ת"א 28551-01-13 זפקו נ' שורקה

התביעה דנן הוגשה על סך 250,000 ₪ בעילת לשון הרע.

תמצית טענות התובעת

1.התובעת שימשה מנהלת שיווק בחברת "שבעת הכוכבים", דיור מוגן בהרצליה, החל משנת 2003 . לאחר 4 שנים, הנתבע רכש את החברה ומיד שהפך לבעלים, הציע לתובעת לשמש כמנהלת הבית, בנוסף לתפקידה כמנהלת שיווק. עם הזמן קיבלה התובעת סמכויות ניהוליות שונות ורבות שהם כתוצאה מעבודתה, יושרה ושמה הטוב. בשנת 2010 פוטר מנכ"ל הרשת והתובעת מונתה תחתיו למנכ"ל הבית. לטענתה, היא מילאה את עבודתה בצורה הטובה ביותר, זכתה להערכה רבה, צברה מוניטין רב כאשת מקצוע.

2. טוענת הנתבעת, שהנתבע, בחוסר תום לב, רקם מזימה זדונית לפגוע בתפקידה והפיץ עליה דברי שקר וכזב במטרה לפגוע בה, ופגע בשמה הטוב. לטענתה, הנתבע אמר, בין היתר, שהיא עשתה דברים שלא ייעשו ואשר גובלים בפליליים, שהיא זייפה חתימות של דיירים וגנבה, ולכן פוטרה.

לשון הרע זו שהוציא הנתבע כנגד התובעת, גרמו לה נזקים עצומים וכולם דברי כזב. דברים אלה נאמרו בחודש מאי 2010 סמוך לפיטורי התובעת, בנוכחות אנשים במסגרת אסיפה שנערכה לכלל העובדים של בית הדיור המוגן. הנתבע אמר בפני אנשים, שהתובעת גנבה ולכן אינו מוכן להשיבה לעבודה לאחר פיטוריה. לאחר מכן, אחת הדיירות אף שאלה אותה אם הפיטורים נובעים כתוצאה מהגניבה שביצעה. טוענת התובעת, כי הנתבע אמר גם למי שרכש ממנו את בית האבות כי לא ניתן להחזיר את התובעת לעבודתה כיוון שגנבה כסף.

לטענתה, לאור דברי הבלע של הנתבע, היא מתקשה למצוא עבודה ונגרמה לה עוגמת נפש רבה.

3. בחקירתה העידה שגם פרוטוקול השימוע פורסם לעובדי המקום. עוד העידה התובעת, כי היא הסיעה את הוריה ברכב של מקום העבודה, שקודם לכן היה רכבה הפרטי, באישור גבי בר-און ששימש כמנהל. כן העידה, שהנתבע הגיש נגדה תלונה במשטרה והגישה את מוצג ת\1 שהוא הודעת הפרקליטות לבית המשפט בתיק שבו הוגש כתב האישום נגדה, ובסמוך לתחילת מועד ההוכחות התגלו למאשימה עובדות חדשות, הנוגדות לראיות בתיק שלא היו בפניה עם הגשת כתב האישום, ושיש בהן כדי לשנות את השיקולים הנוגעים לניהול התיק. בהסכמת הצדדים, המאשימה חזרה בה מן האישום ולכן כתב האישום בוטל. לגרסתה, הכנסת חיילי שב"כ לבית הדיור המוגן נדון בבית הדין לעבודה והוריה שילמו עבור ארוחות שאכלו במקום. היא הכחישה את כל טענות הנתבע, ובין היתר, את הטענה ששילמה כסף ביתר לפדיקוריסטית שטיפלה ביושבי המקום.

4. התובעת טוענת שדברי הגנאי .ההאשמות וההבטחות המכפישות שהופנו כלפיה, פגעו בשמה הטוב ובמוניטין של התובעת ע"י הנתבע. לטענתה, הנתבע ביצע עוולת לשון הרע בזדוניות ובחוסר תום לב משווע, מתוך כוונה להרע ולהזיק מתוך ידיעה ברורה כי אין בדברים שנאמרו בפומבי במסגרת האסיפה על ידו כל אמת. לטענתה, מילים אלו מהווים השפלה פומבית , פגיעה בשם הטוב, ולשון הרע באופן הבוטה והפוגע ביותר. רמסו באמירות חסרות שחר ואמת, את שמה והמוניטין הטובים שיצאו לתובעת.

התובעת עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך 250,000 ₪ , חרף זאת שנזקיה מוערכים בסכומים גבוהים יותר, והכל מטעמי אגרה.

תמצית טענות ההגנה:

5. הנתבע מכחיש את כל האמור בכתב התביעה וטוען שהתובעת לא ביצעה את עבודתה כראוי, הטילה אימה והפעילה מניפולציות נגד דיירי הבית. עובדי המקום פנו אליו ודיווחו לו על מעשיה הפסולים של התובעת. לאור האינפורמציה שהגיעה אל קובי ג'אן (נציג הנתבע) מהדיירים והעובדים, התגלה לו שהתובעת שיכנה עובדים זרים ביחידת מגורים במקום למשך כשנתיים, מבלי שגילתה זאת לאיש מהממונים ומבלי שהם שילמו על כך, היא עשתה שימוש ברכב החברה להסעת הוריה והעמידה את עובדי החברה כנהגים פרטיים של הוריה, הוריה השתמשו במתקני בית הדיור המוגן. עוד לטענתו, התובעת התקשרה בשם "שבעת הכוכבים" עם חברת "לחם בר בע"מ" שזכתה במכרז, אך התברר שמחיריה גבוהים ממחירי השוק וכי בעל השליטה בה הוא הגיס של התובעת. התובעת התקשרה עם שרה בן שושן למתן שירותי פדיקור לדיירים והתגלו אי התאמות במספר הדיירים שקיבלו את הטיפול בפועל לבין התשלום ששולם לגברת בן שושן. כן הסתבר, כי שולם לה עבור טיפולים גם כאשר כלל לא הגיעה למקום. לטענת הנתבע, חלק מהדיירים טענו שחתימותיהם זויפו. לטענתו, מעשה התובעת גרמו להפסדים של מאות אלפי שקלים כל שנה ושמיליוני שקלים בעת מכירת המניות.