בחינת תוקפה של הגבלת עיסוק של שותף בעקבות מכירת חלקו בשותפות

השופט א' ריבלין:

הרקע

1. המערער והמשיבים 2 ,1, שהם גם המערערים שכנגד, )להלן: המשיבים(, החזיקו כולם,
בע"מ )להלן: החברה(. קודם לכן החזיקו ATS בחלקים שווים, במניות המשיבה 3, חברת
במניות החברה - המערער והמשיב 2, בחלקים שווים, אולם בשלב מסויים החליטו השניים
להעביר 1/3 ממניותיהם למשיב 1. כאשר הצטרף המשיב 1 לחברה, החל עושה, לטענת המערער,
אגודה אחת עם המשיב 2, כנגדו. כיוון שכך, החליט המערער לפרק את השותפות הזו. בהסכם,
שנחתם בינו לבינם, בחודש יולי 1997, )להלן: ההסכם(, מכר להם את מניותיו בחברה בסכום
של 440,000 ש"ח. בתמורה התחייב המערער בהסכם גם שלא לעשות כל פעולה שיש בה כדי
להתחרות "בחברה או בעסקיה או במוצרים שהיא מייבאת או מייצרת או מתקינה או משווקת או
בשירותים שהחברה נותנת". המערער התחייב גם שלא לפנות "למי מעובדי החברה, ספקיה או
לקוחותיה בכל עניין עסקי הקשור, במישרין או בעקיפין, לנושאים שבהם פעל בחברה או
עבורה". כמו כן התחייב המערער כי "לא יעסוק כשכיר, כשותף, כקבלן או כיועץ אצל
לקוחות החברה". הדיבור "לקוחות החברה" הוגדר בהסכם כ"כולל כל מי שביום החתימה על
הסכם זה היה קשור עם החברה בחוזה מחייב לאספקת שירותים או מוצרים על ידי החברה, וכן
כל מי שהתקשר עם החברה, בחוזה נמשך, או באופן חד פעמי במהלך 18 החודשים שקדמו
לחתימת הסכם זה".

איסור זה )להלן: תניית ההגבלה(, כך נקבע בהסכם, ימשך שלוש שנים "מיום חתימת הסכם זה