40 חודשי מאסר בגין נשיאת נשק, חבלה בכוונה מחמירה, היזק בחומר נפיץ

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 15/2/09 אברהם זהבי החזיק שלא כדין, רימון 26 נפיץ/רסס, רכוש צה"ל, אותו העביר לנאשם וליצחק סדרינה. השניים החזיקו ברימון שלא כדין והובילו אותו, ברכבו של זהבי, לאזור בניין מגוריו של דניאל רובמן באשדוד. הנאשם איתר את מרפסת דירת מגוריו של רובמן, שבקומה השנייה, והתכוון להשליך את הרימון לעבר המרפסת, אולם חזר בו מכוונתו זו, כיוון שהמרפסת מכוסה בגגון. הנאשם וסדרינה תיצפתו על הבניין, המתינו להגעתו של רובמן ולאחר שוידאו כי הוא נכנס לדירתו, בתאריך 16/2/09, סמוך לשעה 00:21, נכנסו לבניין ועלו לקומה השניה, כאשר הרימון בידיהם. בסמוך לשעה 00:27, שלף הנאשם את ניצרת הרימון והשליכו לעבר מסדרון הקומה השניה, לעבר דלתות הדירות, והשניים נמלטו במהירות לעבר חדר המדרגות.

כתוצאה ממעשי הנאשם וסדרינה, התפוצץ הרימון, כאשר באותה עת היו בדירות שבקומה השניה אנשים רבים: בדירה מס' 5, היא דירתו של רובמן, נכחו בדירה רובמן, אשתו וילדיהם הקטנים, בדירה מס' 6 ישנו בעלי הבית - פיבי בן סימון ובעלה, ובדירה מס' 7 ישנו משה ליבוביץ ואשתו.

הפיצוץ העז גרם לנזקים רבים בבניין: מכתש פיצוץ על גבי רחבת הקומה השניה, פגיעות רסס על גבי הקירות והתקרה, חדירות רסס על גבי דלת הכניסה לדירה מס' 6, אשר חדרו לתוך הדירה ופגעו בחלונות, סימני הדף על גבי דלת מעלית ועל גבי הדלת של דירה מס' 7. בני משפחת ליבוביץ ובני משפחת בן סימון לא הצליחו לפתוח את דלתות דירותיהם וחולצו מהן רק בעזרת כיבוי אש.

היות ובמעשיו אלה הוביל הנאשם ונשא נשק שלא כדין, גרם שלא כדין להתפוצצות חומר נפיץ, בכוונה לגרום לרובמן או לבני משפחתו חבלה חמורה או נכות או מום, גרם נזק רב לרכוש בבניין מגורים, כאשר בשעת מעשה ישנו הדיירים בדירותיהם והפיצוץ סיכן את חייהם, הוא הורשע בביצוע עבירות של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(3) לחוק העונשין ו-היזק בחומר נפיץ לפי סעיף 454 לחוק זה.

3.         נוכח גילו הצעיר של הנאשם הוגש בעניינו תסקיר מטעם שירות המבחן.

הנאשם בן 20, רווק, טרם מעצרו שירת בצה"ל בשירות סדיר והתגורר בבית הוריו באשדוד. לנאשם 2 אחיות, האחת גדולה ממנו, כבת 26, והשניה בת 18. אביו של הנאשם שוטר ואמו שכירה בתחום המחשבים.

            הנאשם סיים 10 שנות לימוד במסגרת "קידום נוער", עבד לאחר מכן באופן מזדמן והתגייס לצבא כחייל מקא"מ. לאחר 10 חודשים, שוחרר מהשירות הצבאי בגין מעורבותו בעבירה נשוא כתב האישום.

הנאשם הסתבך בפליליים כבר בהיותו כבן 14, בגין עבירת אלימות, והיה מטופל במסגרת שירות המבחן לנוער במשך שנים. כשהיה כבן 16 שולב בקבוצה טיפולית בנושא "שליטה בכעסים", בה השתתף באופן פעיל, והתרשמותם של המטפלים הייתה כי הינו בעל יכולות גבוהות, אך עמדותיו נוקשות. הם העריכו, כי רמת האימפולסיביות הגבוהה, הקושי הרב לשלוט בכעסים והחיפוש אחר ריגושים, על רקע קושי של הוריו להצבת גבולות להתנהגותו, מעמידים אותו בסיכון גבוה להישנות התנהגות עבריינית.

במסגרת זו נערך לנאשם, שהיה, כאמור, כבן 16, גם אבחון פסיכו-דיאגנוסטי (אשר צורף כנ/2 על ידי הסנגור, כחלק מראיותיו לעונש), וגם בו נמצא, כי הינו בסיכון גבוה. כבר בשלב זה נציין, כי הנאשם נשלח לאבחון פסיכו-דיאגנוסטי הנ"ל על ידי הוריו, בעת שהיה במעצר ובטרם שהובא לדין בגין איחוד תיקי פריצה ותקיפה, וגם בטרם גזר דיננו זה, נשלח הנאשם לאיבחון על ידי הוריו, ועל כך להלן. באותו איבחון פסיכו-דיאגנוסטי מסקנת הפסיכולוג הקליני, ישי גרשון, הייתה:

            " מור הינו נער המצוי בסיכון גבוה להתדרדרות לעבריינות ולפיתוח אישיות אנטי-סוציאלית. נראה כי הוא ניצב כיום על קו תפר התפתחותי, בו ניתן עדיין להבחין בתשתית של רצון בקשר מיטיב ובציפיה להכלה, כמו גם בתשתית של יכולת לגמישות מחשבתית, וזאת לצד קשיים משמעותיים באמפתיה וקשיי ויסות דחפים ובכלל זה תוקפנות... ניתן להסיק כי נוכח קשיי המסגרות המשפחתית והחינוכיות להחזיקו, הרי שהסיכוי לסייע למור לבלום את ההתדרדרות במדרון שבו הוא כבר מתגלגל טמון בשילובו במסגרת מחזיקה, עם גבולות ברורים ואכיפה יעילה...".

            בסיום תיקו הקודם, בעת שהנאשם היה כבן 18, התרשם שירות המבחן לנוער, כי הנאשם חזר למסלול תפקוד תקין, לאחר שהחל לעבוד, התאמן בקבוצת כדורגל ועבר תהליך שינוי בצל הסנקציות של ביהמ"ש והמחירים האישיים ששילם. בהערה נציין, כי מסקנה זו של שירות המבחן התבררה כמוטעית.

            במסגרת התיק שבפנינו, הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן גם בפני שירות המבחן, הביע צער על מעשיו ונראה, כי הוא מבין את משמעותם ואת אחריותו האישית. הוא מסר לשירות המבחן, כי מאחר וחש קירבה ומחוייבות כלפי אדם אחר המעורב בפלילים, אדם שתמך בו והיה משמעותי עבורו, הוא רצה לגמול לו על יחסו כלפיו וחשש לאכזבו, ולפיכך, לאחר שקיבל את רימון הרסס לידיו, התקשה להימנע מביצוע העבירה. כיום הוא משקיע מאמצים, בעזרת הטיפול שהוא מקבל, לצורך שיקום ושינוי אורחות חייו, והוא חש הקלה מהעובדה, שלא נגרמו נזקים נוספים קשים יותר. לדבריו, הוא ניתק את הקשרים החברתיים, שהיו לו בעבר ואשר השפיעו עליו לרעה, והוא רואה עצמו מנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי.

שירות המבחן ציין בסיום תסקירו, כדלהלן:

            " להערכתנו, מאפייני העבירה אותה ביצע כוללים אלימות ותוקפנות, במיוחד כאשר מדובר בשימוש בנשק, דבר המעיד על דפוסי עבריינות. מור ניהל קשרים חברתיים עם חברה שולית ואימץ דפוסי התנהגות ו"קודים" עברייניים מגיל צעיר, למשך תקופה ממושכת, דבר המעלה להערכתנו סיכון להישנות התנהגות עבריינית ואף להסלמה ומקשה על שיקומו.

            לסיכום, מדובר בצעיר המצוי כיום בתהליך טיפולי - שיקומי לשינוי דפוסי התנהגות בעייתיים. יחד עם זאת, אנו מתרשים כי יוזמתו לקשר טיפולי והתארגנותו לשינוי, מונעת בעיקר ממצבו האישי והמשפחתי ומהמחירים אותם נאלצים לשלם הוא ומשפחתו בגין מעורבותו בעבירה זו ובהליך המשפטי.

            לאור האמור ומעורבותו לאורך השנים בפליליים וכן התרשמותנו מקיומם של דפוסים עברייניים ולאור חומרת העבירה, אנו ממליצים על הטלת עונש מאסר בפועל.

            מאחר וקיים חשש כי מאסר ממושך יחבל במאמצי השיקום שנעשו עד היום וכן עלול לגרום להעמקת דפוסים עברייניים, אנו ממליצים על הטלת העונש לתקופה קצרה".