ביה"ד: כשהמבוטח יוזם פנייה למל"ל, על המל"ל להנחותו כיצד לפעול למיצוי זכויותיו

מבוא

1.       השאלה העיקרית המתעוררת בתובענה זו, היא שאלת זכאות התובע לפיצוי מאת הנתבע על הנזק שלטענתו נגרם לו עקב כך שהנתבע לא יידע אותו על זכאותו להגיש תביעה. אפרט תחילה את הרקע שהביא להגשת התובענה ואת הליכי תחילת הדיון בה.

2.       התובע לוקה בבריאותו. בין השאר, הוא נכה ברגליו ומוגבל בניידותו. בשנת 2004 פנה התובע לנתבע בתביעה לקצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: " החוק").  עקב כך, נקבעו לתובע דרגות שונות של נכות רפואית, כולל בגין הנכות ברגליים. התובע לא קיבל קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק, שכן דרגת אי-הכושר שלו, לא הגיעה למינימום המאפשר מתן קצבה.

3.       בשנת 2007, פנה התובע בתביעה לקבלת הטבות על פי הסכם הניידות שנכרת בין הנתבע לבין ממשלת ישראל בהתאם לסעיף 10 לחוק (וייקרא להלן: " הסכם הניידות").

תביעתו זו - התקבלה. הוא החל לקבל קצבת ניידות.

4.       במכתבו לנתבע, מיום 1/5/08, טען התובע כי על הנתבע לפצות אותו בגין נזקים והפסדים שנגרמו כתוצאה מכך שהנתבע לא יידע אותו על דבר זכאותו לגמלת ניידות החל משנת 2003.

5.       הנתבע השיב במכתב מיום 3/6/08, שבו דחה הנתבע את טענת התובע לפיצוי, תוך שטען שמידע בדבר הזכויות השונות המוקנות למבוטחים, מתפרסם באתר האינטרנט של הנתבע  וכן בחוברות מידע שונות.

6.       בתובענה שבפנינו, עתר התובע לחייב את הנתבע לפצות אותו על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי-יידועו על זכאותו לתבוע  הטבות מכח הסכם הניידות, וזאת - בגובה קצבת הניידות ואגרת הרישוי לתקופה שמחודש יוני 2003 ועד חודש נובמבר 2007.

7.       בהחלטתי מיום 3/12/08 דנתי בשאלת הסמכות העניינית. בהחלטה קבעתי כי בית הדין מוסמך, עניינית, לדון בתובענה, והתיק נקבע להוכחות. (בענין הסמכות העניינית אעסוק שוב, בפרק הבא).

8.       בישיבת ההוכחות שמענו את עדותו של התובע ואת עדותה של עדת הנתבע, גב' סווטלנה ויינר, ולאחר מכן - את סיכומי הצדדים.

שאלת הסמכות העניינית

9.       אף, שכאמור לעיל, בהחלטה מיום 3/12/08, נקבע כי יש סמכות עניינית לדון בתובענה, אני סבור שנכון לחזור ולדון בשאלה זו, שכן ההחלטה האמורה היתה החלטת ביניים, שאינה חלק מפסק הדין, ואם בית הדין חסר סמכות עניינית לדון בתובענה - יש לסלק אותה, מבלי לדון לגופה.

10.     על כן, שקלתי שוב את ענין הסמכות העניינית, והגעתי למסקנה זהה לזו שהיתה בהחלטה מיום 3/12/08, כמוסבר להלן.

11.     סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתובענות של מבוטחים כנגד המוסד לביטוח לאומי, נקבעה בסעיף 391(א)(1) לחוק. כך נאמר בו:

"לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה ...

(1)   של הזכאי לגמלה, או של האדם אשר לידיו ניתנה הגמלה, הטוענים שקופחו בזכותם ...".

          לפיכך, כדי לקבוע אם יש סמכות עניינית, לדון בתובענה, נכון לבחון אם תובענתו של התובע באה בגדר תביעה של מי שטוען שהוא "קופח בזכותו". לדעתי, כאמור, מוסמך בית הדין לדון גם בתובענה כגון תובענתו של התובע.