פסק-דין בתיק עע 393/09

הנשיא סטיב אדלר

    שבה ועולה לפנינו סוגיית אי התייצבותו של תובע - מהגר עבודה - לחקירה נגדית על תצהירו, והשלכתה על המשך הדיון בתביעתו.

    בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אפרת לקסר; עב 4735/97) החליט להמשיך ולברר את תביעתו של המשיב (להלן גם: העובד) חרף אי התייצבותו לחקירה נגדית על תצהירו. על החלטתו זו סב הערעור לפנינו לאחר מתן רשות להגשתו (ברע 120/09).                        

ואלה העובדות

צו הגירוש וההרחקה לעובד

2.      העובד, אזרח תורכיה, הועסק באתרי הבנייה של המערערת (להלן גם: החברה) בגבעת שמואל ובאלעד בשתי תקופות: הראשונה - בין השנים 1997-1999, והשנייה - החל מחודש מרץ 2001 ועד חודש פברואר 2003, במהלכו נתפס העובד באתר החברה, ונעצר על ידי משטרת ההגירה בשל שהייה בלתי חוקית בישראל. ביום 5.2.2003, לאחר שהוחזק במשמורת, הוצא לעובד צו הרחקה לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 בו נרשם כך: "צו ההרחקה מהווה אסמכתא להכללה ברשב"ג [רשימת ביקורת גבולות - ס.א] וכר"ם עד ליום 31.12.2013".

ההליכים בבית הדין האזורי

3.      בחלוף למעלה מארבע שנים לאחר סיום עבודתו בחברה, הגיש העובד בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, ביום 15.4.2007, תביעה נגד החברה לתשלום זכויות סוציאליות על תקופת עבודתו השנייה בסך כולל של 66,805 ש"ח.

     בכתב התביעה נטען כי החל מיום 31.12.2001 לא חודשה אשרת השהייה של העובד בישראל, אולם הוא המשיך לעבוד באתרי החברה, נעצר על ידי משטרת ההגירה וגורש מישראל בחודש פברואר 2003. ב"כ העובד לא צירף את צו ההרחקה לכתב התביעה, לא פירט את התקופה בה מנוע העובד מלהיכנס לישראל על פיו, ואף לא טען כי קיימת מניעה להתייצבות העובד לדיון בתביעתו כתוצאה מצו ההרחקה, או אחרת.

     החברה הגישה כתב הגנה וב"כ הצדדים הגישו רשימה משותפת של  מוסכמות ופלוגתאות. ברשימת המוסכמות המשותפת חזרו הצדדים וציינו, כי העובד נעצר על ידי משטרת ההגירה בחודש פברואר 2003 וגורש מישראל. גם כאן לא הביא ב"כ העובד לידיעת בית הדין ולידיעת הצד שכנגד, כי צו ההרחקה מונע מהעובד כניסה לישראל למשך 10 שנים ממועד הוצאתו, וכי יש בכך כדי להשפיע על התייצבותו לדיון.

     ביום 13.5.2008, פנתה ב"כ העובד לבית הדין האזורי ב "בקשה למתן הוראות" בעניין הגשת תצהיר העובד שנחתם בתורכיה לפני בא-כוחו, עו"ד מיסיוק, עובר להגשת התביעה ולא נערך כדין. נוכח הפגם שעל פני התצהיר, הגישה ב"כ העובד בקשה לבית הדין להתיר את הגשת התצהיר הפגום, למצער כ"גירסה עובדתית" מטעם העובד. בין הנימוקים לבקשה ציינה, כי בקבלת התצהיר הפגום אין "כדי לפגוע בזכותה של הנתבעת שעה שעומדת בפניה הזכות לחקור את התובע על תצהירו"; וכי העובד יחתום על תצהיר ערוך כדין "עם הגעתו לארץ לשם השתתפות בדיון הוכחות בעניינו". על יסוד טענותיה אלה של ב"כ העובד וההתחייבות שניתנה בשמו ומטעמו, נעתר בית הדין לבקשה והתיר הגשת התצהיר הפגום כ "גירסה עובדתית מטעמו של התובע", תוך שהורה כי העובד "יחתום על תצהיר ערוך כדין כשיתייצב לישיבת ההוכחות". בהתאם, הגיש ב"כ העובד ביום 28.5.2008 את התצהיר הפגום כ"גירסה עובדתית" מטעם העובד.

    בסמוך למועד בו נועד הדיון המוקדם בהליך, פנתה ב"כ העובד לבית הדין האזורי בבקשה לפטור את העובד מהתייצבות לדיון המוקדם. בבקשתה זו ציינה לראשונה, כי כניסתו של העובד לישראל "אינה תלויה בבחירתו האישית בלבד והיא כפופה לאישורי כניסה מטעם משרד הפנים אשר ניתנים לאחר בירור ובדיקה מטעם משרד הפנים ולזמן מוגבל בלבד". ב"כ העובד נמנעה גם   הפעם מציון תקופת המניעה לכניסתו של העובד לישראל, ולא צירפה את צו ההרחקה בו מצוינת בבירור תקופת המניעה עד ליום 31.12.2013. עם זאת, חזרה והודיעה, כי העובד יתייצב לישיבת ההוכחות, וממילא לא תקופח זכותה הדיונית של החברה לחוקרו בחקירה נגדית.

     בהחלטה מיום 8.1.2009, נעתר בית הדין האזורי לבקשה ופטר את העובד מהתייצבות לקדם המשפט, תוך שהורה כי העובד "יתייצב לישיבת ההוכחות".

    ביום 29.1.2009 נועדה ישיבת קדם הדיון. בפתח אותה ישיבה, הודיע ב"כ העובד כי שולחו לא יתייצב לישיבת ההוכחות. זאת, בניגוד גמור להתחייבותו שלושה שבועות קודם לכן, בהסתמך עליה פטר בית הדין את העובד מהתייצבות לאותה ישיבה. זאת הפעם, טען ב"כ העובד כי שולחו מנוע מלהתייצב לישיבת ההוכחות נוכח צו ההרחקה שהוצא לו והמונע כניסתו לישראל למשך 10 שנים. במצב דברים זה, ביקש ב"כ העובד לקיים את הדיון בהליך ללא התייצבות העובד בהליך ההוכחות, ועל יסוד ראיות החברה המעסיקה בלבד: תצהיר גילוי מסמכים, כתב הגנה וחקירת העדים מטעמה.

ב"כ החברה התנגדה לקיום הדיון בתביעה ללא התייצבות העובד לחקירה על תצהיר עדותו.

בית הדין האזורי נעתר לבקשת ב"כ העובד לקיים את ההליך ללא התייצבות העובד לחקירה על תצהירו, וקבע את התביעה לשמיעת ראיות החברה. החלטה זו היא מושא הערעור לפנינו.

4.      בעוד הערעור תלוי ועומד, פנתה החברה ביום 10.8.2009, לבית הדין האזורי ב בקשה לדחיית תביעתו של העובד על הסף. לבקשה צורף תצהיר ערוך כדין מטעם העובד, נושא תאריך 10.7.2009 בו נאמר, כי הובא לידיעתו דבר הגשת התביעה בשמו נגד החברה, אולם אין לו "כל תלונות ודרישות מחברת פרידמן חכשורי" בגין תקופת עבודתו אצלה, וכי הוא חתם על המסמכים בפני עו"ד מיסיוק מבלי להבין את תוכנם ולאחר שנמסר לו כי חתימתו נדרשת לצורך החזרי מס. התצהיר נחתם על ידי העובד, נערך על ידי נוטריון ואושר על ידי הנציג הקונסולרי בשגרירות ישראל באיסטנבול.

    בתגובה לבקשה, המציא ב"כ העובד תצהיר מטעם העובד מיום 23.9.2009, ערוך בפני נוטריון מקומי ובחותמת אפוסטיל, בו נאמר כי התצהיר שחתם העובד בעניין העדר תביעות כלפי החברה, נחתם תחת לחץ פסול.

     בקשתה של החברה לדחיית התביעה על הסף טרם הוכרעה, ובית הדין האזורי הורה על שמיעתה במעמד הצדדים.