15 חודשי מאסר בגין סחיטה באיומים ואיומים כלפי בעלים של חנות מכולת באופקים, כלפיו היה לנאשמים חוב כספי

<#2#>

גזר דין

1.         הנאשמים נמצאו אשמים על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428(א) לחוק העונשין התשל"ז 1977 [להלן: "חוק העונשין"] ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

הצדדים לא הגיעו להסכמה עונשית, אך הוסכם כי המאשימה תגביל עצמה בטיעוניה לעונש לרף של 16 חודשי מאסר בפועל, כמו כן הצהירה המאשימה כי תבקש להשית על הנאשמים מאסרים מותנים, קנס ופיצוי.

2.         מכתב האישום המתוקן בו הודו הנאשמים עולה כי מספר חודשים עבור ליום 9.12.2010 נהגו לרכוש מוצרים בחנות מכולת שכונתית סמוכה למקום מגוריהם [להלן: "החנות"] בהקפה. לאחר שצברו חובות רבים, סירבו הבעלים של החנות למכור עוד לנאשמים מוצרים בהקפה והודיעו לנאשמים כי עליהם לשלם עבור המוצרים אותם הם קונים. הנאשמים לקחו מוצרים מהחנות, סירבו לשלם עבורם ואמרו לשניים משלושת בעלי החנות כי הם יכולים להזמין משטרה וכי הנאשמים אינם מפחדים.

כחודשיים עובר ליום 9.12.2011 הגיעו הנאשמים לחנות. הנאשם 2 פנה לאחד מהבעלים ואמר לו כי הוא מבין שיש חובות לחנות והציע לטפל בחובות אלה, ובתמורה ביקש כי הבעלים ישלם לו 10% מהחובות. הבעלים השיב לנאשם 2 כי אין חובות לחנות וכי הוא לא צריך שהנאשם 2 יגבה עבורו חובות. באותו מעמד, פנה הנאשם 2 לבעלים של החנות ואמר לו כי "לא מתאים לי שיגיעו לפיצוצייה בדואים, אני גר בשכונה ואני מחליט. מספיק לך הרוסים שלנו."

כחודש עובר ליום 9.12.2010, הגיעו הנאשמים  לחנות, יחד עם שלושה אחרים. לאחר שראו שבמקום נמצאים קונים ממוצא בדואי, רצו לסלקם מהמקום, איימו על הקונים בכך שנאשם 2 אמר "היום אני דוקר אותם" .

ביום 8.12.2010 הגיעו הנאשמים לחנות כשהם בגילופין. נאשם 1 אמר לאחד מבעלי המקום כי הטלפון הסלולרי שלו אבד אתמול בחנות, ומיד החל להשליך ממתקים מדלפק החנות ןאיים בפגיעה שלא כדין בגופו ובנכסיו של בעל החנות בכך שאמר לו "מעכשיו תתחיל לשלם פה" ו - "היום עוד יגיעו אנשים לפה הערב" . לאחר שהתפתח ויכוח בין הנאשמים ביקש בעל המקום מהנאשם 1 לעזוב. נאשם 1 פנה אליו ואמר לו כיצד הוא מבקש ממנו לעזוב "אחרי כל הגב שהוא נתן למקום". כשנאמר לנאשם 1 כי הבעלים אינו זקוק לעזרתו, החל הנאשם 1 להתפרע ואמר לבעל המקום "אתה משחק אותה גבר אתה מרגיש גבר מה אתה חושב שאתה יכול עליי" משהתבקש נאשם 1 לעזוב את המקום, ניפץ הנאשם 1  בקבוק בירה שאחז בידו.

ביום 9.12.2010 בסמוך לשעה 10.30 הגיע אחד מהבעלים של החנות למקום יחד עם אחייניתו בת ה- 8 וניגש לקופה. נאשם 1 פנה אליו ואמר לו כי הם מתנהגים לא בסדר, החל לצעוק, שאל אותו אם הוא הבעלים של המקום, ולאחר שהבעלים ביקש מהנאשם 1 שלא לצעוק איים זה האחרון על בעל המקום באומרו "אני בעל הבית ואתה תשלם לי כסף על זה שאתה נמצא פה בשכונה שלנו." מיד לאחר מכן יצא הבעלים מן החנות וצעד לעבר מכוניתו, הנאשם 2 פנה אליו ואמר לו "בגלל זה היטלר הרג אתכם זה מה שמגיע לכם" . משראה נאשם 2 את אחייניתו של בעל המקום שישבה ברכב באותה העת, הסתכל הנאשם 2 לתוך הרכב, ואיים על בעל החנות באומרו "יש לך אישה ויש לך ילדה תשמור עליהם כי אני אזיק לך לאישה ולילדים."

במעשים אלו איימו הנאשמים על בעלי המקום וסחטו אותם באיומים.

3.         מצאתי לנכון להביא את כתב האישום במלואו משום שהוא מגולל מסכת של איומים והפחדות כלפי שלושת בעלי החנות, וכלפי אחייניתו של אחד מהם אשר היתה עדה לאיום מפורש על חייה. מעשים אלה חמורים ונלוזים, ועל כן, מצאתי לתארם בהרחבה בגזר דין זה.

4.         ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הדגישה את חומרת העבירות המיוחסות לנאשמים, את העובדה כי העבירות בוצעו במשך תקופה, ועל רקע אי שביעות רצונם של הנאשמים מכך שלחנות ישנם לקוחות בדואים. עוד הדגישה את האיום בפני האחיינית בת ה- 8. התובעת הפנתה לעברם הפלילי של הנאשמים, הדגישה את הסיכון העולה מהם לאור עברם הפלילי של הנאשמים ובהתייחס לעבירות המיוחסות להם, ואת העובדה כי העבירות בוצעו כלפי מתלוננים אשר ניסו להתפרנס בכבוד. על כן, ביקשה המאשימה להשית על הנאשמים את הרף העליון של המאסר על פי הסדר הטיעון בין הצדדים. כמו כן ביקשה התובעת להשית על הנאשמים קנס, פיצוי ומאסר מותנה.

5.         ב"כ הנאשמים ביקש לטעון לזכותם, כי המעשים שבצעו הם ברף התחתון של העבירה של סחיטה באיומים. הסנגור הסביר כי הנאשמים הבחינו כי חנות המכולת הרלוונטית הופכת לפאב שכונתי בו יושבים כל היום ושותים בני מיעוטים בירות. נשותיהם של הנאשמים מגיעות לחנות ומרגישות שלא בנוח, משום שנזרקות לעברן הערות שונות, כך לטענת הסנגור. בנסיבות אלה, פנו הנאשמים לבעלי המקום ובקשו אותם כי ישימו קץ לתופעה. על הרקע הזה, כך לטענת הסנגור בוצעו העבירות על פי כתב האישום.

הסנגור הדגיש את העובדה כי הנאשמים בחרו שלא לנהל הליך הוכחות, את העובדה כי הם מביעים חרטה  וביקש כי אלו יבואו לידי ביטוי בגזירת הדין.

הסנגור הפנה לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, והבהיר כי הנאשם 1 הוא בחור צעיר, עברו הפלילי נשען בעיקר על עבירות שביצע בהיותו קטין, וכי עברו אינו משקף מי שהוא מסוכן לציבור. ביחס לנאשם 2 הדגיש הסנגור את העובדה כי הוא אינו הדמות המרכזית בכתב האישום, כי הוא נשוי ואב לתינוקת, וכי נשפט למאסר לפני כ- 7 שנים, ומאז הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד ואינו מסתבך.

הסנגור ביקש כי בית המשפט יסתפק בתקופת מעצרם של הנאשמים שהינם עצורים מזה כארבעה חודשים עובר למועד הטיעון לעונש, והפנה לפסיקה של בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום לפיה בתי המשפט הסתפקו בעונשי מאסר קצרים או בעונשי מאסר בדרך של  עבודות שירות, וביקש לגלות התחשבות בנאשמים.

הנאשם 1 הביע צער על מעשיו וביקש סליחה.

הנאשם 2 התנצל על מעשיו, והסביר כי אשתו הולכת מדי יום למכולת, והחלו להציק לה אנשים שישבו שם, ובאחד הימים שב מן העבודה, ראה את אשתו בוכה ולא שלט בעצמו, על כן התחרט והתנצל.

6.         המעשים המיוחסים לנאשמים חמורים, ואני דוחה טענת הסנגור כאילו מדובר במעשים ברף הנמוך של עבירת הסחיטה באיומים. אמנם, אין מדובר בסחיטה שהצליחה, ואשר הנאשמים קבלו בעקבות איומיהם את מבוקשם, עדיין מדובר במסכת של אלימות מילולית ואיומים שנמשכה על פני תקופה של כחודשיים, ואשר בין היתר הופנתה כלפי ילדה בת 8, אם כי בעקיפין. לא ניתן להתעלם מכך שילדה רכה בשנים, נאלצה לשמוע את הנאשם 2 מאיים כי יפגע בילדים ובמשפחתו של אחד מבעלי החנות שהינו דודה.