקית בשל התנהלות הנתבעות ושלילת זכויות התובעים שלא כדין. לטענת התובעים ביקשה נתבעת 2 לקבלם לעבודה לאחר שנתבעת 1 הפסידה את החוזה שהיה לה עם המלון, ללא הוותק שצברו עד אותה שעה. לטענתם פוטרו לאחר שביקשו לעמוד על זכותם ופנו לבא כוחם, מטעם קו לעובד, ששלח מכתב למלון ולחב' הוד (כמפורט בס' 8 לתצהירו של חאלד דוחי, נספחים א-ג לתצהיר). ניסיון זה לשלול מהם את הוותק שצברו בעבודה קשה, ופיטוריהם על רקע זה, היה שלא כדין והוא מזכה אותם בפיצוי על התנהלות לא חוקית.

לטענת התובעים הם זכאים לפיצוי פיטורים הואיל ועבדו באותו מקום עבודה למעלה משנה, כל אחד לפי תקופת עבודתו. כמו כן כיוון שפוטרו כולם ביחד מבלי שקיבלו הודעה מוקדמת הם זכאים לתשלום חלף הודעה מוקדמת, שווה ערך לשכר חודש עבודה הואיל וכולם עבדו מעל לשנה בבית המלון. באשר לחופשה וחגים, הרי שזכויות אלה לא שולמו להם באופן מלא. כמובן שהסכומים ששולמו יש להביאם בחשבון ולהפחיתם. בכל אופן נותרו סכומים שלהם הם זכאים, כמפורט בחישובים ובסיכומים שהוגשו מטעמם. לתובעים לא הופרשו דמי גמולים לפנסיה ולכן הם זכאים לפיצוי חלף ההפרשות המחויבות, בהתאם לצו הרחבה בענף המלונאות ולשיעורים הקבועים בו. תובע מס' 2 טוען כאמור כי לא קיבל תשלום עבור ימי מחלה והוא הציג אישורים המתייחסים לימי מחלה, במהלך תקופת עבודתו.

5.לטענת הנתבעת 1, חברת י.ב. שיא משאבים בע"מ (להלן: "חב' שיא"), היא הייתה "צינור" להעברת תשלומים לעובדים, אך לא הייתה מעבידתם. התשלומים שהועברו לה על ידי הנתבעת 3 (להלן: "המלון") לא כיסו אלא את השכר ותקורה נמוכה, כאשר את כל הזכויות הסוציאליות הנתבעות כאן, צריך היה המלון לשלם לעובדים ישירות. בכל אופן הואיל והם משמשים כחברת כח אדם הרי שלאחר חלוף 9 חודשים, הפכו התובעים להיות עובדים של המשתמש – המלון – בהתאם להוראת סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כ"א. מאותה עת בוודאי יש לראות בחב' שיא "כצינור" להעברת הכספים בלבד, ויש להטיל את כל החבויות ואת כל האחריות לתשלום הזכויות בגין העסקתם לאחר 9 החודשים הראשונים, על המלון. עוד טענה חב' שיא כי היא לא פיטרה את העובדים, אלא ההתקשרות שלה עם המלון הופסקה על ידי המלון בסוף חודש מרץ. כיון שכך בוודאי אין לחייבה בתשלום פיצוי פיטורים או תשלום חלף הודעה מוקדמת.

טענה נוספת של חב' שיא הייתה ביחס לזיכויי מס הכנסה שהוענקו לתובעים בשיעור של שנים ורבע אחוז, הניתנים ככלל למי שהינם תושבי ישראל. עת שילמה לתובעים את שכרם מידי חודש בחודשו חישבה להם זיכוי מס בשיעור האמור בשגגה. בסופו של דבר נדרשה חב' שיא על ידי מס הכנסה, לשלם למס הכנסה את הסכומים שלא נוכו מהעובדים, בגין זיכוי המס. לטענת חב' שיא יש לקזז מהסכומים בהם תחויב, ככל שתחויב, את הסכומים שנדרשה לשלם למס הכנסה, כמפורט בסיכומיה, ובמסמכים שהגישה בעניין זה.

בעניין האחרון טען ב"כ התובעים כי לא ניתן לערוך קיזוז ובכל אופן חב' שיא בע"מ לא הגישה השגה על הקביעה של מס הכנסה, והיה עליה להיאבק כנגד דרישה זו, לפיה אין העובדים זכאים לזיכוי המס. היא ביכרה שלא להשיג על דרישת מס הכנסה ולהעלות טענת קיזוז נגד התביעה של התובעים. בנסיבות אלה אין מקום לשעות לטענת הקיזוז.

6.לטענת נתבעת 2 - ג.מ.א. הוד בע"מ (להלן: "חב' הוד") התקשרה היא עם המלון על דעת זאת, שכל העובדים שתקבל יתקבלו ללא הוותק הקודם שלהם, ובכל אופן כל הזכויות שנצברו לעובדים, קודם ההתקשרות שלה עם המלון, ישולמו על ידי המלון. היא אף דרשה מהעובדים לחתום על התחייבות, לפיה אין היא חייבת בחובות בגין תקופת עבודה קודמת. בכל אופן אין לחייבה בתשלום הזכויות שנצברו קודם לתחילת ההתקשרות שלה עם המלון. באשר לסיום העבודה של התובעים הרי שזה נעשה לדרישת המלון, ובוודאי שאין לחייבה בתשלום פיצוי פיטורים והודעה מוקדמת, הואיל והתובעים עבדו אצלה פחות מחודשיים, מעת שהתקשרה עם המלון ועד פיטוריהם. באשר "לפיצוי המיוחד" הרי שהתובעים עבדו אצלה פרק זמן קצר מאוד והיא הפסיקה את עבודתם לאור הדרישה שבאה מצד המלון.

7.לטענת המלון (הנתבעת 3) הוא התקשר ישירות עם חב' שיא שהייתה חברת שירותים ולא חברת כח אדם. כיון שכך כלל לא חל חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כ"א. התובעים היו עובדי חב' שיא, כאשר המלון שילם עבור כל זכויותיהם לחב' שיא, בהתאם לתמורה עליה הוסכם. ככל שיש לחייב בתשלום בגין זכויות שונות, הרי שיש לחייב את הנתבעות חב' שיא וכן את חב' הוד, שהיו כאמור המעסיקות של התובעים. עוד טען המלון כי חב' הוד הינה זו שפיטרה את התובעים והיא זו שצריכה יחד עם חב' שיא לשאת בתשלום פיצויי הפיטורים ותשלום ההודעה המוקדמת. באשר לסכומים ששולמו לתובעים ביתר ואותם יש לקזז לטענת חב' שיא כאמור, טען המלון כי את הקיזוז יש לעשות מהחלק שיושת עליו, ככל שיוטל עליו, הואיל ואת הכספים לעובדים שילם המלון לחב' שיא.

8.באשר לפיצוי המיוחד טענו שלושת הנתבעות כי אין להטיל עליהם פיצוי כזה שנעדר מקור נורמטיבי. באשר לפיצויי הלנה טענו כי יש מקום להפחיתם הואיל וכאן עלתה שאלה מהותית שהצריכה הכרעה משפטית – מיהו החייב בפיצויי פיטורים בשים לב למורכבות הסיפור במקרה דנן.

9.בפנינו העידו גב' יאנה רויטמן מטעם נתבעת מס' 1 , מר דמיאן דן מטעם נתבעת מס' 2 ומר איתן ליברמן מטעם נתבעת מס' 3 וכך גם חלק מהתובעים. לאחר סיום פרשת ההוכחות הוגשו סיכומי הצדדים ולהלן פסק הדין.

הכרעה

חב' שיא חברת כח אדם

10.השאלה הראשונה בה עלינו לעסוק הינה מעמדה של חב' שיא. כאמור לטענת ב"כ המלון יש לראותה כחברת שירותים. טענה זו נטענה כדי לחמוק מתחולת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כ"א התשנ"ב – 1996 (להלן חוק קבלני כח אדם). מהעדויות עולה כי חב' שיא בע"מ הינה חברה שמספקת עובדים בעיקר לרשויות מקומיות, כפי שהעידה הגב' ברויטמן (ס' 5 לתצהירה). העובדים שובצו לעבודה על ידי עובדי המלון, הפיקוח עליהם נעשה על ידי עובדי המלון, הם השתמשו בביגוד ציוד וחומרים שסיפק להם המלון, סידורי העבודה וכל ההוראות במהלך העבודה נעשו על ידי המלון, העובדים דיווחו על שעות עבודתם בשעון נוכחות כמו שאר עובדי המלון (וראה עדות התובעים בעמ' 16- 17, 22-23, 26-27 ואף עדותו של מר ליברמן בעמ' 61 ש' 14, 62 ש' 12). נציין כי גם בחוזה ההתקשרות (שצורף כנספח א' לתצהירה של גב' ברויטמן) צוין כי חב' שיא הינה חברת כח אדם והשמה. עוד עולה מגופו של החוזה וטיב ההתקשרות כי חב' שיא הינה חברת כח אדם – לנוכח התחייבותה לספק עובדים שיעבדו אצל המשתמש ואין בו התחייבות לספק שירותי ניקיון ולפיכך היא אינה חברת שירותים. לטענת המלון החוזה נספח א' מזויף. לצורך דיון בחלק זה אין לדבר נפקות הואיל וחשוב היה לראות מה וכיצד מציגה חב' שיא את עצמה ואת שירותיה ואף אם החוזה לא נחתם על ידי נציג המלון, הרי שהוא מייצג את פעילותה של חב' שיא. מהאמור בחוזה עולה כי חב' שיא הייתה למעשה קבלן כח אדם, שהעסיקה את העובדים כקבלן כח אדם ואף אסרה על המשתמש – המלון – להעסיקם ישירות (בניגוד להוראת סעיף 15 לחוק קבלני כח אדם). לנוכח כל זאת ברור כי חב' שיא, בהיותה קבלן כח אדם, חל עליה חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם.

מי היה מעסיקם של התובעים בתשעת חודשי העבודה הראשונים

11.לטענת הנתבעת 1 חב' שיא יש לראות את המלון כמעסיק של התובעים ואילו אותה יש לראות "כצינור" בלבד שעסק בהעברת כספים ומתן שירותים למלון, וכך היה מהיום הראשון להתקשרות. טענה זו אין אנו מקבלים. אף בחוזה ההתקשרות, נספח א' לתצהירה של גב' ברויטמן, נכתב מפורשות כי העובדים יהיו "לכל דבר וענין כעובדיה של חברת כ"א והשמה... " (סעיף 7 לנספח א' הנ"ל) בסעיף 8 לחוזה נקבע כי נאסר על המלון להעסיקם ישירות. חב' שיא הייתה זו שהביאה את מרבית העובדים (אף אם חלקם הגיע ישירות למלון) היא שילמה להם את שכרם ופעלה למעשה ככל קבלן כ"א, שמספק עובדים למעביד-המשתמש. בנסיבות אלה יש לדחות את טענת חב' שיא בע"מ כי הייתה "צינור" בלבד. כך גם אין לקבל את הטענה כי יש לראות בה מעסיק במשותף עם המלון בתשעת החודשים הראשונים.

אופי וצורת ההעסקה בתקופה הראשונה – 9 החודשים – היה בהתאם למקובל אצל קבלני כח אדם ובהתאם להקשר התעשייתי בתחום זה.