האם יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 3,325,000 ₪ בגין הלוואה שלא נפרעה?
א.תמצית טענות התובע
1.התובע (להלן: אריה) הוא גיסו לשעבר של הנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע או אהוד). גרושתו של התובע, אורלי (להלן: אורלי), היא אחותו של הנתבע. הנתבעים 3-2 הם ילדיו של הנתבע.
2.אריה ואהוד היו ביחסים טובים מאוד. אריה הוא בעל חנות למוצרי הנעלה ולאהוד יש מזנון - קיוסק, שבו נמכרים גם מוצרי לוטו וטוטו (להלן: החנות).
3.לפני כעשרים שנים, החל הנתבע לרכוש דירות לצורכי השקעה ולצורך כך נטל הלוואות מבני משפחה ואף מהתובע. הנתבע נטל מאחותו רותי שלג ובעלה, מיליון ש"ח, מבן דודו, עזרא צאיג, ואשתו מעל ארבעה מיליון ש"ח ומהתובע כשלושה מיליון ש"ח, ולאף אחד מהם הוא לא השיב את ההלוואות שנטל מהם. הנתבע הוא "ארכי נוכל, אדם מניפולטיבי, בעל צורת חשיבה עבריינית" שלא מכבד את החוק ולא את בתי המשפט והוא "שקרן סידרתי" שמוליך שולל את בני משפחתו ומכריו ומתכחש להתחייבויותיו.
4.החל משנת 2012, נטל הנתבע מהתובע הלוואות שהועברו אליו בעיקר במזומן. בהסכם הלוואה (ת/19) שאינו נושא תאריך ושעליו חתום רק הנתבע 2, בנו של הנתבע, דולב (להלן: דולב), נכתב שההלוואה שאריה הלווה לאהוד היא בסך של 1,152,000 ₪, וכי ההלוואה תושב עד ליום 15.10.15. ברם, ההלוואה לא הושבה. בתחילת שנת 2016, חתמו הנתבע ובנו דולב על מסמך שבו הם התחייבו להחזיר לתובע את ההלוואה בסך של 1,650,000 ₪ עד ליום 10.4.16 (להלן: ההתחייבות משנת 2016). אולם, ההלוואה לא הושבה, אפילו לא מקצתה, למרות שעד לסוף חודש אוקטובר 2016, הלווה התובע לנתבע סכום נוסף של 100,000 ₪. לפיכך, בסוף שנת 2016 עמד היקף ההלוואות שהתובע העניק לנתבע על סך של כ – 1,750,000 ₪
5.בתחילת חודש נובמבר 2016, חתמו הצדדים על הסכם למכירת דירה של אהוד לאריה, ברח' XXX בתל אביב, בסכום של 1.1 מיליון ₪. בנוסף, חתמו אריה ואהוד על מסמך שבו נאמר שאריה הלווה לאהוד במשך שלוש שנים, משנת 2014 ועד שנת 2016, סך של 850,000 ₪, לצורך שיפוץ החנות ורכישת סחורה.
6.ביום 10.11.16 העביר הנתבע לתובע שתי המחאות: אחת ע"ס של 850,000 ₪ והשנייה ע"ס של 900,000 ₪, כשמועד הפירעון של ההמחאות הוא יום 10.11.16. על גב שתי ההמחאות חתמו גם דולב וגם הנתבע 3 (להלן: כדורי) כערבים. הנתבע צירף להמחאות גם פתק שעליו חתם ובו נאמר שההמחאה ע"ס 900,000 ₪ היא "ערבות לאריה נוחי ע"ח ההלוואה" (להלן: שתי ההמחאות).
7.מיד לאחר שהתובע קיבל את שתי ההמחאות ולפני שהספיק להפקידן בבנק, פנו אליו הנתבע ודולב ואמרו לו שלשתי ההמחאות אין כיסוי בבנק והן לא יכובדו. הנתבע הבטיח לתובע שבקרוב הוא ימכור אחת מדירותיו ובתמורה שיקבל, הוא ייפרע את חובו לתובע. אולם, הנתבע לא עמד בדיבורו שוב, והוא אף התחייב בשנת 2019 לשלם לתובע חלק מהחוב בסך של 580,000 ₪ עד ליום 10.5.19 וחתם על מסמך התחייבות. בשנה זו חתם הנתבע על התחייבות נוספת שבמסגרתה הוא הבטיח להשיב לתובע סך של 746,000 ₪ עד ליום 10.1.20. ברם, אף סכומים אלו לא שולמו כלל.
8.למרות כל ההתחייבויות הנ"ל, הנתבע לא פרע את החוב ולפיכך, הוא העניק לתובע המחאה ע"ס של 2.6 מיליון ₪ שמועד פירעונה ביום 10.2.20 (להלן: ההמחאה). ביום 5.1.20 נחתם הסכם הלוואה בין התובע והנתבע ע"ס של 2.6 מיליון ₪ (מוצג ת/17). לאחר שהנתבע העביר לתובע את ההמחאה, הוא ביקש שוב שהתובע לא יציג אותה לפירעון בבנק מאחר שאין לה כיסוי. הנתבע הבטיח לתובע שייתן לו בתמורה לפירעון החוב שתי דירות שבבעלותו באילת וציין שהוא מצוי בשלב מכירה של דירתו בפרויקט הולילנד בירושלים בסך של 3.4 מיליון ₪ (להלן: הדירה בירושלים), וכי מכספי תמורה זו, הוא ייפרע את ההלוואה. אולם, למרות שהנתבע מכר את הדירה בירושלים, הוא לא עמד גם בהתחייבותו זו ולא שילם לתובע דבר.
9.ביום 28.7.21 חתם הנתבע על מכתב התחייבות להעביר לתובע את כל התמורה המגיעה לו מנכס ברח' XXX בהוד השרון ולהשלים לו סכום נוסף עד לסך של 320,000 ₪. בנוסף, הנתבע התחייב שברגע שהוא ייכנס לדירה שרכש ברח' XXX, יוזמן שמאי שיעריך את שוויה לצורך תשלום החוב. ברם, כל ההתחייבויות של הנתבע לא קוימו ולכן, התובע נאלץ להגיש נגדו את התביעה דנא.
10.לתביעתו צירף התובע תמלילי שיחות רבים שהוא או אורלי ערכו עם הנתבע ועם דולב, ושבהם הם הודו בחוב כספי לתובע בסכום של לפחות 2,920,000 ₪ (קרן). מדובר בחוב בגובה ההמחאה בסך של 2.6 מיליון ₪ ועוד סך של 320,000 ₪ שהתובע הלווה לנתבע לאחר מתן ההמחאה. בשיחות אלו, התחייב הנתבע למכור את אחת מדירותיו ולהשיב את ההלוואה, אולם הנתבע שוב התל בתובע ולא השיב לו דבר מהחוב עד היום.
11.בשיחות הרבות שהוקלטו בין השנים 2021-2020, אמר הנתבע, בין היתר, כי: "עד סוף השנה אני מסיים את כל החוב...יש לנו, יכול להביא לך את הכסף...2.5 מיליון אני אביא לך ברגע שאני יכול לקחת הלוואה... כמו שסיכמנו אתך 2.5 וזה יספק אותך?... אני אמרתי לך אריה, דרך השלום ועוד מיליון שקל... בסדר. 2.5 מיליון... אם השמאי ייקבע 2 אז זאת אומרת אני צריך להוסיף לאריה עוד חצי מיליון... בסדר 2.5 מיליון, בסדר... מגיע לו. אני לא אומר שלא מגיע".
12.לסיכום: אלו האסמכתאות לקיום ההלוואות שהעניק התובע לנתבעים: כתב התחייבות על הלוואה בסך של 850,000 בשנים 2016-2014, הסכם הלוואה בסך של 1,152,000 ₪ שמועד פירעונה עד ליום 15.10.15, העברה בנקאית מיום 21.12.15 לחשבון הבנק של הנתבע, העברת בנקאית מיום 1.11.16 ע"ס של 48,000 ₪ לחשבון הבנק של הנתבע, העברה בנקאית מיום 3.11.16 ע"ס של 42,000 ₪ לחשבון הבנק של הנתבע, הסכם הלוואה ע"ס של 1,650,000 ₪ ובה התחייבות להחזר ההלוואה עד ליום 10.4.16, הסכם למכירת הדירה בדרך השלום בתל אביב לתובע בסך של מיליון ₪, התחייבות מיום 28.7.21 של הנתבע להשלים לתובע לסך של 320,000 ₪ והתחייבות להעביר לו דירה לפי גובה חוב של 2.6 מיליון ₪ שיבוצע לפי הערכת שמאי שיוזמן, המחאה לפקודת התובע ע"ס של 850,000 ₪ ליום 10.11.16, המחאה לפקודת התובע ע"ס של 900,000 ₪ ליום 10.11.16, פתק מיום 10.11.16 בחתימת הנתבע המאשר שההמחאה ע"ס 900,000 ₪ היא על חשבון ההלוואה, הסכם הלוואה על סך של 900,000 ₪, המחאה לפקודת התובע ע"ס 2.6 מיליון ₪ ליום 10.2.20, הסכם הלוואה מיום 5.1.20 ע"ס של 2.6 מיליון ₪ בחתימת הנתבע, מסמך התחשבנות לפיו התווסף לסך של 2.6 מיליון ₪ עוד 265,000 ₪ נכון ליום 10.4.21 וכן תמלילי השיחות והתכתבויות הוואטסאפ שבהם הודה הנתבע בחוב של 2.5 מיליון ₪ לתובע. מכלול ראייתי רחב זה, לרבות הודאת הנתבע בחקירה הנגדית על אודות קיומו של החוב, מלמדים שהתביעה הוכחה במלואה.
13.הנתבע טען בחקירתו שהודאותיו הרבות בתמלילי השיחות שלפיהן הוא חייב לתובע 2.5 מיליון ש"ח, נאמרו לצורך "שלום בית", "שלום המשפחה" או "אחדות המשפחה", אולם, לטענת התובע, ברור שאין אף אדם סביר ובטח שלא הנתבע, שיסכים לשלם "סתם ככה מתוך טוב לב" סכום כה משמעותי רק לשם "אחדות המשפחה", אלא אם כן הוא יודע שאכן קיים חוב לתובע וכי מוטלת עליו "חובה מוסרית, ערכית, חוקית ומשפטית לפרוע חוב זה" (עמ' 11 לסיכומים).
14.שקרי הנתבע רבים ביותר. לדוגמא: הנתבע טען בתצהירו שהתובע מילא טופסי "ווינר" בחנות בסכום של 3,000 ₪ כל יום, דהיינו בסך של 90,000 ₪ לחודש ולכן הוא חייב לו 2.97 מיליון ₪. אולם, הנתבע הגיש קבלות של ווינר בסכום זניח של 7,000 ₪, כשכלל לא הוכח מה מקור הצילומים ולמי הקבלות משויכות. בנוסף, בשיחות הטלפון שהוקלטו, טען הנתבע שהתובע שלח ווינר בסך של 5,000 ₪ לחודש. ברור, אם כן, שאין לתת כל אמון בגרסת הנתבע. הנתבע טען גם שהוא העביר לתובע 250,000 ₪ ממכירת דירתו בירושלים ואולם הוא לא המציא כל הוכחה לטענה זו.
15.יש לדחות את טענת הנתבעים לפיה מהמסמך ת/20 ששקד החזיק בעת חקירתו ושהוגש כמוצג לתיק, התברר "השקר הגדול" של התובע, לפיו הנתבע לא השיב לו דבר. הנתבעים מסתמכים על מוצג ת/20 שבו נאמר שהנתבע חייב עד ליום 10.4.21 סך של 265,000 ₪ בלבד לאור תשלומים במזומן שפורטו במסמך, ומוכח לטענתם שהתובע שיקר, היות שבמסמך מודה התובע שהנתבע השיב לו חלק מכספי ההלוואה. אולם, מסמך זה לא גורע מגרסת התובע, מאחר שמדובר בסכום נוסף שהתובע העניק לנתבע לאחר מתן ההמחאה ע"ס 2.6 מיליון ₪ ביום 10.2.20. כוונת התובע שהוא לא קיבל אגורה מהנתבע הייתה שממועד גיבוש החשבון הסופי של החוב עובר להגשת התביעה, הוא לא קיבל מהנתבע דבר מהחוב שפורט בכתב התביעה. הסכום שהתובע קיבל בעבר בסך של 105,000 כמפורט בת/20 הוא "סכום לא משמעותי וזניח לחלוטין יחסית למיליוני השקלים החדשים שהוא הלווה" (סעיף 2 לסיכומי התשובה).
16.המסמכים שנמצאו אצל שקד במהלך חקירתו, מוצגים ת/17 עד ת/20, רק חיזקו ואיששו את טענת התובע בדבר עצם מתן ההלוואות שהנתבע הכחיש את דבר קיומן. מסמכים אלו לא היו ידועים לתובע באותה עת ורק הוכיחו את אמיתות גרסתו (סעיפים 3.4-3.3 לסיכומי התשובה).
17.הנתבע למעשה הודה בקיום החוב בגין ההלוואות שהתובע העניק לו, אולם הוא לא הביא בדל ראייה לכך שהוא פרע אותן. עדויות דולב וכדורי אף הן היו בלתי אמינות לחלוטין.
18.דולב ערב ערבות שטרית לשתי ההמחאות ואילו כדורי ערב ערבות אישית גם לשתי ההמחאות וגם להמחאה, ולפיכך הנתבעים 2 ו – 3 חייבים, ביחד ולחוד עם הנתבע, לשלם לתובע את סכום ההמחאה בסך של 2.6 מיליון ₪, ובתוספת סך של 320,000 ש"ח שניתן לנתבע לאחר מתן ההמחאה. לפיכך, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, סך של 3,325,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות משפט (האגרה בסך של 85,470 ₪) ושכ"ט עו"ד.
ב.תמצית טענות הנתבעים
1.מדובר בתביעה חסרת בסיס שכל מטרתה להלך אימים על הנתבעים. התביעה נובעת "מקנאה בלתי נשלטת של התובע ובני משפחתו", לאור הצלחתו של הנתבע בעסקי הנדל"ן. התובע מכור להימורים והיה שולח כרטיסי מזל שונים מהחנות של הנתבע, מספר פעמים בשבוע, בסכומים ע"ס עשרות אלפי שקלים. ברוב רובם של המקרים שבהם שלח התובע טופסי ההימורים מסוג "ווינר" מחנות הנתבע, התובע לא שילם עבורם ורכישות כרטיסי המזל על ידי התובע נכללו בהתחשבנות הכספית שנערכה בין הצדדים.
2.המסמכים והאישורים שעליהם חתמו הנתבעים נעשו רק כדי לרצות את התובע וגרושתו "ולקבל שקט במשפחה". במהלך השנים, הנתבע ביצע החזרים חודשיים לתובע וכן קוזזו עשרות אלפי שקלים בחודש, לאור רכישת כרטיסי ווינר ע"י התובע. התובע התחייב במפורש שלא לעשות שימוש במסמכים ובהמחאות שהועברו אליו ואכן ההמחאות לא הוצגו לפירעון בבנק. התובע וגרושתו שידלו את הנתבעים בשיחות הרבות שהתקיימו ביניהם לאשר את החוב ולקחת עליו אחריות.
3.התובע לא הציג הסכם הלוואה או מסמכים שמאמתים את מקור הכספים שנטען שהוא העביר לתובע, לרבות דפי חשבון בנק שמלמדים שהוא משך מחשבונו כספים כה רבים במזומן כפי שטען, או כרטסת הנהלות חשבונות של העסק שלו, שממנו לטענתו נמשכו כספים לצורך הענקת הלוואות לנתבע. כמו כן, לא סביר שהתובע יעניק לנתבע הלוואות בסכומי עתק, ללא כל רישום וימשיך להעניק לו הלוואות אף שהנתבע הפר שוב ושוב את התחייבותו לפרוע הלוואות קודמות, להעביר לו דירה, לתת לו מחצית מהעסק שלו והוא אף לא פרע המחאות שהוא העביר לו. מכאן, שברור שהתובע קיבל החזרים רבים במהלך השנים. התובע גם לא ידע מתי וכמה כסף העביר כל פעם לנתבע.
4.התובע טען בחקירתו שמקור הכספים שהיו לו ושבאמצעותם הוא הלווה לנתבע סכומים רבים, הוא מדוד שלו שהעניק לו 550,000 דולר וכן שהוא זכה בטוטו לפני עשרים שנה. מדובר בטענה חדשה שלא נטענה בתביעה ובתצהיר התובע והדבר מלמד שאין לו הוכחה על מקור הכספים שכביכול העמיד לטובת הנתבע. התובע אף שינה חזית בעדותו כשטען שמשך כספים מחשבונו לצורך הענקת ההלוואות ולא צירף אף אסמכתא לכך, למרות שיכול היה לעשות כן ללא קושי; בלחיצת כפתור יכול היה התובע להציג את דפי החשבון והעובדה שהוא לא עשה זאת, מלמדת שאין אמת בטענתו.
5.התובע אישר שלא התכוון לפרוע את ההמחאות שהנתבע העביר לו ומכאן שהן נמסרו לביטחון בלבד וכבטוחה, והן לא מהוות ראייה על הענקת הלוואה בסכומים הנקובים בהן. בחקירתו, התובע לא ענה על שאלות רבות ומהותיות וטען שהוא לא מכיר מסמכים שהוא צירף בעצמו לכתב תביעתו ולתצהירו. למשל, כשהתובע נשאל על נספח ה' לכתב התביעה, שבו יש מסמך שלפיו הנתבע מתחייב לשלם לתובע 746,000 ₪ עד ליום 10.1.20, העד ענה שהוא לא יודע ולא מכיר את המסמך. ממסמך זה ניתן ללמוד שלאחר התחשבנות שנערכה בסמוך לאותו מועד, חובו של הנתבע עמד על 746,000 ₪ בלבד, ואילו התובע לא ידע להסביר כיצד צמח החוב לסך של 2.6 מיליון ₪ כמפורט בהמחאה שניתנה שנתיים לאחר מכן.
6.התובע הודה בחקירתו שלא קרא את התצהיר שעליו חתם, הסתיר ראיות והגיש תמלילים לא מלאים במטרה "לשבש את הבנתם". נראה כי התובע "בכלל לא שולט בתביעה אלא משהו אחר שולט בה והתובע חותם על תצהיר שהוא לא קרא ולא מכיר אותו" (סעיף 40 לסיכומים). לכן, אין כל נפקות לתצהיר התובע, שהרי, חתימתו על התצהיר נעשתה בלי שהתובע הבין את האמור בו וניכר שאורלי אמורה לקבל חלק מהכספים שיתקבלו כתוצאה מהתביעה.
7.אורלי שהתגרשה מהתובע אבל גרה עמו באותו בית, הציגה עצמה כמפשרת בין הצדדים, אולם בפועל, היא פעלה בתיאום עם התובע ואף איימה שתנתק בין ילדיה לילדי הנתבע, שהיו במשך כל השנים בקשר מצוין. התובע ואורלי ביצעו סחיטה רגשית והפעילו על הנתבעים לחץ קשה. הנתבעים 3-2 מעולם לא התכוונו ולא התבקשו לחתום כערבים לפירעון החוב.
8.התובע ואורלי הפעילו על הנתבעים לחץ פסיכולוגי בכל מפגש משפחתי, תוך שאיימו שיאסרו על ילדי הנתבע להגיע לאירועים משפחתיים וינתקו אותם מבני הדודים שלהם. הנתבעים 3-2 חתמו על מסמכים תוך שהם נותנים אמון מלא בדודם.
9.התובע נהג להגיע כמעט כל ערב לחנות ושלח טפסים של ווינר באופן אובססיבי. הנתבע האמין לתובע שאמר לו שהוא רושם את הסכומים שהוא צריך לשלם לנתבע בגין הטפסים, וכי תבוצע ביניהם התחשבנות. בין הצדדים התנהלה מערכת של "גלגול הלוואות" שניתנה על ידי התובע והוחזרה על ידי הנתבע. התובע עמד על כך שהוא לא קיבל שום החזר בגין ההלוואות והתברר בחקירת בנו, שקד, שיש בידיו מסמכים המלמדים שכספים רבים הושבו לתובע במשך השנים והתובע העיד עדות שקר בנושא המרכזי של התביעה. מכאן, שהתובע ובנו שקד "חברו להונות את בית המשפט לתת עדות שקר בנושא הכי חשוב בהתקשרות בין הצדדים גלגול הכספים שנעשה בין הצדדים" (סעיף 52 לסיכומים).
10.מאחד המסמכים שהיו אצל שקד ושהוגשו לתיק, עולה שבוצעו 20 תשלומים של 15,000 ₪ כל אחד, מיום 10.2.20 ועד ליום 10.7.21 ובסך הכול שולמו 300,000 ₪. התובע העלים מסמכים מהותיים ומספר דפים אותרו במקרה בחקירתו של שקד שמהם נלמד שהנתבע החזיר לתובע לפחות 405,000 ₪ בניגוד לגרסת התובע שלא הושב לו דבר.
11.לטענת התובע, עוד בשנת 2016 הנתבע היה חייב לו חוב עתק והוא סירב להשיב לו את חובו ולכן לא הגיוני שלמרות זאת, התובע טוען שהמשיך להלוות לנתבע סכומים רבים נוספים לאחר מכן. התובע קיבל כל חודש כספים מהנתבע לצורך פירעון החוב והוא דרש ריבית על הכספים שהעביר. התובע הכפיל כל שקל שהלווה לנתבע, על מנת ליצור רושם שכביכול ההלוואה לא נושאת ריבית. אין קשר בין סכום החוב הנתבע לבין המציאות.
12.התובע בחר להגיש תמלילי הקלטות בודדות מתוך עשרות או מאות הקלטות שביצע. הנתבע מעולם לא ביקש מבניו להיות ערבים להתחייבויות ולהמחאות שהוא מסר לתובע ומעולם לא הוסבר לנתבעים 3-2 מהם רכיבי החוב ומה היקפו, ולא הוסכם שהם יחתמו כערבים. הנתבעים 3-2 חתמו על מסמכים שונים (כגון על הסכמי הלוואה והמחאות) רק מאחר שהדודים שלהם ביקשו שיאשרו שהם יודעים על אודות קיומו של החוב, כך שאם חו"ח הנתבע ימות, הם לא יתכחשו לקיומו של חוב.
13.חתימתם של דולב וכדורי בגב ההמחאות לא מהווה ערבות, מאחר שסוכם מראש שההמחאות לא אמורות להיות מופקדות בבנק ולהיפרע והן אף מעולם לא חוללו. לא מוזכר גם ליד חתימותיהם של דולב וכדורי שמדובר בערבות. אפילו סמוך למועד פירעונם הנקוב, התובע לא שלח מכתב דרישה לנתבעים. המסמכים נחתמו על מנת לרצות את התובע ו"אין מאחוריהם שום חוב אמיתי המשקף הלוואות שבוצעו בפועל" (סעיף 14 לתצהיר הנתבע).
14.הנתבעים 3-2 היו באותה עת בחורים צעירים וחסרי ניסיון שנקלעו למערכת לחצים משפחתית מצד דודיהם, שדחפו אותם לחתום על כך שהם יודעים על קיומו של חוב. איש לא אמר להם שמדובר בערבות, שהרי אם הם היו יודעים שזו משמעות חתימתם, הם לא היו חותמים על המסמכים. לא הייתה להם כל כוונה לחתום כערבים להלוואות וחתימתם נעשתה רק לצורך ראייה על ידיעתם אודות החובות, ככל שאביהם ילך לעולמו חו"ח. בנוסף, ההמחאות מעולם לא הוצגו לפירעון בבנק ובהעדר חילול, לא ניתן לתבוע אותם כערבים. חתימתם של הנתבעים 3-2 גם אינה עומדת בתנאי סעיף 57(ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש) ולכן יש לדחות את התביעה כנגדם.
15.דולב וכדורי עזרו לאביהם בניהול החנות והם היו חשופים לכך שאריה שלח טפסים באלפי שקלים, מספר פעמים בשבוע ולא שילם עבורם. הם ידעו שזו הדרך של אביהם להחזיר את ההלוואות שאריה העניק לו, ומדובר באלפי שקלים בשבוע. הנתבע החזיר את הכספים גם באמצעות תשלום במזומן בסך של 15,000 ₪ כל חודש, וגם באמצעות מזומן שנטל מכספי החנות ומכספי שכר דירה שהוא קיבל מהשכרת דירותיו והעבירם לתובע. הנתבע אף שילם לתובע 250,000 ₪ במזומן מתמורת מכירת הדירה בירושלים.
16.המסמכים וההמחאות שנחתמו, לא משקפים את החוב האמיתי, "אם קיים בכלל" (סעיף 18 לתצהיר הנתבע). חלק מהכספים שהתובע הלווה לנתבע ניתן לפני יותר משבע שנים והתביעה בגינם התיישנה. התובע עצמו העיד במסגרת חקירה ברשות המיסים שהתקיימה ביום 18.5.17, שהחוב של הנתבע כלפיו נכון לאותו מועד עמד על 1,170,000 ₪ בלבד ולטענתו, הוא ביצע את העברת הכספים לנתבע באמצעות העברות בנקאיות. ברם, התובע לא הציג אישור המלמד על העברות בנקאיות שביצע, למעט העברה אחת ע"ס של 50,000 ₪. התובע אף העיד בחקירה ברשות המיסים שהוא לא דרש תשלומי ריבית על ההלוואה. התובע אישר בעדותו שהוא שיקר בעדותו ברשות המיסים וסייע להעלמת והלבנת הון. כמו כן, לא ברור כיצד החוב "צמח" לסך של 2.6 מיליון ₪ והדבר מלמד שכל המסמכים נחתמו על מנת לרצות את התובע "ואין בינם לבין המציאות ולא כלום".
17.ההמחאות שניתנו לתובע ניתנו רק על מנת לרצותו והן לא לקחו בחשבון את ההחזרים שבוצעו על ידי הנתבע. מאחר שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, מסמכים רבים לא אותרו ולא ניתן למצוא טפסי ווינר שהתובע שלח ולא שולמו על ידו. אורלי אף הודתה באחת השיחות, שהנתבע החזיר לתובע באופן קבוע סך של 15,000 ₪ מידי חודש.
18.לפחות עד לתחילת שנת 2020, הנתבע השיב לתובע לצורך פירעון החוב, סך של 15,000 ₪ לחודש במזומן. בנוסף, החוב נפרע באמצעות טפסים של "ווינר" ששלח התובע מיום 3.7.16 ועד ליום 5.4.19 בהיקף של 3,000 ₪ ביום מהחנות, בסך כולל של 90,000 ₪ מידי חודש. התובע ידע להפעיל את מכונת ההימורים בעצמו ולעיתים אף הנחה בטלפון למלא בשמו טפסים והוא לא שילם עבור הטפסים ששלח. מאחר שהנתבע רצה להסתיר מאורלי שהתובע הוא מהמר כפייתי, הנתבע לא דיווח לה על התנהלותו זו של התובע.
19.הביטחונות שהתובע ביקש היו בשווי כפול מכל הלוואה שניתנה לו. התובע לא רשם את ההחזרים הכספיים שקיבל מהנתבע כל השנים. כל המסמכים שעליהם הנתבע וילדיו חתמו נעשו "ללא כל בסיס עובדתי ולמראית עין ונועדו לקנות שקט מהמשפחה" (סעיף 25 לתצהיר התובע). חלק מהמסמכים החליפו מסמכים אחרים והמסמכים הקודמים לא הוחזרו בשל האמון שהיה לנתבע בתובע ובאחותו. ההמחאות שהתבקש הנתבע להעביר לתובע היו על סכום כפול מההלוואות שקיבל. הוסכם שתתבצע התחשבנות בין הצדדים ובמקום זאת, התובע החליט על דעת עצמו מה גובה החוב "ללא כל פרופורציה לחוב האמיתי" (סעיף 27 לתצהירו).
20.הנתבע אישר בטיפשותו את החוב בשל הלחץ האדיר שהופעל כנגדו וכנגד אשתו וילדיו. מעולם לא ניתנה לו הלוואה בסך של 2.5 מיליון ₪ ולא בכדי התובע לא הציג הסכם הלוואה ואין ראשית ראייה לקיומו של חוב זה. בהקלטות אין הודאה ואימות טענת התובע בדבר גובה החוב, אלא מדובר בחזרה על טיעוני התובע וניסיון לשמור על שלום המשפחה. התובע אף לא פירט את רכיבי החוב בתביעתו ולא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.
21.מסמך ההתחייבות שבמסגרתו אישר הנתבע בשנת 2016 קיומו של חוב בסך של 850,000 ₪, לא כולל את ההפחתות שיש לבצע מאחר שהנתבע החזיר כל חודש 15,000 ₪ ולכן סכום זה לא משקף את החוב האמיתי. התובע ביצע "הנדוס תודעה" על הנתבע ביחס לגובה החוב, ורשם אצלו סכום כפול מהסכום האמיתי שהוא העביר, על מנת להסתיר ריבית עושק שביקש לחייב את הנתבע, תוך שהציג מצג למשפחה שהוא לא מחייב ריבית על ההלוואה שהעניק לנתבע.
22.ההמחאה לא משקפת חוב והיא ניתנה "בכדי לרצות את התובע שירגיש בטוח" (סעיף 29.8 לתצהיר הנתבע). התובע גרם לנתבע "להנדסת תודעה" שקיים כביכול חוב בהיקף כזה. מעורבות הנתבעים 3-2 נכפתה ע"י התובע ואולם אין הם חבים דבר. התובע ואורלי הם אנשים דומיננטיים וחזקים והצגת התובע כאיש חסר הבנה משוללת כל יסוד. הנתבעים 3-2 חתמו על ההמחאות במסגרת אירועים משפחתיים, בלי שהם נדרשו להיות ערבים. לאור כל האמור, יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות ושכ"ט עו"ד.
ג.דיון והכרעה
1.לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, אני סבור שהתובע הרים את הנטל שהוטל עליו והוכיח שהנתבע חייב לו סך של 2.6 מיליון ₪. להלן יפורטו הנימוקים לקביעה זו:
2.(א) ההמחאה ע"ס 2.6 מיליון ₪ שמועד פירעונה 10.2.20 - הנתבע לא חלק על כך שהעביר לתובע את ההמחאה ואולם טען שהדבר נעשה רק בלחץ התובע ועל מנת שיהיה "שקט במשפחה". אין לקבל גרסת בדים זו. הנתבע הוא איש עסקים בעל ניסיון רב שהיה אף שוטר בעברו, ניהל קיוסק ורכש שבע דירות וחנות. אם לא היה מדובר בחוב בסכום זה, מדוע שיחתום על ההמחאה? אם לא היו דברים מעולם וסכום זה לא משקף את גובה החוב האמיתי, מדוע הוא חתם על ההמחאה?
3.(ב) שתי ההמחאות משנת 2016 ע"ס של 850,000 ו – 900,000 ₪ - המחאות אלו, שהנתבע לא התכחש שחתם עליהן וטען גם ביחס אליהן שעשה כן על מנת שיהיה "שקט במשפחה", מלמדות אף הן שבאותו מועד, עמד חובו של הנתבע לתובע ע"ס של 1,750,000 ₪.
4.(ג) ההתחייבות משנת 2016 – בכתב התחייבות זה, התחייבו הנתבע "ומשפחתו", להחזיר לתובע את ההלוואה בסך של 1,650,000 ₪ עד ליום 10.4.16. על כתב התחייבות זה חתמו הן אהוד והן דולב. שניהם לא התכחשו לחתימתם זו.
5.(ד) פתקים שעליהם חתם הנתבע ובהם התחייב להשיב כספים לתובע - בפתק אחד התחייב הנתבע להעביר לתובע סך של 580,000 ₪ עד ליום 10.5.19 (נספח ד' לתצהיר התובע), ובפתק נוסף הוא התחייב להשיב לתובע 746,000 ₪ עד ליום 10.1.20 (נספח ה' לתצהיר התובע).
6.(ה) מסמך התחייבות מיום 28.7.21 – במסמך זה התחייב הנתבע להעביר לתובע את כל התמורה המגיעה לו מהנכס ברחוב XXX בהוד השרון, להשלים לסך של 320,000 ₪, וברגע שייכנס לדירה ברחוב XXX, יוזמן שמאי להערכת הדירה ו-"כמה שיגיד נוסיף אחד לשני מה שצריך מהחוב". קיימת אם כן, הודאה של הנתבע על קיומו של החוב.
7.(ו) הודאות רבות של הנתבע על קיומו של חוב בסך של 2.5 מיליון ₪ שנאמרו במהלך שיחותיו עם התובע או עם אורלי בחודשים יוני ויולי 2021 – במסגרת שיחות אלו, שתומללו וצורפו לתצהיר התובע (נספחים ח1 – ח17), הנתבע הודה פעמים רבות לא רק שקיים חוב שאותו הוא מכחיש בהליך זה, אלא גם שהחוב עומד על 2.5 מיליון ₪ והוא אף הציע למכור דירה אחת מדירותיו לצורך פירעון החוב. השיחות שבמהלכן הודה הנתבע בחוב זה הן אלו (האזכור הוא לפי מס' העמוד בתצהיר העדות הראשית של התובע):
-
שיחה בין אריה לאהוד מיום 10.6.21 שבה אומר אהוד: "2.5 מיליון אני אביא לך, ברגע שאני יכול לקחת הלוואה (עמ' 64, שורה 19)... כמו שסיכמתי אתך 2.5 זה יספק אותך?" (עמ' 65 שורה 23).
-
שיחה בין אורלי לאהוד מיום 25.7.21 שבה אומר אהוד: "בסדר. 2.5 מיליון... אין לי בעיה, אני מאהבה עושה את זה" (עמ' 78 שורות 16-9) "... נזמין שמאי חיצוני. אם השמאי יקבע 2 אז זאת אומרת אני צריך להוסיף לאריה עוד חצי מיליון, אם יקבע 4 אז אריה צריך, יצטרך להוסיף מיליון וחצי לקחת את הדירה... " (עמ' 81 שורות 4-1). במהלך שיחה זו, הנתבע התחייב למכור את הדירה בתוך 3 שנים ולפרוע את החוב, ואם לא ימכור אותה, הדירה תעבור לתובע גם אם מחירה יעלה (שם שורות 20-10). אהוד אמר גם: "אם הדירה תהיה שווה לדוגמא הקבלן יגיד 3 מיליון, את צריכה להוסיף לי חצי מיליון" (עמ' 82 שורות 4-1).
-
שיחה בין אורלי לאהוד מיום 25.7.21 שבה אהוד אומר: "תוך 3 שנים אריה מקבל את הכסף... בסדר 2.5 מיליון, בסדר" (עמ' 90 שורות 22-19); "... 2.5...אריה סגר איתי" (עמ' 91 שורות 7-3); "...אם השמאי יקבע 2 אז זאת אומרת אני צריך להוסיף לאריה עוד חצי מיליון" (עמ' 93 שורות 17-16); "...בחוזה יהיה כתוב שהדירה עוברת אליכם" (עמ' 94 שורות 23-22); "...אז כמובן שאני מתחייב על הזה, להעביר לכם את הדירה על שמכם" (עמ' 95 שורות 6-2).
-
שיחה בין אורלי לאהוד מיום 28.7.21 שבה אהוד מאשר שהוא יעביר דירה ע"ש אריה (עמ' 125, שורות 14-10) ומוסיף ואומר: "אני מביא שמאי כמה שצריך אנחנו משלימים" (עמ' 129 שורה 6).
-
שיחה בין אורלי ואריה לאהוד מיום 28.7.21 שבה אהוד מאשר שחובו לאריה עומד על 2.6 מיליון ₪, והוא אומר "אני לא מתווכח אתו" שזה סכום החוב (עמ' 155 שורות 21-17); הוא גם אומר שהוא יפרע אותו עוד שנה והוא "עושה מאמצים להשיג לו את הכסף" (עמ' 156 שורות 20-23), ואם לא ייפרע את החוב בתוך שנה, הדירה תעבור לאריה (עמ' 157 שורות 6-1).
-
שיחה בין אורלי לאהוד מיום 29.7.21 שבה מאשר אהוד שהוסכם על מתווה לפירעון החוב בתוך שנה (עמ' 174 שורות 22-21) ולדבריו: "ואתמול הוא בא לחץ אותי ואמרתי את הדירה כן אני אתן לו" (עמ' 177 שורות 3-2).
8.קיימת הודאה בחוב גם מצד דולב. בהודעת וואטסאפ קולית שדולב שלח ביום 6.5.21 לאריה, הוא אמר: "אתה תקבל כל מה שמגיע לך... יש לנו יכולת להביא לך את הכסף. זה בסדר" (עמ' 61 שורה 15). בהודעה קולית נוספת שדולב שלח לאריה ביום 19.7.21 הוא אמר: "דרך השלום ועוד מיליון שקל אם אתה רוצה את הדירה, תיקח אותה בבקשה. ועוד מיליון שקל" (עמ' 75 שורות 10-9). בשיחה שקיימה אורלי עם דולב ביום 27.7.21, אישר דולב שהחוב לאריה עומד על 1.5 מיליון ₪ לא כולל ריביות (עמ' 104 שורות 20-7 ועמ' 106 שורה 10) וכי: "לאריה מגיע ואריה יקבל את כל הכסף... אין באמת בעיה" (עמ' 107 שורה 5). בשיחה נוספת מיום 28.7.21 אמר דולב כי: "השמאי קובע את המחיר של הדירה ותוך שנה כולל ה – 4 חודשים האלה, כן, אבא צריך להעביר לאריה את שאר הסכום" (עמ' 135 שורות 9-8), וכן "... אורלי, דיברנו על 2.5" (עמ' 138 שורה 4); "...תוך שנה אנחנו נמכור... לפי מה שהשמאי קובע, אבל, אם הוא קובע יותר מה 2.5 אז אתם תשלימו את זה" (עמ' 139 שורה 18 עד עמ' 140 שורה 3).
9.התובע טען שבנוסף לחוב בסך 2.6 מיליון ₪ שהנתבע חייב לו מאז שנת 2020 ושבגינו הוא העביר לו את ההמחאה בסכום זה, הוא העניק לו לאחר מכן הלוואה נוספת ע"ס 320,000 ₪. ברם, ביחס לסכום זה לא הצליח התובע להמציא די ראיות. למרות שנושא זה עלה בשיחות עם הנתבע, לא הומצאה אסמכתא מהימנה להלוואה זו והנתבע לא הודה בקיומה. המוצג ת/20 שבו נאמר שהנתבע חייב 265,000 ₪ עד ליום 10.4.21, אינו ברור ולא ניתן ללמוד ממנו שמדובר בסכום נוסף על ה – 2.6 מיליון ₪. התובע הודה בחקירתו שההלוואה ניתנה ללא ריבית (עמ' 26 שורות 8-1).
10.גרסתו של התובע לא נסתרה בחקירתו, למרות שלעיתים הוא לא הכיר חלק מהנספחים שצירף לתצהירו ולא היה ממוקד בתשובותיו (עמ' 19 שורות 12-20 ועמ' 23 שורות 28-29). הדבר מוסבר בעובדה שהוא למד רק עד כיתה ז', הוא מתקשה בקריאה (עמ' 9 שורה 11 ועמ' 26 שורות 14-10) ואינו יודע לכתוב (עמ' 15 שורה 27). לדבריו, רק בשנת 2021 התברר לו שהנתבע מוליך אותו שולל ולא מתכוון להשיב לו את החוב, למרות הבטחותיו הרבות (עמ' 13 שורות 24-22).
11.התובע הכחיש שמילא טופסי "ווינר" בכל יום בחנות של הנתבע ולא שילם עליהם ולטענתו, הוא שילם על כל טופס ששלח (עמ' 15 שורה 8). בניגוד לטענת הנתבע בסעיף 18 ובסעיף 26 לכתב הגנתו, לפיה התובע מילא כל יום טפסים בסך של 3,000 ₪ ובכל חודש בסך של כ – 90,000 ₪, בשיחה מיום 10.1.21 (נספח ח/4 בעמ' 65, שורה 10), אמר הנתבע שהתובע מילא טפסים בסכום של 5,000 ₪ לחודש. תירוצו בחקירתו, כאשר נשאל לפשר סתירה מהותית זו, כי: "יתכן ובתאריך הזה הוא שלח 5,000 ₪ ויכול להיות שבתאריך אחר הוא שלח ב – 90 אלף" (עמ' 55 שורות 23-24), לא מתיישב כלל עם פשט דבריו בשיחה שתומללה. בנוסף, הנתבע הגיש קבלות ע"ס 7,000 ₪ בלבד וכלל לא ברור האם קבלות אלו קשורות לתובע. בכל מקרה, אין משמעות לטענת קיזוז זו, מאחר שהנתבע העביר לתובע המחאה ע"ס 2.6 מיליון ₪ וחזקה שקיזז מסכום ההמחאה כל סכום שהוא כבר החזיר, לרבות בגין טופסי "ווינר".
12.במהלך חקירתו של שקד, בנו של התובע, הוא הציג כמה מסמכים הקשורים להלוואות שאביו העניק לנתבע ומסמכים אלו הוגשו כראיות. בין המסמכים מצויות תרשומות שמהן ניתן להבין שהנתבע השיב לתובע, במשך תקופה מסוימת, 15,000 ₪ מידי חודש. ברם, מאחר שהיקף הסכום לא ברור ומההקלטות ברור שהסך של 2.5 מיליון ₪ הוסכם במפורש על ידי הנתבע, אין חשיבות לסכומים אלו שהועברו לתובע לפני שנת 2020.
13.התובע לא היה צריך להמציא הוכחות למקור הכספים שהוא הלווה לנתבע. משהנתבע הודה בקבלת ההלוואות במסגרת השיחות שהוקלטו ותומללו, אין צורך בהוכחת מקורותיו הכספיים. טענת התובע שהוא ביצע הרבה משיכות מזומן מחשבונו לצורך הענקת ההלוואות (עמ' 16 שורה 17), לא הוכחה כלל ואולם לאור הודאת הנתבע בגובה החוב, חיסרון ראייתי זה לא פוגם ברמת ההוכחה שהוטלה על התובע, שהוא הרים אותו הרבה מעבר לנדרש בהליך אזרחי.
14.דולב לא הכחיש שבשיחות שהוקלטו, הוא אישר שאביו חייב לאריה 2.5 מיליון ₪ (עמ' 42 שורה 22) ואין לתת משקל לעדותו, שהתבססה כמעט כולה על דברי אביו ולא מידיעתו האישית. בנוסף, פרשנותו לדבריו בוואטסאפ, כאילו הכוונה הייתה שאריה ישלם עוד מיליון ₪ בתמורה לקבלת הדירה, מנוגדת לחלוטין לפשט הדברים ופוגמת קשות באמינותו (עמ' 44 שורות 33-20).
15.ההתרשמות מעדותו של הנתבע היא שהוא איש עסקים חד ומנוסה, שהצליח לעשות חיל ולרכוש שבע דירות וחנות בתקופה קצרה של כעשור (עמ' 46 שורות 30-20). תירוצו לפיו הוא שב ואמר בשיחות הנ"ל שהוא חייב לאריה 2.5 מיליון ₪ רק לצורך שמירה על "שלום בית" במשפחה (עמ' 48 שורות 9-12, עמ' 57 שורות 25-26 ועמ' 58 שורות 12-11) ועל מנת לרצות את אחותו אורלי (עמ' 50 שורות 24-23) ולא לריב אתה (עמ' 56 שורות 1-6 ושורות 30-31), חסרת בסיס ובלתי הגיונית. טענתו שהוא נוצל ע"י התובע ובן דודו עזרא שהחליטו כלשונו "לעשות עליו סיבוב" (עמ' 47 שורות 12-11), אינה סבירה כלל. אדרבא, התברר שהנתבע חזר והבטיח לתובע במשך שנים רבות הבטחות ריקות שלפיהן ישיב לו את ההלוואה ואולם הוא הפר את מילתו פעמים רבות. טענתו כי "לאחדות המשפחה הייתי מוכן לתת" (עמ' 57 שורה 8), לא מתיישבת עם ההמחאות שהוא העביר עוד בתקופה שלא היה כל חשש לפגיעה בשלום בית והקשר עם אורלי היה איתן ויציב.
16.טענתו של הנתבע שהשיב לתובע סך של 250,000 ₪ במזומן ממכירת הדירה בירושלים, לא הוכחה כלל. לדבריו "אני יכול להביא לעדות את האדם (הקונה) שנתן לי את הכסף במזומן. אמרתי לו שאני צריך מזומן כדי לתת לאריה" (עמ' 59 שורות 20-19). ברם, הנתבע לא זימן אותו לעדות ואף לא הציג את ההסכם למכירת דירה זו, והדבר מלמד שאין כל בסיס לטענה זו.
17.טענת הנתבע שהוא חתם על כל מה שאריה ביקש ממנו לחתום (עמ' 62 שורה 2) וכי הוא "עציץ וגולם" (עמ' 61 שורות 30-32), לא מתיישבת כלל עם דמותו של הנתבע, שהוא איש עסקים שניהל חנות ונכסי נדל"ן לא מעטים. התנהלותו של הנתבע במקרה דנן מול התובע, דומה להתנהלותו מול בן דודו עזרא, שאף הוא הלווה לו כספים והנתבע לא פרע את חובו כלפיו. לאחר שעזרא הגיש תביעה, חייב ביהמ"ש המחוזי מרכז את הנתבע לשלם לעזרא מעל 4 מיליון ₪. הטענה שההמחאות ניתנו לאריה כדי "שהוא יהיה רגוע" (עמ' 63 שורה 4), לא מסתברת כלל ואינה הגיונית.
18.אכן, ממוצג ת/20 עולה לכאורה שהתובע העביר לתובע מפברואר 2020 עד פברואר 2021 סך של 165,000 ₪ והנתבע השיב בתקופה זו 105,000 ₪ וכתוב שהנתבע "חייב עד 10.4.21 265,000 ₪". ברם, פשרו של מסמך זה לא ברור כלל. אם אכן יתרת החוב עמדה נכון ליום 10.4.21 רק על 265,000 ₪, כיצד בכל השיחות הנ"ל שהתקיימו לאחר מועד זה, מודה הנתבע בחוב של 2.5 מיליון ₪? לפיכך, מסמך בודד זה שכוונתו לא ברורה, לא יכול לשמש הגנה לנתבע. המסמך רק מוכיח שגם הנתבע העביר כספים לתובע ואולם העובדה שבכל השיחות הנתבע לא טוען שיתרת החוב היא רק 265,000 ₪ מלמדת שכנראה מדובר בהתחשבנות אחרת שפשרה לא הובהר.
19.בכל הנוגע לאחריות הנתבעים 3-2 – הן דולב והן כדורי חתמו על גב שתי ההמחאות ולאחר מכן, אף בחזית של שתי ההמחאות. על פי עמדת הרוב בפסיקה, גם אם לא כתוב ליד חתימת הערבים המילה "ערב" או "ערבות אוואל", ניתן לחייב את הערב אם מוכח באמצעות ראיות שכוונת החתימה הייתה לצורך העמדת ערבות.
20.סעיף 57 לפקודת השטרות קובע כי:
(א)פירעונו של שטר יכול שיהא נערב על ידי אדם שאינו צד לשטר, או על ידי אדם שהוא צד לשטר; ובלבד שהערבות במקרה הנזכר אחרון תהא מוסיפה על זכויות החזרה של האוחז.
(ב)ערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה; לא נאמר בעד מי ניתנה ערבות לשטר, רואים אותה כאילו ניתנה בעד עושה השטר אם הוא שטר חוב, או בעד המושך אם אינו שטר חוב.
21.בע"א 232/77 רוזנברג נ' אברהמוף (פורסם בנבו, 16.4.78), נקבע כי:
"... רבו המקרים של חתימה סתמית על שטר והתעוררה לא אחת השאלה אם רשאי התובע להוכיח שכוונת החותם היתה להיות ערב לשטר. על חלק נכבד מקרב שופטיו של בית-משפט זה מקובלת ההשקפה - ונדמה לי שאלה מהווים את הרוב - כי הדרישה של סעיף 57(ב) לפקודה היא רק ראייתית-פרובטיבית ועל-כן ניתן להוכיח כוונה לערוב גם בדרכים אחרות...
לעומת זאת, דוגל חלק אחר מקרב השופטים, והנשיא (זוסמן) בראשם, בהשקפה (לה טוען בא-כוח המערער), כי הדרישה שהביטוי יופיע בקרבת החתימה (אם לא מעליה) היא מהותית וכי בלעדיה לא תיתכן ערבות לשטר: ראה דעת המיעוט של השופט זוסמן (כתוארו דאז) ב-ע"א 330/60, הנ"ל ".
וכפי שציין השופט חסדאי בת"ט 54114-06-14 ד"ר חציל נ' קלוי קלוף (פורסם בנבו, 31.5.18), בפסקה 86:
"מפסיקת בתי המשפט עולה כי בחלוף השנים גברה הנטייה להקל ולראות בדרישה הצורנית המופיעה בסעיף 57(ב) לפקודה כדרישה ראייתית ולא דרישה מהותית. כך למשל מציין גם לרנר כי במשך הזמן התגברה הנטייה להקל והפסיקה הסתפקה בחתימה לצד הכיתוב המורה על שמות הערבים וכדי להיחשב כערב במסגרת סעיף 57 'דורשת אפוא הפסיקה הוכחה, או ראשית הוכחה, בכתב בדבר כוונת הערבות'".
22.במקרה דנן, ברור שהחתימה על גב ההמחאות מבטאת ערבות לפירעון השיקים. התובע העיד שמטרת החתימה הייתה לצורך צירופם כערבים וכלשונו, הוא ביקש מהם "שיחתמו על השיק שאבא שלהם חתם שאם יקרה משהו לאהוד, הילדים שלו יהיו אחראים והכוונה שהם יהיו אחראים על הכסף שהבאתי לו. שהם יהיו ערבים", וכי הוא הסביר להם על אודות החוב (עמ' 13 שורות 12-9). עדותו בנושא זה הייתה אמינה ומשכנעת.
גם בשיחות שהוקלטו, כמפורט לעיל, דולב התייחס לחוב בלשון רבים והוא ראה עצמו אחראי יחד עם אביו, להשיבו לתובע. לכן, הנתבעים 3-2 חייבים כערבים לפירעון ההמחאות בסך כולל של 1,750,000 ₪. כדורי חתם גם על גב ההמחאה ע"ס של 2.6 מיליון ₪ ולפיכך הוא ערב על מלוא הסכום ע"ס 2.6 מיליון ₪. טענתם של הנתבעים 3-2 שלפיה הם לא הבינו מה משמעות חתימתם, אינה סבירה. ברור שמשמעות חתימתם היא ערבות להמחאות וחיזוק לכך שהם הבינו שהם ערבים, ניתן לראות בכך שכדורי חתם כערב על הסכם ההלוואה מיום 5.1.20 (ת/17). למרות שחתימתו מתנוססת רק על גבי העמוד הראשון של ההסכם, לא הוכח שאין מדובר בחתימתו ואילו על העמוד הראשון מצוין הסכום של 2.6 מיליון ₪, יחד עם חתימת הנתבע. בנוסף, בהסכם הלוואה (ת/19) שבו התחייב הנתבע להשיב סך של 1,152,000 ₪ עד ליום 15.10.15, חתום דולב כערב.
העובדה שההמחאות לא הוצגו לפירעון ולא חוללו, לא פוטרת את חבות הערב. כפי שנקבע בע"א 546/63 א פ. י. ת. בע״מ, חברה למחסני ערובה וספנות נגד חנה אסטליין (פורסם בנבו, 18.6.64): "...בעוד שאחריותו של״ערב״ לעושה השטר לפי סעיף 57 אינה כפופה לדיני העדה והודעת חילול ותקופת ההתיישנות היא שבע שנים". גם ב- ע"א 143/64 משה טננהויז נ' אברהם זילברשטיין, פ"ד יח (פורסם בנבו, 24.11.64), נקבע כי: "בפרשת התביעה שהוגשה על ידי המשיב נטען שהמערער חתם כערב וחב כערב; ואין חולקין שאם אמנם חב המערער כערב, לא היה צורך בהעדת השטר ובמתן הודעה על חילולו".
ראו גם: פרופ' שלום לרנר, "דיני שטרות", בעמ' 314:"חיובו של ערב לחובו של עושה שטר אינו תלוי בהצגה לפירעון ובקבלת הודעת חילול".
23.סיכומו של דבר: התובע הוכיח שהנתבע חייב לו 2.6 מיליון ₪ ולפיכך, על הנתבע ועל הנתבע 3 שחתם כערב על ההמחאה, לשלם לתובע סכום זה בצירוף ריבית והצמדה כחוק, החל מהיום הנקוב על ההמחאה – 10.2.20 ועד למועד הפירעון בפועל. הנתבע 2 שהיה ערב רק לסכום של 1,750,000 ₪, ערב לסכום זה בתוספת ריבית והצמדה כחוק, החל מהיום הנקוב על ההמחאה – 10.11.16 ועד לתשלום בפועל.
24.מאחר שהתביעה התקבלה ברובה, הנתבעים ישלמו לתובע את אגרת בית המשפט במלואה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 100,000 ₪.
ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"ו, 23 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.
