ת"א 55044-01-13 עטיה נ' סדיק ואח'

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים, לתשלום סך 198,000 ₪ , המגיע לו לטענתו בהתאם להסכם בע"פ בינו לבין הנתבע, לשותפות של התובע בעיסקם של הנתבעים (להלן: "שניצלנד" או "הפיצוציה" או "העסק"). הסכום מורכב מחוב יתרת קרן בסך 78,000 ₪, ומחלקו של התובע ברווחי העסק ב-8 החודשים בהם היה שותף בעסק בסך 120,000 ₪.

טענות הצדדים בתמצית

טענות התובע

2.לטענת התובע, בחודש 1/12 פנו אליו הנתבעים, שהינם בני זוג, והבעלים של העסק, הנמצא ברח' כורש 19 בעפולה, ולאור החברות הקרובה ביניהם, הציעו לו להיכנס כשותף לעסק. לטענתו, בתמורה לסך של 180,000 ₪, במזומן, אמור היה התובע לקבל מידי חודש סך של 15,000 ₪ (מחצית מרווחי העסק).

3.התובע טען, כי פנה לאימו לשם גיוס הכספים, וביום 12.1.12, העבירה האם מחשבונה המתנהל בבנק הבינלאומי בעפולה, לחשבונה בבנק הפועלים בעפולה, סך של 185,486.33 ₪, מתוכם מסרה לתובע 180,000 ₪ במזומן, אותם מסר לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת" או "הילה"), שהינה מנהלת העסק בפועל, ללא שקיבל כל מסמך ממנה על קבלת הכסף, בשל יחסי החברות ששררו בין הצדדים.

4.זמן קצר לאחר מכן, לבקשת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "צ'רלי") פנה התובע לעו"ד ח'ורי בעפולה, וחתם על מסמך, בלא לקרוא אותו או לקבל העתק ממנו, ולשאלתו, נאמר לו כי זה חוזה השותפות בין הצדדים.

5. לטענת התובע, למחרת ביקש ממנו הנתבע לגשת אל רו"ח של העסק, סעיד חדירי, ובהעדרו, חתם על מסמך שהוצג לפניו על ידי הפקידה, בלא שקיבל העתק מהמסמך.

6.בחלוף הזמן, וכאשר לא קיבל התובע מהנתבעים את הכספים המובטחים, ונידחה על ידם בתירוצים שונים, ולאחר שהגיעו לאוזניו של התובע שמועות כי הנתבע הונה אנשים אחרים בעפולה, פנה התובע ביום 9.10.12, אל רשות המיסים אגף המכס ומע"מ, שם נמסר לו כי הוא רשום כבעל עסק זעיר בענף חנויות מכולת ומינימרקטים ומנהל מכולת, מיום 6.5.12. בנוסף,

הכתובת המופיעה על אישור עוסק פטור הינה כתובתו הישנה, בה התגורר טרם גירושיו, לפני שנים רבות. התובע פעל לסגירה מיידית של תיק העסק שנרשם על שמו, ללא ידיעתו, במע"מ.

7.לטענת התובע, הנתבעים לא הכניסו אותו כשותף לעסק אך השתמשו בזהותו ובמעמד שיצרו לו כעוסק פטור, כדי להנות מהכנסות העסק, בלא לשתפו ברווחים, כמובטח.