פיסטול נ' עמוס ואח'

לפניי תביעה כספית בסך 2,153,981.80 ₪. סכום התביעה מורכב מהרכיבים הבאים: 386,936 ₪ בגין השבת כספים שהשקיע התובע ביתר בעסק; 1,667,045.80 ₪ בגין אובדן רווחים (מבוסס על תחזית רווח והפסד שערך הנתבע 1 לשנים 2019-2021); ו-100,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אובדן זמן ונזקים לא ממוניים.

א. טענות התובע

1. התובע, תושב קיבוץ אילות ובעל ניסיון קודם בניהול מכבסה, ביקש להקים מכבסה חדשה (להלן:"העסק" ו/או "המכבסה"). הוא נחשף לפרסומים של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), יועץ כלכלי-פיננסי, בפייסבוק, בהם הוצגו יכולותיו לגיוס מימון בנקאי והשגת לקוחות. בעקבות זאת, נפגשו הצדדים ביום 12.8.2018.

2. בפגישה העריך התובע כי שיפוץ המבנה אותו ישכור יעלה כ-150,000 ₪. הנתבע הסכים להערכה זו ואף ציין כי קיים צורך במכבסה נוספת באילת. כעבור יומיים, חתמו הצדדים על הסכם ליווי (למעשה הצעת מחיר עליה חתם התובע).

3. בהתאם להסכם, התחייב התובע לשלם לנתבע 20,000 ₪ תמורת חבילת שירותים הכוללת: בדיקת היתכנות (go – no go), תוכנית עסקית תלת-שנתית, הכנת תיקי גיוס הון (לקרנות, לבנקים ולמדינה), וליווי מול הגופים המממנים.

4. במהלך ספטמבר 2018 הכין הנתבע תוכנית עסקית בה הוערכה ההשקעה הנדרשת ב-299,894 ₪ (כולל ציוד, שיפוץ, תשתיות וכו'). כמו כן, הוערכו ההוצאות השוטפות (הנהלה) ב-17,208 ₪ לחודש.

5. הנתבע הפתיע את התובע כשהצליח להשיג אישור הלוואה בסך 240,000 ₪ מ"קרן נתן". הישג זה ביסס בין השניים יחסי אמון, והוביל לחתימה על הסכם נוסף – "הסכם ליווי ויעוץ אסטרטגי וכלכלי". על פי הסכם זה, זכאי הנתבע – תמורת ליווי ויעוץ בהקמת המכבסה - לתשלום חד -פעמי בסך 25,000 ₪, 2,000 ₪ לחודש, וכן עמלה בשעור של 7% מהמחזור (ככל שההכנסה תעלה על 100,000 ₪ בחודש).

6. בהמשך עדכן הנתבע את התובע כי עלות השיפוץ באמצעות "אילת קראוונס" (להלן: "הקבלן") תעמוד על 327,000 ₪ , והמליץ לשכור את שירותיו של הקבלן. התובע נאלץ ליטול הלוואות נוספות: 50,000 ₪ (מהבינלאומי, 9.12.18) ו-80,000 ₪ (מבנק מזרחי, 3.1.19). הנתבע אף לחץ לקבלת כספים נוספים, ועל כן גייס התובע 150,000 ₪ מהורי אשתו (הסכם מיום 16.1.19), בהסתמך על מצג (שווא) שהציג הנתבע כאילו כבר הושקעו 700,000 ₪ .

7. המכבסה החלה לפעול ב-27.1.2019, אולם התובע נאלץ להמשיך וליטול הלוואות לתשלום משכורות ולכיסוי חובות (40,000 ₪ במרץ, ו- 300,000 ₪ באפריל). לטענת התובע, חלק ניכר מהכספים הועבר לנתבע, אשר גזל אותם במקום לשלמם לספקים, תוך השארת התובע עם חובות כבדים. בסופו של דבר העסק קרס ונסגר.

8. התובע טוען לתרמית, חוסר תום לב, הפרת חובת הזהירות (רשלנות) ועשיית עושר ולא במשפט.

    

   ב. טענות הנתבעים

   9. הנתבעים טוענים כי כבר בפגישה הראשונית, למרות הערכת התובע, הם העריכו את עלות ההקמה בכ-500,000 ₪, כתלות בגודל הנכס.

   10. הנתבעים פעלו כמוסכם: הכינו תוכניות, הגישו בקשות לקרנות וגייסו 240,000 ₪ מקרן נתן (בעוד בקשות אחרות נדחו בשל עברו של התובע). הנתבעים ליוו את הפרויקט, ניהלו מכרזים וספקים.

   11. לטענתם, עלויות ההקמה תפחו בשל דרישות התובע (שינויים תכופים, בניית מלתחות ומשרדים מפוארים) ובשל התנהלותו העצמאית אל-מול הקבלן ללא אישור הנתבעים.

   12. הנתבעים טוענים כי ההסכם הקובע הוא מיום 31.10.2018, בו צוין במפורש כי עלות ההקמה תהיה 700,000 ₪. ולטענתם התובע ידע זאת והדבר אף נכתב בהסכם עם ההורים.

   13. לשיטת הנתבעים, כישלון העסק נובע מהחלטות התובע (שסגר את העסק במאי 2019 ללא סיבה נראית לעין) וכתוצאה מניהולו הכושל של התובע, ולא ממעשי הנתבעים. התובע לא הוכיח תרמית ולא הגיש תלונה במשטרה.

   ג. טענות התובע בכתב התשובה

   14. התובע שב וטוען לתרמית מתוכננת. הוא מכחיש את האותנטיות של המסמך מיום 31.10.2018 וטוען כי הוא מפוברק. לטענת התובע הוא מעודו לא ראה "בזמן אמת" מסמך זה, המעריך את ההקמה ב-700,000 ₪.

   15. התובע מדגיש כי ההתקשרות הסתיימה במאי 2019 עקב גילוי המעשים החמורים, וכי הוגשה תלונה במשטרה לגבי אותו מסמך (בניגוד לטענת הנתבעים).

   דיון והכרעה

   16. התיק נסוב על השאלה : האם הנתבעים הציגו מצגי-שווא וניהלו את כספי ההקמה בתרמית (ולחילופין ברשלנות), או שמא, מדובר בכישלון עסקי הנובע מהחלטותיו של התובע בהכנת התוכנית העסקית ובביצועה.

       היקף הכספים שגויסו

   17. מעיון בתיק עולה, כי התובע נטל הלוואות וגייס השקעות בשווי כולל של 910,000 ₪, כדלקמן:

       (להלן טבלת ההלוואות כפי שהופיעה במקור)

       שורה	תאריך	מקור הכסף	סכום בש"ח	מספר חדשי ההחזר	ההחזר החדשי בש"ח	החזר חדשי לפי תקופות
       1	19.11.2018	קרן נתן	100,000	ראה שורה 5	0
       2	9.12.2018	הבנק הבינ"ל	50,000	60	984.17
       3	30.12.2018	קרן נתן	100,000	ראה שורה 5	0
       4	3.1.2019	מזרחי טפחות	80,000	60	1,631.15
       5	15.1.2019	קרן נתן	40,000	60	5,500	בהסכם שצורף (עמ' 514 לתצהירי עדות ראשית תובע) כתוב 32 תשלומים בני 7500 ₪ כל אחד.
       6	21.1.2019	הורים	150,000	השקעה	0	(המכבסה נפתחה ב-27.1.2019) ההחזר החדשי 8115 ש"ח
       7	20.2.2019	הורים	10,000	השקעה	0
       8	10.3.2019	הבנק הבינ"ל	40,000	24	1,786.37
       9	17.3.2019	מזרחי טפחות	40,000	56	834.61	מכאן ההחזר החדשי המצרפי 10,736.30 ש"ח
       10	15.4.2019	בנק אוצר החיל (קרן נס)	300,000	60	5,423.95	מכאן החזר מצרפי מלא של 16,160.25 ₪ לחודש
       		ס"ה	910,000		16,160.25

   18. על כן, בין אם התוכנית הראשונית עמדה על 300,000 ₪ לשיטת התובע ובין אם עמדה על 500,000 ₪ לשיטת הנתבע, מדובר בהלוואות/השקעות בסכום החורג משתי ההערכות באופן משמעותי.

        

        

       הכרעה במחלוקת לעניין המסמך המחייב

   19. לב המחלוקת בין הצדדים נוגע לזיהוי המסמך המעגן את ההסכמות החוזיות ביניהם. הנתבעים תולים יהבם במסמך הנושא תאריך 31.10.2018 (להלן: "המסמך המאוחר"), בעוד התובע טוען כי מסמך זה מזויף ומפוברק (הגם שחתימתו עליו אינה מזויפת), וכי ההסכם המחייב הוא המסמך שנערך יומיים קודם לכן, ביום 29.10.2018 (להלן: "ההסכם המוקדם"). התובע טוען כי יש בתשובה למחלוקת זו כדי להשליך על תום ליבו של הנתבע.

   20. לאחר בחינת מכלול הראיות, אני קובעת כי ההסכם המוקדם מתאריך 29.10.2018 הוא המסמך המחייב בין הצדדים, ואילו המסמך המאוחר נדחה מפניו. קביעה זו עומדת בעינה חרף העובדה שההסכם המוקדם לא צורף לכתב התביעה (אלא רק אוזכר בו). להלן נימוקיי:

       התנהלות הנתבעים ומעמדו הראייתי של ההסכם המוקדם

   21. הנתבע עצמו הוא שהגיש את ההסכם המוקדם (29.10.18) כנספח לתביעת החוב מטעמו לנאמן בפשיטת הרגל של התובע. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי הוא מניח שצירף לנאמן את המסמך שבידיו. ניסיונו המאוחר להתנער ממסמך זה כשהוצג בפניו ("אני לא יודע על מה אתה מדבר", פרו' 80/20) אינו מהימן.

   22. מנגד, התנהלות הנתבעים ביחס למסמך המאוחר (31.10.18) אומרת דרשני. מסמך מהותי זה לא צורף לכתב ההגנה ואף לא לתצהירי העדות הראשית מטעמם. חשיפתו נעשתה רק בעקיפין, במסגרת חוות דעת המומחה מטעם התובע (דהיינו במסגרת גילוי מסמכים לתובע). מדובר במעין "גרסה כבושה".

       זיוף ופגמים צורניים במסמך המאוחר

   23. התובע הציג חוות דעת מומחה הקובעת, כי המסמך המאוחר הוא "מפוברק" (מונטאז'), המורכב מהדבקת חלקי מסמכים לרבות הדבקת חתימתו של התובע. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית לגבי המסמך אלא רק לגבי החתימה שאותה התובע כלל אינו מכחיש. יתרה מכך, מומחה התובע הסביר כי קיומה של תבנית קבועה במסמכי "וורד" שוללת את האפשרות לשינויים במרווחי השוליים כפי שנצפו במסמך.

   24. בחינת תוכנו של המסמך המאוחר (31.10.18) אל מול ציר הזמן העובדתי, מובילה למסקנה חד-משמעית כי המסמך נערך בדיעבד:

   25. גובה ההשקעה: המסמך המאוחר נוקב בעלות הקמה של 700,000 ₪. נתון זה לא היה קיים במציאות באוקטובר 2018. שמונה ימים קודם לכן, הצהיר הנתבע בפני "קרן נתן" על השקעה של 300,000 ₪. הסכום של 700,000 ₪ עלה לראשונה רק בינואר 2019, בהסכם עם ההורים. לא ייתכן כי הנתבע "חזה את העתיד".

   26. חוסר סבירות כלכלית: בהסכם המוקדם, התמורה לנתבע היא 25,000 ₪ + תשלום חודשי. במסמך המאוחר הדרישה היא ל-200,000 ₪ שכר טרחה (שני שליש מעלות ההקמה המשוערת אז). לא סביר שהתובע יסכים לכך.

   27. פגמים בניסוח: המסמך המאוחר ערוך ברשלנות (ההסתייגות לגבי החריגה מעלות של 700,000 ש"ח מופיעה לפני הפירוט, לא נקובים מועדי תשלום וכו').

   28. סיכום ביניים: ההסכם המחייב הוא ההסכם מיום 29.10.18 ,ואילו ההסכם מתאריך 31.10.2018 הוא הסכם שהנתבע לא הצליח בהוכחת האותנטיות שלו ותקפותו.

       המצגים לגבי גובה ההשקעה

   29. לית מאן דפליג שבהערכת ההיתכנות הראשונה (ספטמבר 2018) נאמר כי עלות ההשקעה תהיה 299,894 ₪ (כולל 150,000 ₪ לרכישת מכונות, הוצאה שהתייתרה במעבר למודל של שכירות). עלות השיפוצים נאמדה בכ-80,000 ₪ בלבד. יאמר כאן, כי בניגוד לאמור בסיכומי הנתבעים (סעיף 52 לסיכומים) – רואת-החשבון של התובע, גב' אודליה פלדמן בראון, לא אמרה שהתובע היה מעוניין לרכוש מכבסה בסך של 800,000 -900,000 ₪ אלא (בדיוק להיפך) הסבירה מה מהווה "הצעה שהוא (התובע – ל.א.) קיבל (מגורם אחר – ל.א.) שהיא גבוהה לו" (ראה במשפט הקודם לתשובתה זו) (פרו' 8/17).

   30. גם במכתב ל"קרן נתן" מיום 23.10.2018 חזר הנתבע על הערכה של 300,000 ₪.

   31. השתלשלות העניינים עד להגעה לסכום של 700,000 ₪ (בינואר 2019) אינה ברורה ואינה עולה מהמסמכים שצרפו הצדדים לרבות ההתכתבויות ביניהם. הנתבע ניסה להסביר זאת בחקירתו באמצעות "כלל אצבע":

   32. -"ת: אמרתי לך אני יכול לעשות כשאני מדבר על מקום על 60 מטר אז העלות צריכה להיות 200 300- ואם המקום יהיה 150 מטר אז יהיה 500, אם יהיה 200 יהיה 700...". (פרו' 92/4).

   33. אולם, בפועל הנתבע העריך מתחילת התהליך (בתוכנית העסקית) כי גודל הנכס יהיה "כ-250 מ"ר". אם "כלל האצבע" היה נכון, ויתכן שהוא אכן נכון, הרי שהנתבע היה צריך להעריך מלכתחילה עלות של 750,000 ₪ ולא 300,000 ₪. מדובר בהערכה-בחסר משמעותית. בניגוד להערכת השטח, בעת הכנת התכנית, הרי שהחל מ11.11.2018 ואף במהלך המו"מ לקראת כריתת החוזה עם מר אבי כראל ,שקדם לה, ידע הנתבע כי גודל הנכס 246 מ"ר אך לא ניכר כי נעשתה מחשבה מחודשת בעקבות זאת.

   34. לא הוכח שהעלייה הדרמטית בעלויות נבעה מ"שינויים" או "מותרות" שביקש התובע. מר חזי יאיר (הקבלן) אמנם טען לחוסר החלטיות מצד התובע, אולם לא הציג הצעת-מחיר מקורית מול עלויות בפועל, ולא היה בעדותו כדי להסביר את "הקפיצה" מ-80,000 ₪ ל-320,000 ₪. בתמלולי השיחות בזמן אמת (נספחים19-20 לתצהיר עדות ראשית התובע) אין אינדיקציה לטענות אלו מצד הנתבע או מצדו של הקבלן. החשבוניות שהוציא הקבלן ושצורפו אינן כוללות פירוט; כך שלא ניתן להיווכח מה באמת נעשה על ידי הקבלן. והכרטסת שטען שנמסרה לנתבע לא הוצגה על ידו.

       הניתוח הכספי: לאן עברו הכספים?

   35. להלן ריכוז התשלומים ששולמו לנתבע כנגד חשבוניות או קבלות לפי הכרטסת שהציג:

       תאריך	מספר חשבונית מס/קבלה (סדרה 6) או חשבונית (סדרה 5)	סכום	קבלה (סדרה 8)	אופן התשלום	נרשם
       16.8.2018	600384	10,000	-	העברה בנקאית	מקדמה ליווי הקמת מכבסה
       12.9.2018	600397	10,000	-	העברה בנקאית	תכנית עסקית קרנות
       29.10.2018	חשבוניות שונות (600496, 600504, 500384, 500413)	25,000	-	שיקים והעברה	ליווי הקמה
       31.10.2018	(ללא חשבונית במועד)	47,000	800141	העברה בנקאית	ע"ח פרויקט מכבסה
       1.11.2018	(ללא חשבונית במועד)	3,000	800143	העברה בנקאית	?
       12.11.2018	(ללא חשבונית במועד התשלום)	10,000	800145	העברה בנקאית	?
       18.11.2018	(ללא חשבונית במועד התשלום)	100,000	800148	6 שיקים	?
       16.1.2019	(ללא חשבונית במועד התשלום)	40,000	800169	העברה בנקאית	?
       1.3.2019	500375	180,000	כנגד קבלות הנ"ל	קיזוז בכרטסת	הקמת מכבסה על פי כתב כמויות
       16.4.2019	600595	6,000		העברה בנקאית	מקדמה חודשית

   36. מעיון בנתונים אלה עולה התמונה הבאה:

       • החיובים המוסברים: סכום של כ-45,600 ₪ (סדרת חשבוניות מס/קבלות המתחילה בספרה 6) וכן סכומים קטנים בכרטסת (4,000ש"ח, 2,000ש"ח, 1,450ש"ח) משקפים תמורה בגין עבודה מוגדרת ותואמים את ההסכמים בין הצדדים.

         • מנגד קיימים תשלומים בלתי מוסברים (תשלום הסכום בסך 200,000 ₪):

   37. סכום זה בסך - 200,000 ₪ - מורכב מ:

       • חשבונית ע"ס 180,000 ₪ (מיום 1.3.2019): חשבונית זו הוצאה בדיעבד. הנתבע גבה כספים (47,000 ₪, 100,000 ₪, וכו') עוד חודשים קודם לכן, ורק בחודש מרץ הפיק חשבונית אחת גדולה ש"בלעה" כמעט את כל המקדמות. בניגוד לטענת הנתבע בחקירתו, ולפיה הוא מוציא חשבוניות כנגד תקבול, הרי שבמקרה שבפנינו הוא הוציא חשבונית זמן רב לאחר התקבול. ותחת הכותרת "הקמת מכבסה" הרשומה בחשבונית, לא הוצג כל פירוט, כתב כמויות או אסמכתא כלשהי לתשלום לצד ג'.

       • רישום "הגדלת הכנסות" ע"ס 20,000 ₪ (מיום 31.12.2019): רישום זה מופיע כשורת סגירה בכרטסת, ללא חשבונית, ונושא אופי של "פקודת יומן" שנועדה לאזן את הספרים בסוף שנה.

   38. התובע דרש הסברים בזמן אמת. בהודעת וואטסאפ שנשלחה ביום 13.4.2019 שאלה אשתו של התובע לגבי הכספים, והנתבע ענה: "יש לך חשבונית של 180 על כל היתר... נסגר בול". תשובה זו מתחמקת ואינה מסבירה לאן הלך הכסף.

   39. הנתבע דווקא הכחיש כי שילם כספים לספקים.

   40. אולם בחקירתו הנגדית, כשהוצג לנתבע כי שילם לחברת החשמל מחשבונו (בניגוד לטענתו שלא שילם לספקים), הוא הסתבך בתשובותיו (פרו' עמ' 87). למרות שהוכח תשלום בודד של כ-7,482 ₪ לחברת החשמל, ותשלום לאדריכל, הרי שאלו סכומים זניחים שאינם מסבירים לאן נעלם הרוב המכריע של הסכום בסך של 200,000 ₪. בה במידה לא הוברר אם הנתבע החזיר לתובע סכום בו זוכה על ידי YPC.

       התמונה העובדתית מבססת טענת "הודאה והדחה" קלאסית: הנתבע מודה שקיבל את הכספים (200,000 ₪) המשתקפים בחשבונית שהוציא וברישומי הכרטסת. עם זאת, לא "הדיח" את התביעה באמצעות הוכחה שהכספים שימשו ל"הקמת מכבסה" או לתשלומים לספקים למרות הנטל המוטל עליו להוכיח טענה זו. בפועל, הנתבע לא הציג שום קבלה, כתב כמויות או אישור תשלום לצד ג' למעט סכומים זניחים שהציג דוקא התובע. החשבונית שהוציא היא כללית, הוצאה בדיעבד ("בלעה" מקדמות) ואינה מגובה בדבר.

       תשלומים לקבלן (אילת קראוונס)

   41. בנוסף לסך של 200,000 ש"ח שהועברו לנתבע, שילם התובע ישירות לקבלן אילת קראוונס בע"מ סך של 319,664 ₪.

       (להלן טבלת התשלומים לקבלן כפי שהופיעה במקור)

        

       תאריך	סכום	אופן התשלום	חשבונית	עמוד בתצהיר עדות ראשית תובע
       10.12.2018	20,000	העברה בנקאית	אין חשבונית	384, 385
       1.1.2019	10,000	שיק 393	02/00832	386
       7.1.2019	50,000	העברה בנקאית	02/000835	411, 387
       7.1.2019	20,000	העברה בנקאית		411, 388
       21.1.2019	10,000	העברה בנקאית	02/000838	411, 389
       24.1.2019	80,000	שיק 30026	02/000840	411, 390
       27.1.2019	15,000	שיק 30029	אין חשבונית	411
       29.1.2019	15,000	שיק 30028	אין חשבונית	411, 391
       3.2.2019	10,000	העברה בנקאית	02/000842	411, 392
       20.2.2019	11,166	שיק 30034	02/000843	412, 393
       15.3.2019	15,000	שיק 30031		413, 394
       20.3.2019	11,166	שיק 30035		413, 395
       15.4.2019	15,000	שיק 30032		414, 396
       24.4.2019	11,166	שיק 30036		414
       12.5.2019	15,000	שיק 30033		שיק שחזר נמצא בדף חשבון עמוד 415
       28.4.2019	11,166	שיק 30069	אין חשבונית	414, 398
       	319,664

        

   42. יוער - עבור כ-61,000 ₪ מתוך סכום זה לא הוצגו חשבוניות מצד הקבלן.

   43. בנוסף לתשלומים אלה, שולמו למצער 40,000 ₪ על ידי התובע לספקים אחרים (חשמלאי, מזגנים). לגבי אותם ספקים צורפו חלק מהחשבוניות אך לא כולן. בהתכתבויות עולה כי שולם אף יותר (ברשימה שלהלן- 90,000 ₪ אינם מיועדים לאילת קראוונס):

       

       סיכום ביניים כספי:

   44. סך ההשקעה בפועל עמד, לכל הפחות, על סכום של כ-609,664 ₪ , סכום הגבוה משמעותית מההערכות המקוריות, כאשר חלק ניכר ממנו (200,000 ₪ ששולמו לנתבע) אינו מגובה ברובו בהוכחת ביצוע עבודה או תשלום לספקים, אלא נסגר ברישום חשבונאי כוללני.

   45. עלויות הביצוע היו גבוהות בהרבה מהמתוכנן. כך לדוגמה בניגוד לתכנית בה נאמר כי המיזוג יעלה 15,000 ₪, הודיע התובע לנתבע כי –

       

   46. טענת הנתבע כי התובע הוא שהפריז בעלויות, בשלב ההקמה, לא מוצאת ביטוי בהתכתבויות , והנתבע אינו מגיב בשלילה כשהתובע מדבר איתו על המלתחה או על האריחים שיש להתקינם בה:

       

   47. מר חזי יאיר, מנכ"ל אילת קראוונס בע"מ, העיד בחקירתו כי –

   48. "אני יודע שהרבה פעמים הוא שינה במהלך הדרך, בנינו קיר ככה לא אני רוצה את הקיר ככה עשינו דלתות כאלה לא אני רוצה דלת כזאת. תלוי למה אתה מסתכל אחרי שהתגבשה הדעה ואחרי שביצענו כמה פעמים." (פרו' 67/34)

   49. דא עקא, שבשיחתו עם התובע (נספח 19) - נושא השיחה הוא ריג'קטים והעדר פירוט בחשבוניות (מההקשר עולה שהשיחה התקיימה מיד לאחר שהדברים נאמרו בהתכתבות ביניהם, בתאריך 5.4.2019 – ל.א.), ומר יאיר - למרות ש"מותקף" בשיחה על ידי התובע, אינו מזכיר ואינו מטיח חוסר החלטיות כלשהו של התובע במהלך הבנייה. כך גם לגבי ההתכתבות ביניהם במהלך הבניה (נספח 20 - התכתבות בין 8.12.2018 ועד 15.4.2019).

   50. בה במידה הודה מר יאיר בחקירתו כי בתצהירו לא טרח לפרט שהוא והתובע נקלעו לסכסוך לגבי שיק שבוטל על ידי התובע, אך טען כי התצהיר נערך לפני כן, ולפיכך לא הזכיר זאת. דא עקא, שהשיקים שמסר התובע לנתבע נפרעו (או לא נפרעו) סביב התקופה של אפריל מאי 2019 , ואילו התצהיר נחתם בתאריך 23.5.2022 ; העד גם הודה כי הנתבע מלווה את העסק שלו. על כן מדובר בעד שהוא פחות מאוביקטיבי.

   51. אף הנתבע עצמו, בסיכומיו, לא צטט ולו טענה אחת שהועלתה נגד התובע בשלב ההקמה. הוא מצטט דברים שנאמרו החל מתאריך 12.2.2019, כשבועיים לאחר שהעסק נפתח.

   52. ואכן לא נסתרה הטענה כי בשלב תפעול העסק (אחרי פתיחתו) פעל התובע בניגוד לעצותיו של הנתבע – הגדיל את כמות העובדים שלא לצורך, הציג רמת מחירים (מחירון) נמוכה. אולם ספק אם היה בדבר זה בלבד כדי להכשיל אותו, אילמלא היה נתון במחנק תזרימי עוד קודם לכן.

       הנתבע הציג הסכם שנחתם עם המכבסות המאוחדות (מטעמן העיד עו"ד גלעד לשם) בסוף אפריל 2019 , שלו היה מקויים היה עתיד התובע, להערכתו של מר לשם, לקבל הכנסה חודשית של 50,000 ₪; אולם עולה כי ההסכם נחתם סמוך מאוד להחלטה לסגור את העסק, כאשר באמצע מאי כבר החלו שיקים לחזור ברצף (לפי דפי-החשבון שצרף התובע לתצהירו) – מה גם שמדובר בהערכה בלבד.

   53. מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעים יצרו מצג-שווא רשלני, ואף למעלה מכך לגבי עלויות ההקמה. הנתבע 1 ניהל את הפרויקט תוך נטילת כספים בסך 200,000 ₪ ללא הסבר מניח את הדעת לשימוש שנעשה בהם, ותוך ניסיון להכשירם בדיעבד באמצעות חשבונית "סל" ומסמך הסכם (31.10.18) שנערך בדיעבד. גם אם התובע תרם לנזקיו בהתנהלות לא זהירה לאחר שהעסק נפתח, אזי עדיין האחריות העיקרית לקריסה ולנזק הכספי, רובצת לפתחם של הנתבעים אשר התובע האמין וסמך עליהם ועל מצגיהם ושינה מצבו לרעה.

   54. בבואנו לבחון את סבירות ההערכות שסיפק הנתבע, יש לבצע "ניקוי" של הנתונים כדי שלא להשוות מין בשאינו מינו.

   55. אין חולק כי בהערכת ההיתכנות הראשונית (ספטמבר 2018) העריך הנתבע את סך ההקמה ב-299,894 ₪. דא עקא, שסכום זה כלל רכיב דומיננטי בסך 150,000 ₪ המיועד לרכישת מכונות.

   56. בפועל, המודל העסקי שונה והמכבסה עברה למודל של שכירות מכונות ולא רכישה. משכך, ההוצאה בגין המכונות (ההונית) התייתרה.

   57. משמעות הדבר: אם מנטרלים את עלות המכונות (150,000 ₪) מהאומדן המקורי, הרי שהנתבע העריך את עלות הבינוי, השיפוץ והתשתיות בסכום של כ-150,000 ₪ בלבד ((מתוכם עלות השיפוץ כ-80,000 ₪ בלבד).

   58. בפועל, עלות ההקמה (ללא מכונות!) נסקה לסכומים של למעלה מ-600,000 ₪ (סכום המורכב מתשלומים לקבלן, לספקים ולנתבע עצמו).

   59. נמצאנו למדים, כי הפער אינו בין 300,000 ₪ ל-560,000 ₪, אלא מדובר בפער תהומי פי כמה: הנתבע העריך שיפוץ בכ-150,000 ₪, והעלות בפועל זינקה לפי 3.5 ויותר מהאומדן. סטייה קיצונית שכזו, שאינה מגובה בשינויים רדיקליים בפרוגרמה, מעידה על רשלנות מקצועית חמורה בהערכת העלויות מצד הנתבע.

   60. הוכח כי הנתבע היה מעורב בכל אחד ואחד משלבי ההקמה. הוא בחר את הקבלן המבצע, והוא-זה שהיה בקשר עם יתר הספקים.

   61. לדוגמה, הנתבע מיידע את התובע שסגר עם אילת קראוונס, וכי ביום ראשון הם יהיו בבנק, יקבלו את ההלוואה בת ה-50,000 ₪ מהבנק הבינלאומי הראשון ויזרימו לו:

   62. 

   63. התובע ואשתו היו מעורבים אמנם ובקרו בנכס בזמן ביצוע העבודות אולם פיקוח-העל היה של הנתבע. דוגמה נוספת:

       

   64. ועוד:

       

   65. הפער הדרמטי בעלויות ההקמה לא נותר כבעיה תיאורטית, אלא יצר "אפקט דומינו" שהוביל לקריסת העסק, וזאת בשל הצורך בגיוס הון-חוזר שלא תוכנן מראש.

   66. כדי לממן את "הבור" התקציבי שנפער, נאלץ התובע ליטול סדרת הלוואות המסתכמות (יחד עם השקעות) לסך של 910,000 ₪.

   67. הנתבע, בתוכנית העסקית שהכין, העריך את הוצאות ההנהלה של העסק (התקורה של העסק) בכ-17,208 ₪ לחודש. ואולם, תחזית זו התעלמה מהנטל המימוני החודשי הכבד שיצרו ההלוואות שנלקחו בגין כשלון התקציב המקורי (כ-16,000 ₪ לחודש).

   68. מעיון בלוח הסילוקין של ההלוואות (לעיל) מתקבלת התמונה הבאה:

   69. עם פתיחת המכבסה (ינואר 2019), עמד ההחזר החודשי על 8,115 ₪.

   70. בחודש מרץ 2019, ההחזר "טיפס" ל-10,736 ₪.

   71. בחודש מאי, ההחזר החודשי כבר נסק לסך של כ-16,160 ₪.

   72. המשמעות והנפקות של "תפיחת" ההחזרים הינה הרת אסון לעסק: עסק חדש, שטרם התייצב, נדרש לייצר תזרים מזומנים שיכסה לא רק את הוצאות ההנהלה השוטפות (כ-17,000 ₪ לחודש), אלא סכום כמעט זהה נוסף (כ-16,000 ₪) בעבור החזר הלוואות.

   73. נטל זה, שנוצר ישירות בשל ההערכה השגויה של עלויות ההקמה, "חנק" את ההון החוזר של העסק ופגע ביכולתו לשרוד את חבלי הלידה הראשונים שלו, וזאת ללא קשר לשאלת הרווחיות התפעולית. הנתבע, כיועץ פיננסי, היה אמור לצפות כי גירעון בהקמה יגרור עומס מימוני שיכביד על התזרים השוטף, אך דבר זה לא קיבל ביטוי בתכנון או בניהול המשבר.

        

       סוף דבר: גובה הנזק והפיצוי

   74. המחדל השורשי: העדר היתכנות כלכלית (No-Go) .בבואי לגזור את הפיצוי הראוי, אינני יכולה להתעלם משאלת היסוד: האם בנתוני הפתיחה של התובע – הון עצמי זעום של 60,000 ₪ בלבד – היה מקום בכלל לתת "אור ירוק" (Go) להקמת העסק? התשובה לכך היא שלילית באופן מובהק.

   75. וראוי להפנות לשם כך לתגובתה של קרן גיזה GSE שדחתה בתאריך 23.10.2018 את בקשת התובע להלוואה מהנימוק: "כי הוחלט לדחותה בשל התרשמות מפוטנציאל עסקי, היעדר הון עצמי ונכסים ריאליים, חוסר יכולת החזר".

   76. תפקידו של היועץ הפיננסי (הנתבע) לא התמצה בגיוס הלוואות, אלא בראש ובראשונה בבחינת הסיכון והיציבות הכלכלית ומעקב ופיקוח אחר העסק בהתהוות. הקמת עסק, שעלות הקמתו הריאלית (כפי שהתברר) עולה על חצי מיליון שקלים, כאשר היזם (התובע) מסוגל להביא מהונו הפרטי כ-10% בלבד ואף למטה מכך - כמתברר, וכל והיתר מבוסס על חובות/הלוואות נושאי ריבית, היא הרפתקה מסוכנת שדינה כמעט ודאי לכישלון. לו היה הנתבע פועל כיועץ סביר, זהיר והגון, היה עליו להציב בפני התובע תמרור "עצור " (No-Go) כבר בשלב הראשוני. לו היה עושה כן, התובע לא היה משקיע כל סכום, לא היה מסתבך בהלוואות מעיקות ולא היה משחית את זמנו לריק. משהנתבע חדל ולא עשה כן, והציג מצג-שווא לא זהיר של עלויות נמוכות והיתכנות עסקית, אזי האחריות לקריסה הכלכלית רובצת בעיקר לפתחו. לא נעלמו מעיני מישגים שעשה התובע עצמו, שעה שנסחף אחר התכנית העסקית שהותוותה לו, ואף הפריז בעלויות השוטפות לאחר פתיחת העסק ובהורדת מחירים, אך כאמור רוב המישגים שלו נעשו בעיקרם לאחר שהעסק כבר נפתח.

   77. היקף הפיצוי: המתח בין הנזק המלא לגבולות התביעה . משהגעתי למסקנה כי העסק לא היה צריך להיווסד מלכתחילה, הרי שהפיצוי המלא צריך היה, מבחינת דיני הנזיקין, להעמיד את התובע במצב בו היה מצוי ערב ההתקשרות ("השבת המצב לקדמותו"). משמעות הדבר היא השבת כלל הכספים שהושקעו וירדו לטמיון (ולא רק החריגות), וכן פיצוי על הזמן האבוד.

   78. דא עקא, שהתובע בחר, משיקוליו, לתחום ולהגביל את תביעתו ברכיב "השבת ההשקעה" לסך של 386,936 ₪ בלבד. כפי שהובהר בכתב התביעה (סעיף 56), סכום זה משקף לשיטת התובע את ההשקעה העודפת ("ביתר") – קרי, את הפער בין עלות הקמה סבירה וצפויה, לבין העלות "התפוחה" והבלתי מוסברת שנוצרה בפועל. הוכח בפניי, כי סך ההשקעה והחובות שנוצרו ("הבור התקציבי") מגיעים לסכומים גבוהים בהרבה (כ-560,000 ₪ השקעה ישירה, ולמעלה מכך בחובות שנותרו). כידוע, בית המשפט אינו פוסק לתובע יותר ממה שתבע בכתב תביעתו. לפיכך, אף שלגישתי זכאי היה התובע להחזר רחב יותר, המשקף את העובדה שההרפתקה כולה הייתה מיותרת, אני פוסקת לתובע את הסכום בסך של 386,936 ₪ במלואו , מבלי להפחית ממנו סכום בגין רשלנותו התורמת של התובע כשסכום זה צמוד מיום הגשת התביעה ואילך - מתוך הבנה שזהו הרף התחתון והמינימלי של הנזק הממוני שנגרם לתובע.

       במסגרת כתב-התביעה רובו של הסעד הכספי נתבע בראש-נזק של "אובדן רווחים", ולאור המסקנה אליה הגעתי , אזי התובע לא היה אמור להפיק רווחים כלשהם בהרפתקה זו, כך שמתאיינת ונדחית תביעתו בראש-נזק זה.

   79. דחיית רכיב אובדן-הרווחים ופסיקת פיצוי בגין עוגמת- נפש - באשר לדרישת התובע לפיצוי בגין "אובדן רווחים" עתידיים בסך כ-1.6 מיליון ₪: כאמור, לא מצאתי כי ניתן לפסוק פיצוי בגין רווחים תיאורטיים של עסק, כשלשיטתי לא הייתה בו היתכנות כלכלית מלכתחילה. פסיקת "פיצויי קיום" (רווחים) תסתור את הקביעה כי העסק היה בבחינת "No-Go".

   80. עם זאת, התובע זכאי לפיצוי משמעותי על כך שיצא מההרפתקה הזו "וידיו על ראשו" – ללא עסק, ללא כספיו, ועם חובות כבדים ומעיקים. בכתב התביעה עתר התובע לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין "אבדן זמן והנאה, עגמת נפש ונזקים לא ממוניים"; הרכיבים הללו מבטאים את המחיר האישי הכבד ששילם התובע בעקבות הייעוץ הרשלני שקיבל. במשך חודשים ארוכים עמל התובע, התרוצץ בין בנקים וספקים, וחי בלחץ נפשי וכלכלי עצום – והכל למען עסק שלא היה לו סיכוי אמיתי להתקיים או לשרוד. המדובר בהשחתה משוועת של משאבי זמן ונפש. בנסיבות החריגות של התובענה דנא, בהן נותר התובע עם חסרון-כיס ניכר שהפיצוי על ההשקעה (המוגבל לסכום התביעה) מכסה רק את חלקו ולנוכח הנזקים וביטולי-הזמן שסבל, אני מוצאת לנכון לפסוק את רכיב הנזק הלא-ממוני במלואו.

       סיכום הסכומים-הפסוקים:

   81. אשר על כן, הנתבעים ישלמו לתובע, שניהם ביחד וכ"א מהם לחוד, את הסכומים הבאים:

   82. השבת סכום-השקעה (כפי שנתבע), בסך של 386,936 ₪.

   83. אובדן זמן ועוגמת נפש (כפי שנתבע(, בסך של 100,000 ₪

   84. סה"כ פיצוי (קרן, הסיכום-האקומולטיבי של שני הסכומים דלעיל)= 486,936 ₪

   85. הסכום הנ"ל בסך 486,936 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל (בסך של 152,529 ₪ ) ובסך הכל 639,465 ₪ (נכון למועד מתן פסק-הדין)

   86. כמו כן, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט (כולל אגרות, שכר-עדות, ושכר מומחים) ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 100,000 ₪ +מע"מ.

   87. התובע רשאי להגיש פסיקתה לחתימה.

   88. המזכירות תחזיר לתובע באמצעות בא-כוחו את הסכום שהופקד להבטחת הוצאות הנתבעים.

   89. בשולי הדברים אעיר, כי אני ערה לכך שהתובע נמצא (או היה נמצא) בהליך של פשיטת-רגל אשר יתכן ובעטיו יועברו כל הכספים שנפסקו לזכותו בתביעה זו לידי נושיו ; ואקווה כי לזכותו תיזקף העובדה, שפעל להשגת כספים אלה ולא ישב בחיבוק ידיים, וכי חלק מהסכום שנפסק לעיל יגיע לידי התובע עצמו ויאפשר לו לפתוח "דף חדש".

        

        

       ניתן היום, כ"ו כסלו תשפ"ו, 16 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.