מוכרת פיצוציה עישנה בחנות ותפצה לקוחה

בתאריך 4.7.11, בשעה 19:20, נכנסו התובע ובני משפחתו לחנות הדראגסטור של הנתבעת כדי לקנות חלב.

בעת שסיימו את הקניה ועמדו בקופה כדי לשלם את מחיר החלב, נכנסה אישה לחנות ובעומדה ליד בנו הפעוט של התובע, פנתה למוכר בחנות וביקשה ממנו שידליק לה סיגריה. המוכר נענה לבקשתה. התובע דרש מהאישה לכבות את הסיגריה ונענה על ידה בתשובה מזלזלת.

לאחר שהאישה הסתובבה בחנות כשהינה מעשנת - יצאה מהחנות והמוכר הסביר לתובע כי לא יכול היה לסרב לבקשתה הואיל והינה בעלת המקום (קרוב לוודאי אשתו של מנהל החנות ובעליה מר מיכאל יוחנן).

לטענת התובע, אף לא היה מוצב במקום שילוט המצביע על איסור העישון.

בגין כך, לטענתו, הפרה הנתבעת את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון התשמ"ג-1983 (להלן: "החוק") והתקנות והינו עותר לפצותו בסכום של 12,000 ש"ח.

מנהל הנתבעת שלל את האפשרות כי מאן דהוא עישן בחנותו.

ברם, למרות שלא היתה כל מניעה לברר מי עבד באותו מועד בחנות ולקבל את גירסתו שלו לאירוע נשוא כתב התביעה - לא עשה כן מנהל הנתבעת.

הנני מקבלת כמהימנים עליי את כל דברי עדותו של התובע, כאשר אלה אף לא נסתרו בכל ראיה ממשית אחרת, כמפורט לעיל.

לאחר שקיבלתי את דברי עדותו של התובע, שלא נסתרו, כאמור, בדברי העובד שעבד בחנות הנתבעת באותו מועד - הנני דוחה את דברי מנהל הנתבעת כאילו אינו אחראי לעישון, הואיל וכל אחד יכול להיכנס לחנות ולהדליק סיגריה.

בענייננו, הוכח כי העובד הוא שהדליק את הסיגריה למעשנת, וזאת עפ"י בקשתה שלה.

עם זאת, הנני דוחה את טענת התובע כאילו הינו זכאי לפיצוי בסך של 12,000 ש"ח בגין האירוע אותו תיאר בכתב התביעה ובעדותו.

התובע ובני משפחתו נחשפו במשך דקות ספורות בלבד לעשן של סיגריה אחת, כאשר מיד לאחר מכן יצאו את החנות, כפי שתיכננו לעשות מראש.

עישון הסיגריה האחת, אף זאת רק בחלקה, לא הביאו את התובע ובני משפחתו לשנות את תוכניותיהם בכל המתייחס לאותו מתחם.

התובע לא התכוון, מראש, לשהות באותו דראגסטור ולבלות בו ועישון הסיגריה קטע זאת.

התובע העיד כי העישון התבצע כאשר כבר סיים את קניותיו ועמד בתור כדי לשלם עבור הקניה.

בנסיבות אלה כולן, הנני קובע כי פיצוי בסך של 200 ש"ח יהא הולם וראוי בנסיבות ענייננו.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע את הסך של 200 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע את הסך של 150 ש"ח בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. 

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.