ביה"ד חייב את דיזנהאוז לשחרר מייידית כספי פיצויים של סוכנת נסיעות שעברה לעבוד בחב' אחרת

1.         התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי- פיטורים.

2.         הנתבעת הינה חברה, העוסקת באספקת שרותי תיירות בארץ ובחו"ל. התובעת הינה סוכנת נסיעות, אשר הועסקה אצל הנתבעת כמנהלת סניף באר-שבע מאז 26.1.99 . 

3.         לקראת חודש יולי 2008, הודיעה התובעת לנתבעת על רצונה לעזוב את תפקידה וזאת על רקע הנסיעות הארוכות ממקום מגוריה במושב סגולה לבאר שבע והנכדים שנולדו לה.

            בשיחה טלפונית שקיימה התובעת עם מר אייל סלוק ביום 2.7.08 , הוסכם כי התובעת תמשיך לעבוד עד ה- 15.8.08 ויוכן לתובעת מסמך לגבי תנאי העזיבה. (תכתובת הדואר האלקטרוני סומנה כנ/2 בתיק המוצגים של הנתבעת).

4.         בתאריך 9.7.08 , העבירה הגב' רקפת אלוני סייג, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת כתב התחייבות וסילוק, אשר בכפוף לחתימה עליו התובעת אמורה היתה לקבל את כספי התגמולים והפיצויים בפוליסות ביטוח המנהלים (כתב ההתחייבות צורף כנ/3).

אחד מהתנאים בכתב ההתחייבות היה כי התובעת תימנע מתחרות עם הנתבעת.

5.         התובעת השיבה לגב' אלוני באותו יום וציינה, כי צריך להיות ברור לנתבעת שמקצועה הוא סוכנת נסיעות, והיא מבקשת ששחרור הכספים התגמולים לא יחכה 45 ימים.  (התכתובת צורפה כנ/6 לתיק המוצגים של התובעת).

6.         בתאריך 31.7.08 , הודיעה התובעת לעובדי הנתבעת, כי תסיים לעבוד לאחר שמלאו 10 שנים לעבודתה בניהול סניף באר שבע (העתק המכתב צורף כנ/1).

7.         בתאריך 24.10.08 , העבירה הגב' אלוני לתובעת הסכם מתוקן ובו צויין, כי כספי התגמולים ישוחררו  בתוך 45 ימים וכספי הפיצויים ישוחררו עד 31.1.09 (המסמך סומן כת/2).

8.         התובעת השיבה למכתב ביום 26.10.08 וטענה, כי אין כל הבדל בין כתבי ההתחייבות למעט דחיית מועד שחרור הפיצויים ל- 31.1.09 . התובעת טענה, כי יש לכבד את ההתחייבות המקורית ולדאוג לשחרור הכספים עד 31.10.08 (ת/3).

9.         בתאריך 10.8.09 , השיבה הגב' אלוני לתובעת וציינה, כי מאחר ובעת התפטרותה, מסרה התובעת כי אין בכוונתה לעסוק במקצועה, נענתה הנתבעת לבקשה  לשחרור כספי הפיצויים, וזאת לפנים משורת הדין. בפועל, התברר כי התובעת עוסקת במקצועה; הנתבעת הסכימה לשחרר לתובעת ב- 1.1.09 את כספי הפיצויים בכפוף לקיום ההתחייבויות הבסיסיות במכתב שתוכנו סוכם עם התובעת (המכתב צורף כנספח ד' לכתב התביעה).

10.        ב"כ התובעת השיב לגב' אלוני ביום 29.10.08 וציין, כי התובעת מעולם לא התחייבה להפסיק לעבוד כסוכנת נסיעות אלא התחייבה שלא לעסוק בתחום הנסיעות עם לקוחות הנתבעת. התובעת לא הפרה כל התחייבות ועל כן היא עומדת על שחרור כספי הפיצויים בתוך שבעה ימים שאם לא כן תוגש תביעה.

11.        בתאריך 31.10.08 , השיבה ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת וציינה, כי התובעת יצרה מצג שוא לפיו אין בכוונתה לעבוד או להתחרות בנתבעת. על כן, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים, אך לפנים משורת הדין, תסכים הנתבעת לשחרור הפיצויים בחודש 1/09 בכפוף לעמידת התובעת בהתחייבותה (נספח ב' לכתב ההגנה).

12.        התובעת הגישה את התביעה ביום 13.11.08 . בדיון שהתקיים ביום 27.5.08 , הוסכם כי מאחר ואין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, יסכמו בכתב ועל בסיס כך יינתן פסק דין.

13.        טענות הצדדים

            התובעת טוענת, כי לא הפרה כל התחייבות בהסכם עליו חתמה. בנוסף, התובעת טוענת כי לא הסתירה את עבודתה כסוכנת בית מטעם אופיר טורס בחברת אינטל. התובעת לא התחייבה לא לעבוד כסוכנת נסיעות אלא רק לא לעבוד עם לקוחות הנתבעת.

            לטענת התובעת, גם אם מדובר בטעות או בהטעייה שנפלו בחתימה על החוזה, עדיין אין כל קשר סיבתי בין המידע המטעה והנכונות לחתום על החוזה.

            התובעת טוענת, כי עקב אי שחרור כספי הפיצויים במועד, איבדו הכספים מערכם סך של כ- 14,000 ש"ח והיא עותרת לקבלתם בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

            הנתבעת טוענת, כי הסכימה לשחרר את כספי הפיצויים לתובעת על בסיס הצהרת התובעת כי אין בכוונתה להתחרות בנתבעת.