6/15 התובע הצבאי הראשי נ' סמ"ר מתן ממו

1. התביעה הצבאית מערערת על העונש שנגזר לסמל מתן ממו, (להלן – "המשיב") שהורשע, על-פי הודאתו, בעבירה שעניינה נהיגה ברכב במצב השולל שליטה בו, לפי תקנה 26(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. כעולה מכתב האישום בו הורשע, בתאריך 30.9.2014 נהג המשיב בכביש 6 ובהגיעו סמוך למחלף שורק, סטה שמאלה מנתיב נסיעתו אל שולי הדרך, ופגע בתמרור. כתוצאה מפגיעה זו נעצר הרכב. בעקבות התאונה נגרמו נזקי רכוש לרכב הצבאי בסך שלמעלה מ-14,000 ש"ח.
2. בית הדין קמא עמד על תרומת המשיב בשירות צבאי כלוחם. הוטעם כי המשיב השתתף במערכת "צוק איתן" שהסתיימה זמן קצר לפני קרות העבירה, ובה נפל חבר קרוב של המשיב. עובדה זו השפיעה על המשיב כך ש"באותה תקופה מצבו של המשיב לא היה רגיל". בית הדין קמא אף נטל בחשבון את עובדת התלית הרשיון הצבאי של המשיב למשך 30 יום. בנסיבות אלה נגזרו למשיב ארבעים וחמישה ימי פסילת רשיונות נהיגה צבאי ואזרחי על תנאי למשך שמונה עשר חודשים, שלא יעבור על העבירה בה הורשע או כל עבירה לפי התוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה, וכן 200 ש"ח קנס.
3. התביעה הצבאית סבורה שיש להחמיר עם המשיב ולגזור לו, בנוסף, פסילה ממשית של רשיונות הנהיגה. הודגש כי לעבירה בה הורשע נקבעה בחוק "פסילת מינימום" בת שלושה חודשים, זאת בשים לב לסכנה הטמונה בנהיגה ברכב באופן שאין נשמרת השליטה בו באופן מלא ומיטבי.
4. באת כוחו של המשיב עתרה לדחיית הערעור, מטעמיו של בית הדין קמא. הופניתי לפסיקה המדגימה כי בעטייה של הרשעה בעבירה הנדונה, במקרים חמורים יותר, נגזרו עונשי פסילה בפועל למשך 30 ימים, או אף לתקופה קצרה מזו.

דיון והכרעה

5. נהיגה ברכב כשאין נשמרת בו השליטה המלאה מהווה נהיגה מסוכנת והרת אסון לכלל המשתמשים בדרך, העלולים למצוא עצמם מעורבים בתאונה בשל אופן נהיגה חסר זהירות של נהג אחר. אכן, בהעדר שליטה מיטבית, יכול כל כלי רכב להפוך לכלי משחית, העלול להסב נזקים כבדים לגוף ולרכוש.
6. משהעיד המשיב על עצמו כי לא היה במלוא חושיו וכדבריו בבית הדין קמא "לא הייתי כל כך מאופס על עצמי" היה צריך להימנע מלנהוג ברכב, ובכך למנוע סיכון מעצמו ומהזולת. הענישה שהוטלה על המערער בערכאה קמא אינה מביאה לידי ביטוי את חומרת המעשה על המסוכנות הפוטנציאלית הרבה הטמונה בו. נסיבות המקרה אינן מצדיקות הימנעות מהטלת עונש פסילה ממשי כלל, כקביעת בית הדין המחוזי, ודאי שעה שלצד העבירה פסילת מינימום שיש לסטות ממנה, על-פי ההלכה הפסוקה, רק בנסיבות מיוחדות (ראו ע"ת/1/13 התובע הצבאי הראשי נגד רס"ר לאל (2013)).
7. בנסיבות האמורות מצאתי לקבל את ערעור התביעה. בשים לב לכך שאין ממוצה הדין עת מתקבל ערעור התביעה, לעונש שנגזר למשיב יווסף עונש פסילת רשיונות נהיגה צבאי ואזרחי בפועל למשך 45 ימים. ממנין פסילת הרשיון הצבאי ינוכו ימי ההתליה המנהלית. רכיב הפסילה המותנית יועמד על שלושה חודשים למשך שנתיים שהמשיב לא ישוב ויעבור על העבירה בה הורשע או עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה. רכיב הקנס יועמד על 400 ש"ח, שינוכו משכרו של המשיב בשני תשלומים שווים חודשיים ורצופים.

המשיב יפקיד רשיונותיו במשרדי סמכות רישוי צה"ל עד יום 10.9.2015, בשעה 11:00. ממועד ההפקדה תמנה תקופת הפסילה בפועל.

ניתן והודע היום, י"ב באב התשע"ה, 28 ביולי 2015, בפומבי ובמעמד הצדדים.