18 חודשי מאסר בגין השתתפות בהפרות סדר בכפר סילוואן

1.     הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), בשתי עבירות התפרעות לפי סעיף 152 לחוק, בעבירת ניסיון תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 בצירוף סעיפים 382 ו - 25 לחוק, בעבירת קשירת קשר לפי סעיף 499 (1) לחוק, בעבירת ניסיון הצתה לפי סעיף 448 סיפא, בצירוף סעיף 25 לחוק, ובעבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (6) לחוק. ואלה המעשים: אישום מס' 1: ביום 15/3/10 נחנך בית הכנסת "החורבה" ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים.      כתוצאה מחנוכת בית הכנסת, החלו הפרות סדר מרובות בכל רחבי הכפר סילוואן. הפרות הסדר כללו ידויי אבנים, ידויי בקבוקי תבערה והתפרעויות. הפרות הסדר הנ"ל נמשכו מספר ימים והסתיימו לקראת סוף חודש מרץ 2010. החל מתאריך זה, במספר מועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, החל הנאשם ליידות אבנים לעבר שוטרים ומתיישבים בכפר סילוואן. אישום 2: עובר ליום 2/5/10, קשר הנאשם קשר עם אחרים שעניינו הצבת מארב לג'יפ ובו מאבטחים. לשם קידומו של הקשר הצטייד הנאשם בשמן והקושרים הכינו 3 בקבוקי תבערה לשם השלכתם על המאבטחים הנעים בציר. באותו היום, סמוך לשעה 21:00, הגיעו הנאשם והאחרים, למקום המכונה "מעלה המתנחלים" בכפר סילוואן, כשהם מצוידים בשמן, אבנים ובבקבוקי תבערה כאמור. הנאשם שפך את השמן שהביא עימו על הכביש ואז המתין עם האחרים במארב לבואו של רכב המאבטחים. סמוך לשעה 21:30, הגיע למקום רכב מסוג טרנזיט בו מספר מאבטחים. משהגיע הרכב לקטע הכביש עליו שפך הנאשם שמן, הוא החליק ולא הצליח לבלום. האחרים שארבו לרכב במקום מסתור סמוך, החלו ליידות אבנים ובקבוקי תבערה, המאבטחים נאלצו לצאת מן הרכב הפגוע ולירות באוויר על מנת שהקושרים יחדלו ממעשיהם.

2.     הנאשם כבן 23 ללא הרשעות קודמות. בעניינו של הנאשם ניתן תסקיר שירות מבחן. בתסקיר בא פירוט למשפחת הנאשם, לנסיבות שהובילו אותו למעורבות במעשים (הנוגעים, כנטען, לפגיעות שסבל אחיו הצעיר שלקח חלק בידויי אבנים ונתפס על ידי כוחות הביטחון מספר פעמים). הנאשם ביטא חרטה לפני שירות המבחן על מעשיו, וצער על הפגיעה שספגו חייו כתוצאה ממעשיו. שירות המבחן ציין כי תפקודו של הנאשם, בדרך כלל, נורמטיבי. נוכח נטייתו של הנאשם למזער ולצמצם את מידת מעורבותו באירועי הפרות סדר אין אפשרות להעריך את היקף מעורבותו והסיכון להישנות מעורבותו בעבירות דומות, על-אף הצהרותיו המילוליות. שירות המבחן העריך כי מעצרו הממושך של הנאשם ממחיש לו את המחיר שהוא משלם בגין מעשיו, וענישה נוספת של השמת גבול בין מותר לאסור מתאימה, לדעת שירות המבחן, במקרה זה.

3.     באת כוח המאשימה, בטיעוניה לעונש, הפנתה לכך שהנאשם הוא אחד מבין מספר מעורבים (ארבעה אחרים), אשר דינם כבר נגזר, הוטל עליהם, במסגרת הסדר טיעון, עונש מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, אולם מעורבותם הייתה מצומצמת יותר (כללה אירוע שפיכת שמן) והיו קשיים ראייתיים. מעורב אחר, שהורשע באירועים  בדומה לנאשם, אך בעניינו היה תסקיר חיובי וחלקו בנוגע לשפיכת שמן היה קטן יותר, נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל. המאשימה ביקשה להסתמך על מקרה אותו ראתה כדומה (עניינו של עבד אלרחים עבאסי, ת"פ 5920-06-10) לו יוחסה נטילת חלק בשלושה אירועים ונמחק אישום אחד, ונגזרו עליו, בין היתר ונוכח עברו הפלילי, 28 חודשי מאסר בפועל. עוד נטען כי האזור בו בוצעו העבירות הנו אזור רגיש, קיימים בו מקרים רבים של ידויי אבנים ויש להביא בשיקולי הענישה גם את גורם ההרתעה.

        מנגד, הסנגור הדגיש את הודאת הנאשם ואת העובדה שהסדר הטיעון צמצם באופן משמעותי את העבירות אותן עבר. הוסכם כי הנאשם לא היה שותף לייצור בקבוקי התבערה ותפקידו התמצה בשפיכת שמן, אי אפשר להתעלם מגזרי הדין של מעורבים אחרים (הן אלה שלגביהם בא הסדר טיעון לעניין העונש והן מי שנדון ל - 12 חודשי מאסר בפועל). הודגשו העיקרים החיוביים בתסקיר שירות המבחן והעובדה שהנאשם פעל לאור לחץ חברתי, אך לאו דווקא עקב רקע אידיאולוגי. עוד נטען כי המלצת שירות המבחן לעונש נוסף הנה למאסר מותנה דווקא וכן כי עניינו של עבאסי שונה מעניינו של הנאשם ולא ניתן להשוות ביניהם. על-כן יש להסתפק בתקופת המעצר בת כשנה.

        הנאשם, בדבריו, הוסיף כי הוא מצטער על מעשיו והוא הפיק לקח מטעויותיו.

4.     לזכות הנאשם יש לזקוף את גילו הצעיר, העדר עברו הפלילי והודאתו. מנגד, מעשיו חמורים מאוד ואלה כללו יידויי אבנים לעבר אזרחים ולעבר שוטרים (אירועי האישום הראשון) ושפיכת שמן על הכביש על מנת "לצוד" רכב עליו ניתן יהא ליידות אבנים ובקבוקי תבערה, כפי שנעשה בפועל. עניינו של הנאשם אמנם קל יותר מעניינו של עבאסי, אך חמור יותר מעניינם של מעורבים אחרים (ת"פ 12794-06-10). על-כן, ולאחר שקלול השיקולים כמפורט לעיל, לזכות ולחובה, ולאור הצורך בענישה אשר תייצר פוטנציאל להתרעת הנאשם ואחרים, אני גוזר על הנאשם כלהלן:

א.     מאסר בפועל לתקופה של 18 (שמונה עשר) חודשים. תחילת מאסרו מיום מעצרו 11/5/2010.       

ב.     מאסר מותנה לתקופה 12 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו באייר, תשע"א, 30 במאי, 2011, במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם עצמו.