ת"א 5350-09-13

1.ביום 8.12.2011 נהרג המנוח ה .צ' ז"ל, אזרח תאילנדי ששהה בארץ, בתאונת דרכים. לפניי תביעת עזבונו ותלוייו לפיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

2.התאונה ארעה עת המנוח רכב על אופניו ונפגע מרכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 ומיד אחר כך נפגע מרכב נוסף שהיה נהוג בידי הנתבעת מס' 3. אין חולק באשר לחובת הנתבעות מס' 2 ו-4, מבטחות כלי הרכב, לפצות את התובעים על נזקיהם. הנתבעות הגיעו להסכמה בדבר חלוקת החבות בינן לבין עצמן ועל כן אין צורך להכריע בשאלה זו (ר' הודעת הנתבעים בפרוטוקול הדיון מיום 23.6.15).

3.התביעה הוגשה על ידי אלמנת המנוח (התובעת מס' 2), ילדיהם (התובעים מס' 3 ו-4), ואם המנוח (התובעת מספר 5). לגבי כל התובעים, לרבות אם המנוח, נטען כי היו תלויים במנוח ובנוסף הם יורשיו לפי צו ירושה (נספח ג' לתצהיר התובעת).

בשנת 2013 הלכה אם המנוח לבית עולמה. התובעים לא תיקנו את כתב התביעה לאחר פטירתה, אך לאחר הגשת הסיכומים הגישו עותק מצו ירושת האם המנוחה בצירוף יפוי כוח היורשים וביקשו לתקן את כתב התביעה בדרך של צירוף היורשים כתובעים [כעיזבונה של האם (בקשה מס' 27 בתיק)]. לא הוגשה התנגדות מצד הנתבעים למבוקש ועל כן יתוקן כתב התביעה בהתאם ובמקומה של התובעת מס' 5 יבואו יורשיה על פי צו הירושה כמפורט בבקשה.

4.עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא בכל הקשור לחישוב אובדן התמיכה וההפסד בשנים האבודות ובמיוחד באשר לגובה השכר עליו יש לבסס את החישוב.

5.מטעמם של התובעים העידו התובעת מס' 2 אלמנת המנוח (להלן: התובעת או האלמנה), והגב' יהל אס קורלנדר אשר ערכה חוות דעת מקצועית בנוגע להפסדי התמיכה שנגרמו לתלויי המנוח בעקבות מותו.

מטעם הנתבעים לא הובאו עדים.

הכנסות המנוח עובר למותו