דיין נ' DANFENG

תביעה כספית לתשלום 580,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועוולת נגישה. יש לציין שהתביעה במקורה כללה גם סעדים של צווי, אולם סעדים אלו שוב אינם רלוונטיים.

רקע כללי

1.הנתבעת היא אזרחית ותושבת סין ובבעלותה חברה לייצור והפצה של מסגרות למשקפיים. הרקע להליך בפני הוא סכסוך עסקי בין בעלה של התובעת, ניני שלו ("ניני"), לנתבעת, בו טוענת הנתבעת כי החברה שבעלותה ייצרה ומכרה לניני ולחברה שבבעלותו מסגרות משקפיים לפי הזמנה, אך תמורתם לא שולמה. בגין סכסוך זה הגישה הנתבעת נגד ניני, החברה והתובעת תביעה כספית לתשלום סכום העולה על 1.5 מיליון ₪ (ת.א. 56792-09-14 "התביעה העסקית"). התביעה העסקית הוגשה גם נגד התובעת - אף שאין חולק כי התובעת היא עורכת דין במקצועה - לאור טענת הנתבעת כי גם התובעת נטלה חלק בעסקי בעלה ואחראית כלפיה, טענה המוכחשת על ידי התובעת מכל וכל.

2.סמוך למועד הדיון הראשון בתביעה העסקית, גילתה התובעת שהנתבעת פרסמה "פוסט" בדף הפייסבוק שלה ובו פרסומים משמיצים ומכפישים אודותיה ("הפרסומים" או "הפרסום"). התובעת פנתה לנתבעת, טענה שאין לה כל קשר לעסקי בעלה ולסכסוך העסקי הקיים, ודרשה מהנתבעת להסיר לאלתר את כל הפרסומים הפוגעים. הנתבעת סירבה לבקשה, ומכאן התביעה.

3.הנתבעת אינה מכחישה שהרקע לפרסום הוא הסכסוך העסקי, אולם טוענת כי אין כל מניעה בדין מפרסום הדברים, ומדובר בפרסומים מותרים ומוגנים.

4.בתום עדויות הצדדים קיבלה הנתבעת המלצת בית משפט, התחייבה להסיר את הפרסומים מעמוד הפייסבוק ולא להעלותם בשנית (עמ' 42 לפרוטוקול), וכך נעשה. לאור זאת, סעדי הציווי להם עתרה התובעת, והם צו מניעה קבוע וצו עשה להסרת הפרסומים התייתרו, ונותרה לדיון המחלוקת הכספית.

5.התביעה העסקית התנהלה בנפרד ובמקביל להליך זה, קבעתי כי במסגרת הליך זה יתבררו רק הטענות המתייחסות לפרסומים, ואין מקום להידרש למחלוקות המתבררות במסגרת התביעה העסקית (ראו ההחלטות בעמ' 8 – 12 לפרוטוקול). יצוין כי בינתיים ניתן פסק דין בתביעה העסקית, נקבע שלא הוכחה יריבות או עילה נגד התובעת (הנתבעת בתביעה העסקית) ומשום כך דין התביעה נגדה להידחות. עם זאת התביעה נגד ניני והחברה שבבעלותו התקבלה ונקבע שעליהם לשלם לנתבעת (התובעת בתביעה העסקית) סכום של 1,051,370 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה היום 08.05.12.

6. העידו בפני התובעת (תצהיר ת/1), הנתבעת (תצהיר נ/1), ומר יונתן רבינוביץ' שבתקופה הרלוונטית עבד בחברה בה עבדה התובעת (תצהיר ת/2).

מהות הפרסומים ואופן פרסומם 

7.ואלו הם הפרסומים נשוא הדיון:

א. אישור של משטרת ישראל בדבר הגשת תלונה במשטרה בגין עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועושק על ידי קבלת דבר שאינו מגיע כדין (נספח 1 לתצהיר התובעת);