לוין ואח' נ' אבירם ואח'

נתבע שכנגד: איתן רוסו

ע"י ב"כ עו"ד עמית לוי  

1. בפני תביעה ותביעה שכנגד , שתיהן בעילה של הוצאת לשון הרע, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק).

התובע, רן לוין, הינו עו"ד במקצועו (להלן – לוין).

2. לטענת לוין, מר איתן רוסו (להלן – "רוסו"), פנה אליו בבקשה לשלוח בשמו ומטעמו מכתב התראה בגין שיק של הנתבע (להלן –"אבירם"),שנמסר לו וחולל (להלן – "השיק"). לטענת לוין, רוסו אמר לו שאת השיק הוא קיבל מאדם בשם חליף סימון (להלן – סימון). לבקשת לוין, מסר לו רוסו את השיק המקורי, וכן קבלה שהוצאה בקשר לעיסקה בינו ובין סימון.

3. לוין טען כי לאחר שבחן את השיק ואת הקבלה, שלח לאבירם, בעל השיק, מכתב התראה (להלן – מכתב ההתראה) שבו התרה בפניו לפרוע את סכום השיק ובשלב יותר מאוחר, פעל לביצועו בלשכת ההוצאה לפועל. לטענתו של לוין, הן במשלוח מכתב ההתראה והן בפתיחת תיק ההוצאה לפועל, הוא פעל כדין וכעורך דין סביר.

4. לטענת לוין, לאחר משלוח מכתב ההתראה, פנה אליו אבירם, במכתב שבו ציין כי השיק נשוא מכתב ההתראה הוא שיק גנוב. לטענת לוין, באותו מכתב אבירם האשים אותו בשימוש במסמך מזויף, בהחזקת רכוש גנוב ובקשר לגניבת כלי רכב.

5. לטענת לוין, אבירם לא הסתפק במכתב ששלח אליו ושלח תלונות ברוח זו, גם לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בישראל, למשטרת ישראל וללשכת ההוצאה לפועל. לטענת לוין, הלשון שבה נקט אבירם במסגרת תלונות אלה, מלמדת כי אלה נכתבו במטרה לפגוע בשמו הטוב, באמינותו ובמשלח ידו כעורך דין.

6. בכתב ההגנה שהגיש טען אבירם, כי יש לדחות את התביעה, משום שאין מדובר כלל בלשון הרע. לטענתו, התלונות שהגיש כנגד לוין נשלחו על רקע מכתב ההתראה שנשלח אליו, ואשר לטענתו נשלח בחוסר תום לב, ולמרות שהעביר לעיונו של לוין מסמכים המעידים שמדובר בשיק גנוב. לטענתו, לוין עשה בכל זאת שימוש בשיק, למרות שלא בחן אותו ולא ערך בדיקות כלשהן ביחס למקורו, וגם לא נקט באמצעים סבירים בטרם הגשת השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ. לכן טען אבירם שאין בתלונותיו משום פרסום לשון הרע ובכל מקרה, חלות עליהן ההגנות הקבועות בחוק.

7. אבירם לא הסתפק בכתב ההגנה, והגיש גם תביעה שכנגד. את התביעה שכנגד, שגם היא בעילת לשון הרע, הגיש אבירם כנגד לוין וכנגד רוסו. לטענתו, משלוח מכתב ההתראה ופתיחת תיק הוצאה לפועל יש בהם משום פירסום לשון הרע שלו אחראים הן לוין, והן רוסו שבשמו נכ ננקטו ההליכים.

לטענת אבירם, לוין איים עליו בהליכים פליליים ושלח את המכתב לכתובת הוריו, שאינה כתובתו.

באשר לרוסו טען אבירם, כי הוא זה אשר השיק רשום לפקודתו, וכי הנסיבות שבהן הגיע השיק לידיו אינן ברורות. לטענתו, מעשיו של רוסו, לרבות משלוח המכתב והשיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ גם הם מהווים לשון הרע.

8. בכתב הגנתו לכתב התביעה שכנגד, טען לוין, כי שליחת מכתב ההתראה ופתיחת תיק ההוצל"פ אינם מהווים לשון הרע ופעולות אלה לא נעשו במזיד. לטענתו, בכל מקרה, פעולות אלה חוסות תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק.

9. גם רוסו הכחיש את הטענות שהפנה נגדו אבירם, וטען כי פעל בדרך חוקית כדי לגבות את השיק, שבו הוא אוחז כשורה. עוד טען כי חלה על הפרסום ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק שכן המכתב נשלח במסגרת הליך משפטי וכי מדובר בהמחאה שנמסרה לו בתום לב ובתמורה, במסגרת עסקה חוקית אשר בגינה הוצאה קבלה כדין.

10. בדיונים מיום 17.06.18 ומיום 13.02.18 נשמעו הראיות. לוין ורוסו העידו בעצמם, ומטעם אבירם העידו הוא עצמו, מר חליף סימון, מי שמסר לידי רוסו את השיק במהלך עסקה שהתבצעה ביניהם, וכן אחותו של אבירם, הילה ואחיו - אביחי יהודה.

המסגרת המשפטית

11. כב' השופט י' עמית, התווה בפסק הדין בעניין ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך (פורסם בנבו, מיום 08.02.2012), תרשים זרימה לשם בחינת תביעה המוגשת בעילה מכוח חוק איסור לשון הרע:

"תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים האם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות - דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים האם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים".