זכאות לדמי שימוש במשק לאחר גירושי הצדדים

פתח דבר

זה נהנה וזה לא חסר, פטור.

הטעם, כדברי ר' אמי: "וכי מה עשה לו? ומה חסרו? ומה הזיקו"?

והרמב"ם מנמק: "שזו מידת סדום, וכן כל דבר שזה נהנה בו ואין חבירו מפסיד ואין חסר כלום, כופין עליו".

האם פרשה זו שלפנינו באה בגדרה של ההלכה דלעיל המובאת בתלמוד (בבא קמא כ ע"ב)? האם באה היא בגדריהם של דיני עשיית עושר ולא במשפט או שמא בגדריהם של דיני הנזיקין או דיני דיני המקרקעין ומה נפקות יש לדיני המשפחה על כל אלה.   

בשאלות אלה ועוד יעסוק פסק הדין שלפנינו, אשר עניינו הוא בעתירת התובע לקבלת דמי שימוש מידי הנתבעים.  

רקע עובדתי והשתלשלות העניינים

1. אלמונית (אשר תיקרא להלן לשם הנוחות: "האישה") ופלוני (אשר יקרא להלן לשם הנוחות: "האיש"), הם בני זוג לשעבר (ויקראו להלן לשם הנוחות: "בני הזוג") שנישאו זה לזה כדמו"י ביום ..... והתגרשו בגט פיטורין ביום .....

2. מחיי הנישואין של בני הזוג נולדו להם שתי בנות, קטינות בגילאי 14.5 ו- 10.5 שנים כיום

(להלן: "הקטינות").

3. ביום ...., ימים אחדים טרם נישואיהם, נחתם בין בני הזוג ובין .... (להלן: "הורי האיש") הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות") בו הוצהר ונקבע, בין היתר, כי בני הזוג יתגוררו ביחידת הדיור המצויה במשק ... שבמושב ..., השייך להורי האיש (להלן: "יחידת הדיור"), תמורת דמי שכירות סמליים בסך שקל אחד בחודש בלבד; כי בני הזוג ישאו בהוצאות החשמל בלבד בגין השימוש שיעשו ביחידת הדיור; כי תקופת השכירות תימשך 36 חודשים והארכתה תיעשה בכתב ובהסכמת שני הצדדים; כי הורי האיש הקימו מבנה לאחסון ול..... ובני הזוג יהיו רשאים לעשות בו שימוש במהלך תקופת השכירות; כי איחור בפינויה של יחידת הדיור עד 14 יום יגרור חיוב בסך 100$ לכל יום איחור ובגין כל יום איחור נוסף לאחר מכן - בסך 150$ ליום; וכי כל הפרה יסודית של ההסכם תטיל על הצד המפר חיוב בסך 10,000$.