עמ"ח 42050-04-12 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום

1. מונח לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 25/3/12 בה נדחתה בקשת המערער להכיר בו כמי שהיה ידוע בציבור של פלונית ז"ל (להלן: "המנוחה") לצורך קבלת זכויות ותגמולים על פי חוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 (להלן: "החוק").

טענות הצדדים:

1. לטענת המערער, יליד 1971, הוא והמנוחה, ילידת 1975, הכירו בחודש דצמבר 2009, לאחר שעלה ארצה מפינלנד, לשם היגרה משפחתו בתקופת ילדותו. לטענתו, כבר בתחילת הקשר זיהו השניים כי המדובר בקשר עמוק ומשמעותי וכבר בראשיתו, המערער שהתגורר אותה עת ב*****, נהג ללון מספר לילות בשבוע בדירתה השכורה של המנוחה בראשון לציון.

לאחר כארבעה חודשי זוגיות, עברו השניים להתגורר יחדיו בדירה שכורה בעיר *****, בה התגוררו עד לפטירתה הטראגית של המנוחה באסון הכרמל ביום 2/12/2010. לטענת המערער, הוא והמנוחה חתמו יחדיו על הסכם השכירות ואף שילמו במשותף את דמי השכירות.  עוד טוען המערער כי מאז שעברו להתגורר במשותף, ניהלו הוא והמנוחה משק בית משותף על כל המשתמע מכך, תוך שהם משלמים חלק מהוצאותיהם המשותפות באמצעות כרטיס אשראי מחשבונו של המערער וחלקן באמצעות כרטיס האשראי או הוראות קבע מחשבונה של המנוחה.

עוד טוען המערער כי המנוחה היא זו שעשתה שימוש ברכב שהועבר למערער על ידי מעבידו מאחר והמערער יכול היה להגיע לעבודתו כשהוא רכוב על אופניים עד שבשנת 2010 רכשו המערער והמנוחה יחדיו רכב משפחתי אשר נרשם על שמה של המנוחה אך היה בשימוש שני בני הזוג ושמות שניהם הופיעו בתעודת הביטוח של הרכב.

בנוסף, טוען המערער כי לאורך כל התקופה, הוא והמנוחה הוזמנו לאירועים משפחתיים ואף לארוחות מסורתיות בבית הוריה של המנוחה, בילו וטיילו יחדיו ואף ציינו אחד את השנייה כמוטבים בפוליסות ביטוח וקרנות נאמנות שהתנהלו על שמם.

לסיכומו של דבר, טוען המערער כי הוא והמנוחה ניהלו חיי בני זוג לכל דבר ועניין, למעט התיעוד הרשמי של הנישואין שהיעדרו נבע מטעמים טכניים בלבד , שכן בשל היות המערער לא יהודי, נבצר מבני הזוג להינשא כדמו"י. עם זאת, תכננו בני הזוג לקיים את טקס הנישואין בפינלנד ולשם כך המנוחה אף הגישה בקשה לחופשה מקורס קצינים של שירות בתי הסהר בו נטלה חלק. בקשתה זו נדחתה ועל כן נדחה טקס הנישואין עד לאחר סיום הקורס. לא זו אף זו, לטענת המערער, ביום 29/10/10 הוא רכש שתי טבעות נישואין וכן טבעת אירוסין עבור המנוחה, ההודעה על הטקס הצפוי נמסרה למשפחות והוא והמנוחה המתינו אך ורק, כאמור, לסיום הקורס על מנת להסדיר רשמית את נישואיהם.

בטרם סיום הקורס, ביום 2/10/10, נספתה המנוחה במהלך אסון הכרמל.

לטענת המערער, בעקבות הבשורה על מות המנוחה, התערער מצבו הנפשי והפיזי וביום הלוויה הוא הובהל לביה"ח , כשהוא סובל מהיפרוונטילציה, רעד בגוף ואובדן תחושה בידיו וכך נבצר ממנו ללוות את המנוחה בדרכה האחרונה.  במהלך ימי השבעה שהה המערער בבית הורי המנוחה עם כל בני המשפחה אך לאחר השבעה ובשל מצבו הנפשי המעורער, טס לפינלנד על מנת להיות עם משפחתו, שם אף קיבל, לטענתו, טיפול פסיכיאטרי. כעבור כחצי שנה שב המערער ארצה, לאחר שחפציה של המנוחה נאספו על-ידי משפחתה מדירתם המשותפת והסכם השכירות בוטל על-ידי אביה של המנוחה.