עזרא נ' פוזיילוב ואח'

פסק דין

1.זהו פסק דין בתביעת התובעת לפיצויים, בין היתר, בעילות של פגיעה בפרטיות, הוצאת לשון הרע ורשלנות, בגין פרסום תמונתה במקומון "זמן הנגב", אותו הוציאה הנתבעת מס' 5. הוחלט לקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן הנימוקים.

2.התובעת ילידת 18.06.1987, השתתפה במסיבת חג הפורים, שנערכה ביום 28.03.05 במועדון "הפורום" בבאר שבע. התובעת הגיעה למסיבת הפורים כאשר היא לובשת גופיה דמוית מחוך, אשר חלקה עשוי תחרה, ומכנסיים קצרים, אשר בהמשך התברר כי מכונים "מכנסונים". כמו כן, עטתה ביריות.

הנתבע מס' 2 שהינו צלם במקצועו, צילם את התובעת במהלך האירוע, כאשר היא לבושה כמתואר לעיל, ומביטה אל המצלמה.

התמונה האמורה שצילם הנתבע מס' 2, פורסמה כעבור למעלה משנה, ביום 01.06.06, במדור "סיפורי לילה", במקומון "זמן הנגב".

הנתבע מס' 1 הינו עורך המדור האמור. הנתבעת מס' 3 הינה עורכת המקומון. לטענת התובעת, הנתבעת מס' 4 קשורה גם היא להוצאת המקומון.

3.התובעת טענה בכתב התביעה, בין היתר, כי התמונה שצולמה בהיותה קטינה, פורסמה באופן מובלט, שלא בהסכמתה, ובמנותק מההקשר, ללא ציון כי צולמה במהלך מסיבת פורים.

התובעת טענה, כי התמונה מציגה אותה באופן מבזה ומשפיל, והפרסום גרם לה בפועל השפלה, בשל הערות פוגעות שהופנו לעברה בעטיו, וכן נגרמו לה עוגמת נפש ותסכול. עוד טענה כי הפרסום פגע בשמה הטוב ובמעמדה החברתי, ואף הוביל לפרידתה, ממי שהיה בן זוגה עובר לפרסום.

התובעת טענה גם, כי הנתבעים השתמשו בתמונה שלא כדין, מבלי לקבל את הסכמתה, ותוך פגיעה בפרטיותה. כן טענה, כי הנתבעים התעשרו על חשבונה שלא כדין, ועוולו כלפיה גם בעוולת רשלנות, בשל עצם הפרסום.

התובעת עתרה לחייב את הנתבעים, לפרסם מודעת התנצלות, להוציא נגדם צו מניעה קבוע, שימנע מהם פרסום התמונה בעתיד, וכן לחייבם בתשלום פיצויים בסך 100,000 ₪.

4.הנתבעים טענו, בכתב ההגנה, בין היתר, כי התובעת, אשר הייתה מעוניינת להפוך לדוגמנית, ביקשה לעצמה חשיפה בכלי תקשורת שונים, לרבות באמצעות אינטרנט, והשתתפות בתחרויות צילום, כאשר גם התמונה בגינה הוגשה התביעה, צולמה על רקע רצונה בחשיפה, מתוך הסכמה מלאה ורצון חופשי, ועל כן לא היה בפרסום התמונה משום פגיעה בפרטיות.

הנתבעים טענו, כי התובעת הכירה את הנתבע מס' 2 שצילם את התמונה, וידעה כי הוא מצלם עבור מקומון. הנתבעים טענו, כי התמונה שפורסמה, איננה משפילה או מבזה, אלא דווקא מחמיאה לתובעת, ואין חולק כי התמונה אותנטית ולא עוותה.

הנתבעים טענו, כי התמונה צולמה במסיבה רבת משתתפים, ברשות הרבים, כאשר התובעת הגיעה למקום לבושה באופן בו צולמה, ולא יכולים היו לצפות כי פרסום התמונה יגרום לפגיעה בתובעת, ועל כן, עומדות להם ההגנות מכוח סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981.

הנתבעים טענו, כי היות שהתמונה פורסמה במדור, שעניינו סיקור "חיי לילה" ומוקדי בילוי, ולא במסגרת פרסום מסחרי, הרי שאין מדובר בפרסום למטרות רווח, העשוי ליפול בגדר הוראת סעיף 2 (6) לחוק הגנת הפרטיות. לטענתם, לא הפיקו רווחים כלשהם, מפרסום התמונה.

5.לתובעת העידו היא עצמה ושתיים מחברותיה.

התובעת העידה, בין היתר, כי התמונה צולמה בהסכמתה. לדבריה: "נכון שהצטלמתי בהסכמתי וברצוני". יחד עם זאת, סברה כי אין מדובר בצילום למטרת פרסום בעיתון, על רקע ההיכרות עם הנתבע מס' 2, אשר צילם אותה בעבר, כאשר התמונות נותרו ברשותה ולא פורסמו בעיתון. לדבריה: "הצטלמתי אבל לא חשבתי שהוא יפרסם את התמונות הללו, ידעתי שהוא ידיד שלי מעל לכל ולא יפרסם את התמונות שלי. לא אמרתי לו שלא יפרסם אותי בעיתון, הופעתי וידעתי שאם הוא מצלם אותי זה אליי, למחשב שלי... לא ציפיתי שישימו את התמונה שלי בעיתון ויציגו אותי כחשפנית. למה שיציגו אותי ככה". התובעת אישרה, שהנתבע מס' 2 צילם תמונות שלה, אשר אמורות היו לסייע לה להגשים את חלומה להפוך לדוגמנית. לדבריה: "אני מעיינת בתמונות שאתה מציג בפניי, מתיק המוצגים של הנתבעים, אני משיבה שכמו לכל ילדה היה לי חלום להיות דוגמנית, הצטלמתי למטרות בוק, תמונות שיהיו לי, לא היה לי 2,000 ₪ לשלם עבור בוק, ואודי כידיד שלי צילם אותי וחסך לי תמונות של בוק. אני לא מבינה מה הקשר בין התמונות הללו לתמונות פרסום". התובעת אישרה גם, שהשתתפה ב"תחרות ביקיני", כאשר בהמשך התברר, כי חלק מהתמונות פורסמו באתר אינטרנט ששמו "NOL". באותן תמונות, נראית התובעת לובשת ביגוד מצומצם יותר מאשר הבגדים שלבשה בתמונה שפורסמה, ואשר בגינה הגישה את התביעה.

התובעת אישרה, כי הגיעה למועדון "הפורום" ביום האירוע, לבושה בבגדים בהם צולמה.

חברתה של התובעת, הגב' דלית נעה חבושה, העידה כי ראתה את התמונה לראשונה, כאשר מוכר בחנות הראה לה את התמונה, ולדבריה: "...הוא אמר לי תראי איזו תמונה, תראי את חברה שלך, ואמר מילה לא יפה, אני הייתי בשוק... ישר רצתי אליה עם העיתון הביתה, ואמרתי לה מה זה?". העדה גם העידה, כי התובעת בכתה כאשר הראתה לה את התמונה.

חברה אחרת של התובעת, הגב' דנית פלס, העידה שלא השתתפה במסיבה, אך ידעה שמדובר במסיבה המיועדת לבני למעלה מ-18. העדה אישרה, שהתובעת השתתפה ב"תחרות ביקיני" ודיגמנה בעבר.

לנתבעים העידו הנתבעים מס' 1, 2 ו-3 וכן עו"ד מרק בלייך, היועץ המשפטי של הנתבעת מס' 5.