9.5 שנות מאסר למורשע במסגרת הסדר טיעון בשורה של מעשים מגונים בקטינים ומעשה סדום.

בתום פרשת התביעה חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (שהוגש במסגרת הסדר טיעון), והורשע בעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - החוק), בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק וגם סעיף 345(א)(3) לחוק, ובעבירה של מעשה מגונה לפי סע' 348(א) לחוק בנסיבות סע' 345(א)(3) לחוק - ריבוי עבירות. לא נערך הסדר לענין העונש. הוגשה לבית המשפט הצהרת נפגע עבירה - המתלונן.

אלה מעשי הנאשם על פי כתב האישום המתוקן (תמצית):

כשהיה המתלונן בן כ-11 שנה, הוא נהג להתלוות אל אביו לישיבה בבני ברק. הנאשם נהג להסתובב בשכונת מגוריו של המתלונן ובהזדמנויות שונות אף למד תורה יחד עם אביו של המתלונן. בפוגשו במתלונן בגינת שעשועים ציבורית, ניגש הנאשם אל המתלונן והצמיד אותו לגופו, באופן שהמתלונן בגבו אל הנאשם, ואז הנאשם חיבק את המתלונן, ליטף את גופו ונישק אותו בצווארו. כשסיים, נתן הנאשם למתלונן כמה שקלים ושלח אותו לקנות ממתק. יום לאחר מכן, הנאשם חיבק את המתלונן ואמר לו להיכנס איתו למבנה בית כנסת סמוך. בבית הכנסת, שהיה ריק מאדם, חיבק הנאשם את המתלונן, נישק אותו בצווארו וליטף את חזהו של המתלונן, מתחת לחולצה. הנאשם נגע באיבר מינו של המתלונן ועיסה אותו מעל הבגדים. הנאשם הורה למתלונן שלא לספר לאיש על שעשה לו ונתן לו ארטיק. ימים אחדים לאחר מכן, המתלונן נכנס עם הנאשם לרכב בו נסע הנאשם. בתוך הרכב ליטף הנאשם את המתלונן מעל חולצתו ועיסה את איבר מינו של המתלונן, מתחת לבגדים. ימים אחדים לאחר מכן, הנאשם הכניס את המתלונן לבית כנסת סמוך והושיב את המתלונן על ברכיו. הנאשם ליטף את גופו של המתלונן והכניס ידיו מתחת לחולצתו של המתלונן, בזמן שאיפשר למתלונן לשחק במכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו. סמוך לאחר מכן, הושיב הנאשם את המתלונן לידו, הכניס את ידיו אל מכנסיו של המתלונן ונגע באיבר מינו של המתלונן. בהמשך, פתח הנאשם את מכנסיו שלו, והניח את ידו של המתלונן על איבר מינו. הנאשם אחז בידו את ידו של המתלונן, ונגע באמצעות ידו של המתלונן באיבר מינו שלו. לאחר מכן נתן הנאשם למתלונן 5 שקלים. יום לאחר מכן, הנאשם הכניס את המתלונן לתוך רכבו. ברכב, הוציא הנאשם את איבר מינו ושפשף באמצעות ידו של המתלונן את איבר מינו, עד שהגיע לסיפוק. ימים אחדים לאחר מכן, הנאשם לקח את המתלונן אל חדר בישיבה. מיד עם כניסתם לחדר, כלא הנאשם את המתלונן ע"י כך שנעל את החדר והשכיב את המתלונן בכוח על המיטה. הנאשם התפשט, הוריד את מכנסיו של המתלונן, אחז בצידי גופו של המתלונן ונגע בגופו עם איבר מינו. סמוך לאחר מכן, החל להחדיר הנאשם את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. המתלונן צעק מחמת הכאב ואז הוציא הנאשם את איבר מינו והתחכך בישבנו של המתלונן עד שהגיע לסיפוק מיני. כשבועיים אח"כ, קרא הנאשם למתלונן אל מכוניתו, שם הכניס את ידו לתוך מכנסיו של המתלונן ונגע באיבר מינו של המתלונן. וכל זאת, לשם גירוי וסיפוק מיני.

טיעוני הצדדים לעונש (תמצית):

טיעון התביעה: המעשים בוצעו לפני כ-10 שנים, כאשר המתלונן, יליד 1991, היה בערך בן 11 שנים. פער הגילאים בין הנאשם למתלונן הוא גדול, שכן הנאשם יליד 1952. בין הנאשם למתלונן היתה היכרות מוקדמת. מדובר בשבעה אירועים שונים בגינם הורשע הנאשם, כאשר האחרון שביניהם התרחש לעיני חברו של המתלונן, ובעקבות כך המעשים הופסקו. העבירות שבהן הורשע הנאשם הן עבירות חמורות, ובפסיקה ניכר כי נקודת המוצא בגזירת העונש צריכה להיות עונש המקסימום הקבוע בחוק, במיוחד כשמדובר בריבוי עבירות, כמו במקרה דנן. העובדה שהנאשם ניצל את המרות בהיותו תלמיד של האב, את תמימות המתלונן, כמו גם את גילו הצעיר והרקע האישי שלו בהיותו ילד חרדי למשפחה מרובת ילדים ודלת אמצעים, מוסיפה נופך של חומרה למעשים. כמו כן, ישנה הסלמה ועלייה בדרגות החומרה של המעשים, כך שבתחילה היו גיפופים, בהמשך נגיעות באיבר המין של המתלונן ולבסוף מעשה הסדום. התמשכותם של המעשים על פני תקופה של מספר שבועות והפסקתם רק לאחר שחבר של הנאשם ראה את המתרחש, משמשים נסיבות לחומרה. נדבך נוסף הינו הנזק שנגרם למתלונן. מפנה לתמליל העימות, לעדות המתלונן בבית המשפט, ולהצהרת הנפגע, מהם ניתן ללמוד על תחושותיו הקשות של המתלונן ולפחד שחש לאורך השנים מהנאשם, כמו גם על השלכות המעשים על חייו, והנזק הנפשי שנגרם לו בעקבות כך. היבט נוסף לחומרה הוא התנהגות הנאשם בחקירה, ובמיוחד בעימות עם נפגע העבירה, כאשר הכחיש מספר רב של פעמים כי הוא מכיר את המתלונן. בנוסף, אומנם הנאשם הודה במעשים, אך עיתוי ההודיה לא חסך למתלונן וחברו את מתן העדות בבית המשפט, אלא חסך רק לנאשם עצמו את העדות. נקודה נוספת היא שבמשך כל השנים שחלפו מאז המעשים, הנאשם לא פנה לטיפול. התביעה עותרת לעונש של מאסר בפועל ארוך וממושך דו ספרתי, מאסר על תנאי ארוך וכן פיצוי גבוה למתלונן (הגישה פסיקה).

טיעון ההגנה: האירועים התרחשו לפני כ-11 שנים, ונפרסו על פרק זמן של שבועיים לערך. הנאשם כבן 60, רווק, סיים 10 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא בשריון ושירת במילואים עד שנפגע בתאונת דרכים. עד למועד ביצוע העבירות בתיק דנן, ומאז שהופסקו המעשים בתיק זה, הנאשם לא היה מעורב בביצוע עבירות כלשהן. הנאשם סובל מבעיות בריאותיות כגון לחץ דם גבוה, סכרת וכולסטרול. כמו כן הנאשם סובל מחרדות, ונוטל כדורי הרגעה. יש להתחשב בכך שהנאשם הודה במעשים והביע חרטה, הגם שהיא הגיעה בסיום פרשת התביעה, שכן הנאשם לקח אחריות על מעשיו ואף חסך זמן שיפוטי. באשר לעבירות המעשה המגונה, יש לציין כי לא היה שימוש בכוח, לא היו איומים ומדובר בקורבן מוכר. באשר לעבירת מעשה הסדום, על פי כתב האישום מדובר בתחילה של ביצוע העבירה, קרי התחלה של חדירה. המתלונן הגיש את התלונה בשנת 2008, כ- 7 שנים לאחר שהופסקו המעשים, וכתב האישום הוגש למעלה משנתיים לאחר הגשת התלונה הראשונית. בפסיקה מתייחסים לכך שעונש הניתן בריחוק זמן מביצוע העבירה מאבד מכוח ההרתעה שלו, ובוודאי במקרה שבו המעשים הופסקו שלא בעקבות פתיחתה של חקירה משטרתית. הנאשם היה במעצר תקופה של כ- 3 חודשים, ומאז נמצא במעצר בית מלא, למעט הקלה שניתנה לו בנובמבר 2011. בית המשפט מתבקש למדוד את עונשו של הנאשם במידת החסד והחמלה. הנאשם היום אינו אותו אדם שביצע את העבירות. לעניין הפיצוי, יש לקחת בחשבון שמדובר באדם שחי בישיבות ואין לו הכנסה. באשר לפסיקת התביעה, בית המשפט מתבקש לאבחן בין המקרים שם למקרה שלפנינו, שכן אין הרבה מקרים של חלוף זמן מאז ביצוע העבירות, נאשם ללא הרשעות קודמות ומעשים שבוצעו ללא שימוש בכוח או באיומים, כפי שבמקרה שלפנינו (הגישה פסיקה).  הנאשם: הצטער והביע חרטה.

דיון וגזירת העונש:

שקלנו לנאשם לחומרא:

1.       עצם העבירות שביצע הנאשם - בצד העבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס, קבע המחוקק עונש מאסר מחמיר של עד 16 שנים, ובצד העבירה של מעשה מגונה - עד 7 שנים. הנאשם הודה והורשע בריבוי עבירות - 6 מעשים - מסוג של מעשה מגונה. אלה עבירות שבצידן המחוקק אף קבע עונש מזערי [סע' 355 (א) ו-(ב) לחוק].

2.       נסיבות חמורות בביצוע העבירות - עפ"י כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם:

א.      פער גילאים - המתלונן, יליד 1991, היה קטין כבן 11 שנה במועד ביצוע העבירות. הנאשם, יליד 1952, היה כבן 50 שנה בעת ביצוע העבירות, היינו מבוגר בכ- 40 שנה מהמתלונן.

ב.      היכרות מוקדמת - הנאשם נהג להסתובב בשכונת מגוריו של המתלונן, ובהזדמנויות שונות אף למד תורה יחד עם אביו של המתלונן. 

ג.        נראית הסלמה בהתנהגותו האסורה של הנאשם: הצמיד את המתלונן לגופו, חיבק, ליטף ונישק אותו בצווארו (סע' 2), נגע באיבר מינו של המתלונן ועיסה אותו מעל הבגדים (סע' 3, 8), עיסה את איבר מינו של המתלונן מתחת לבגדים (סע' 4), אחז בידו של המתלונן ונגע באמצעות ידו של המתלונן באיבר מינו שלו (סע' 5), שפשף באמצעות ידו של המתלונן את איבר מינו עד שהגיע לסיפוק (סע' 6), השכיב את המתלונן בכוח על מיטה, החל להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן, המתלונן צעק מחמת הכאב, ואז הוציא הנאשם את איבר מינו והתחכך בישבנו של המתלונן עד הגיעו לסיפוק מיני (סע' 7).

ד.      הנאשם נהג לתת למתלונן כמה שקלים וארטיק לאחר כמה מהאירועים (סע' 2, 3, 5 בכתב האישום המתוקן), היינו הוא ניצל את קטינותו, תמימותו ואת מצבו הכלכלי של המתלונן.

בכגון דא כבר אמר בית המשפט העליון את דברו:

"...אין צורך להכביר מילים לגבי חומרת העבירות בהן הורשע המערער. מעשי המערער רמסו את כבודו של המתלונן, קיפחו את ילדותו ופגעו בזכותו לאוטונומיה על גופו ועל נפשו. עסקינן בילד כבן 10 שנים בעת קרות האירועים. עבירת מין עלולה להשתרע על משך זמן של דקות, אך הנזק עלול ללוות אותו לתקופה של שנים רבות. מעשיו של המערער חמורים פי כמה מהטעם שהוא ניצל את תמימותו של הקטין והיכרותו המוקדמת...הקטין שימש עבור המערער אובייקט מיני נוח וזמין לפרי מעלליו. אין מדובר במעשה חד פעמי. ראוי כי הענישה במעשים כגון דא תהא מוגברת..." (ע"פ 9012/08 פלוני, בסע' 10 לפסה"ד). הדברים בעיקרם, יפים גם לענייננו בתיק זה.

3.       מצבו של המתלונן כתוצאה ממעשי הנאשם -

א.      הצהרת נפגע עבירה - המתלונן כתב: שלומו בסדר עד שמתחילים לעלות הזכרונות לפחות 3 פעמים ביום. הבטחון שלו ירד לרמה של אפס. נמאס לו לפחד מזה שהנאשם בחוץ. הוא רוצה לשכוח מהעבר אבל בחיים זה לא יקרה בגלל הנאשם. הנאשם הגביל אותו מלהתפתח בהרבה דברים כגון עבודה, בחורות, חברים, כסף. הוא היום במצב "סגור סגור!!" הוא לא מסוגל לעבוד יום שלם. חסר לו המון (שם, בעמ' 2).