BANK LAND ARAB EGYPTIAN נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים

החלטה

בתביעה זו עותר התובע לפסק דין הצהרתי בדבר בטלות הכרזת הנתבע והיחס למניות התובע בחברת מלונות ארץ ישראל בע"מ, כנכס נפקד (להלן: "המניות" ו- "החברה" בהתאמה) וכן, בטלותן מעיקרה של פעולות שננקטו ביחס למניות אלו במשך השנים. לחלופין, התבקש בית המשפט ליתן הצהרה המורה לנתבע למסור לידי התובע את תמורת המניות, לרבות הרווחים שהצטברו בידי הנתבע מעת החזקת המניות ועד למועד מכירתן לצדדים שלישיים.

לנוכח תביעה זו, עתר הנתבע לדחייתה על הסף, בין היתר, בטענה שאין מקום ליתן סעד הצהרתי, מקום בו ניתן לעתור לסעד אופרטיבי, ממשי.

בתגובה לבקשה זו השיב התובע, כי "אין באפשרותו, בשום מקרה, בשלב הזה, לכמת את דרישותיו הכספיות מהנתבע. מדובר בביצוע פעולות חשבונאיות מורכבות מאוד, ואשר אין בידי התובע נגישות למסמכים הנוגעים ולמוסדות שפעלו" (סעיף 22 לתגובת המשיב לבקשת דחיית התובענה על הסף). בתגובתו הוסיף התובע וביקש, כי ככל שבית המשפט ימצא פסול בעתירה לסעד הצהרתי, תינתן לתובע אפשרות לתיקון כתבי הטענות.

במועד שלאחר הגשת הבקשה והתשובה, על מנת שתהיה תמונה שלמה יותר, הוריתי על הגשת תצהירים, תוך שנקבע, כי הבקשה למחיקה על הסף תוכרע בהמשך. בדיון שהתקיים היום בפני נשאל ב"כ התובע מה תכלית הסעד ההצהרתי המבוקש, ותשובתו הייתה כי בכוונת מרשו לעתור להשבה או לפיצויים. משהתבקש לנמק את הגשת התובענה ככזו המכוונת לסעד הצהרתי, ולא לסעד ממשי, הפנה לנימוקי התובע בתגובתו האמורה והסביר, כי בקשת סעד ממשי תחייב את מרשו בתשלום אגרת בית משפט בסכומים גדולים ומכאן הבקשה לסעד הצהרתי.

לאחר שעיינתי בתצהיר התובע, וכן שבתי ושקלתי את הבקשה לדחייה על הסף, דומני, כי אין מקום להמשך הדיון על בסיס כתב התביעה כמו שהוא, ואם חפץ התובע בהמשך ההליך, עליו לתקן את כתב התביעה ולכלול בו את הסעדים האופרטיביים המבוקשים בגין העובדות המתוארות בכתב התביעה.

כפי שנפסק עוד בע"א 734/83 חברת החשמל לישראל נ. דוידוביץ', פד"י לח (1) 613, בעמ' 620-621: "חובה יתרה על המתדיינים להקפיד על מיצוי זכויותיהם בדרך יעילה ככל האפשר ולהימנע מתמרונים היוצרים עומס יתר דיוני אשר אותו ניתן למנוע". מתן סעד הצהרתי הנו עניין המסור לשיקול דעתו של בית המשפט. בדרך כלל, משמבקש אדם לעתור לסעד הצהרתי, לצורך הגשת תביעה נוספת לסעד ממשי, יהא בכך עומס דיוני מיותר, הן על בית המשפט והן על הצד הנתבע, אשר במידת האפשר, יש למונעו. משכך, על העותר לסעד הצהרתי להצביע על אינטרס מיוחד, המצדיק כפל התדיינות זה, שאלמלא כן, ייטה שיקול הדעת המסור לבית המשפט בעניין זה, שלא להעניק את הסעד ההצהרתי ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ. ברנר, פ"ד לב(1) 85, עמ' 90-92 (1977); ע"א גליקלד נ' צ'ורני (צ'רנוי) (פורסם במאגרים 10.9.07) והאסמכתאות המופיעות שם).

לטעמי, לא הצביע התובע על אינטרס המצדיק מתן סעד הצהרתי.

התובע טוען, כי בנסיבות העניין יש להתיר לו לתבוע סעד הצהרתי בשלב זה, לנוכח קשיי הערכת שווי הסעד הממשי, בין אם על דרך פיצויי כספי ובין אם על דרך השבה. לכך משיב הנתבע, כי ההערכה הכספית של הסעדים הממשיים האפשריים אפשרית בהחלט: המניות נושא התביעה נמכרו בידיו לצד ג' במחיר מסוים וידוע, אותו ניתן למסור לתובע; במקביל, למניות נושא התביעה, בידי הנתבע מניות נוספות באותו תאגיד, מהם התקבלו דיבידנדים במשך השנים. גם סכומים אלו ניתן למסור לתובע; למקרה של סעד השבה – המניות הועברו לתאגיד הנסחר בבורסה, כך שהמחירים ידועים ומכל מקום, ניתן לאומדם בידי מומחה.

אינני סבורה, כי הקשיים להם טוען התובע בהערכת שווי הסעד הממשי שבכוונתו לעתור לו בהמשך, מצדיקים פיצול העניין ותביעה לסעד הצהרתי, ללא סעד ממשי. לעיתים קרובות הערכת שוויו הכספי של סעד מצריך מאמץ מסויים. מניעת מאמץ זה מהתובע איננו מצדיק כפל התדיינויות על המאמץ הכרוך בכך, הן לנתבע והן לבית המשפט (ובעצם גם לתובע). לא מצאתי כי בנסיבות העניין קיים קושי חריג באומדן שווי הסעד הממשי ונראה, כי לאמיתם של דברים בלב העניין מצוי הרצון לחסוך בתשלום אגרת בית משפט. נימוק זה איננו מצדיק מתן סעד הצהרתי על ההכבדה הנובעת ממנו.

עוד יוער, כי אם בכוונת התובע לעתור בהמשך להשבת מניותיו, מעוררת תביעה לסעד הצהרתי, ללא סעד ממשי, קושי מיוחד. המניות בעיקרן החליפו ידיים מספר פעמים, מאז היו בבעלות המשיב. משכך, נראה כי קיימים צדדים שלישיים, רוכשי המניות, אשר עשויים להיפגע מהליך זה, וזכאים הם להיות צד לו. אף טעם זה, תומך בהימנעות מהמשך ההליך במתכונת הקיימת בו הסעד המבוקש הנו ההצהרתי בלבד, כאשר הנתבע הנו האפוטרופוס לנכסי נפקדים בלבד, ולא מחזיקי המניות דהיום.

לאור האמור, סבורה אני, כי לא עלה בידי התובע להראות במקרה דנן אינטרס לגיטימי המצדיק את מתן הסעדים ההצהרתיים שהתבקשו. עם זאת, אין למחוק תביעה על הסף, מקום שניתן לרפא את הפגם שנפל בה ולתקנה, כך שתחת הסעד ההצהרתי המבוקש, יתבקש סעד אופרטיבי. אני מאפשרת לתובע לעשות זאת עד ליום 1.5.11. אם לא יוגש כתב תביעה מתוקן עד למועד זה, תימחק התביעה ללא הודעה נוספת, ואזי יישקל גם נושא ההוצאות לטובת הנתבע בגין התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪.

המזכירות תעלה התיק ללשכתי ביום 2.5.11.

ניתנה והודעה היום כ"ח אדר ב תשע"א, 03/04/2011 בהעדר הצדדים, אשר התבקשו לחזור לאחר ההפסקה לקבל את ההחלטה.

תמר בזק רפפורט, שופטת

הוקלד על ידי: רחל אמויאל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: