ביה"ד הרבני האזורי קורא לפעול להגדרת נישואין פרטיים כעבירה פלילית

א.         המבקשת פתחה תיק לבירור מעמד אישי ביום 12/2/09. בכתב התביעה כתבה:

"לפני כחודש פגש אותי פלוני ... קידש אותי בפני שני עדים ואח"כ הזמין אותי לבית כנסת בבני ברק, קידש אותי וכתב לי כתובה (שהשאיר אותה לעצמו) ועשה שבע ברכות. ברצוני להזמינו כדי שנקבע אם אנו נשואים כדת משה וישראל".

ב.         בדיון לפנינו ביום י"ט אדר תשס"ט 15/3/09, התבררה בפנינו מציאות קשה וחמורה. המשיב הינו יליד שנת 56 בעל חזות חרדית ולבוש כרב, ולדבריו מחזיק בשני כוללים ובידו מכתבים מרבנים חשובים הממליצים לסייע בידו בהחזקת הכוללים.

המשיב הודה בפנינו:

"קידשתי אותה כדת וכדין, כתובה ושבע ברכות. את הברכות עשיתי עם כל הכוונות. מאז הקידושין לא התיחדתי איתה. אני לא בדקתי את הדברים, שהיא לוקחת סמים ולא שפויה. אני נשוי כדת וכדין איתה. אני הייתי גרוש לפני כן.

אין לי שום התנגדות לחיות עם התובעת. רציתי לשקם אותה. ריחמתי עליה ולכן התחתנתי איתה, ... היא אשת איש כדת משה וישראל, קידושין בפני שני עדים בנוכחות עשרה אנשים ורב כתב את הכתובה...".

המבקשת ביקשה לבטל הקשר עם המשיב ולא ליתן תוקף לנישואין אלה.

ג.          מחקירת הצדדים ומהמסמכים הרפואיים שצורפו לתיק התברר לביה"ד שהמבקשת נולדה בשנת 83 וצעירה מהמשיב ב 27 שנים.

המבקשת אובחנה כסובלת מ-O.C.D, הפרעת אישיות גבולית, וחשד למצב פסיכוטי חריף. אושפזה במרכז לבריאות הנפש "גהה" בצו אשפוז.

בחודש אפריל 2008 התנהל כנגד המבקשת הליך משפטי בבית משפט השלום בפ"ת, בגין כתב אישום שהוגש כנגדה.

הפסיכאטר המחוזי הגיש לביהמש"פ חוות דעת, לפיה המבקשת סובלת ממחלת נפש ואינה כשירה לעמוד לדין. בגין כך הופסק ההליך כנגדה והיא אושפזה בבית חולים גהה.

המבקשת הופיעה בפנינו כבחורה חילונית לכל דבר, למרות שהמשיב מסר לביה"ד שקנה לה בגדים צנועים ולדבריו אף הסכימה לילך עם כיסוי ראש.

ד.         ביה"ד הגיע למסקנה שיש לראות הצדדים כנשואים כדמו"י ויש לסדר ג"פ להתרת קשר הנישואין. ביה"ד הביא הצדדים להסכמה על ביטול תביעות הדדיות וסודר ג"פ בו ביום, על מנת למנוע מצב של תקלה ומכשול לרבים שיסברו שהמבקשת רווקה ופנויה כפי הרשום בתעודת הזהות שלה, כאשר ע"פ דין הינה אשת-איש גמורה.

בהתאם לאמור ניתנה החלטה לרשום הצדדים בהנהלת בתי הדין כמי שנישאו והתגרשו והאשה אסורה לכהן.

ה.         נידון זה שלפנינו מעלה שוב לדיון את הצורך בקביעת דרכי התמודדות מול תופעה קשה זו של נישואין פרטיים, שלא באמצעות לשכות הרבנות המוסמכים ע"י הרבנות הראשית לרישום נישואין ועריכתם.

מידי פעם אנו נתקלים במקרה של נישואין פרטיים שלא נרשמו ולא תועדו.

אין צורך להאריך בתקלות החמורות הנובעות ממקרים אלה, בהכשלת הרבים באיסור אשת איש או באיסור מחזיר גרושתו ושאר איסורי עריות משום קרבה.

ו.          במקרה שלפנינו אין זו הפעם הראשונה שהמשיב עורך לעצמו נישואין בלא שהתקיים הליך נישואין כראוי.

המשיב הודה בפנינו כמפורט בפרוטוקול שעד כה היה נשוי לשש נשים. לשתים נישא באמצעות הרבנות, שלוש נשים נשא באופן פרטי ואחת באמצעות ביה"ד דהגר"נ קרליץ.