4 שנות מאסר בגין שוד של אח ואחות קשישים לאחר שמשכו כספים מבנק באשקלון

כללי

1.         בטרם שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו כתב האישום המקורי שהוגש נגד הנאשם תוקן והנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, שעיקריהן הם כדלהלן:

בתאריך 23.04.13 סמוך לשעה 10:45, הגיעה ט.ג. ילידת 1937 (להלן: "המתלוננת") יחד עם אחיה ב.ג. יליד 1933 (להלן: "המתלונן"), אל סניף בנק לאומי באשקלון, על מנת למשוך כסף מחשבונה. מספר דקות לאחר מכן, נכנס הנאשם לסניף הבנק. המתלוננת משכה מחשבונה סך של 2,000 $ (להלן: "הכסף"), והיא ואחיה התעכבו מספר דקות בקרבת היציאה מן הבנק. הנאשם יצא מהבנק והמתין בסמוך לכניסה, עד אשר המתלוננת והמתלונן יצאו. המתלוננת נשאה על כתפה תיק ובו הכסף, והיא ואחיה צעדו ברחוב הרצל לכיוון ביתם. הנאשם הלך בעקבותיהם בכוונה לשדוד את כספם ובשלב מסוים הוא התקרב אליהם מאחור, דחף את המתלוננת בכוח ומשך ממנה את תיקה ותוך כדי כך הוא דחף את המתלונן בגבו והמתלונן מעד ונפל ארצה, והנאשם נמלט מהמקום עם התיק. הנאשם נטל מהתיק את הכסף שהיה בו - 2000$ ו- 500 ש"ח, ואת תעודת הזהות של המתלוננת, והשליך אותו.

            כתוצאה ממעשי הנאשם, סבל המתלונן מכאבים ברגלו ומלחץ דם גבוה.

2.         על יסוד הודאת הנאשם בעובדות, כאמור, הוא הורשע בעבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין תשל"ז- 1977.

3.         הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

4.         הצדדים הסכימו שיתקבל על הנאשם תסקיר של שירות המבחן.

תסקיר שירות המבחן

בתסקיר שירות המבחן על הנאשם צוינו, בין היתר, העובדות, ההתרשמויות, ההערכות וההמלצות הבאות:

הנאשם כבן 27, רווק. טרם מעצרו התגורר בבית אביו באשקלון, ללא מסגרת תעסוקתית. משפחת מוצאו מונה זוג הורים פרודים ושלושה ילדים. הורי הנאשם נפרדו כשהוא היה כבן 15. תחילה הוא התגורר עם אמו ולאחר מכן הוא הורחק בצו מביתה על רקע עבירות אלימות כלפיה ועבר להתגורר עם אביו. מסר, כי לאחרונה הוריו חזרו להתגורר יחד.

שירות המבחן נפגש עם בני משפחת הנאשם והתרשם כי הם מביעים עמדות נורמטיביות שומרות חוק. 

הנאשם סיים 11 שנות לימוד. הוא עבר בין מסגרות לימוד, על רקע קשיי התנהגות וחוסר תיפקוד, ושולב בתוכנית להשלמת השכלה. הנאשם הפסיק את לימודיו בתוכנית על רקע רצונו להשתלב בתעסוקה. הנאשם השתלב בקורס נהיגה קדם צבאי לקראת גיוס לצבא, אך בסופו של דבר הוא לא גוייס על רקע מעורבותו בפלילים.

הנאשם מסר שלפני כארבע שנים החל להשתמש בקנאביס, ועד למעצרו היה צורך את הסם כפעם עד פעמיים בחודש. ושלפני כשנתיים הוא החל להשתמש בקוקאין, בתדירות של פעם בשבוע. ותיאר שתיית אלכוהול כפעמיים שלוש בשבוע.

בהתייחס לעבירה, מסר כי מתבייש במעשיו. לדבריו, באותה עת היה נתון במצוקה כלכלית וצבר חובות, ובנוסף, טען, כי ביום האירוע השתמש בקוקאין ובאלכוהול והדבר הביא אותו לפעול באימפולסיביות מתוך דחף וללא שיקול דעת תקין. הוא הביע רצון לבקש סליחה מהמתלוננים, לערוך שינוי באורחות חייו ולהשתלב בטיפול בתחום הסמים והאלכוהול.

שירות המבחן התרשם כי במאפייניו האישיים, הנאשם הנו בעל יכולת נמוכה לוויסות דחפים, יש לו נטיה להגמיש את גבולותיו הפנימיים ולפעול בדרכים בעלות מאפיינים פורצי גבולות להשגת מטרותיו ולצמצום לחצים חיצוניים בהם מצוי, והקושי שלו להכיל מצבי תסכול, חוסר אונים ומצוקה, עלול להובילו לפעול באופן אימפולסיבי ואלים, תוך גילוי ריכוז עצמי גבוה, קהות רגשית וחוסר הבנה, אמפטיה וחיבור רגשי לפגיעה בחלשים ממנו.

שירות המבחן ציין כי הפער הקיים בין רצונו של הנאשם לנהל אורח חיים נורמטיבי, לבין קשייו להתנתק מדפוסי התנהגות עבריינים והשתייכותו לחברה שולית, מעמידו בסיכון לרצידביזם.

שירות המבחן סבר כי הנאשם זקוק לטיפול. לאור מאפייניו ובהתחשב בכך שהוא לא יכל להעריך את יכולתו של הנאשם להתגייס להליך טיפולי ארוך טווח, הוא המליץ לשחרר את הנאשם מהמעצר לצורך עריכת ניסיון טיפולי בבית הוריו, ולחילופין, המליץ, להביא בחשבון את תקופת מעצרו של הנאשם ולהטיל עליו תקופת מאסר בעבודת שירות ומבחן. וצוין, כי הישארות הנאשם בכלא עלולה להעמיק את הבעייתיות שלו ולחשוף אותו להשפעת גורמים שוליים.

טענות הצדדים

1.         ב"כ המאשימה עמדה על חומרת מעשה הנאשם וציינה את התכנון שהיה כרוך במעשה, את גילם המבוגר של קרבנות המעשה ואת הפגיעה שנגרמה להם; ציינה כי כספה של המתלוננת לא הוחזר לה; טענה, כי מגמת הפסיקה בשנים האחרונות במקרים כאלה הינה להחמרה; וכי מתחם העונש הראוי נע בין 4 ל- 7 שנות מאסר בפועל.