פלונית נ' עירית נהריה ואח'

נגד: 

1. ג'  2.א' 3.פלונית כולם ע"י ב"כ עו"ד  עיסא בארבארה 

1.אחריות יזם בנייה במקרקעין לאחזקת מגרש שבבעלותו וחובת הזהירות שלו כלפי אורחים קרואים ושאינם קרואים במגרש היא העומדת במרכז פסק דין זה, בו נדונה תביעת נזקי גוף של התובעת שנפצעה בעת שעברה במקרקעין בשעת החשיכה.

כתבי הטענות

2.התובעת הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונה שהתרחשה בשעות הערב ביום 3.10.2012, ברחבה בנהריה, המצויה בחלקה 178 בגוש 18147, והמהווה דרך גישה לבניינים (להלן: המקרקעין). בכתב התביעה נטען כי בעת שהתובעת, ילידת 1954, פסעה במקרקעין, בדרכה לבקר את בִּתָּה, נתקלו רגליה באבן והיא מעדה ונפלה ארצה, וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות באברי גוף שונים ובעיקר בקרסול רגל שמאל (להלן: התאונה). עוד נטען כי האחריות לנזקים שנגרמו לתובעת רובצת על הנתבעים, מתוקף היותם הבעלים ו/או המחזיקים ו/או התופשים ו/או המפקחים של המקרקעין, וכמי שביצעו עוולות של רשלנות והפרת חובה חקוקה. נטען לתחולתם של סעיפים 41 ו-38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין או הפקודה), ולחילופין - להתרשלות של הנתבעים, אשר, בין היתר, לא מנעו את כניסתה של התובעת למקרקעין המסוכנים וחשיפתה למפגעי הבטיחות החמורים שבהם, תחזקו את המקרקעין באורח לקוי, ולא נקטו בצעדים למניעת התאונה, כמו גידור, התקנת שילוט והצבת תאורה. כן נטען כי הנתבעים הפרו את חוק התכנון ובניה, תשכ"ה-1965 על תקנותיו, את חוק הבטיחות במקומות עבודה ציבוריים, תשכ"ב-1962 על תקנותיו ואת פקודת העיריות [נוסח חדש] על התקנות וחוקי העזר שהוצאו מכוחה.

3.בכתב ההגנה טען נתבע מס' 2 (להלן: הנתבע), שהינו הבעלים של חברה יזמית בתחום הבנייה ושל הבית בו ביקרה התובעת (אשר הושכר על-ידו לבִּתָּה של התובעת ולבעלה) ושל המגרש שמצפון לו, את הטיעונים הבאים: (1) הוא לא ביצע עבודות בנייה במועד התאונה; (2) דרך המעבר לבית בו מתגוררת בִּתָּה של התובעת קיימת מדרום לבית, והמקרקעין בהם היא נפלה ונחבלה לא שימשו כדרך מעבר; (3) התובעת, שבאה לבקר את בִּתָּה דרך היציאה הצפונית של המגרש עליו עומד הבית, חנתה בו ללא רשות והסיגה את גבולו; (4) התובעת בלבד אחראית לתאונה - היה עליה להימנע מכניסה למגרש פרטי ללא רשות ולנקוט באמצעי זהירות כדי שלא תיפגע באופן בנאלי; (5) לא ברור כיצד התובעת נחבלה מהיתקלות באבן; (6) בתיעוד הרפואי ממועד התאונה אין זכר לנסיבותיה, כפי שתוארו בכתב התביעה; (7) לא כל נפילה מקימה חבות כלפי הבעלים הרשום של מקרקעין; (8) אין תחולה לסעיף 41 לפקודת הנזיקין; (9) בכתב התביעה לא פורטו סעיפי החיקוקים הספציפיים אשר, לטענת התובעת, הפרתם מקימה עוולה בנזיקין.

4.הנתבע הגיש הודעה לצדדים שלישיים - נגד בִּתָּה של התובעת ובעלה (להלן: הזוג ס' או ג', לפי העניין) ונגד התובעת עצמה. בהודעה נטען כי התאונה התרחשה כתוצאה משימוש של התובעת בשער אחורי של המגרש שנמצא צפונית לבית שהזוג ס' שכר מהנתבע; כי השער הותקן על-ידי ג' לצורך עסקו; כי ג' התיר לתובעת לעבור דרכו בניגוד למטרה שלשמה אושרה התקנת השער; כי ועל הזוג ס' חלה אחריות לנזקי התאונה בהיותם כמחזיקים בבית ובמגרש ומארחים של התובעת אשר ביקרה אותם; כי הזוג ס' לא הדריך את התובעת לעשות שימוש בכניסה הדרומית למגרש; וכי הצדדים השלישיים כולם אחראים לאור הוראות סעיף 7(ב) להסכם השכירות שנכרת בין הנתבע לבין הזוג ס', בערבותה של התובעת.

5.בכתב ההגנה של הצדדים השלישיים נטען כי אין הם אחראים על אחזקת המקרקעין בו התרחשה התאונה.

6.ביום 21.12.2016 קבעתי כי תחילה תתברר שאלת החבות, וביום 28.12.2016 נדחתה התביעה נגד נתבעת מס' 1, בהסכמת הצדדים.

המסגרת הנורמטיבית