32 חודשי מאסר לאזרח סודני, אשר היכה אזרחית אריתראה ותלש שרשרת זהב מצווארה

<#2#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ההוכחות, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז -1977.

מהכרעת הדין עולה כי ביום 18.7.11 צעדה מ.ג. (להלן: המתלוננת) אזרחית אריתראה המתגוררת באילת, ברחוב. הנאשם הגיח מולה, קילל אותה, הכה בפניה באגרופו, ותלש מצווארה שרשרת זהב עם תליון צלב. כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלוננת חבלה אדמומית באפה.

לנאשם אין הרשעות קודמות. הוא פליט מצפון סודן, אשר הגיע לישראל ללא היתר כדי לפרנס את משפחתו שנותרה שם. 

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה, מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת וקנס. היא הדגישה את חומרת נסיבות העבירה, לפיהן הנאשם שדד את המתלוננת תוך הפעלת אלימות, באמצע הרחוב, ותלש מצווארה את השרשרת. עוד טענה, כי הנאשם נמצא בישראל מטעמים הומניטריים, ותחת כיבוד חוקי המדינה, הוא מפר אותם במעשים אלימים. ב"כ המאשימה צירפה פסיקה במקרים דומים, וטענה למתחם ענישה שבין  3.5 שנים ל-4.5 שנים.

ב"כ הנאשם ביקש להביא בחשבון לקולא את עברו הנקי של הנאשם, היותו תחת השפעת סמים ואלכוהול בליל האירוע, עד כי השוטרים נאלצו לעשות שימוש בשוקר חשמלי על מנת להשתלט עליו. גם מדבריו המבולבלים בקלטת שהוקלטה על ידי סופי ניתן להבין כי לא היה בדעה צלולה בסמוך לאירוע ובזמן המעצר. עוד טען כי לא ניתן לייחס משקל לחומרה, לעצם ניהול ההוכחות, בהיות הנאשם זכאי להוכיח חפותו. כן ציין את היותו פליט מצפון סודן, מקום הנשלט על ידי שלטון עוין, וזו גם הסיבה לכך שהנאשם לא גורש מישראל. עוד הוסיף כי טרם המעצר הנאשם  היה מפרנס את משפחתו וכל זמן שהוא בכלא משפחתו אינה מקבלת קצבת מחייה. עוד ביקש להתחשב לקולא בבדידותו בארץ ולכן במעצר, וכי צפוי הוא לרצות את עונשו במלואו ללא שחרור על תנאי.

אשר למתחם הענישה הנטען על ידי ב"כ המאשימה, טען כי הפסיקה עליה היא מבססת טיעוניה מחמירה במיוחד עם עובדים זרים, על רקע גל ארועי אלימות בתל אביב. הסניגור הגיש פסיקה מקלה יותר של נאשמים ללא עבר פלילי.

דיון

עבירת השוד היא עבירה חמורה במיוחד, בהיותה טומנת בחובה פן אלים ופן רכושי. העונש הקבוע לצידה של העבירה (20 שנות מאסר) מלמד על החומרה המיוחסת לה על ידי המחוקק.

ראה דברים שאמר כב' השופט רובינשטיין בע"פ 8660/10 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו):

"עבירת השוד מחייבת, על פי רוב וככלל, מאסר מאחורי סורג ובריח; היא מאגדת בקרבה את הפן האלים עם הפן הרכושי, ויש בה איום מובנה לגופו, לכבודו לקניינו של הקרבן, זכויותיו החוקתיות הבסיסיות. בית משפט זה התבטא להלכה ופסק למעשה ברוח זו פעמים רבות... ועוד, בצדק ציין בית המשפט קמא את השתרעותן של תופעות השוד למען כסף קל כלפי הטרף הקל, בין השאר, של אנשים המצויים לבדם במקומות כמו תחנות דלק או חנויות הפתוחות בלילה. בית המשפט צריך להיות קולם של קרבנות אלה."

הערכים החברתיים הנפגעים ממעשי השוד, הם הביטחון האישי, והביטחון הרכושי. אין מדובר רק במתלונן הפרטי, אשר לאחר אירוע השוד יפחד ללכת לבדו ברחוב בשעת החשיכה, אלא בפגיעה בביטחון האישי של כלל האוכלוסייה, אשר רחובותיה הופכים להיות פחות ופחות בטוחים, עם התגברות האלימות.

נסיבות ביצועה של עבירת ניסיון השוד בה עסקינן אינן מן הקלות. הנאשם תקף אישה שהלכה לתומה בשעות הלילה, תוך שימוש באלימות פיזית ומילולית, ואף גרם לה לחבלות, ברף בינוני. הנאשם לטענתו היה שתוי ותחת השפעת סמים בעת האירוע, מה שגם עולה מהראיות, כטענת הסניגור, אולם איני סבורה כי יש בפרט זה כדי לשמש שיקול להפחתת האשם, באשר הנאשם הכניס עצמו למצב זה.

מדיניות הענישה הנהוגה במקרים של שוד ללא שימוש בכלי נשק, נעה בין  תקופות מאסר קצרות, לעיתים בעבודות שירות, בנסיבות מיוחדות של שיקום ואנשים צעירים, לבין מספר שנות מאסר. בנסיבות העניין, דהיינו בשוד שתוצאותיו למרבה המזל לא היו קשות, וגם  השלל שנלקח לא רב, מתחם הענישה הראוי לטעמי הוא בין 2-5 שנות מאסר.

אשר לעצם ניהול ההוכחות, אכן זוהי זכותו של הנאשם, ולא אתחשב בכך לחומרה. עם זאת אין הוא זכאי ליהנות מהקלה לה זכאים נאשמים אשר מודים באשמתם וחוסכים זמן שיפוטי, ובפרט חוסכים את העדת המתלוננים, שהינה טראומה נוספת בדרך כלל, והטרדתם של העדים. ההודייה גם מביעה חרטה ונטילת אחריות למעשה.

שני אלמנטים אלה אינם קיימים במקרה שבפנינו.

עם זאת, שקלתי לקולא את עברו הנקי, ונסיבות חייו הלא פשוטות בהיותו פליט ממדינה עויינת, אשר החזרה אליה עוד יותר גרועה כנראה מריצוי המאסר כאן.

לאור כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים :