ת"א 9403-01-15 פרזברג נ' גלעד ואח'

בפני בקשה להוצאת ראיות מתיק בית המשפט. הבקשה מתייחסת לדיסק הכולל סרטים אשר הוגשו ע"י התובעת במצורף לכתב התביעה, כתמיכה לטענותיה כנגד הנתבעים.

לטענת התובעת בכתב התביעה, היא סבלה מהטרדות שונות במשך תקופה ארוכה, כגון תליית שלטים אודותיה בחדר המדרגות המשותף בבניין בו מתגוררת, צלצולים באינטרקום דירתה בשעות שונות לרבות שעות הבוקר המוקדמות וכן בשבת ויום כיפור בעוד התובעת אישה שומרת דת, הנחת דואר זבל בתוך תיבת הדואר שלה וטלפונים לדירתה שנותקו כשענתה כולל בשעות הלילה. כמו כן, הטרדות לכלבים שגידלה בביתה, בין היתר באמצעות דפיקות על דלת דירתה או על חפצים סמוכים בכוונה לגרום לכלבים לנבוח וככל הנראה כדי לגרום שיתר השכנים וגורמים אחרים יתלוננו בפני התובעת.

לטענתה, לאחר הטרדות בלתי פוסקות במשך תקופה ארוכה, וכשעדיין לא ידעה התובעת מי הגורם המטריד, קיבלה התובעת אישור מוועד הבניין להתקין מצלמות על מנת לזהות מיהו הגורם המטריד. בהתאם לאישור הוועד התקינה התובעת מצלמות בכניסה לבניין מול תיבת הדואר והאינטרקום ומצלמה מעל הכניסה לדירתה שצילמה את הנעשה בסמוך לדלת דירתה. לטענתה, צפייה בסרטים מלמדת כי הנתבעים הם המטרידים.

לטענת המבקשים (הנתבעים), המשיבה התקינה מצלמות נסתרות שצילמו והקליטו את דברי ההולכים ושבים וללא הסכמה את הכניסה לדירתם של הנתבעים והקליטה את הקולות שבחדר המדרגות וללא היתר כדין. מדובר במצלמה שצילמה את המדרגות, צילמה את דלת הכניסה לבניין והקליטה את כל הרעשים שבתווך לרבות שיחותיהם של הבאים ויוצאים מהבניין. הסרטים כוללים פס קול של כל הנשמע ברדיוס הצילום ובניגוד להוראות חוק האזנת סתר ולכן לא יהיו קבילים כראיה בבית משפט.

המבקשים הפנו לבשפ 901/89 אלן (אילנה) בן חמו נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 524, 527:

"קיים לעניין זה הבדל בין שני החוקים. בו בזמן שעל-פי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות נשאר בידי בית המשפט שיקול-דעת לאשר קבילותה של ראיה אף אם זו הושגה בניגוד להוראות אותו חוק (נאמר בסעיף: "...זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר..."), הרי לא השאיר המחוקק שיקול-דעת מקביל בחוק האזנת סתר, ובסעיף 13(א) לחוק נקבע באופן מנדטורי, כי "דברים שנקלטו בדרך האזנת סתר בניגוד להוראות חוק זה, לא יהיו קבילים כראיה בבית משפט"".

עוד טענו כי גם טענות הגנה של האחראי על ההקלטה מפני אישום אין בהן להביא לכשרות הראיה. לעניין זה הפנו לעפ 1302/92 מדינת ישראל נ' מרדכי בן ריימונד נחמיאס, פ"ד מט(3) 309, 352:

"מסכים אני לפסק-דינו של חברי, השופט בך. נקודת המוצא היא הוראת סעיף 13(א) לחוק האזנת סתר. על פיה "דברים שנקלטו בדרך האזנת סתר בניגוד להוראות חוק זה, לא יהיו קבילים כראיה בבית משפט". האזנה היא "בניגוד להוראות חוק זה", כאשר היא נעשית "שלא על פי היתר כדין" (סעיף 2(א) ). ודוק: קיומה של הגנה למאזין מפני אחריות פלילית אינו שולל את איפיונה של ההאזנה כהאזנה "בניגוד להוראות חוק זה". האזנה זו – שמבצעה אינו אחראי, אם משום שהוא קטין, אם משום שהוא לא מודע למעשיו, ואם משום שעומדת לו הגנה – ממשיכה להיות בניגוד להוראות החוק, אם כי אין היא גוררת אחריות פלילית".

המבקשים טוענים כי המשיבה מביאה כסיוע לעמדתה פסקי דין שעניינם בחוק הגנת הפרטיות, אולם עסקינן בפסילת ראיה על פי חוק האזנות סתר ולכן דין טענותיה להידחות. עוד טענו כי המצלמות הותקנו לקראת סוף חודש יולי 2011 ופעלו כמעט עד תום אותה שנה, מדובר במאות שעות צפייה, בהם עלולים להיחשף הקלטות של הבאים אל הבניין והיוצאים ממנו, כמו גם המסתובבים בקומת מגורי התובעת, מבלי שידעו כי שיחתם מוקלטת ולכם הנתבעים מנועים מלהאזין להקלטות אלה משלא קיבלו היצר מהמוקלטים וכך יהיו מנועים מלהגן על עצמם. יש להורות על פסילת הסרטים על פי סעיף 13 לחוק האזנות סתר.