ערעור על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה שקבעה כי בנסיבות הענין חל "סירוב לקבלת עבודה" מצד המערערת

1. בפני ערעור על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה, מיום 6/7/99. הוועדה אישרה את
החלטתה של לשכת התעסוקה בפתח תקוה, שקבעה כי בנסיבות הענין חל "סירוב לקבלת עבודה"
מצד המערערת לעניין סעיף 166 )ד( לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה - 1995. )להלן
"החוק"(.

2. לטענת המערערת לא היה הצדק לרישום הסירוב שכן הסיבה לסירובה לעבוד נבעה מכך
שנשלחה לעבודה המצריכה שעתיים עבודה ביום בלבד ואילו רצונה הוא לעבוד במשרה מלאה.

3. ועדת הערר דחתה את ערר המערערת בקובעה כי למערערת הוצעה עבודה מתאימה וכי
המערערת סירבה לקבלה וביקשה מפקידת ההשמה "לחכות עם העבודה הזו".

לאחר בחינת חומר הראיות, להלן החלטתי:

4. סעיף 163 לחוק מגדיר מיהו המובטל הזכאי לדמי אבטלה.

163")א( רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים
שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל
עבודה אחרת המתאימה לו )לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה(, ולשכת שירות התעסוקה
לא הציעה לו עבודה כאמור".

עבודה מתאימה הוגדרה בסעיף 165 )ב( לחוק כדלקמן:

")ב( לעניין סעיף 163 רואים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני אם נתמלאו בה

כל אלה:

1(( העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף