אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 783-09-12 כהן ואח' נ' לוי ואח'

ת"א 783-09-12 כהן ואח' נ' לוי ואח'

תאריך פרסום : 19/03/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
783-09-12
26/02/2017
בפני השופטת הבכירה:
רונית פינצ'וק-אלט

- נגד -
תובע ונתבע שכנגד:
אלון כהן
עו"ד ד"ר חיים משגב
נתבעים:
1. אלינור לוי (תובעת שכנגד)
2. אבי קוינט - ניתן פסק דין
3. אהוד יהודה גבאי - ניתן פסק דין
4. יוסף שרעבי - ניתן פסק דין
5. אביב אושר - ניתן פסק דין

עו"ד אסף שובלי
עו"ד שי בן דוד
פסק דין

 

 

לפני תביעה ותביעה שכנגד בין בגין לשון הרע.

לאחר שהסתיימו ההליכים בין התובעת לבין הנתבעים 2 – 5, נותרו לדיון ההליכים שבין התובע והנתבעת 1, כל אחד כנגד רעהו.

 

  • העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים
  1. התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") עבד כדוור משנת 1998, ובעת הרלוונטית עבד בסניף הדואר בפתח תקוה.

 

  1. הנתבעת 1 והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") אף היא עובדת כדוורית בדואר באותו סניף. הנתבעת הגישה תלונה כנגד התובע להנהלת המחוז, ותלונתה הועברה לבירור באגף לחקירות משמעת של נציבות שירות המדינה.

 

  1. התובע טוען ביחס לנתבעת כי היא הפיצה את גרסתה בקרב עובדי הדואר והוציאה לתובע שם של "מטריד מינית".

 

  1. הנתבע 2 הוא דוור ועמיתו לעבודה של התובע בסניף פתח תקוה, אש, לטענת התובע, הפיץ את גרסתו בקרב עובדי הדואר והוציא לתובע שם של "מטריד מינית". כן טוען התובע כי במהלך חקירתו באגף לחקירות משמעת של נציבות שירות המדינה, מסר הנתבע 2 לחוקר גרסה שקרית.

 

  1. הנתבע 3 הוא מנהלו של התובע, אשר ביחס אליו טוען התובע כי במהלך חקירתו באגף לחקירות משמעת מסר גרסה שקרית. ביחס לנתבע 3 נטען אף כי זה הפיץ את גרסתו השקרית בקרב עובדי הדואר והוציא לתובע שם של "מטריד מינית".

 

  1. הנתבע 4 הוא עמיתו לעבודה של התובע ומי שמשמש כסבל בסניף פתח תקוה של הדואר. ביחס אליו טוען התובע כי הוא מסר גרסה שקרית במהלך חקירתו באגף לחקירות משמעת וכי הפיץ את גרסתו השקרית בקרב עובדי הדואר ובכך הוציא לתובע שם של "מטריד מינית".

 

  1. הנתבעת 5 היא המנהלת הישירה של התובע בסניף פתח תקוה בדואר, ונטען לגביה כי במהלך חקירתה באגף לחקירות משמעת מסרה גרסה שקרית וכן כי הפיצה את גרסתה השקרית בקרב עובדי הדואר ובכך הוציאה לתובע שם של מטריד מינית.

 

טענות התובע בתובענה העיקרית

  1. נטען כי הרקע לתלונת הסרק שהוגשה כנגד התובע הוא בהתנכלויות אותם חווה התובע במקום עבודתו מצד חלק מהעובדים עוד בחודש יוני 2008 וזאת על רקע סכסוך שבמרכזו עמדה סוגיית אזורי החלוקה של דברי הדואר ע"י הדוורים העובדים בסניף פתח תקוה, ועל רקע חשיפת אי-סדרים בחלוקת הדואר בסניף.

 

  1. ביום 27.9.11 נתגלע ויכוח בין התובע לנתבעת, במסגרתו אמר לה: "אני ראיתי את איציק אודאי עושה לך מסאז' בכתפיים, אסור למנהל לגעת בבחורה" (מר אודאי היה המנהל הקודם של סניף הדואר בפתח תקוה). לטענת התובע, הוא לא נגע פיזית בנתבעת, ואף אילו היה מעוניין לגעת בה לא היה יכול לעשות כן נוכח העובדה שבין השניים חצץ שולחן.

 

  1. התובע טוען כי בתום הוויכוח בדתה הנתבעת מליבה גרסה לפיה הוא אחז בחזקה בכתפה בעודו אומר לה "אני יודע שאת הולכת עם איציק הוא עושה לך מסאז', מזיין אותך בתחת בכל הזדמנות בכל אירוע גם בשירותים של העבודה".

 

  1. בסמוך לקרות האירוע כתבה הנתבעת מכתב תלונה למר אבי סביל, מנהל משאבי האנוש בדואר, בו פירטה את טענותיה הכוזבות, לשיטת התובע, ומשם הועברה התלונה לבירור באגף המשמעת, בנציבות שירות המדינה. לטענת התובע מכתב תלונה זה מהווה הוצאת לשון הרע כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע. כמו כן, טוען התובע, כי מעשיה של הנתבעת, הכוללים הפצת גרסתה השקרית בקרב עובדי הדואר לפיה התובע הוא "מטריד מינית" שנחקר בשל כך ע"י הנציבות, עולים כדי פרסום לשון הרע.

 

  1. הנתבע 2 נחקר באגף המשמעת ובעדותו חזר על הגרסה לפיה התובע שם ידו על כתפה של הנתבעת ואמר לה "לכי שאיציק יעשה לך מסאז' ויזיין אותך בתחת", הודעה המהווה כזב ולשון הרע, לטענת התובע. בהקשר זה נטען כי הנתבע 2 הפיץ בקרב עובדי הדואר את גרסתו השקרית וכן הפיץ כי התובע הוא מטריד מינית אשר נחקר בשל כך ע"י הנציבות, דבר המהווה פרסום לשון הרע.

 

  1. הנתבע 3 נחקר באגף המשמעת וציין כי ראה את התובע נוגע בכתפה של הנתבעת 1 ובמהלך החקירה ציין כי התובע אישר בפניו שאמר לנתבעת 1 "שאיציק זיין אותה" דבר המהווה שקר גס ולשון הרע. בנוסף, נטען כי הנתבע 3 הפיץ בקרב עובדי הדואר את גרסתו השקרית האמורה וכן הפיץ שהתובע הוא "מטריד מינית" אשר נחקר ע"י הנציבות, דבר המהווה פרסום לשון הרע.

 

  1. הנתבע 4 נחקר באגף המשמעת ובעדותו חזר על הגרסה לפיה התובע אמר לנתבעת כי "איציק זיין אותך בתחת", וכשהודעה זו מהווה לשון הרע. בנוסף, נטען כי הנתבע 4 הפיץ בקרב עובדי הדואר את גרסתו השקרית וכן הפיץ שהתובע הוא מטריד מינית אשר נחקר בשל כך ע"י הנציבות דבר המהווה פרסום לשון הרע.

 

  1. הנתבעת 5 נחקרה באגף המשמעת ונטען כי הודעתה מורכבת מסיפורי בדים, וכי היא בדתה מסכת של הטרדות מצד התובע שהתפרסה על פני שנים. הודעתה האמורה של הנתבעת 5 מהווה אף היא פרסום לשון הרע.

 

  1. התובע נחקר על האירוע נשוא התביעה באגף המשמעת, שיתף פעולה ומסר גרסה מלאה וכפר בכלל החשדות שיוחסו לו. בהודעתו ציין התובע כי בין הנתבעת לבינו התנהל ויכוח במסגרתו אמר לה את המשפט הבא: "אני ראיתי את איציק אודאי שהיה מנהל הקודם של הדואר עושה לך מסאז' בכתפיים, אסור למנהל לגעת בבחורה". התובע עומד על כך שבין הנתבעת לבינו לא היה כל מגע פיזי וגם לא יכול היה להיות כזה בשל השולחן שחצץ ביניהם. נטען כי ברקע הדברים עומדת מתיחות שהיתה קיימת בין מספר עובדים לבינו, מתיחות שהתבטאה בניסיונות התנכלות ופגיעה אישית במשרתו ובמקום עבודתו.

 

  1. התובע טוען כי בפרסומים האמורים אין אמת וכי כל מטרתם היא פגיעה בתובע ובפרנסתו מתוך תחושת נקמה ובגין סכסוך על אזורי החלוקה של הדואר וחשיפת אי-סדרים בסניף הדואר ע"י התובע. במהלך חקירת אגף המשמעת נחקרו כלל הנתבעים שהיו נוכחים באירוע ונוכח חולשת גרסתם והסתירות הפנימיות ביניהן הוחלט על סיום החקירה והמלצה על סגירת התיק ללא הגשת כתב אישום כנגד התובע. הנתבעים לא טרחו להמתין לתום החקירה ופרסמו את גרסתם השקרית בקרב עובדי הסניף, פרסום המהווה לשון הרע.

 

  1. התובע טוען כי מאז תלונת הסרק הוא זוכה במבטי בוז והערות פוגעניות ועוקצניות מצד עמיתיו לעבודה. התובע טוען כי הוא דוור מקצועי ומוערך, עובדה שאינה מפריעה לנתבעים להכפישו מהשיקולים האמורים תוך פגיעה במטה לחמו. התובע טוען כי הוא אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, המתפרנס בכבוד אשר מצא עצמו ביום בהיר אחד מואשם בהטרדות מיניות ובחקירה תחת אזהרה וכל זאת כשהוא זוכה ליחס של מטריד מינית במקום עבודתו וכ"מוקצה" וכל זאת בשל השמועות שהתרוצצו ביחס אליו.

 

  1. נטען כי לנתבעים לא עומדת איזו מההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע, ובפרט לא עומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק וזאת מאחר והתלונה, ההודעות שנגבו והשמועות שהופצו נעשו שלא בתום לב, כשידעו שהדברים אינם נכונים וכשהפרסומים נעשו במטרה לפגוע בתובע ובפרנסתו ממניעים פסולים.

 

  1. נוכח האמור עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 100,000 ₪ לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, שכן מדובר בפרסום שפורסם בכוונה לפגוע בתובע ובפרנסתו. לחילופין, עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 50,000 ₪ מכוח סעיף 7א(ב) לחוק. ביחס לכלל הנתבעים, נטען יש לחייבם ביחד ולחוד בסך של 13,000 ₪ בגין שכר טרחתו של עו"ד כבריאן איתן, בגין הייצוג המשפטי בהליכי החקירה באגף המשמעת בנציבות שירות המדינה.

 

  1. התובע עותר כי בנוסף לסעדים האמורים, תחויב הנתבעת לפרסם מודעת התנצלות במקום בולט בסניף הדואר בפתח תקווה, באזור הנגיש לקהל ולעובדים.

 

 

 

 

טענות הנתבעת בתובענה העיקרית

  1. לטענת הנתבעת בינה לבין התובע נתגלעה מחלוקת בענייני עבודה, ובמהלך הוויכוח ניבל התובע את פיו ואמר בפניה כי היא אינה עושה את עבודתה נאמנה. בשל הוויכוח שהתנהל, התערער הקשר בין השניים, ובמשך השנים היו בקשר אך ורק בענייני עבודה. התובע נהג להקניט את הנתבעת כשהיה מתקרב לעמדתה וכן היה צועק בקולי קולות תוך שניבל את פיו כלפי עובדים נוספים בסניף. התובע היה מוציא את דיבתה של הנתבעת רעה, מכפיש את שמה אל מול מנהליה ומול העובדים מתוך מטרה לפגוע בפרנסתה ובמקום עבודתה. בתוך כך נטען כי כל מנהל שהיה מגיע לנהל את סניף הדואר בפתח תקוה היה מקבל "עדכון" מהתובע ביחס לנתבעת, הכולל אינפורמציה שקרית לפיה הנתבעת מועלת באמון הדואר, עובדת מספר שעות מצומצם ולא משלימה את חלוקת הדואר באזורי החלוקה שלה.

 

  1. נוכח ההתנהלות האמורה נאלצה הנתבעת להתמודד, לא אחת, עם הכפשות למול מנהליה החדשים ונאלצה להוכיח את עצמה כל פעם מחדש. הנתבעת נהגה להתעלם מהקנטותיו של התובע ומהכפשותיו תוך שסיגלה לעצמה דפוס התנהגות שמטרתו להדוף את עלבונותיו.

 

  1. ביום 27.9.11 נכנסה הנתבעת 5 למשרדו של הנתבע 3 לשם סידור עבודה, ואז צעק התובע לכיוונו של הנתבע 3 "אודי תזיין אותה, תדפוק אותה ותראה לה מה זה". לאחר סיום השיחה בין הנתבע 3 לנתבעת 5 הגיח התובע ואחז בחוזקה בכתפה של הנתבעת בעודו צועק בקולי קולות מספר פעמים "אני יודע שאת הולכת עם איציק, הוא עושה לך מסאז', מזיין אותך בתחת בכל הזדמנות בכל אירוע, גם בשירותים של העבודה". הנתבעת נותרה קפואה במקומה למשך דקות ארוכות ומספר עובדים שנכחו במקום נחלצו לעזרתה וניסו להרגיעה.

 

  1. בתום האירוע, גוללה הנתבעת את פרטי האירוע והוצאת הדיבה על הכתב ושלחה את תלונתה נגד התובע למנהל משאבי אנוש בדואר ישראל, מר אבי סיביל. בעקבות האירוע נטען כי הנתבעת שקעה בדיכאון והסתגרה בביתה במשך 4 ימים. נוכח מצבה של הנתבעת החל בעלה לתחקר אותה על קורות האירועים והנתבעת נאלצה לשתף אותו באשר אירע. כתוצאה מכך נפגע האמון ההדדי שהיה קיים בין בני הזוג, ועקב כך נגרם לנתבעת נזק רב. הנתבעת אם ל- 4 ילדים, המנהלת אורח חיים מסורתי-דתי נאלצה לשמוע את דברי ההבל שהושמעו בפני עובדים רבים שנכחו באותה עת במקום האירוע. לטענת הנתבעת, בין בעלה לבינה נוצר נתק מוחלט לתקופה של כחודש ימים, תקופה שבמהלכה לא שוחח עמה ולא היה מוכן להביט בעיניה. כך, במשך שנה מקרות האירוע היחסים בינה ובין בעלה התערערו באופן מהותי עד כדי כך שזה איבד בה את אמונו.

 

  1. נטען כי חייה של הנתבעת הפכו לסיוט עת שבעלה לא היה מוכן לצאת עמה מחוץ לבית על מנת להימנע מאי-הנעימות הכרוכה במפגש עם מכרים ששמעו על האירוע ומאותה עת ישנו השניים בחדרים נפרדים. רק במאמצים רבים עלה בידי הנתבעת לרכוש מחדש את אמונו של בעלה.

 

  1. התובע המשיך להכפיש את שמה של הנתבעת שעה שטען בפני עובדים רבים כי איציק, מנהלה הקודם היה ממזמז אותה ונוגע בה, ולמעשה, עד עצם היום הזה, השלכותיו של האירוע ניכרות בחייה של הנתבעת, והיא חשה אי-נוחות במקום עבודתה. נטען כי מיד עם תום האירוע הגישה הנתבעת את תלונתה כנגד התובע ועוד באותו יום שלח הנתבע 3, דואר אלקטרוני למר סיביל, הגב' יעל רוסו והגב' אורלי צוקר, מנהלי משאבי אנוש בדואר ישראל, וכן למר הרצל גואטה, מנהל תחום העברת דואר, בו דיווח אודות התקרית. במסגרת הדיווח כתב:

"אבי שלום

ברצוני לדווח על אירוע חריג של התבטאות עובד בשם אלון כהן שעובד כדוור כנגד עובדת דוורית בשם אלינור לוי אשה נשואה אם לארבעה ילדים העובד אלון צעק לעברה בזמן שהוא נוגע לה בכתפיים "שאיציק אדואי המנהל הקודם היה נוהג לעשות לה עיסוי וניסה לזיין...." וכו' מדובר במילים קשות אשר קשה להעלות אותם על הכתב... העובדת מציינת כי מדובר באדם מסוכן והיא חוששת"

 

  1. נטען כי בהמשך להגשת התלונה כנגד התובע, החלה נציבות שירות המדינה, האגף לחקירות משמעת לטפל בתלונה ובין היתר שלחה לכלל הנתבעים הזמנה למתן הודעה בקשר לתלונתה של הנתבעת. בהקשר זה נטען כי הנתבעים לא רצו ליתן הודעה ולהיחקר בנציבות אולם הובהר להם כי בהזמנתם למתן עדות אין להם שיקול דעת אם להיעתר להזמנה אם לאו, וכי הם חייבים להגיע ולמסור עדות. נטען כי משעדותם של הנתבעים היא עדות אותה חויבו למסור על ידי הממונה עליהם, חב' דואר ישראל והנציבות, יש לדחות את התביעה נגדם על הסף וכי עדותם חוסה תחת הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.

 

  1. גרסתם של כלל הנתבעים היא אחידה ומהימנה ושיקפה באופן מדויק את התנהלותו של התובע כפי שבאה לידי ביטוי באירוע. מרבית הנתבעים לא היו מסוכסכים עם התובע ועל כן לא היה להם כל מניע להעליל נגדו עלילות. חקירת הנציבות העלתה כי הנתבעים העידו אמת וכי התובע אמר את שיוחס לו ועל כן הוחלט לנזוף בתובע. כך, ביום 28.5.10 שלח מר אבי סיביל, מנהל משאבי אנוש של דואר ישראל, מכתב הממוען לתובע ושכותרתו "משמעת", אותו בחר התובע להשמיט מכתב תביעתו. במכתב נכתב, בין היתר, כי התובע פנה ביום 27.9 לגב' לוי, אישה נשואה ואם לארבעה ילדים ואמר לה בנוכחות עובדים אחרים בהם שניים ממנהליה, כי איציק אודאי, המנהל הקודם, נהג לעשות לה מסאז' ולזיין אותה בתחת. נוכח האמור נכתב במכתב כי "הננו רואים בחומרה רבה התבטאויות כגון זו, שמקומה לא יכירנה בחברה בני תרבות ובודאי שלא בקרב עובדי מדינה. 6. נוכח האמור לעיל, ממליץ עו"ד רוזנברג לנקוט נגדך בהליך משמעתי פנים משרדי של נזיפה".

 

  1. התובע מסר את תגובתו באמצעות עורך דינו באותה עת, עו"ד איתן כבריאן, בה ביקש לשנות את החלטת הנציבות כפי שבאה לידי ביטוי במכתב, אך אף על פי כן, ההחלטה נשארה בעינה ובהתאם למכתב מיום 4.7.12 ננזף התובע "הנני רואה בחומרה רבה את התנהגותך זו שאינה הולמת עובד דואר ישראל בתפקידך ומשמשת דוגמא שלילית לחבר העובדים. הריני נוזף בך ומזהירך בזה...".

 

  1. במהלך האירועים ביקשו הנתבעים לקבל ייצוג משפטי באמצעות דואר ישראל אך זה השיב להם בשלילה ובשל כך נאלצו לשכור את שירותיו של ב"כ בתובענה זו. הנתבעת מציינת בהקשר זה כי אף עו"ד בועז רוזיצקי, העובד במחלקה המשפטית של דואר ישראל, ציין במסגרת התכתבויותיו כי "אני מבין את מצוקת העובדים ומבין שיש לסייע להם מול תביעה מחוצפת שאין בה אות אחת של אמת.... כתב התביעה מציג באופן שקרי את האירועים. החקירה אכן מצאה שהתובע אמר את שיוחס לו ושהנתבעים העידו אמת". בהקשר זה מציינת הנתבעת כי דעתו של עו"ד רוזיצקי הובעה מתוך ידיעה אישית של כלל האירועים נשוא התביעה ומתוך ידיעה אישית אודות פרטי החקירה שהתנהלה כנגד התובע.

 

  1. נוכח האמור טוענת הנתבעת שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב ותוך ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונם של הנתבעים ובעוד שהתובע מוציא את דיבתן של הנתבעות 1 ו- 5. גרסת הנתבעים היא גרסת אמת ומשכך העדות שנגבתה מהם היא עדות מהימנה המקנה להם את הגנת אמת דברתי מכוח סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע וכן את הגנת תום לב בפרסום מכוח סעיפים 15(2), 15(4), 15(5)(ב), 15(7) ו- 15(8) לחוק.

 

טענות הנתבעת כתובעת בתביעה שכנגד

  1. בכתב התביעה שכנגד מגוללת הנתבעת את טענותיה כפי שנפרסו בכתב ההגנה כמפורט לעיל וטוענת כי התובע הוציא את דיבתה רעה מתוך כוונה לפגוע בה. בהתנהלותו התרשל כלפיה וגרם לה עוגמת נפש רבה, עת רמס את כבודה ועת ביקש לפגוע בפרנסתה תוך גרימת נזקים כבדי משקל. כמו כן, טוענת הנתבעת כי התובע הפר חובה חקוקה.

 

  1. הנתבעת עותרת לחיובו של התובע בתשלום פיצוי בסך של 100,000 ₪ לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע ולחילופין, בסך של 50,000 ₪. בנוסף, עותרת הנתבעת בחיובו של התובע בהוצאות משפט ובהוצאות לדוגמא שישקפו את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלותו הקלוקלת של הנתבע.

 

טענות התובע כנתבע בתביעה שכנגד

  1. הנתבעת היא זו שמיררה את חייו של התובע בעבודתו והיא זו שהפיצה לשון הרע ביחס אליו כאמור בתביעה העיקרית.

 

  1. נטען כי הסכסוך בין השניים החל עוד בחודש יוני 2008, אז פנתה אל הנתבע חברתה של התובעת, רונית פרחי, ושאלה מדוע התובע התלונן על כך שהתובעת לא מחלקת דואר באזור נוסף. לטענת התובע, הוא לא דיווח דבר על הנתבעת, אך מחשבתה האמורה היא שהובילה לסכסוך בין השניים.

 

  1. התובע ניתק קשר עם הנתבעת, בין היתר, נוכח העובדה שלא חפץ בחברתה של מי שמעלילה עליו עלילות שווא.

 

  1. לטענת התובע, אם יש ממש בגרסת הנתבעת, הרי שהמנהלים שעקבו אחריה עשו זאת מסיבותיהם ובשל תפקודה הלקוי, ובמידה והתובעת זומנה לבירור מול מנהליה, אזי הדבר נעשה בשל תפקודה הלקוי.

 

  1. התובע טוען כי כל שאמר היה "אני ראיתי את איציק אודאי עושה לך מסאז' בכתפיים, אסור למנהל לגעת בבחורה". התובע מוסיף וטוען כי במכתב התלונה לא אוזכר כי נגע באופן כלשהו בכתפה של הנתבעת, וככל הנראה טענה זו נולדה על מנת להעצים ולנפח את התביעה שהגישה. התובע עומד כך שהדברים שנאמרו על ידו משקפים את שראו עיניו ודברים אלו אינם לשון הרע והינם בבחינת אמת דיברתי.

 

  1. הנתבעת היתה מסתובבת במקום העבודה כשהיא מחויכת ומצחקקת, ועל כן תמוהה טענתה לפיה "חייה הפכו לסיוט של ממש".

 

  1. נטען כי כפי שפורט בתביעה העיקרית, התיק בנציבות המדינה נסגר בשל סתירות בגרסאות, וככל שאכן ננזף, הרי שנזיפה זו נעשתה שלא כדין שכן תוצאות החקירה היו ללא ממצאים כלשהם.

 

 

 

 

  • דיון והכרעה
  1. במרכזה של התביעה עומדות טענות התובע ביחס להתנהלותה של הנתבעת, אשר הגישה נגדו תלונה למנהל מחלקת משאבי אנוש בדואר ישראל. במכתב התלונה שטחה הנתבעת טענותיה כנגד התובע, ולימים, הוחלט על קיומו של הליך בירור באגף המשמעת בנציבות שירות המדינה. התובע טוען כי תוכנו של המכתב עולה כדי פרסום לשון הרע, בין היתר, נוכח הפצת גרסתה של הנתבעת בקרב עובדי הדואר, גרסה שלפיה התובע הוא "מטריד מינית" שנחקר בגין כך ע"י הנציבות. לטענת התובע הפרסומים האמורים אינם אמת וכל מטרתם היא לפגוע בו ובפרנסתו. בהקשר זה מוסיף התובע וטוען כי כלל הנתבעים שנכחו באירוע נשוא התביעה נחקרו ע"י אגף המשמעת, אך עם סיום החקירה הומלץ על סגירת התיק כנגדם ללא הגשת כתב אישום. התובע טוען כי לנתבעים לא עומדות איזו מההגנות המנויות בחוק ובפרט לא ההגנה הקבועה בסעיף 15(8).

הנתבעת כופרת בטענות התובע וטוענת כי לאחר אירועי ה- 27.9.11 ובסמוך להם התלוננה על דבר הוצאת הדיבה באמצעות מכתב תלונה שכתבה ושמוען למנהל משאבי אנוש בדואר ישראל. לטענתה נגרם לה נזק שעה שנאלצה לשמוע את דברי התובע ושעה שלדברים האזינו עובדים אחרים. כן לטענתה, גרמו לה מעשי הנתבע לנזק במערכת היחסים שלה עם בעלה, ובמיוחד בהתחשב בכך שהיא אם לארבעה ילדים המנהלת אורח חיים מסורתי-דתי. ביחס לעדותם של הנתבעים נטען כי זו ניתנה נוכח החובה שהוטלה עליהם, ולפיכך חוסה תחת הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. הנתבעת טוענת כי הגרסה שמסרה היא גרסת אמת וכי עומדת לה הגנת אמת דיברתי כאמור בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע וכן הגנות תום הלב המעוגנות בסעיפים 15(2), 15(4), 15(5)(ב), 15(7) ו- 15(8).     

 

  1. במהלך ניהול ההליכים הגיעו חלק מהצדדים להסדר במסגרת גישור שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 20.6.13. במסגרת ההסדר הוסכם כי תביעת התובע נגד הנתבעים 2 – 5 תדחה ואילו התביעה שכנגד, שהוגשה ע"י הנתבעת 5 כנגד התובע, תדחה ללא צו להוצאות. בתוך כך הובהר שההליכים בין התובע לנתבעת 1, שהיא גם התובעת שכנגד, ימשכו כסדרם.

 

התביעה העיקרית

  1. בסעיף 2 לסיכומיו טוען התובע כי הנתבעת הוציאה את דיבתו באמירות הגסות שייחסה לו ובכך שטענה כי נגע ואחז בכתפה במהלך האירוע. נטען כי לימים, הבשילו אמירותיה של הנתבעת לכדי פתיחה בחקירה כנגד התובע, חקירה שגרמה לו עוגמת נפש ופגעה באמינותו. התובע עומד על כך שלא נגע בכתפיה של הנתבעת וכי מדובר בגרסה שצצה רק עת שהנתבעת נתבקשה ליתן את עדותה באגף החקירות, כמה שבועות לאחר קרות האירוע (סעיף 6(א) לסיכומי התובע). בהקשר זה עומד התובע על כך שבאף במכתב התלונה שנכתב בכתב ידה של הנתבעת ושמוען למר סביל, מנהל כח האדם, אין כל תיעוד לאירוע הנטען של תפיסה או אחיזה בכתפה של הנתבעת (סעיף 7(א) לסיכומי התובע). בנוסף, נטען כי הסיבה שבגינה ננזף אינה ידועה לתובע עד עצם היום הזה, בין היתר, נוכח העובדה שלא טרחו לעדכן אותו בעניין זה וכן מהטעם שעו"ד אסף רוזנברג, שעל פי הנחייתו בוצעה הנזיפה, לא הובא למתן עדות (סעיף 10 לסיכומי התובע).

 

  1. עיון בחומר הראיות מלמד כי ביום 27.9.11, היום בו אירעו האירועים נשוא התביעה, כתבה הנתבעת מכתב שכותרתו "הוצאת דיבה", שמוען למר אבי סביל, מנהל כח האדם (נספח א' לכתב ההגנה), בו נכתב:

"היום ב- 27.9.11 פנה אליי בצעקות מול מנהל המחלקה ועובדים נוספים.

הדוור אלון כהן, בצעקות ואיומים שמנהל דואר גבעתיים מר איציק הודאי ניסה ומנסה להתעסק איתי וליציתות "איציק מזיין אותך בתחת" דבר זה גרם לי עוול ועוגמת נפש אני אלינור לוי אשה נשואה ואם ל4- ילדים לא אהיה מוכנה לשמוע כאלה מילים מאף אחד והנני מתכוונת לתבוע את אלון כהן ולהלחם בכל משאב.

נ.ב. וכל זה נעשה ללא התגרות מצידי."

 

  1. עוד באותו יום, הוציא מר אהוד גבאי, הודעת דואר אלקטרוני למר אבי סביל, לגב' יעל רוסו ולגב' אורלי צוקר (וכן כותב ב"דע" מר הרצל גואטה) (נספח ג' לכתב ההגנה) בה כתב:

"ברצוני לדווח על אירוע חריג.

של התבטאות עובד בשם אלון כהן אשר עובד כדוור

כנגד עובדת דוורית בשם אלינור לוי אשה נשואה אם לארבעה ילדים

העובד אלון צעק לעברה בזמן שהוא נוגע לה בכתפיים "שאיציק אודאי המנהל הקודם היה נוהג לעשות לה עיסוי וניסה לזיין....."וכו

מדובר במילים קשות שקשה לעלות אותם על הכתב

מצורף מכתבה של העובדת

אבקש לזמן את העובד בדחיפות ולטפל משמעתית בהתבטאות זו

העובדת מציינת כי מדובר באדם מסוכן והיא חוששת.

 

בברכה

אהוד גבאי

מנהל מחלקת דוורים

פתח תקווה"

 

 

  1. נוכח המכתבים האמורים, ביום 1.11.11 הוציא מר עאדל עסאקלה מכתב מטעם האגף לחקירות משמעת בנציבות שירות המדינה שמוען למר אודי גבאי ונושאו הוא "הזמנה למתן הודעה", במסגרתו זומן מר גבאי ליתן את הודעתו (נספח ד' לכתב ההגנה).

 

 

  1. ביום 28.5.12 הוציא מר אבי סביל, מנהל משאבי אנוש, מכתב שמוען לתובע ונושא את הכותרת "משמעת", ובו סקר את השתלשלות האירועים ואת תמונת המצב העדכנית ביחס לנושא (נספח ה' לכתב ההגנה), ושם כתב:

"1. ביום 10 באוקטובר 2011 הועברה לאגף החקירות תלונתה של הגב' אלינור לוי (להלן: גב' לוי") המשמשת אף היא כדוורית במחוז פתח תקווה כנגדך.

  1. בעקבות תלונה זו נפתחה חקירה נגדך באגף החקירות בנציבות שירות המדינה, בחשד להטרדה מינית והתבטאות שאינה הולמת. ביום 2 בינואר 2012 התקבל חומר החקירה באגף התביעות בנציבות שירות המדינה לשם בחינת האפשרות של נקיטת הליכים משמעתיים כנגדך.
  2. ממכתבו של עו"ד אסף רוזנברג ממונה בכיר משמעת בנציבות שירות המדינה, שהתקבל בתאריך 15 באפריל 2012 עולה מחומר החקירה כי פנית ביום 27 בספטמבר לגב' לוי, אישה נשואה ואם לארבעה ילדים ואמרת לה בנוכחות עובדים אחרים ובהם גם שניים ממנהליה כי איציק אודאי, המנהל הקודם, נהג לעשות לה מסאז' "ולזיין אותה בתחת".
  3. בחקירתך, הכחשת את האמירות המיוחסות לך וטענת כי כל שאמרת לגב' לוי במהלך התקרית היה "...אני ראיתי את איציק אודאי שהיה מנהל הקודם של הדואר עושה לך מסאז' בכתפיים, אסור למנהל לגעת בבחורה". עוד טוענת, כי במקום נכחה רק הדוורית מירב כורש אשר בעדותה בכלל שללה אפשרות לפיה נכחה בתקרית.
  4. הננו רואים בחומרה רבה התבטאויות כגון זו, שמקומה לא יכירנה בחברת בני תרבות ובודאי שלא בקרב עובדי מדינה.
  5. נוכח האמור לעיל, ממליץ עו"ד רוזנברג לנקוט נגדך בהליך משמעתי פנים משרדי של נזיפה.
  6. טרם הוצאת מכתב הנזיפה ניתנת לך ההזדמנות להגיב הן על ההאשמה המיוחסת לך והן על הכוונה לנזוף בך, זאת בכל ההקדם ולא יאוחר מתאריך 4.6.12."

 

  1. לימים, הוחלט לנזוף בתובע על האירוע וכך ביום 4.7.12 הוציא מר דב-דעי, מנהל מרחב ת"א והמרכז, בדואר ישראל, מכתב לתובע שכותרתו "משמעת-נזיפה" (נספח ו' לכתב ההגנה) בו נכתב, בין היתר:

"[...]

לפיכך, אודיעך שכעובד חברת דואר ישראל עליך לפעול עפ"י הכללים והנהלים הנהוגים במערכת זו.

הנני רואה בחומרה רבה את התנהגותך זו שאינה הולמת עובד חברת דואר ישראל בתפקידך ומשמשת דוגמא שלילית לחבר העובדים.

הריני נוזף בך ומזהירך בזה, שאם תוגש תלונה נוספת מסוג זה ותמצא אשם בה, אאלץ להמליץ על נקיטת אמצעים משמעתיים חמורים יותר"   

 

  1. התובע טוען כי תלונתה של הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי במכתבה מיום 27.9.11 יש בה משום הוצאת דיבתו והיא עולה כדי לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע.

 

  1. עפ"י סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, לשון הרע מוגדר כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לבוז או ללעג (חלופה ראשונה), דבר שפרסומו עלול לבזות אדם בשל מעשים והתנהגות שמיוחסים לו (חלופה שנייה), דבר שפרסומו עלול לפגוע במשרתו, במקצועו ובמשלח ידו של אדם (חלופה שלישית).

 

  1. הטענות המפורטות במכתב מיום 27.9.11 יכולות לעלות לכדי דבר שפרסומו עלול להשפיל, לבזות ולפגוע במשרתו של אדם לפי שלוש החלופות הראשונות המנויות בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. בנוסף משלוח המכתב עולה כדי פרסום כאמור בסעיף 2 לחוק.

 

  1. התובע נחקר ביחס להליכי החקירה והתלונה שהתקיימו בעניינו (עמ' 4, 5, 10, 14, 16 - 19 לפרוטוקול מיום 12.01.2015) וביחס לאלו העיד:

"ש. אתה גם טוען שבשל סתירות פנימיות שהיו בכל המחקרים שהיו במסגרת האירוע המדובר בעצם נסגר התיק שלך ללא כלום.

ת. ללא כתב אישום.

ש. האם זה נכון שההמלצות עו"ד אסף רוזנברג היה לנזוף בך בשל התנהגות לא הולמת.

ת. נכון, עד היום אני לא יודע על מה הנזיפה. הואשמתי בתקיפה, אם היה תקיפה היה צריך להגיש כתב אישום.

ש. אתה טוען שלא ידעת בגין מה ננזפת.

ת. נכון.

[...]

ת. אני טענתי מה שטענתי בחומר החקירה. כמו שמופיע שם. עד היום אני לא יודע בגין מה ננזפתי.

ש. לאחר קבלת הנזיפה בחרת להגיש תביעה כנגד כל אותם אנשים שנתנו את עדותם במסגרת החקירה של הנציבות.

ת. נכון.

[...]

ש. מעולה. בעצם, מה שאתה טוען פה, אתה אומר כל החברים שלי נתנו פה עדות שקר, נכון?

ת. כן.

ש. פנטסטי. ולכן, בעצם הגשת נגדינו תביעת לשון הרע, כי מה שהם טענו, בעצם, לטענתך, זה היה דבר שהוא לא אמת, נכון?

ת. נכון, גם העידו שנגעתי

ש. פנטסטי, פנטסטי.

ת. שזה תקיפה.

[...]

ש. שנתת תצהיר בשבועה לבית המשפט? או לעדות המהימנה שלך במסגרת החקירה?

ת. אני מעולם לא אמרתי מה שאודי, אודי גבאי כתב במייל. לא הזכרתי מעולם, בתור,

ש. מר כהן, מר כהן, למה אנחנו צריכים להאמין? לתצהיר שנתת לבית משפט? או לעדות המהימנה, לטענתך, שנתת בנציבות? זו השאלה.

ת. לשניהם.

[...]

ש. ו, ו

ת. אני ראיתי את איציק עודאי, המנהל עושה לה מסאז', אמת דיברתי.

ש. מר כהן, מר כהן, מר כהן, כל החברים שלך טענו שאתה עשית את מה שעשית, דיברת לשון הרע כנגד גברת לוי.

ת. אני לא אמרתי זיינו אותה בתחת.

ש. החקירה של נציבות המדינה העלתה שאמרת את מה שאמרת, נזפה בך גם, אתה טענת,

ת. איפה נזפה? איפה נזפה בי? בוא תגיד לי, עד היום אני לא יודע על מה הנזיפה, האשמה הייתה תקיפה.

[...]

עו"ד משגב. הוא קיבלת אותו, אבל הוא לא חתום עליו. עכשיו, במכתב הזה אתה, אה, אתה מואשם ונחשד ב- 2 עבירות, הטרדה מינית והתבטאות שאינה הולמת,

העד מר כהן. כן.

ש. מה קרה לאישום שמתייחס להטרדה מינית? שזה האישום החמור, מבחינתך, מה קרה לאישום הזה?

ת. נסגר ללא כתב אישום, לא עמדתי לדין, וגם לא הושעתי מהעבודה.

ש. לא הושעת ולא עמדת לדין. עכשיו, כאשר קיבלת את המכתב, נאמר כאן שמדובר גם ב, התבטאות שאינה הולמת, למה הייתה הכוונה?

ת. אני אמרתי, כמו שדיברתי,

ש. אתה הודית בנציבות, במה הודית שאמרת לה?

ת. שראיתי את איציק עודאי, המנהל, עושה לה מסאז', אסור למנהל לגעת בבחורה.

ש. שראית את המנהל עושה לה מסאז' בכתפיים?

ת. כן, בכתפיים, אסור למנהל לגעת בבחורה.

[...]

ש. סליחה?

ת. אסור למנהל לגעת, לגעת בבחורה. יש יחסי מרות.

ש. מה זה עניינך? למה, למה התפרצת באותו בוקר כלפיה?

ת. הוצאתי את מה ששמרתי בבטן, מאותו יום שאני והיא היינו בסכסוך, מ- 6/2008, באמת דיברתי

[...]

ש. עכשיו בעקבות ההאשמות החמורות האלה, של הטרדה מינית, אתה קיבלת מכתב, אה, מאבי סביל, שהוא שוקל נזיפה נגדך, נכון?

ת. נכון, עד היום אני לא יודע מה הנזיפה.

[...]

עו"ד משגב. בסדר. עכשיו, בסופו של דבר קבלת מכתב נזיפה שעליו חתום דב דאיי?

העד, מר כהן. נכון.

ש. גם הוא צורף לחומר הראיות, שוב אני שואל אותך, מדובר פה בנזיפה פנים מוסדית, לא חיצונית, על מה? על הטרדה מינית?

ת. אני לא יודע, אני לא יודע,

ש. על התבטאות?

ת. אין לי מושג, הם לא הביאו לי תשובות.

ש. היה, היה דיון משפטי?

ת. לא היה דיון משפטי ולא כלום.

ש. היה שימוע?

ת. לא היה שימוע."

 

  1. על פי גרסתו של התובע הוא ראה את מר אודאי כשהוא עושה לנתבעת מסאז' וזאת על אף האיסור החל, לשיטתו, על "מנהל לגעת בבחורה". התובע עמד בעדותו על גרסתו לפיה לא אמר ביחס לנתבעת כי "זיינו אותה בתחת" וכן עמד בעדותו על כך שעד כה אין הוא יודע על שום מה נבחנה האפשרות לנזוף בו ועל שום מה ננזף.

 

  1. המחוקק הכיר באפשרות כי תהיה לנתבע הגנה טובה במשפט האזרחי מפני לשון הרע אם עשה את הפרסום בתום לב באחת מהנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק. בין החלופות אותן קבע מחוקק בסעיף 15 לחוק מצויה בסעיף 15(8) לחוק:

"הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה."

 

  1. בחקירתה הנגדית נשאלה הנתבעת אודות השתלשלות האירועים נשוא התביעה (עמ' 22 – 23, 29 – 30, 35 – 36, 39 לפרוטוקול מיום 12.01.2015) והעידה:

"ש. על איזה רקע הייתה התפרצות שלו כלפיך?

ת. שהלכתי ואמרתי לגבי אבי, אביבה נכנסה לחדר של אודי, של אודי גבאי,

ש. כן?

ת. הייתה לו שיחה איתה, אביבה יצאה בוכה מהחדר של אודי גבאי,

ש. כן?

ת. והוא מאחורי, נושף בעורפי, אודי תזיין אותה, אודי תזיין אותה, סליחה שאני ככה צריכה להתבטאות, אימא ל- 4 ילדים, אני נורא מתנצלת. היא יצאה מהחדר בוכייה, הבאתי לה כוס מים, אמרתי לה אביבה תסתכלי את החבר הטוב שלך, לא עבר דקה וחצי, אביבה פנתה אליו עם האמרה שמה שאני אמרתי, לא מכחישה, והוא בא, תפס לי כאן בכתף, עם אבי קווינט לא מעיף את היד שלו ממני, אני פשוט עפה.

[...]

ש. הטריד אותך מינית? לא רק באותו יום?

ת. במהלך כל השנים?

ש. כן.

ת. אני לא יכולה להגיד, מה זה הטרדה מינית? אני לא יכולה להגיד שהוא בא, נגע בי, אבל הצקות מפה עד ארגנטינה, כן.

ש. הטריד אותך מינית?

ת. לא, לא יכולה להגיד,

ש. זה מה שאת אומרת ב, בעדות שלך בנציבות,

ת. אני לא יכולה, לא, אני לא רשמתי פה שהוא הטריד אותי מינית. תראה לי פה איפה ש, בבקשה אני רוצה לראות איפה רשמתי שהוא הטריד אותי מינית.

ש. תקראי את העדות שלך בעמוד, בעמוד 3, החל משורה 9. את מאשימה אותו בכך שהוא תפס לך את הכתף.

ת. נכון, אמת.

[...]

עו"ד משגב. תקף אותך.

העדה, גב' לוי. אמת, אמת. ואם אבי קווינט לא שם להילחץ לעזרתי, ולהעיף את היד שלו מהכתף שלי, אני לא יודעת לאן זה היה מגיע.

[...]

ש. אבל הוא לא אמר, הוא מה שהוא אמר,

ת. אני, אבל אתה יכול להגיד לו הוא לא אמר, אני באוזניי, חבריי, וכולם שמעו מה הוא אמר, איציק עודאי מזיין אותך בתחת, וגם בשירותים וגם באירועים. אתה נכנס לשירותים? אתה בא איתי לאירועים? אני, אני כבר עובדת, עוד מעט 17 שנים

[...]

עו"ד משגב. בלי צעקות. מה קרה בעצם, מה קרה בעצם לאחר האמירות שלו? מה עשית? קפאתי למקום, לא יכולתי לזוז, לא לדבר, להוציא מילה.

[...]

ש. לא אמרת לו שום דבר?

ת. לא.

[...]

ש. ומה קרה?

ת. חיכיתי איזה 10 דקות, 5 דקות, נכנסתי למשרדו של אודי גבאי,

ש. כן?

ת. וכתבנו מייל לאבי סיביל, למנהל אגף כוח אדם.

ש. כתבתם מייל לאבי סביל?

ת. לכל, לכל הנאמר באותו רגע, כן, כן.

[...]

ש. עכשיו, תשימי לב, ככל שאני מצליח לקרוא, אין פה מילה על תקיפה מינית או על הטרדה מינית, אני צודק?

ת. סליחה? עוד הפעם, תחזור בבקשה על השאלה.

ש. אני לא רואה פה מילה על תקיפה מינית או על הטרדה מינית.

ת. אני לא באתי ואמרתי שהטרידו אותי מינית, בקטע של מינית, אני,

[...]

כ' הש' פינצ'וק אלט. אבל היא אומרת, והיא אומרת וחוזרת ואומרת אני לא טענתי להטרדה מינית.

העדה, גב' לוי. אני טענתי על תקיפה שהוא נגע בי ביד, והוא קילל אותי, זה מה שאני אמרתי

[...]

ש. הוא עלה למעלה, אני הייתי עם אבי קווינט, אביחי שמחי, יוסי שרעבי, המנהל אודי גבאי, אלון בא אליי, תפס לי את הכתף בחוזקה,

ת. אמת.

ש. תפס לי את הכתף בחוזקה.

ת. אמת.

ש. זה מרכיב מרכזי, וזה לא מופיע במכתב שלך.

ת. אמת, אמת" (ההדגשות אינן מופיעות במקור)

 

  1. הנתבעת העלתה את גרסתה על הכתב בסמוך לקרות האירועים במסגרת מכתב התלונה הראשוני, שם תיארה את האירוע נשוא התביעה ככזה שבמהלכו היו חילופי דברים בינה לבין התובע אשר צוינו. נוכח אירועים אלו העלתה הנתבעת הדברים על הכתב וציינה כי אין היא מוכנה לשמוע מילים שכאלו וכי בכוונתה לתבוע את התובע. מכתב זה הוא ה"פרסום" הראשון מבין ה"פרסומים" נשוא התביעה, ויש בו משום תיאור המקרה מנקודת ראותה של הנתבעת, נכון לאותה נקודת זמן, וכשהנמען של הדברים הוא מר אבי סביל, מנהל כח האדם, והוא בלבד.

 

  1. הגנת תום הלב לפי סעיף 15(8) שעניינו הגשת תלונה לממונה אינה ניתנת באופן אוטומטית לנתבע, אלא מדובר בהגנה שבמסגרתה על הנתבע הנטל להוכיח כי האדם אליו הוגשה התלונה היה ממונה עליו. בהקשר זה מציין א' שנהר בספרו א' שנהר דיני לשון הרע 303 (1997) כי:

"כאמור, הגנת סעיף 15(8) חלה על תלונות המוגשות למי שממונה על הנפגע מכוח דין או חוזה. כאשר מרותו של האדם שאליו הופנתה התלונה אינה מעוגנת בחוק, מוטל על המפרסם להוכיח, כי אותו אדם היה ממונה על הנפגע. במקרה אחד, שאותו בחן בית-המשפט העליון על פי הדין שקדם לחקיקת החוק, נקבע כי הגשת תלונה למנהל מחלקת המנגנון ולוועד העובדים של מוסד שבו עבדה הנפגעת תהיה מוגנת אם הוגשה בתום לב. יש להדגיש, כי התלונה המוגנת חייבת להיות מוגבלת לסוג העניינים שבנוגע אליהם היה האדם שאליו הופנתה התלונה ממונה על הנפגע. כך נפסק, שההגנה לא תחול על מכתב שנשלח להנהלת מס הכנסה ובו נטען שפקיד מס הכנסה מסוים התנהג בדרך בריונית כלפי שכניו, ועל תלונה ל"אגד", כי אחד מחבריו מטריד טלפונית את המתלונן." 

 

(ראה גם: ת.א (ק.ש) 19307-04-10 איתן בלינקוב נ' משה רובין, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 12.7.12) (סעיף 9 לפסק הדין)).

 

  1. על נסיבות האירוע ועל נסיבות כתיבת המסמך עמד מר אהוד גבאי בעדותו (עמ' 59 – 60 לפרוטוקול הדיון מיום 26.6.16):

"ש. בתקופות הרלבנטיות של הסכסוך שהיה בין מר אלון כהן לבין גב' אלינור לוי, מה היה תפקידך בכח?

ת. אני הייתי מנהל יחידת הדוורים בעיריית פתח תקווה, כששניהם עבדו בכפוף אליי.

[...]

ש. מה היה באותו אירוע?

ת. באותו אירוע אני שוחחתי במשרד שלי עם לקוח שצלצל אליי מפתח תקווה והלין על עיכוב בקבלת דואר. תוך כדי שיחה אתו שמעתי מהומה רבה מחוץ למשרד, שזה מן קפיטריה שהעובדים יושבים בה, תוך כדי המהומה ראיתי את אלון נוגע לאלינור בכתף וצועק לעברה על מנהל קודם שמספר שנים קודם לכן, בשם איציק עודאי, שהוא טען שהמנהל נהג לעשות לך מסג' בכתפיים. זה מה ששמעתי באוזניים שלי וראיתי. כמובן שהייתי בשיחה עם לקוח ולא יכולתי לנתק את הלקוח שממתי לתשובה ממני. ירדתי חצי קומה לאביבה אושר שתיתן לי הסברים על עיכוב הדואר לאותו לקוח. לאחר מכן כשחזרתי לחדר אז אלינור היתה בוכה ונסערת, נכנסה אליי לחדר ושוחחתי עם מנהל כח אדם מרחבים וסיפרתי לו את מה שאלינור אמרה בהתחלה בעל פה. מנהל כ"א אבי סביל ביקש מאלינור בו במקום לעלות על הכתב את פרטי האירוע עם כל מה שנאמר לה. אני לקחתי את הדף הזה ממנה חתום, סרקתי אותו והוצאתי מייל ממני כדי לעדכן את מנהל המרחב ומנהל כ"א. הניואנס היחיד שהיה בין מה ששמעתי לבין מה שסיפרה לי זה היה שהיא אמרה שהוא גם אמר לה שמנהל קודם בנוסף למסג' שמנהל נוסף נהג לעשות לה ככה וככה, אותן מילים שאני לא רוצה לחזור עליה. שזה לא יכולתי לאשר ששמעתי למה את זה לא שמעתי."

 

  1. בנסיבות העניין כפי שתוארו לעיל, וכאמור בעדותו של מר גבאי עולה כי, פנייתה של הנתבעת למר גבאי והמכתב אותו כתבה בהנחייתו של מר סביל הינם כאלו הנכנסים לגדר תלונה שהוגשה לממונה.

 

  1. בהקשר זה ראוי לציין כי הראציונלים שנקבעו בפסיקה בדבר תלונה לרשויות המוסמכות יפים ביחס לתלונה לממונה על הנפגע בשינויים המתאימים (ראה גם: ע"א 788/79 ריימר נ' עזבון המנוח ברקו (דב) רייבר, פ"ד לו(2) 141, 149 - 150 (1982) (להלן: "עניין ריימר"); בג"צ 64/91 חילף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז(5) 653 (1993); ע"א (ת"א) 1337/01 רשות הדואר נ' אגשם, פ"מ (2) 263, 273 – 274 (2002); ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 14.03.2016); ע"א 7699/11 אברהם פלקסר נ' חנינא ברנדס, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 25.12.2013); ע"א (ת"א) 2111/08 גיא זוארי נ' אלכס כהן עו"ד, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 29.05.2011); ע"א (ת"א) 16523-05-13 מאיר פלבסקי נ' חברת מקור הפורמיקה בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 19.02.2015); ע"א (חי') 212-08 חוסני חסן נאדף נ' דב שריר, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 06.09.2009)).

 

  1. הנתבעת פעלה על פי הנחיות שנתנו לה על ידי בעלי התפקידים השונים.

 

  1. "הפרסום" השני בשרשרת הפרסומים הוא מכתב שנכתב ע"י מר גבאי בלבד. מכתב זה מוען ונשלח למספר נמענים, מנהל כח האדם ומנהל המרחב, אשר נבחרו עפ"י ההנחיות אותם קיבל מר גבאי.

 

  1. העובדה שמכתבה של הנתבעת ומכתבו של מר גבאי הבשילו לכדי הליך בירור משמעתי אינם מטילים את האחריות באופן אוטומטי על כתפיה של הנתבעת. בהקשר זה יש ליתן את הדעת למדיניות השיפוטית המבקשת להגן על המבקשים להתלונן בפני רשויות מוסמכות על מנת שמקרים מעין אלו ואחרים יתבררו בפני הגורמים הרלוונטיים. העובדה שהנתבעת בחרה להתלונן במקום עבודתה בפני הגורמים הרלוונטיים אינה מטילה עליה חבות בגין לשון הרע ובשים לב, לתכלית אותה החברה מעוניינת לעודד, בירורם וליבונם של עניינים מעין אלו בפני רשויות מוסמכות, זאת על מנת ליצור סביבת עבודה הולמת. זאת ועוד, מעיון בעדויות שנמסרו לנציבות עולה כי גרסתה של הנתבעת נתמכה על ידי מוסרי העדויות השונים נספחים ב' – ח' לכתב התביעה. התרשמתי גם מכנותה של נתבעת בעדותה, אשר חזרה והעידה כי לא טענה ואף כיום אין היא טוענת כי התובע תקף אותה מינית (עמ' 23, 35, 36, 37, 38 לפרוטוקול מיום 12.1.15).

 

  1. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה העיקרית (תביעתו של התובע נגד הנתבעת 1).

 

 

התביעה שכנגד

  1. במרכזה של התביעה שכנגד עומדת טענתה של הנתבעת לפיה התובע הוציא דיבתה רעה ובזדון, ולפיכך היא עותרת לחייב אותו לשלם לה פיצוי בסך של 100,000 ₪, לחילופין, בסך של 50,000 ₪. נטען כי בהתנהלותו התרשל הנתבע כלפי התובעת וגרם לה עוגמת נפש וכי ביקש לפגוע בעיסוקה ובפרנסתה ותוך הפרת חובה חקוקה.

 

  1. לטענת הנתבעת אמר לה התובע: "אני יודע שאת הולכת עם איציק, הוא עושה לך מסאז', מזיין אותך בתחת בכל הזדמנות בכל אירוע, גם בשירותים של העבודה". נטען כי בדברים האמורים טמון פוטנציאל העלול לבזות ולהשפיל אדם בפני הבריות וכמו כן הפרסום נעשה בפני עובדים אחרים, וכי הוא נכנס לגדר פרסום לשון הרע.

 

  1. בסיכומיה עומדת התובעת על הליך הבירור שנערך ע"י נציבות שירות המדינה, האגף לחקירות משמעת, במסגרתו הוזמנו מספר עובדים ליתן את גרסתם המלאה לאירוע (סעיפים 39 – 41 לסיכומי התובעת). התובעת מפנה לתמלול עדותם של העדים האמורים בפני הנציבות, עדות שלשיטתה של התובעת משקפת באופן מדויק את התנהלותו של הנתבע כפי שבאה לידי ביטוי באירוע (סעיף 42 לסיכומי התובעת). בהקשר זה מסתמכת התובעת אף על מסקנות חקירת הנציבות ועל ההחלטה לנזוף בנתבע ככאלה התומכות בטענותיה ולפיהן הנתבע אמר את המיוחס לו (סעיפים 43, 48 - 52 לסיכומי התובעת).

 

 

  1. בעדותו של מר אבי קווינט הוא התייחס לאירועים נשוא התביעה (עמ' 65 – 70 לפרוטוקול מיום 26.6.16) כדלקמן:

"ש. מה אתה זוכר מאותו אירוע שהיה בין אלון כהן לבין אלינור?

ת. אני זוכר שבאותו יום גב' אלינור לוי, אנחנו עובדים בדואר שתי מחלקות, מחלקה למטה של דוורים ועוד קומה של מחלקת רישומים, ששם אנו יושבים אחרי שסיימנו לקבל את כל הדואר מחכים לקחת רישומים ולצאת. אני ואלינור חברתי לעבודה, חברה מאד טוב, ישבנו ודברנו כמו כל בוקר שהיינו יושבים ומדברים ואז היתה המולה עם גב' אביבה עם אודי ואחרי זה אלון כהן במשרד של אודי, אלון יצא מהמשרד של אודי ששם היו צעקות עם אביבה, אודי ואלון. אלון יצא מהמשרד של אודי ובא לגב' אלינור לוי וצעק לה "אני יודע שאיציק היה עושה לך מסג' והיה מזיין אותך בתחת" והוא בא עם תנועה של יד לתת לה מכה. אני כחברה שלי וגם כדי שמה אתה עושה, הדפתי את היד ולא נתתי לו שייתן לה מכה, היא אישה, חס וחלילה היה נותן לה מכה הבחורה לא היתה יושבת איתנו היום. פה נגמר כל האירוע.

[...]

ש. ואז מתפתחת עימות בין אלון לבין אלינור?

ת. אתה קורא לזה עימות? זו תגרה שיכולה היתה להיגמר ברצח. אם אתה קורא לזה עימות, אם לא הייתי עוזר לבחורה היה נותן לה מכה ולך תדע איפה היא היתה היום. חבל שלא יכולנו להביא מצלמות וקולות. אני חושב שאם לא הייתי במקום זה היה נגמר אחרת לפי איך שאני רואה את התסריט.

ש. למה זה לא מופיע בעדות שלך?

ת. בטח שזה מופיע בעדות שלי שהוא הרים עליה יד. מקריא לך מהעדות שלי, שעה 17:00 "צעקות... הוא שם עליה את כף היד בחוזקה ואני הזזתי לו".

[...]

המשך ח.נ.:

ש. אתה אומר שלו לא היית מפריד ביניהם זה היה גורם לרצח?

ת. תסתכל על הבן אדם ותסתכל על הגברת ותגיד לי אתה. אם בימ"ש ייתן לי להראות איך היתה המכה.

ש. הוא נגע בה?

ת. אם לא הייתי עוצר את היד כן.

[...]

ש. הוא שם עליה את היד על הכתף? יש שתי גרסאות, גרסה אחת שהנפת לו את היד לפני שנגע בה כדי למנוע רצח אפשרי. גרסה שניה ששם את היד על הכתף, זה הכול. איזה משתיהן נכונה?

ת. בהתחלה הוא עשה לה ככה (מכה עם כף היד על הכתף לכוון החזה) ואחר כך אני עמדתי מולה והוא הצליח להזיז את השולחן ועשה תנועה של הרמת יד ואז הצלחתי להזיז אותו ולהרחיק אותה ממנו.

[...]

ש. אתה בעדות בבימ"ש דיברת בלשון עבר, איציק עודאי זיין אותך בתחת, נכון?

ת. זה המילים שיצאו לו מהפה. בן אדם שצריך לכבד אישה נשואה.

ש. בעדות שלך כאן בבימ"ש דיברת בלשון עבר בעוד שבהודעה במשטרה מדובר בלשון עתיד, נכון?

ת. אין לי מה לענות לך. איזה משטרה?"

(ההדגשות אינן במקור – ר.פ.א)

 

  1. מהאמור עולה כי עדותו של מר קווינט תומכת בגרסת הנתבעת ביחס לתוכן הדברים אותם צעק לעברה התובע. עדות זו עולה בקנה אחד גם עם העדות אותה מסר מר קווינט בפני הנציבות (נספח ב' לבקשה לגילוי מסמכים, חקירה מיום 13.11.11 באגף החקירות, עמ' 1 שורות 12 – 20, עמ' 2 שורות 7 - 8) (עמ' 66 לפרוטוקול מיום 26.6.16 שורות 7 – 12 במסגרתן אישר את הנספח ואישר כי הוא עומד מאחורי כלל עדותו בנציבות).

 

  1. להבדיל מעדותו של מר קווינט, עדויותיהם של מר גבאי ומר שרעבי אינן מסייעות לתובעת באופן ישיר, אך הן תומכות בגרסתה באופן עקיף, וכשהמשקל שניתן לייחס להן הוא מצומצם, אולם, משקלן מצטבר יחד עם עדותו של מר קווינט ועם עדותה של התובעת. כך העיד מר גבאי (עמ' 60 ו- 62 לפרוטוקול מיום 26.6.16):

"ש. מה היה באותו אירוע?

ת. באותו אירוע אני שוחחתי במשרד לי עם לקוח שצלצל אליי מפתח תקווה והלין על עיכוב בקבלת דואר. תוך כדי שיחה אתו שמעתי מהומה רבה מחוץ למשרד, שזה מן קפיטריה שהעובדים יושבים בה, תוך כדי המהומה ראיתי את אלון נוגע לאלינור בכתף וצועק לעברה על מנהל קודם שמספר שנים קודם לכן, בשם איציק עודאי, שהוא טען שהמנהל נהג לעשות לך מסג' בכתפיים. זה מה ששמעתי באוזניים שלי וראיתי. כמובן שהייתי בשיחה עם לקוח ולא יכולתי לנתק את הלקוח שממתין לתשובה ממני. ירדתי חצי קומה לאביבה אושר שתיתן לי הסברים על עיכוב הדואר לאותו לקוח. לאחר מכן כשחזרתי לחדר אז אלינור היתה בוכה ונסערת, נכנסה אליי לחדר ושוחחתי עם מנהל כח אדם מרחבים וסיפרתי לו את מה שאלינור אמרה בהתחלה בעל פה. מנהל כ"א אבי סביל ביקש מאלינור בו במקום לעלות על הכתב את פרטי האירוע עם כל מה שנאמר לה. אני לקחתי את הדף הזה ממנה חתום, סרקתי אותו והוצאתי מייל ממני כדי לעדכן את מנהל המרחב ומנהל כ"א. הניואנס היחיד שהיה בין מה ששמעתי לבין מה שסיפרה לי זה היה שהיא אמרה שהוא גם אמר לה שמנהל קודם בנוסף למסג' שמנהל נוסף נהג לעשות לה ככה וככה, אותן מילים שאני לא רוצה לחזור עליהן. שזה לא יכולתי לאשר ששמעתי למה את זה לא שמעתי.

[...]

 

המשך ח.נ.:

[...]

ש. אתה מסביר בעדות שלך שמסרת בנציבות שבגלל הצעקות האלה ובגלל שאתה היית עסוק בשיחה עם לקוח לא שמעת דברים, נכון?

ת. לא שמעתי חלק מהדברים.

ש. מה שאתה אומר לנו שיצאת מהחדר ואני מקריא מהעדות שלך "הבחנתי באלון כהן נוגע לאלינור בכתף וצועק לעברה שהמנהל הקודם איציק עודאי היה עושה מסג'". זה ציטוט מדויק?

ת. מסכים. זה מה ששמעתי וראיתי.

ש. בהמשך העדות אתה אומר "אני לא שמעתי את מה שאלינור טוענת שאלון אמר לה, אני לא שמעתי את המשפט הזה", זה נכון?

ת. נכון."

 

  1. מעדותו של מר גבאי משתקפת תמונה לפיה, מדובר במחלוקת חריפה בין הצדדים אשר התאפיינה בחילופי דברים ב"אוקטבות גבוהות", וכי הנתבעת יצאה מחילופי הדברים נסערת ובוכה.

 

  1. מר יוסי שרעבי (עמ' 70 – 73 לפרוטוקול מיום 26.6.16) אף הוא העיד בעניין זה:

"ש. מה אתה זוכר מאותו אירוע?

ת. אני זוכר מה שקראתי שהם רבו, אלון ואלינור צעקו אחד על השני, התחילו קללות, היא הלכה לחדר של אודי לקרוא לו ואלון המשיך לקלל, אבי בא להרגיע אותו אז אלון העיף לו את היד ואז הם ירדו למטה, כולם ירדו למטה והאירוע הסתיים.

[...]

משיב בחקירה נגדית:

[...]

ש. היו צעקות בין אלינור ואלון. על מה היו הצעקות אתה יודע?

ת. הוא אמר שהיא נכנסה לתפקיד שלך בקומבינות דרך איציק שהיה מנהל בעבר. הם היו דוורים ואני הייתי סבל.

ש. מה היא צעקה אליו?

ת. היא היתה בהלם מהדברים שלו.

ש. אתה אומר שהיו קללות הדדיות?

ת. לא אמרתי את זה. אלינור נכנסה לחדר של אודי.

ש. "התחילו צעקות וקללות".

ת. נכון, אלון קילל את אלינור. לא אמרתי שהיא קיללה אותה.

ש. היא לא צעקה בחזרה?

ת. אולי צעקה אבל לא אמרתי קללות.

[...]

ש. אתה אומר שהוא אמר לה שהיא נכנסה בקומבינות לעבודה?

ת. נכון.

ש. בעקבות מה שאמרה אביבה?

ת. לא יודע אם מה שאמרה לאביבה היה קשור. הם ירדו אח"כ למטה ואביבה התחילה לצעוק, לא יודע אם זה אותו סיפור או לא. אני לא מעורב. אני נלוויתי לאירוע שקרה. הייתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

[...]

ש. אבל אמרת את זה בשלב השני?

ת. זה לא משנה, אמרתי. לא היה לי נעים לחזור על המילים האלה.

לא היה לי נעים להגיד את המשפטים האלה כי אני לא בן אדם שמדבר ככה ובטח לא לאישה.

ש. וקומבינות?

ת. זה מה שהוא אמר. מה שהלקוח שלך אמר אמרתי בעדות שלי. שהוא יפרש מה זה "קומבינות". אני כולה באתי להיות עד, זה מה שהוא אמר. אל תנסה להוביל אותי לתשובות שאתה רוצה לשמוע. מה שרשום פה זה מה שאמרתי.

[...]

ש. מה היא צעקה?

ת. היא הלכה לחדר של אודי ואמרה לו איך אתה נותן לו לדבר אליי ככה ולקלל אותי והוא אמר לה את יכולה לתבוע אותו. שמעתי את אודי כי הוא יצא מהחדר שלו. יש לו חדר של המזכירה וחדר פנימי שלו והם יצאו לחדר של המזכירה שנמצא לפני החדר שלו ושם אפשר לראות אותם ולשמוע אותם.

ש. אני רוצה להבין, היא אומרת לו איך אתה נותן לו לקלל אותי כך והוא אומר לה תתלונני?

ת. כן.

ש. אודי אמר לה שלא שמע את הדברים?

ת. אני לא יודע שהוא אמר לה את זה. הוא אמר לך אם אתה רוצה להתלונן תתלונני. אודי היה בכניסה למשרד שלו כשאמר מה שאמר, הכול התרחש באותה קומה."

 

  1. כלומר, גם בעדותו של מר שרעבי אין עדות ישירה לדברים שנאמרו אך עדותו בדבר המחלוקת הסוערת מצטרפת כעדות תומכת מוגבלת במשקלה לעדויות כאמור לעיל. כך גם עדותה של הגב' אביבה אושר באגף החקירות (עמ' 3 – 4 לעדותה של הגב' אושר מיום 20.11.11, שעה 12:24):

"שאלה: מה היה בין אלון כהן לאלינור לוי, מה זכור לך מהאירוע הזה?

תשובה: לאלון יש בעיה עם אלינור מבחינת עבודה כאשר האזור של אלינור הוא קטן, כשעובד חסר ברחובות הסמוכים הייתי פונה לאלון כהן והוא היה מבקש לפנות לאלינור.

הפעם האחרונה זה היה בראש השנה 2011 כאשר אודי קרא לי לשיחה, השיחה התנהלה בטון גבוה, ואז כשיצאתי אלינור עמדה שם ועוד מספר עובדים שטענו שאודי צעק עליי אלון כהן צעק יש אלוהים, אודי הוא האלוהים. כשפניתי לאלון שהיה למטה ברובה שלי ושאלתי אותו מדוע הוא כל כך שמח, הוא פנה לאלינור שהייתה אחריי ואמר לה אל תשכחי שאיציק נגע בך בתחת ולא הזזת לו את היד, ואז הם רבו ביניהם. אני לא שמעתי את כל השיחה כי גם אני צעקתי על אלון והוא ישר צעק על אלינור, זה היה למשמע כל העובדים כי אני העברתי לעובדים ברובע שלי את ההודעה של שלומי אלינור אמרה לו אני לא אביבה וכי בכוונתה להתלונן עליו.

[...]

שאלה: האם באירוע בין אלון לאלינור ראית את אלון נוגע בכתף של אלינור?

תשובה: לא. אני זוכרת את אלינור צורחת ובוכה כי הוא השפיל אותה ליד כולם, לא שמתי לב אם נגע בה, אני צעקתי לאלון "עכשיו אתה עובר אליה, עזבת אותי". כל זה היה למטה כאשר באתי להודיע לעובדים את הודעת אודי המנהל, לפני ההודעה ניגשתי לאלון ושאלתי אותו מדוע הוא צוחק ואז הוא שאל את אלינור למה לא סיפרת לה כשאיציק נגע בך בתחת, לזה את לא קוראת הטרדה."

 

  1. לאור האמור לעיל, במאזן הסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, הוכיחה הנתבעת – תובעת שכנגד כי הדברים הנטענים על ידה נאמרו על ידי התובע – הנתבעת שכנגד, כי מדובר בלשון הרע וכי נעשה "פרסום" כנדרש עפ"י חוק איסור לשון הרע.

 

  1. נשאלת השאלה אם הדברים נאמרו בכוונה לפגוע כאמור בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, אם לאו. לעניין זה השאלה היא האם קיים יסוד נוסף של התנהגות זדונית של כוונה של ממש לפגוע, שהרי אחרת, כל לשון הרע, בשל טיבה, תישא בחובה את הכוונה לפגוע (ראה: רע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ דנון תקשורת בע"מ ואח' (8.9.13).

 

  1. בנסיבות העניין, מהן עולה כי הדברים נאמרו על ידי התובע על רקע מאבק שלו בנתבעת בקשר עם תנאי העבודה שלהם (אזורי חלוקה, כמויות עבודה וכו'), הרי שהדבר נעשה בכוונה לפגוע, כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע.

 

  1. כידוע כאשר מתקבלת תביעה בגין לשון הרע ללא הוכחת נזק, אין פירושו כי על ביהמ"ש חובה לפסוק תקרת הסכום האפשרית עפ"י החוק (וכן לא את כפל תקרת הסכום).

 

  1. בהתחשב בכלל נסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, ראיתי לנכון לפסוק לנתבעת – תובעת שכנגד פיצוי בסך כולל של 60,000 ₪.

 

  1. משקבעתי כי התובע עוול כלפי הנתבעת בלשון הרע, מתייתר הצורך להידרש לשאלת רשלנותו הנטענת על ידי התובעת והפרת חובה חקוקה, שכן אין חולק כי הנתבעת לא יכולה להיפרע פיצוי יותר מ"פעם אחת".

 

  • פסיקתא
  1. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה העיקרית (תביעתו של התובע נגד הנתבעת 1).

 

  1. התביעה שכנגד (תביעתה של הנתבעת 1 – תובעת שכנגד) מתקבלת נגד התובע – נתבע שכנגד בסכום של 60,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף ישלם הנתבע שכנגד לתובעת שכנגד הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום ע"י התובעת שכנגד ועד למועד התשלום ע"י הנתבע שכנגד, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

 

 

ניתן היום,  ל' שבט תשע"ז, 26 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

                                                                                   

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ