י.ס. נ' אפקטבעי בע"מ

תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע מגוף זר שהיה במוצר גרנולה שיצרה הנתבעת. פסק הדין עוסק בשאלת האחריות על היבטיה השונים ושאלת גובה הנזק.

רקע וטענות הצדדים

1.התובע יליד 1971 הגיש תביעה בה טען כי רכש מוצר גרנולה מחנות "טבע קסטל". ביום 3/6/2014 בעת שאכל את מוצר הגרנולה לפתע נגס בחתיכה קשה בלתי מזוהה אשר גרמה לשברים בשיניו. בעקבות כך פנה התובע לרופא שיניים אשר קבע כי נשברה שן טוחנת אחת ושן תותבת מחרסינה. התובע טופל על ידי רופא שיניים ועלות הטיפולים הסתכמה בסך של 11,850 ₪. התובע טוען כי פנה לנתבעת במכתב על מנת שזו תפצה אותו ובתשובה פיצתה אותו על ידי משלוח חבילת שי. דרישה נוספת לפיצוי כספי בעבור הטיפולים הרפואיים נשלחה על ידי התובע אך לא נענתה. התובע מבסס את עילת התביעה על חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"מ – 1980 (להלן: החוק ) ועל עוולת הרשלנות הקבועה בפקודת הנזיקין.

2.הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי הליכי היצור עוברים בדיקות קפדניות של בקרת איכות, הליכים אשר נועדו למנוע ומונעים בפועל קיומם של גופים זרים. טענת התובע כאילו היה במוצר של הנתבעת עצם לא מזוהה שגרם לנזק היא טענה שאין לה יסוד עובדתי וחרף העובדה כי הנתבעת מייצרת ומשווקת אלפי מוצרים שונים מדי חודש לא התרחש מעולם אירוע כמו זה המתואר על ידי התובע בכתב התביעה. הנתבעת מכחישה כי התובע רכש מוצר גרנולה ממנה וכי זה גרם לו לנזק כאשר היא טוענת שקל לצלם מוצר ממוצריה ולטעון כי התובע נפגע כתוצאה מאכילתו. בכל התיעוד הרפואי אין בסיס לקביעה כי קיים קשר סיבתי בין הגוף הזר לשבר בשיניים. ככל שהתובע נפגע מגוף זר כלשהו הרי שלא מדובר בגוף זר שמקורו במוצר. בנוסף ולחילופין ככל שהיה קיים במוצר גוף זר הוא לא היה קיים בו עת עזב את מפעלה אלא התווסף לאחר מכן. הנתבעת הכחישה לבסוף את נזקי התובע והקשר בינם לבין מוצר הגרנולה.

דיון והכרעה

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את העדים מטעמם, וכן עיינתי בשלל הראיות שהוגשו, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. תחילה אדון בשאלת עצם קרות האירוע, לאחר מכן אתייחס לשאלת מקור הגוף הזר ממנו נפגע התובע, וכן בשאלת הקשר הסיבתי בין השימוש לבין השבר בשיניו של התובע. במסגרת שאלת האחריות אתייחס לשאלה האם לנתבעת עומדת הגנה כלשהי בפני התביעה ולבסוף אתייחס לשאלת גובה הנזק.

עוד אציין כי הגעתי למסקנה זו על סמך העילה לפי החוק ולכן מתייתר כל דיון נוסף בעוולת הרשלנות על פי פקודת הנזיקין.

האירוע

4.במסגרת זו, התובע העיד בפניי כי בחודש מאי רכש את מוצר הגרנולה בחנות "טבע קסטל" בתל אביב. ביום 3/6/14 התובע אכל את הגרנולה ופתאום הרגיש שנשברה לו שן. חלק מהגוף הזר נבלע על ידו וחלק הצליח להוציא, כאשר הבחין שמדובר בחתיכה קשה שאינה גרנולה. לצורך הוכחת טענתו, הגיש התובע כמוצג את האריזה וכן את הגוף הזר בשקית נפרדת שסומנו על ידי ת/1, ואכן על האריזה מודבקת מדבקה עליה נקוב מחירו של המוצר בסך של 20 ₪, כאשר על המדבקה מופיע הכיתוב "טבע קסטל". תאריך התפוגה של המוצר הוא ביום 13.11.14. לא נפל בעדותו של התובע פגם או סתירה כלשהם היורדים לשורשה של העדות. התובע העיד לפניי כי פנה בכתב לנתבעת, אך מכתבו הרשום חזר מאחר והכתובת שציין בו הייתה שגויה. לאחר מכן יצר קשר טלפוני עם הנתבעת שביקשה לעיין בצילומים של המוצר ושל הגוף הזר והוא נענה לבקשה זו ושלח את הפניה וצילומי הגוף הזר במייל. אמנם התובע לא הביא בפניי את הפנייה בכתב ששיגר לנתבעת, אך יחד עם זאת, על פי רישומי הנתבעת שהוגשו כמוצג נ/5, נרשמה על ידי נציגת הנתבעת אותה גרסה, דבר שמלמד על מהימנותו של התובע ועל עקביות עדותו. התובע העיד לפניי בצורה מסודרת, בהירה וקוהרנטית, ולכן אני נותן אמון מלא בגרסה שהשמיע והיא לא נסתרה על ידי ראיה כלשהי. עדותו של התובע הייתה עדות יחידה, יחד עם זאת בשל האמון המלא והמוחלט שאני נותן בעדותו – אני מקבל את גרסתו שהוא נפגע מגוף זר שהיה בגרנולה. ההלכה הפסוקה קבעה כי כאשר בית משפט נותן אמון מלא בעדות יחידה הדבר מהווה נימוק מספיק לצורך הסתמכות עליה (ראו: ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא ואח, פ"ד כז (1) 679 ).