פלוני ואח' נ' טמפו משקאות בע"מ ואח'

1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה שאירעה ביום 12.10.17.

הצדדים לתביעה 

1. התובע, יליד שנת 1990 ואזרח ישראל, הועסק על ידי חברת בוריטוס בע"מ (להלן: הנתבעת 2/המעסיקה) במסעדת "טאקריה" בתל אביב בתפקיד מלצר וברמן החל מיום 01/05/2016.

2. התובע 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) הכיר בתאונה מיום 12.10.17 כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 41.5% ולאחר תוספת תקנה 15 - נכות צמיתה בשיעור של 63%. המל"ל הצטרף לתביעת התובע נגד טמפו ועתר לשיפוי בגין דמי הפגיעה, התגמולים ששילם וישלם.

3. הנתבעת 1, טמפו משקאות בע"מ, הינה חברה לייצור ושיווק משקאות, לרבות משקאות המותג "פפסי מקס" (תכונה להלן: טמפו).

4. הנתבעת 3, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, ביטחה את הנתבעת 2 בביטוח חבות מעסיקים במועד הרלוונטי.

5. הצד השלישי, פניציה מפעלי זכוכית בע"מ (להלן: פניציה) ייצרה על פי הנטען בהודעת צד ג' את בקבוק הזכוכית שהתנפצותו הובילה לפציעתו של התובע כפי שיפורט בהמשך.

    

   גרסת התובע לתאונה

    

6. על פי תצהירו, ביום 12/10/2017, בסביבות השעה 17:00, הגיע התובע למשמרת ערב במסעדה והחל לעבוד כברמן. עם הגעתו, החל לסדר את הבר ולהכינו למשמרת, ובכלל זה מילא את המקררים שבבר במשקאות קלים, מטלה שביצע באופן קבוע בתחילת כל משמרת. לצורך ביצוע מטלה זו, הרים התובע מרצפת הבר ארגז של בקבוקי זכוכית מסוג "פפסי מקס" בכדי למלא את המקררים בתכולת הארגז. עוד בטרם הספיק התובע להניח את הארגז על דלפק הבר, אחד הבקבוקים שהיה בתוך הארגז התנפץ. שביב זכוכית מהבקבוק שהתנפץ הועף ישירות לתוך עינו השמאלית של התובע ופצע אותו. אירוע התאונה תועד באמצעות מצלמות האבטחה של המסעדה. התובע ניגש לשירותי המסעדה ושם הבחין בחתך עמוק בעינו השמאלית. הוא נבהל מהמראה, נתקף ברעידות בגוף ובסחרחורת, והתיישב על ספסל סמוך לשירותים.

    

7. מיד לאחר האירוע פונה התובע על ידי חבריו לעבודה לבית החולים "שיבא" בתל השומר. עם הגעתו לבית החולים "שיבא", נאמר לתובע על ידי הרופאים כי יש לנתחו בדחיפות כדי להציל את עינו. התובע הורדם בהרדמה מלאה ועבר ניתוח לסגירת החתכים בעינו. הוא נשאר מאושפז בבית החולים עד ליום 16/12/2017, וטופל באמצעות תרופות ומנוחה. ביום 16/12/2017 שוחרר לביתו ליומיים מנוחה, והתבקש לחזור ביום 18/12/2017 להמשך טיפול ואשפוז. ביום 18/12/2017 חזר התובע לאשפוז בבית החולים, וביום 19/12/2017 עבר ניתוח נוסף/משלים בעינו השמאלית. ביום 20/12/2017 שוחרר לביתו. מאוחר יותר, ביום 29/12/2017, מאחר שחש כאבים עזים בעינו השמאלית, שב התובע לבית החולים "שיבא" לבדיקה וטיפול רפואי. בבדיקה נמצא כי קיים לחץ בעיניים, ועל כן אושפז פעם נוספת לצורך קבלת טיפול להורדת הלחץ והכאב.

    

8. על פי הנטען, מאז התאונה, סובל התובע מכאבים עזים בעינו ומהפרעות חמורות בראייה. הוא נזקק לבדיקות רפואיות רבות, טיפולים נגד כאבים, ועבר ניתוחים נוספים, לרבות ניתוח להוצאת סיליקון מעינו בחודש מרץ 2018 וניתוח להוצאת תפרים שנערך ביום 29/07/2018. התובע מצוי במעקבים במרפאת עיניים בבית החולים "שיבא", בתדירות של פעם בחודש-חודשיים בשנים הראשונות שלאחר הניתוח, ובתדירות של שלוש-ארבע פעמים בשנה בשנתיים-שלוש האחרונות. מעבר לכך, לאחר שחרורו מבית החולים בפעם השלישית, נכנס התובע למשבר נפשי עמוק ונזקק לטיפולים רגשיים.

    

    

   טענות הצדדים

    

9. העילות המשפטיות עליהן מתבססת התביעה:

    

   1. התובע טען לאחריותה של טמפו לפציעותיו ולנכותו מכוח חוק אחריות למוצרים פגומים התש"ם- 1980 (להלן: חוק אחריות למוצרים פגומים) - הבקבוק מהווה מוצר פגום כהגדרתו בחוק, מאחר שנסיבות התאונה מתיישבות יותר עם המסקנה כי הבקבוק היה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין. טמפו הינה יצרנית ומשווקת מותג המשקאות פפסי ומי שייצרה את הבקבוק.

   2. טמפו התרשלה באופן חמור בין היתר בכך שסיפקה בקבוק לא תקני ולא בטיחותי, בכך שלא פיקחה על תקינות הבקבוק ובכך שלא דאגה להזהיר את המשתמשים לגבי סכנות השימוש בבקבוק.

   3. נגד הנתבעת 2- מעסיקתו של התובע, נטען כי היא אחראית מכוח עילת הפרת חובה חקוקה ומכוח עוולת הרשלנות, בין היתר משום שהורתה לתובע למלא את הבקבוקים הגם שידעה או שהיה עליה לדעת על קיומה של סכנה, לא נקטה באמצעי זהירות סבירים, נמנעה מלנקוט אמצעי בטיחות מתאימים כגון אספקת אמצעי מגן, לא השגיחה על עבודת התובע ולא הדריכה את התובע.

       

10. טענות ההגנה

     

    1. טמפו טענה בכתב ההגנה כי אין לה אחריות לתאונה. בראש ובראשונה טענה כי לא הוכח שהבקבוק שכנטען התנפץ סופק על ידה. במילא, טענה, היא איננה יצרנית הבקבוק עצמו, אלא פניציה. עוד נטען, כי התאונה אירעה בשל התנהגותו של התובע עצמו, אשר הטיח את ארגז המשקאות על הדלפק בעוצמה שהובילה להתנפצות הבקבוק. לחלופין טענה כי דרך הצבת הבקבוקים בארגז הפלסטיק של המעסיקה היא שהביאה להתרחשות התאונה. בנוסף ציינה כי מאחר שהיא אינה מייצרת בקבוקים אלא את המשקאות בלבד, ברי כי הסיבה להתרחשות התאונה אינה יכולה להיות המשקה עצמו אלא פגם כלשהו בתהליך ייצור הבקבוק או פגם כלשהו בתהליך העברת הבקבוקים לארגז הפלסטיק.

    2. הנתבעת 2- המעסיקה הגישה כתב הגנה בו טענה כי אין היא אחראית לתאונה וכי יש לייחס את האחריות במלואה לטמפו.

        

11. הודעת צד ג

    1. טמפו הגישה הודעת צד ג' נגד פניציה- היצרנית הנטענת של בקבוק המשקה שעל פי הנטען בכתב התביעה התפוצץ. נטען כי פניציה התרשלה בתפקידה בין היתר בשל כך שייצרה בקבוק פגום, לא ביצעה בקרת איכות לבקבוק, לא דאגה לבטיחות העושים שימוש בבקבוק, לא סיפקה הדרכה והוראות שימוש בדבר אופן השימוש בבקבוק וכיו"ב. בנוסף נטען כי פניציה הפרה חובות חקוקות וכי היא חבה מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים.

    2. פניציה הגישה כתב הגנה להודעת צד ג'. בכתב ההגנה דחתה את טענות טמפו והוסיפה וטענה כי ברשותה מערכות יצור בקרת איכות ומיון בקבוקים מהמתקדמות בעולם. כן טענה כי כל בקבוק שיצא מחזקתה עבר אינספור תחנות ארעיות בהן יכול היה להיפגם בין היתר על ידי המובילים, ממלאי הבקבוק, מרכזי ההפצה, המסעדה עצמה וכיו"ב.

        

       חוות הדעת הרפואיות שהוגשו בתיק

12. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת בתחום רפואת העיניים ובתחום הפסיכיאטריה. בתחום העיניים קבע ד"ר שמואל כהן כי לתובע נכות בשיעור של 30% בגין הפגיעה בעין שמאל בהתאם לסעיף 52(1)(1ט) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956(להלן: תקנות המל"ל). בנוסף קבע כי לתובע נכות בשיעור של 5% בשל עכירות בקרנית.

     

13. בתחום הפסיכיאטריה קבע ד"ר ברבר ירחמיאל כי התובע סובל מהפרעה פוסט טראומטית ונכותו הינה בשיעור 20% בהתאם לסעיף 34(ב)3 לתוספת לתקנות המל"ל.

     

14. הנתבעת 1- טמפו הגישה חוות דעת נגדיות. בתחום רפואת העיניים קבע ד"ר אורי מלר כי נכותו של התובע בשל ליקוי בחדות ראיה אכן עומדת על שעור של 30% כקביעת מומחה התובע. המומחה קבע כי לא היה מקום לקבוע נכות נוספת בגין עכירות בקרנית מאחר שלפי סעיף 61 לתקנות המל"ל ניתן לקבוע נכות בגין עכירות בקרנית רק במידה שלא נקבעת נכות בגין ליקוי בראיה.

     

15. בתחום הפסיכיאטריה הוגשה חוות דעתו של ד"ר אברהם פלד, אשר קבע כי תלונות התובע אינן מתגבשות לכדי פנומנולוגיה של מחלה פסיכיאטרית וכי תפקודו של התובע הוא בתחום הנורמה. המומחה שלל את קביעת מומחה התובע על קיומה של הפרעה פוסט טראומטית וקבע כי אין לקבוע לתובע נכות פסיכיאטרית.

     

16. כב' השופט תדמור בורנשטיין, שדן בתביעה שעה שהתנהלה בבית משפט השלום, הורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה- ד"ר ערן רולניק. כן קבע כי נוכח הפערים בין חוות הדעת בתחום רפואת העיניים אין מקום להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה.

     

17. המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר רולניק, בדק את התובע והגיש את חוות דעתו ביום 7.6.22. בחוות הדעת קבע כי התרשם מתמונה קלינית המתאימה לתסמונת בתר חבלתית. המומחה חלק על מסקנותיו של ד"ר פלד, המומחה מטעם הנתבעת, וקבע כי במקרה דנן מדובר במצב חד וחלק של התפתחות של סבל נפשי רב ופגיעה משמעותית כתוצאה מטראומה גופנית וכי התמונה הקלינית מתאימה לתסמונת בתר חבלתית קלאסית בעוצמה נמוכה עד בינונית, גם אם אינה כוללת את כל מאפייני התסמונת בעוצמה רבה. עוד קבע המומחה כי התרשם שהתובע לא רק שאינו מעצים את מגבלותיו וסבלו אלא שהוא נוטה להמעיט בהן. בהתאמה העמיד המומחה את נכותו הנפשית של התובע על 20% לפי סעיף 34(ב)3 לתוספת לתקנות המל"ל.

     

     

    ההליך המשפטי

18. כתב התביעה הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו ביום 20/05/2020 (כב' השופט תדמור-ברנשטיין), אשר כאמור מינה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה. לאחר הגשת חוות דעתו, הוגשו תחשיבי הנזק של הצדדים ובית המשפט נתן הצעת פשרה. ביום 01/02/2023 הגיש התובע בקשה להעברת התיק לבית המשפט המחוזי, עקב היקף נזקיו ונכויותיו. ביום 9.3.23 נעתר בית המשפט לבקשה והתביעה הועברה לבית המשפט המחוזי אשר הורה על הגשת ראיות. התיק הועבר לטיפולי ביום 23.6.24 בשל שינוי בסדרי העבודה. לאחר שנוכחתי לדעת כי התובע לא הגיש ראיותיו עד אותו מועד חרף החלטות נשנות של בית המשפט, הוריתי על מחיקת התביעה (החלטה מיום 23.6.24).

     

19. ביום 21.7.24 הוריתי על חידושה של תביעת המוסד לביטוח לאומי לבקשתו, וביום 13.1.25 נעתרתי גם לבקשת התובע לחדש את ההליך המשפטי בעניינו חרף הליקויים הדיוניים שנפלו בהתנהלותו. לאחר שניסיונותיי להביא את הצדדים להסכמות לא צלחו הוריתי על הגשת ראיות.

     

    ראיות הצדדים

     

20. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בו תיאר את אופן התרחשות התאונה ואת הטיפולים הרפואיים והניתוחים שעבר, לצד פגיעה נפשית, חרדות קשות ופגיעה קשה בכושר השתכרותו ובחייו האישיים. לתצהיר צורף סרטון האבטחה במסעדה מיום התאונה (ת/10- סומן ביום 20.7.25).
    
    אשת התובע, פלונית, הגישה תצהיר עדות ראשית בו תיארה את השינוי הקיצוני שעבר התובע מאז התאונה, מבחור תוסס ושמח לאדם חרדתי, תלותי ומסתגר הסובל מדימוי עצמי נמוך. היא הצהירה על הקשיים התפקודיים שלו בבית וכן על הקושי הנפשי והכלכלי המשותף שלהם להביא ילד לעולם בצל המצב.
    אמו של התובע, סיגלית קרידו, הגישה אף היא תצהיר עדות ראשית, אולם לבסוף לא התייצבה להעיד ותצהירה נמשך.

     

21. מטעם טמפו הוגש תצהירו של חיים נאורי, מנהל אוטומציה ובקרה בטמפו. נאורי הצהיר כי מצפייה בסרטון התאונה עולה כי ייתכן שבעת הנחת הארגז על הדלפק אחד הבקבוקים נחבט והתנפץ, או שהפיצוץ דבר נבע מתנאי האחסון של הנתבעת 2 שהשאירה בקבוקים בארגז פתוח ולא מלא שיצר חופש בין הבקבוקים ויצר את התנאים להתנפצות אחד מהם. עוד הצהיר כי בבדיקות של טמפו לא נמצא כל כשל במלאי המשקאות הרלוונטי שסופק בחודשים ספטמבר - אוקטובר 2017 וכי איכות הבקבוקים היא באחריות היצרן, פניציה. טמפו ביקשה לזמן את גברת אלומה (מיטל) גנון, אשר עבדה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמנהלת איכות בטמפו כעדה שאינה בשליטתה. לתצהירים צורפו תמליל שיחת טלפון שנערכה בין מר שחר שטרן, מנהל הנתבעת 2 ובעליה לבין גב' גנון (שכאמור הייתה מנהלת איכות בטמפו) זמן קצר לאחר התרחשות התאונה על אודות התאונה ונסיבותיה (נספח 3 לתיק המוצגים של טמפו). כן הוגש תחקיר אירוע מיום 24.10.17 שנערך על ידי טמפו, בדיקות מעבדה, רשימת מוצרים שסופקו על ידי טמפו לנתבעת 2 ורשימת מוצרים שסופקו על ידי פניציה לטמפו.

     

22. מטעם הנתבעות 2-3 (בוריטוס בע"מ ומנורה מבטחים ביטוח בע"מ) הוגש תצהירו של שחר שטרן, מנהל ובעלים של מסעדת טאקריה, שהצהיר כי לא היה נוכח במסעדה בעת התאונה, אך צפה בסרטון האבטחה שבו נראה התובע מניח ארגז על הבר ותופס את עינו במהלך מילוי המקרר. הוא הבהיר כי השערתו בזמנו שהבקבוק נפל בתוך הארגז הייתה השערה בלבד שאינה מבוססת על עובדות, והצהיר כי לא היה כל מחדל או חריג באופן אחסון הבקבוקים במסעדה, וכי לאחר האירוע נציגי טמפו ערכו בדיקות במקום ולא נתנו כל המלצות או תיקונים.

     

23. מטעם צד ג', פניציה הגיש תצהיר יגאל לוסטיג, מנהל מכירות ושירות לקוחות בפניציה. בתצהירו פירט את תהליכי בקרת האיכות הקפדניים והאוטומטיים של פניציה, הכוללים שיקוף תלת-מימדי ומדידות לייזר לאיתור פגמים קטנים ביותר ופליטה אוטומטית של בקבוקים פגומים. הוא הצהיר כי בקבוק שיצא מהמפעל עם כשל ייסדק או יתפוצץ בשלבי המילוי והפיקוח בטמפו ולא יגיע ללקוח הקצה, וכן כי פניציה אינה ספק הבקבוקים היחיד של טמפו.

     

24. לאחר הגשת ראיות הצדדים, נערכו שני דיוני הוכחות - ביום 8.12.25 נחקרו התובע ואשתו, והעדים מטעם טמפו - אלומה מיטל גונן וחיים נאורי. ביום 11.1.26 נחקר מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר רולניק, העד מטעם המעסיקה שחר שטרן והעד מטעם פניציה יגאל לוסטיג.

     

25. בסיום דיוני ההוכחות הוריתי על הגשת סיכומים בכתב ואלו הושלמו ביום 18.6.26.

     

26. התובע שב בסיכומיו על תיאור נסיבות אירוע התאונה והדגיש כי הבקבוק התנפץ טרם הספיק להניח את הארגז על דלפק הבר. התובע ציין בסיכומיו כי עילת התביעה העיקרית הינה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, וכי בהתאם להוראותיו טמפו הינו היצרן של הבקבוק הפגום. על פי הסיכומים, גם העדים מטעם טמפו תמכו בהנחה כי התאונה התרחשה בשל קיומו של פגם בבקבוק. התובע הדגיש בסיכומיו את השלבים הארוכים והרבים של ייצור הבקבוק , אחסנתו ואספקתו ללקוח הקצה. התובע טען כי טמפו נמנעה מלהביא כל ראיה לגבי תנאי האחזקה והאחסון של בקבוקים במפעלה. עוד נטען כי טמפון לא הגישה את דוח החקירה הפנימי המלא של האירוע, לא הגישה תעודת משלוח מפניציה ולא הגישה תצהיר של עובד מעבדה של קו הייצור. התובע ממשיך וטוען כי טמפו לא הציגה כל הגנה לאחריותה בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים.

     

27. לעניין נזקיו, טען התובע בסיכומיו כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 60% וזאת בשל העובדה שהתעתד במועד התאונה לעסוק בצילום והתאונה גדעה את התפתחותו המקצועית.

     

28. המוסד לביטוח לאומי הצטרף בסיכומיו לטענות התובע בסיכומיו בדבר נסיבות אירוע התאונה ואחריותה של טמפו. עוד טען כי אין לייחס אחריות לנתבעת 2- המעסיקה, משלא הוכח כי התנהלה ברשלנות באופן אכסון הבקבוקים והשימוש בהם.

     

29. טמפו טענה בסיכומיה כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה, לא הוכיח כי הבקבוק התנפץ ולא הוכיח כי הבקבוק שייך לטמפו. בנוסף התובע לא הגיש חוות דעת לתמיכה בטענותיו. טמפו מלינה גם על כך שהתובע לא זימן עדים שיש ביכולתם להעיד על נסיבות התאונה, וכי שרידי הבקבוק לא נשמרו ואין כל אינדיקציה לקיומה של זכוכית בעינו של התובע. טמפו גם טענה כי כיוצא מהחקירות הנגדיות, ככל שהתובע נפגע מהתנפצותו של בקבוק, הרי שהדבר נגרם כתוצאה מנפילתם של בקבוקים בארגז. במילא מהרגע בו מסופקים בקבוקי המשקאות ללקוחות אין לטמפו עוד שליטה עליהם. טמפו שבה וטענה כי היא אינה מייצרת את הבקבוקים אלא את המשקאות בלבד. עוד טענה כי לא נמצא כל כשל במלאי שסופק לנתבעת 2 במועדים הרלוונטים וכי בבדיקה שערך הטכנולוג מטעם טמפו לא נרשמו אירועים חריגים. לעניין הנזק טענה טמפו בסיכומיה, כי יש לדחות את טענת התובע כי הליקוי בראייתו מונע ממנו לעסוק בעבודתו כצלם, היות שהוכח בחקירתו הנגדית כי הוא עוסק גם כיום בצילום. עוד נטען כי הוכח שהתובע מתפקד ללא דופי וכי לא נגרמו לו הפסדי השתכרות.

     

30. הנתבעות 2-3 טענו בסיכומיהם, כי אין לייחס להן כל אחריות על פי פקודת הנזיקין, משלא הוכח כי הנתבעת 2 הפרה חובת זהירות כלשהי כלפי התובע. העד מטעם הנתבעת 2 העיד כי מעולם לא ניתנה שום הנחיה מטעם טמפו לגבי אופן אחסון הבקבוקים וכי גם במסגרת הבדיקה שלאחר האירוע לא נמצא פגם בהתנהלות הנתבעת 2.

     

31. צד ג- פניציה - שבה על טענות טמפו בכל הנוגע להוכחת נסיבות האירוע, זהות הבקבוק וקיומו של פגם במוצר. עוד טענה כי הוכח שהבקבוק הנטען יצא מפניציה כשהוא תקין לגמרי וזאת בהתאם לעדותו של לוסטיג לפיה כל הבקבוקים המיוצרים על ידי פניציה עוברים בדיקת איכות מחמירה. נטען כי עדותו של לוסטיג חוזקה בעדותה של הגב' מיטל גנון, שאישרה כי פניציה מבצעת בדיקה של כלל הבקבוקים וכי טמפו קיבלה מפניציה אישורים שכעל הבדיקות שנערכו לבקבוקים היו תקינות.

     

    הכרעה

     

    18. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד טמפו להתקבל וזאת מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, וכי דין התביעה נגד הנתבעות 2-3 להידחות. בנוסף מצאתי לנכון לדחות גם את הודעת צד ג' שהוגשה נגד פניציה. זאת מאחר שהגעתי למסקנה כי גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה אינה יכולה אלא להוביל למסקנה כי פציעתו נגרמה בשל בקבוק משקה פגום כהגדרתו בחוק האחריות למוצרים פגומים. אפרט -

         

         

        גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה

    19. נוכח המחלוקת בין הצדדים באשר לעצם גרסתו של התובע אתחיל ואציין כי לאחר ששמעתי את התובע הגעתי לכלל מסקנה כי גרסתו מהימנה, עקבית ומשכנעת, וכי יש לקבלה הן באשר לעיתוי התנפצות הבקבוק והן לעניין "זהות" הבקבוק. אסביר-

         

    20. מן הרגע הראשון תיאר התובע את נסיבות התאונה באופן דומה - כי הרים ארגז של בקבוקי פפסי מקס מהרצפה, וכי טרם הניח אותו על הדלפק, התפוצץ אחד הבקבוקים. דהיינו התובע הדגיש והבהיר כי מדובר היה בבקבוק פפסי מקס באופן ספציפי וכי הפיצוץ אירע בעת שהארגז היה באוויר- טרם הונח.

         

    21. גרסתו של התובע כפי שהיא מופיעה בתצהיר, לא נסתרה בחקירתו הנגדית. כך למשל בעמוד 15 שורה 5 לפרוטוקול שב התובע על תיאור הדברים:

        "התכוונתי למלא את המקרר של פפסי מקס הרמתי את הארגז בצורה בטוחה בשתי ידיים היה פיצוץ גדול הכאבים מהבהלה הנחתי את הארגז במקום הראשון שמצאתי לא הייתה הנחיה מפורשת מה לעשות".

         

    22. גם כאשר ביקשה ב"כ טמפו לעמת את התובע עם טענתה כי בסרטון האירוע לא ניתן "לראות אפקט של התפוצצות" שב התובע על גרסתו והתרעם על טענת באת הכוח כי הפיצוץ אירע לאחר שהניח את הארגז על הדלפק ( עמוד 16 שורה 13):

        עו"ד: תראה אנחנו צפינו אני מניחה כולם צפינו בסרטון אנחנו לא רואים התפוצצות של בקבוק כמו שאתה מתאר, רעש אנחנו בטוח לא שומעים אבל אנחנו לא רואים שום אפקט של התפוצצות של בקבוק וזכוכית שעפה לך על העין. אנחנו רואים שאתה מרים את הארגז מהרצפה מניח אותו על הדלפק ותופס את,

        העד, מר פלוני: לא נכון אם אפשר אני לא יודע מה מקובל במסגרת שכזו אבל אם אפשר לראות את הסרטון אפשר לראות בבירור אני מרים את הארגז יש פיצוץ גדול אנשים מגיבים לפיצוץ הזה רואים עובדים מגיבים לפיצוץ ורק לאחר מכן אחרי שאני חווה שומע פיצוץ מרגיש כאבים אני מניח את הארגז במקום הראשון שהצלחתי למצוא. רואים את זה בבירור בסרטון אפשר לראות שעוד לפני שאני מניח את הארגז אנשים מגיבים לפיצוץ".

         

    23. גם בהמשך שב התובע על גרסתו, תוך שהוא מקפיד להבחין בין העובדות והנסיבות שבידיעתו לאלו שאינם בידיעתו (עמוד 20 שורה 24 ואילך לפרוטוקול):

        העד, מר פלוני: אני זוכר שלא הייתה תנועה בארגז, הארגז פשוט התפוצץ לתוך

        הפרצוף הרמתי את הארגז לא הייתה שום תנועה בארגז הוא פשוט התפוצץ לתוך

        הפרצוף.

        עו"ד גוטליב: איזה חלק של הבקבוק התפוצץ?

        העד, מר פלוני: אין לי שום דרך לדעת את זה אני לא יודע.

        עו"ד גוטליב: לא הסתכלת על ה,

        העד, מר פלוני: לא. הייתי עסוק בלהסתכל על הדם שיש לי על היד.

        עו"ד גוטליב: על סליחה על מה?

        העד, מר פלוני: על הדם אני ניקיתי את העין שלי מדם.

        עו"ד גוטליב: איך אתה זוכר להגיד שלא היה תנועה בארגז?

        העד, מר פלוני: כי זה לפני שנפצעתי הרמתי את הארגז לא הייתה תנועה בארגז

        הוא פשוט התפוצץ לי בתוך הפרצוף.

         

    24. הנה כי כן, גרסת התובע באשר למועד ההתפוצצות הייתה עקבית, מהימנה ומשכנעת וחקירתו לא הובילה לערעורה.

         

    25. יתר על כן, גרסה זו הובאה בחלקה פעמים נוספות עוד עובר להגשת התביעה. כך למשל בטופס התביעה של התובע למוסד לביטוח לאומי מיום 26.10.17, דהיינו כשבועיים לאחר הפציעה, כותב התובע : "במהלך עבודתו במסעדה הרים ארגז של בקבוקי פפסי מקס מזכוכית ונפגע בעין מבקבוק שהתנפץ"- דהיינו התובע מציין מפורשות כי הפיצוץ אירע לאחר שהרים את ארגז הבקבוקים וזאת זמן קצר לאחר אירוע התאונה. גם בדבריו בפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון (מיום 8.7.18) קושר התובע את מועד הפיצוץ של הבקבוק להרמת הארגז ולא להנחתו: "הרמתי ארגז משקאות בקבוק קטן התפוצץ ונפגעתי בעין".

         

    26. כאמור, קיים סרטון אבטחה המתעד את התרחשות התאונה (ת/10). אכן, עצם הצפייה בסרטון אינה יכולה לאשר באופן חד משמעי את העיתוי המדויק של פיצוץ הבקבוק. התובע מצולם מכיוון הגב, ומהלך נשיאת הבקבוק על ידו מהרצפה לעבר הדלפק הינן בן שניות בודדות אם לא פחות מכך. חרף האמור לעיל סבורני כי יש בסרטון המוצג כדי לאשר כי התובע אכן נפגע בסמוך להרמת הארגז (ניתן לצפות בתובע תופס את פניו מיד לאחר הנחת הארגז על הדלפק וניתן להיווכח בתגובתם של היושבים במקום לתאונה מיד לאחר התרחשותה). כמו כן מצפייה בסרטון לא ניתן להבחין בכל גורם אחר שיש בו כדי להסביר את פציעתו של התובע מלבד תכולתו של הארגז שמעליו היה התובע רכון בעת פציעתו.

         

    27. יתר על כן, סבורני כי צפייה בסרטון אינה תומכת בגרסת הנתבעות לפיה התובע הטיח את ארגז המשקאות על הדלפק וכתוצאה מכך אחד הבקבוקים התנפץ- טענה שנשללה על ידי התובע באופן ברור ועקבי לאורך חקירתו. בסרטון אין עדות להטחה של הארגז או להתנהלות אגרסיבית או אינטנסיבית בכל הנוגע לנשיאת הארגז והשמתו על הדלפק.

         

    28. גם מעבר לצפייה בסרטון, בחינת גרסאות הצדדים מובילה למסקנה כי טענת הנתבעות כי התנפצות הבקבוק היא תוצאה של התנהלותו של התובע אינה אלא ספקולציה נטולת ביסוס, בעוד שגרסת התובע לעניין זה הייתה עקבית ומהימנה לאורך הדרך. התובע עצמו הדגיש בחקירתו הנגדית כי הארגז שהרים היה כבד (עמוד 18 שורה 5 לפרוטוקול) וכי לא הייתה כל תנועה בתוך הארגז עובר לפיצוץ הבקבוק (ראו עמוד 20שורה 20 ואילך). גם השימוש שעשה התובע במילה "פיצוץ" או "התפוצצות" בניגוד ל"נשבר" מעיד על כי התובע תיאר את אירוע התאונה מהתחלה כאירוע של פיצוץ עצמאי שלא נגרם כתוצאה מחיכוך של הבקבוקים או מנפילתם. ניסיונן של טמפו ופניציה להיתלות בדבריו של מר שטרן, מעסיקו של התובע בשיחת הטלפון שערך עם הגב' גנון לאחר התאונה אינה סותרת כשלעצמה את עדותו של התובע. מתצהירו של מר שטרן ומעדותו ברור כי הוא לא נכח במועד התאונה וכי גרסתו באשר לאופן קרות התאונה מבוססת על מה שסופר לו ולא על מראה עיניו. יתר על כן, בתצהירו ציין מר שטרן באופן ספציפי כי "אינני יודע מדוע התפוצץ הבקבוק- בזמנו כאשר ניסיתי להבין כיצד התרחשה התאונה העליתי השערה שהבקבוק נפל תוך הארגז אך זו השערה שלי בלבד, והיא לא מבוססת על עובדות כלשהן" (סעיף 5 לתצהיר). אף הטענה על כך שלא נמצא גורם זר בעינו של התובע בחדר המיון אינה מורידה מגרסתו. גם אם אותו שבר זכוכית לא נותר בעינו של התובע (ומטבע הדברים אין זה מחייב כי כך יהיה), אין בכך כדי לפגוע בגרסתו העובדתית המלאה על אודות הסיבה לפציעתו. למותר לציין כי גם בחוות הדעת שהוגשו מטעם שני הצדדים בתחום רפואת העיניים אין כל התייחסות לקיומה של אפשרות כי פציעתו של התובע לא נגרמה כתוצאה משבר זכוכית ובוודאי שאין כל תמיהה באשר לגרסתו של התובע בפן הרפואי.

         

    29. לסיכום האמור לעיל- בבחינת גרסאות הצדדים באשר לאופן בו התרחשה התאונה, מצאתי כי גרסת התובע, אשר כאמור לעיל הייתה אחידה עקבית ומהימנה, עדיפה באופן ניכר על גרסתה הספקולטיבית של טמפו, ולפיכך, הגם שעדותו של התובע הינה בבחינת עדות יחידה, מצאתי לנכון לקבלה בכל הנוגע לעיתוי פיצוץ הבקבוק והתנהלותו של התובע.

         

    30. גם לעניין זהות הבקבוק מקובלת עליי גרסתו של התובע.

         

    31. ראשית וכפי שצוין לעיל, כבר בפנייתו הראשונה לביטוח לאומי מציין התובע מפורשות כי הארגז שהרים היה מלא בבקבוקי פפסי מקס.

         

    32. בחקירתו הנגדית מיום 08.12.25, כאשר נשאל באופן ישיר אם ייתכן שהיה מדובר בארגז של משקה אחר כמו זירו, השיב התובע בביטחון: "מה שבוודאות אני זוכר זה שהרמתי ארגז של פפסי מקס זה אני זוכר בוודאות, בוודאות".
        הוא שלל לחלוטין סוגי משקאות אחרים באומרו: "לא זירו לא היה במסעדה. קולה רגילה ופפסי מקס לא היה פפסי רגיל ולא היה קולה דיאט".
        הוא אף הסביר מאיפה הביטחון שלו בכך וציין: "זה הזכרון שלי ככה אני זוכר את זה. אני זוכר את הכחול הזה, הכחול הזה הוא בראש".(ראו עמוד 47 שורה 10 ואילך)

         

    33. גם הסבריו של התובע על אודות שיטת העבודה אצל הנתבעת 2 היו משכנעים ועלו בקנה אחד עם בטחונו של התובע בכך שהארגז אותו הרים היה מלא בבקבוקי פפסי בלבד. לדבריו, ארגזי המשקאות שנפרקו על ידי העובדים מהמחסן למקרר המשקאות לא הכילו מספר סוגי משקאות. עוד הבהיר במענה לשאלת ב"כ הצד השלישי, כי ככל שנותרו בארגז המשקאות בקבוקים ספורים, הם רוקנו ל"ארגז תנובה" "יש את הארגז תנובה אנחנו מרוקנים את כל מה שנותר לארגז תנובה בדרך כלל לא משאירים את זה בתוך... יש ארגז מתחת שיש בו משעטנז של משקאות "....כל ארגז שלא סיימנו אנחנו פורקים לתוכו... אנחנו לא נשאיר את הבקבוקים ככה חופשיים אנחנו נשים אותו בתוך ארגז, בתוך ארגז פלסטיק הזה "(עמוד 44 שורה 17 ואילך)
        דהיינו על פי שיטת העבודה של המסעדה, אין מקום לסבור כי ארגז המשקאות שהורם על ידי התובע הכיל יותר מסוג משקה אחד.

         

    34. מכאן שגם גרסת התובע גם לעניין זהות בקבוק המשקה שהתפוצץ מסתברת יותר מהאפשרות שהועלתה על ידי ב"כ טמפו ופניציה לפיה לא מדובר היה בבקבוק פפסי מקס (שמיוצר על ידי פניציה) אלא בבקבוק אחר שנמכר על ידי הנתבעת 2.

         

    35. הנה כי כן, הגם שעדותו של התובע הינה בבחינת עדות יחידה, מצאתי אותה משכנעת והגיונית. גרסה זו תוארה על ידו מהשלבים המוקדמים, עוד טרם הגשת התביעה לבית המשפט, ולא מצאתי כי היא נסתרה בחקירת התובע ובטענות הנתבעות.

         

    36. בנסיבות אלו אני קובעת כי יש לקבל את גרסת התובע לפיה התאונה אירעה בעקבות התפוצצותו של בקבוק פפסי מקס בעת שהתובע הרים ארגז מלא בבקבוקי פפסי מקס על מנת להניחו על הדלפק.

         

        האם בנסיבות אירוע התאונה יש לייחס אחריות לנתבעים לפי חוק אחריות מוצרים פגומים?

    37. עילת התביעה עיקרית של התובע מבוססת על חוק האחריות למוצרים פגומים. בחינת האחריות לפי חוק זה רלוונטית לנתבעת 1- טמפו ולא לנתבעת 2- שהייתה מעסיקתו של התובע, מאחר שחוק מוצרים פגומים מחיל אחריות חמורה על "יצרן" כהגדרתו בחוק, ולא נטען כי הנתבעת 2 שימשה במועד תאונה כיצרנית של בקבוק המשקה.

         

    38. על הרציונל בחקיקת החוק נכתב ברע"א 6230/14י.אסלאן שיווק בע"מ נ' פוליסטרס ירוסלבצב אולגה(נבו 16.11.2014)‏‏ :"חוק האחריות למוצרים פגומים נחקק כדי להרחיב את אחריותם של יצרנים למוצרים, ובכך להגדיל את היקף הזכאות לפיצוי של הנפגעים משימוש במוצרים (ראו ישראל גלעד "אחריות חמורה למוצרים – חוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם-1980" מחקרי משפט ח' (תש"ן) עמ' 179). זאת – מתוך הבנת חוסר השוויון הבסיסי בין הצדדים, היוצר חוסר איזון כלכלי ומשפטי, והצורך בין היתר, להגן על הצרכן עקב מעמדו הנחות כלפי היצרן (ד"ר איילת בן-עזר אחריות למוצרים פגומים: ברירת הדין עמ' (2003) עמ' 59-57). בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי האחריות החמורה – דרך ביניים בין אחריות מוחלטת לאחריות הדורשת הוכחת רשלנות – מושתת נוכח ההבנה, כי "גם אם עול ההוכחה הוא על היצרן תהיה ידו של זה על העליונה, ולא רק בגלל בעיות הראיה והפרוצדורה שעליהן חייב הנפגע להתגבר. לרשות הנפגע עומדים, בדרך כלל פחות ידע, פחות אמצעים ופחות מומחים המוכנים להעיד לטובתו בעת שהוויכוח נטוש על אמצעי הזהירות שנקט היצרן" (הצעת חוק האחריות למוצרים פגומים, התשל"ט-1978, הצעות חוק תשל"ט, 29). חוקי צרכנות יש לפרש באופן שיתן ממשות לתכליתם, הגנה על הצרכן, וכדברי פרופ' ס' דויטש דיני הגנת הצרכן ב' (2012), 1 "קיימת הסכמה בציבור שיש צורך בהגנה על הצרכנים, וזאת בשל שיקולים של הגינות בעסקאות, שויון ומטעמים נוספים כגון הגנה על ציפיית הצדדים, תיקון כשלי שוק, צדק חלוקתי והגנה על ערכים חברתיים" - כמובן ככל שבית המשפט משתכנע כי בטענות הצרכן אמת. פרופ' ד' מור במאמרו "אחריות למוצרים פגומים – שיקולי מדיניות", עיוני משפט ו (תשל"ח) 78, 84-80, נדרש למורכבות השיקולים, וראו גם ד"ר אורנה דויטש, מעמד הצרכן במשפט (תשס"ג-2002) 126-125 לשיקולי פיזור הנזק בנושא האחריות למוצרים פגומים. נוכח כל אלה, את סעיף 2 לחוק, המטיל על יצרן "לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר ... ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן".

         

    39. כפועל יוצא מהרציונל שעמד בבסיס החוק, הונמך הרף שבו צריך הנפגע לעמוד על מנת לקבל פיצוי על נזקיו, כאמור בת"צ (מחוזי ת"א) 51135-03-17ברק אביבי נ' סנפרוסט בע"מ(נבו 28.4.2020)‏‏ : "חוק האחריות למוצרים פגומים עיגן במסגרתו את עיקרון "האחריות החמורה". המדובר בדרך ביניים, כאשר אין המדובר בהטלת אחריות מוחלטת על היצרן, דבר אשר היה בו כדי להכביד עליו יתר המידה ומנגד, הצרכן אינו נדרש להוכיח את רשלנותו של היצרן, מה שהיה מוביל לפסיקת פיצויים רק למקרים רחוקות. "

         

    40. לשון החוק מבטאת את הרציונל שעמד בבסיס חקיקתו הן בכל הנוגע לרף האחריות הנדרש מהיצרן והן בקביעתה של חזקה להגדרתו של מוצר כ"מוצר פגום":

        בסעיף 2 לחוק אחריות למוצרים פגומים נקבע:

         

        אחריות היצרן - יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן – הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן.

         

        סעיף 3 לחוק מוצרים פגומים מגדיר "מוצר פגום" באופן הבא:

        3.(א) מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה:

        (1) מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף;

        (2) בנסיבות הענין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר.

        (ב) חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה

        שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין." (חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980 - מאגר נבו)

         

    41. עינינו הרואות- לשון החוק מלמדת על קיומה של חזקה הקובעת כי מוצר הינו פגום ככל שהנסיבות מתיישבות יותר עם מסקנה זו מאשר עם המסקנה שהיה תקין.

         

    42. במקרה דנן, שבו אני מקבלת את גרסת התובע כי פציעתו נגרמה מבקבוק שהתפוצץ בעת שארגז הבקבוקים נישא על ידיו ללא כל מעשה מקדים שהיה בו כדי להוביל לניפוצו של הבקבוק, סבורני כי לא ניתן אלא להגיע למסקנה כי עניננו במוצר פגום כהגדרתו בחוק (וראו בהקשר זה את פסק הדין  ע"א 166/88 פניציה בע"מ נ' ארמונד עמר, פ"ד מה(2) 457 (23.1.1991). בקבוק משקה המתנפץ ללא כל פעולה מוקדמת שיש בה כדי ליצור עליו לחץ או חיכוך החורג מהשימוש הרגיל והסביר בבקבוק משקה, אינו יכול אלא להיות פגום הן בהתאם להגדרת חוק אחריות מוצרים פגומים והן בראי הרציונל שבחקיקתו.

         

    43. ועוד - אינני סבורה כי העובדה ששברי הזכוכית לא נשמרו על ידי התובע מחייבת את העדפת גרסת הנתבעת (אשר הלכה למעשה אינה גרסה פוזיטיבית אלא גרסה השוללת את גרסת התובע). הסברו של התובע ושל מעסיקו לכך שהשברים לא נאספו מקובלת עליי. התובע היה פצוע והובהל לבית החולים ושברי הזכוכית סולקו על ידי העובדים במקום (מעדותו של התובע- עמוד 19 שורה 29- עמוד 20 שורה 4 ל לפרוטוקול ומעדותו של המעסיק - עמוד 123 שורה 19), אשר מן הסתם לא הניחו בשלב זה כי יידרשו לצורך בירור מקור פיצוץ הבקבוק. משכך מקובלת עליי הטענה כי אין מדובר בגרימה מכוונת של נזק ראייתי. הגם שיתכן כי שליחתם של שברי הזכוכית לבדיקה הייתה יכולה לשפוך אור על הגורמים להתנפצות, אינני סבורה כי בנסיבות העניין – לאור אופן התרחשות האירוע ופציעתו של התובע, יש בכך כדי לשלול את גרסת התובע. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור הרציונל שבבסיס חוק האחריות למוצרים פגומים אשר באופן מכוון מעביר את הנטל ליצרנית המוצר.

         

    44. לעניין זה יצוין כי גם לו הייתי מקבלת את הנחתה של טמפו, שלפיה התנפצות הבקבוק נגרמה כתוצאה מנפילתו של אחד הבקבוקים בתוך הארגז בשל העובדה שהבקבוקים היו "משוחררים" ספק אם היה בכך כדי לסתור את החזקה שלעיל.

         

    45. נפילתו של בקבוק משקה בתוך ארגז המשקה עצמו, דהיינו מגובה הבקבוק, וללא שקדמה לכך פעולה שיש בה כדי לטלטל את הבקבוק באופן משמעותי או להטיחו על רצפת הארגז, אינה אמורה, לדידי, לגרום להתפוצצות הבקבוק באופן שבו מתאר אותה התובע. יפים לעניין זה הדברים האמורים בת"א 13427/02 ויינרוך נ' כרמל מזרחי בעמ (18.3.2007) לפיהם: "לקוח הרוכש בקבוק יין אינו צריך לשמור עליו כאתרוג, אלא הוא יכול להניחו בעגלה, בשקית קניות במדף או בארוטן. בקבוק יכול לקבל בכל אחד מהשלבים מכה אך אין הדבר מוביל לכך שיישבר" (סעיף 54 לפסק הדין).

         

        האם טמפו הינה יצרנית הבקבוק?

    46. טענה נוספת המועלית על ידי טמפו בסיכומיה הינה כי היא אינה יצרנית הבקבוק כהגדרתו בחוק אחריות למוצרים פגומים. בהתאם לטענה זו אין לראות בה כיצרנית של הבקבוק מאחר שאינה מייצרת את הבקבוקים אלא את המשקאות בלבד.

         

    47. דינה של הטענה דחייה. הגם שטמפו אינה מייצרת את בקבוק הזכוכית עצמו, המוצר הסופי שהגיע לידי התובע נוצר גם על ידה. בהתאם למתואר על ידי מר חיים נאורי בתצהירו, הבקבוקים המגיעים למפעלה של טמפו נשטפים במים עם כלור, ממולאים במשקה מגוזז קר ומפוקק, לאחר מכן ממשיכים למנהרת חימום, לתאריכון ונארזים במגש. המשטח המוגמר של בקבוקי המשקה מועבר למחסן אוטומטי במסוע ומועבר על ידי עגורן למיקום הרלוונטי (סעיף 8 לתצהיר). הנה כי כן- המוצר המוגמר – בקבוק המשקה הינו בקבוק שיוצר הן על ידי פניציה (שייצרה את בקבוק הזכוכית) והן על ידי טמפו - שהכינה את הבקבוק למילוי, מילאה אותו במשקה מגוזז, פיקקה אותו וארזה אותו. בנסיבות דומות נקבע על ידי בית המשפט העליון בע"א 166/88 פניציה בעמ נ' עמר (מה (2) 457, כי המוצר המוגמר המשווק לשוק מורכב משלושה רכיבים מוצרים נפרדים - הבקבוק, התכולה והפקק. כל אחד מאלה הינו מוצר, ויצרנו של כל אחד מאלה הוא יצרן.

         

    48. בסיכום הדברים- מצאתי כי התנאים להחלת אחריותה של טמפו לתאונה בהתאם לחוק המוצרים הפגומים התקיימו: בראש ובראשונה יש לקבוע כי טמפו הינה יצרנית בקבוק המשקה כפי שהיה בידי התובע בעת התאונה. התנאי השני להחלת חוק האחריות למוצרים פגומים מתקיים אף הוא מאחר שנסיבות התאונה- פיצוצו הספונטני של הבקבוק ללא פעולה מקדימה - מובילות להחלת החזקה הקבועה בסעיף 3(ב) לחוק.

         

        האם לטמפו עומדות ההגנות המנויות בסעיף 4 לחוק האחריות למוצרים פגומים?

    49.   בהתאם ללשון החוק, ליצרן מוצר פגום עומדות הגנות הקבועות בסעיף 4 לחוק מוצרים פגומים:

        "4. הגנות.

        (א)בתובענה לפי חוק זה לא תהא ליצרן הגנה אלא באחת מאלה:

        (1)הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו; הוכיח היצרן

        שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו,

        חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן;

        (2)לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהיתה בעת שהמוצר

        יצא משליטתו, לא יכול היה היצרן לדעת שמבחינת התכנון לא עמד

        המוצר ברמת הבטיחות הסבירה;

        (3)המוצר יצא משליטת היצרן שלא מרצונו, והוא נקט באמצעים

        סבירים למניעת יציאתו משליטתו, ולהזהרת הציבור הנוגע בדבר מפני

        הסיכון הכרוך במוצר;

        (4)הנפגע ידע על הפגם במוצר ועל הסיכון הכרוך בו, וחשף עצמו מרצון לסיכון זה.

        (ב)לא תהיה זו הגנה ליצרן שהתרשלות הנפגע תרמה לגרימת הנזק, אולם אם נהג הנפגע בהתרשלות חמורה, רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידת התרשלותו.

         

    50. טמפו מתייחסת בסיכומיה לשתי הגנות חלופיות- החלופה המתייחסת לקיומו של נזק שנוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתה תוך העלאת הטענה כי הבקבוק עבר בדיקות בטיחות קפדניות, והטענה כי התאונה אירעה בעקבות התרשלות חמורה של התובע שהטיח את הארגז על משטח העבודה או למצער גרם לנפילת הבקבוק בתוך הארגז.

         

    51. בטענה לפיה התאונה אירעה בעקבות התרשלות חמורה של התובע דנתי בשלב קביעת האחריות של טמפו. בשל כך אינני מוצאת לנכון להרחיב בנושא פעם נוספת. די אם אשוב ואציין כי טמפו לא הוכיחה רשלנות מצד התובע, ולא נמצאה כל סתירה לעדותו אשר בהתאם לה הוא נהג באופן שגרתי וטבעי בארגז המשקאות. גם הסרטון שהוצג אינו מבסס את הטענה בדבר התנהלות רשלנית של התובע.

         

         

    52. הטענה המשמעותית יותר של טמפו הינה זו המתייחסת לבדיקות שנערכו על ידה עובר לבקבוקי המשקה הרלוונטיים. אלא שגם טענה זו אינה יכול בסופו של יום לסייע לנתבעת וזאת מכמה טעמים –

         

    53. בראש ובראשונה על מנת להוכיח כי הנזק נגרם למוצר לאחר שיצא משליטתה, על טמפו היה להוכיח כי הנזק נגרם בעת שהיה מאוחסן אצל הנתבעת 2 או בעת השימוש שנעשה בו על ידי התובע. אלא שטמפו לא הוכיחה באופן פוזיטיבי טענות אלו, והן נותרו ספקולציות או השערות נטולות ביסוס.

         

    54. הלכה למעשה, בהתאם לעדותה של הגב' גנון שעבדה כמנהלת האיכות, בטיחות המוצר והגנת הסביבה של קבוצת טמפו, בסמוך לאחר התאונה היא הגיעה למסעדה כדי לבצע תחקיר ולבדוק באופן אישי את תנאי האחסון והשימוש בבקבוקים. על פי הנטען, היא עלתה למחסן, שהיה חדרון קטן ומאוורר ללא מקור חום חשוד, בדקה את המקררים בבר ולא מצאה כל חריגה בתנאי האחסון הפיזיים (עמוד 58 לפרוטוקול שורה 18 ואילך, עמוד 66 שורה 2). גם סיכום ביקור לקוח מיום 24.10.17 שנערך על ידי טמפו (צורף כנספח 4 לתיק המוצגים של טמפו) לא הצביע על כל ליקוי או פגם באופן אחסנתם של בקבוקי המשקה אצל הנתבעת 2.

         

    55. לעומת זאת לא ניתן לקבוע כי טמפו הוכיחה עריכתן של בדיקות סבירות באופן שיש בו כדי למלא את תנאי החזקה הקבועה בסעיף 4 לחוק מוצרים פגומים. ראשית, המסמך היחיד שצורף לתמיכה בטענה כי נערכו בדיקות סבירות עובר לאירוע הינו דוח בדיקות מעבדה (נספח 5 לתיק המוצגים של טמפו), אשר לא לווה בביאור או הסבר של המגישה (לא בתצהירים מטעמם וגם לא בחקירה הראשית שנערכה לעדה גנון) ובהתאמה קיים קושי להבין את משמעותו של הדוח המוגש וכיצד יש בו כדי לאשר את הטענה באשר לבדיקות הסבירות. העד מטעם טמפו, מר חיים נאורי, הצהיר באופן מפורש כי הוא אינו איש מעבדה והוא אינו יכול לבאר את הדוח שהוגש (ראו עמוד 98 שורה 4).

         

    56. חשוב מכך- בקבוקי המשקה נשוא התביעה אינם נמצאים בחזקתה ובשליטתה של טמפו רק בשלב שבו הם ממולאים במשקה במפעלה של טמפו, אלא גם לאחר מכן עד הגעתם ללקוח הקצה, במקרה זה- המסעדה שבבעלות הנתבעת 2. בהתאם לעדויות העדים מטעם טמפו, לאחר שהבקבוקים ממולאים במשקה הם נארזים ומועברים לאחסון במחסן לוגיסטי (מרלו"ג) מהמרלו"ג הם מועברים למשאיות המסיעות את הבקבוקים ללקוחות, ועם הגיעם נפרקים מהמשאית על ידי עובדי טמפו. טמפו לא שפכה אור על האופן בו מטופלים הבקבוקים בשלב זה ועל דרך הפיקוח של טמפו על תקינות הבקבוקים ועל בטיחותם. למותר לציין כי לא הוגשו דוחות או אסמכתאות אחרות לעניין זה והעדים מטעם טמפו לא סיפקו תשובה המניחה את הדעת לעניין זה- ראו עמוד 96 שורה 20:

         

        העד, מר נאורי: עכשיו הם מגיעים כבר ארוזים ומשם הם הולכים אצלנו הם

        הולכים ישר למרלו"ג.

        עו"ד סלבוטסקי: כן.

        העד, מר נאורי: זה מחסן לוגיסטי ששם,

        עו"ד סלבוטסקי: יש דוחות יומיים שבועיים חודש חודשיים של אופן של בקרה אחרי בקרת האיחסון במרלו"ג?

        העד, מר נאורי: לא שאני יודע.

        עו"ד סלבוטסקי: לא מבקרים את מרלו"ג אין פיקוח?

        העד, מר נאורי: אולי כן אבל אולי כן אני לא יודע.

        עו"ד סלבוטסקי: אתה לא שייך,

        העד, מר נאורי: אני מה ששייך למרלו"ג זה,

        עו"ד סלבוטסקי: מחלקה כבר אחרת.

         

    57. ומכאן שאחרי מילויים של בקבוקי המשקה הם עוברים כברת דרך נוספת הכוללת שינוע ואחסון עד להגיעם ללקוח. בשלב זה, שמשכו אינו ברור (העד מטעם טמפו נאורי לא ידע להשיב על משך הזמן הרלוונטי – ראו עמוד 97 שורה 23, והעד מטעם פניציה, לוסטיג העריך את משך הזמן בין יציאתו של הבקבוק מטמפו לבין הגעתו ללקוח ב- 3 שבועות עד חודש -ראו עמוד 151 שורה 12) לא ניתן לשלול את חשיפתו לגורמים חיצוניים שונים שיש בהם כדי להשפיע על עמידותו- אותם גורמים שנמנו על ידי העדים מטעם טמפו כסיבות אפשריות לקרות התאונה (חשיפה למקורות חום

         פגיעה חיצונית בבקבוק, תנאי אחסון לא נאותים וכיוב).

         

    58. כיוצא מכך לא ניתן לקבל את עמדת טמפו לפיה המוצר נפגם לאחר יציאתו משליטתה. גם אם ניתן היה לקבל את טענת טמפו כי במסגרת תהליך מילוי הבקבוק במפעלה של טמפו, נערכו "בדיקות סבירות", אין בכך כדי לענות על הצורך בהצגתן של בדיקות סבירות או למצער הצגתם של תהליכי הפיקוח וההשגחה בין השלב שבו יצאו הבקבוקים מהמפעל עד השלב שבו הגיעו למסעדה.

         

    59. בנסיבות אלו לא עומדת לטמפו כל הגנה בהתאם להוראות חוק האחריות למוצרים פגומים.

         

        אחריותה של טמפו בהתאם לפקודת הנזיקין

         

    60. כאמור לעיל העילה העיקרית עליה התבססה התביעה הינה זו שלפי חוק האחריות למוצרים פגומים. דינה של התביעה המבוססת על עילה זו להתקבל. טרם אעבור לסוגיות הנוספת שבמחלוקת יש לדון גם בעילת התביעה הנוספת עליה מבוססת התביעה- לפי פקודת הנזיקין. לעילה הרלוונטית משמעות לאור תקרות הפיצוי הקבועות בחוק האחריות למוצרים פגומים לעומת הפיצוי הנפסק מכוח פקודת הנזיקין.

         

    61. אקדים ואציין כבר עתה כי אינני סבורה כי התובע הוכיח את חבותה של טמפו בהתבסס על פקודת הנזיקין. התובע לא הצביע על הסיבה הספציפית בגינה התפוצץ הבקבוק- לא באמצעות חוות דעת מטעמו ולא בדרכים אחרות. תפיסתו של מר נאורי באמירה כי קיימת אפשרות שהיה פגם בבקבוק (סעיף 12 לתצהירו של מר נאורי) יכולה להיות יפה לביסוס האחריות לפי חוק מוצרים פגומים לאור החזקה הקבועה בו, והאחריות החמורה הקבועה בגדרו, אולם אין היא מחליפה את הצורך בהוכחתה של הפרת חובת הזהירות מצד טמפו במסגרת עילת הרשלנות.

         

    62. בהיעדרה של ידיעה מבוססת על אודות הסיבה המדויקת בגינה התפוצץ הבקבוק, מבקש התובע לעשות שימוש בחזקות הקבועות בסעיף 38 לפקודת הנזיקין לעניין "דבר מסוכן" והחזקה הקבועה בסעיף 41 "הדבר מדבר בעד עצמו".

         

    63. אלא שנסיבות התאונה דנן אינן עונות על החזקות המפורטות בפקודת הנזיקין שלעיל.

         

    64. לעניין התנאים לחזקת הדבר מדבר בעד עצמו. החלת סעיף 41 מותנית בשלושה תנאים מצטברים: ראשי כי לתובע לא הייתה ידיעה באשר לנסיבות שגרמו לאירוע הנזק, שנית כי הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע ושלישית כי אירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. הגם שניתן לקבל את הטענה שלתובע במקרה דנן לא הייתה ידיעה באשר לנסיבות הספציפיות שגרמו להתרחשות התאונה, לא יכולה להיות מחלוקת על כי במועד התאונה הנכס, דהיינו בקבוק המשקה נשוא התביעה, לא היה בשליטת טמפו. כאשר התרחשה התאונה הבקבוק היה בחזקתה ובשליטתה של הנתבעת 2 באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הרציונל שבבסיס החזקה (ראו גם "א (מחוזי חיפה) 545/99מיסרה אחמד עבדאלרחמאן עסאף נ' מדינת ישראל(נבו 10.1.2005).

         

    65. לעניין חזקת הדבר המסוכן- הפסיקה פירשה את הביטוי" דבר מסוכן" דבר המסוכן מעצם טיבו ומהותו הבסיסית ולא ככזה שהשימוש הספציפי שנעשה בו טומן בחובו סכנה. יתר על כן הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין קובעת תנאי להחלת החזקה הינה כי הנתבע היה בעליו של הדבר המסוכן או ממונה עליו. בנוסף נקבע בפסיקה כי הכלל הראייתי יתקיים אך ורק במקרים בהם החפץ המסוכן "נעזב" או "נמסר" בעת האירוע (ראו ע"א 751/68 חמאמה רעד נ' מדינת ישראל, פד כח (1) 197).

         

    66. החלת האמור על ענייננו מוביל למסקנה כי לא ניתן להחיל את חזקת הדבר המסוכן. ראשית משום שספק אם השימוש שנעשה בבקבוק המשקה עונה להגדרתו של "דבר מסוכן" בחוק ובפסיקה. שנית, ברי כי טמפו לא הייתה בעת האירוע בעליו של הבקבוק או הממונה עליו.

         

    67. לאור כל האמור לעיל יש לדחות את טענות התובע המתבססות על פקודת הנזיקין.

         

    68. בסיכום הדברים: מצאתי כי יש לקבל את תביעת התובע נגד טמפו לפי חוק האחריות למוצרים פגומים. אין מקום לקבל את התביעה מכוחה של פקודת הנזיקין.

         

        תביעת המוסד לביטוח לאומי

         

    69. משקיבלתי את תביעת התובע נגד טמפו, יש מקום לקבל מאותם הנימוקים את תביעת המוסד לביטוח לאומי נגד טמפו מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995.

         

         

        אחריותה של הנתבעת 2- המסעדה

    70. כאמור לעיל, עילת התביעה על פי חוק האחריות למוצרים פגומים אינה רלוונטית לאחריותה של הנתבעת 2. משום כך על התובע להוכיח תביעתו נגד הנתבעת 2 בהתבסס על פקודת הנזיקין.

         

    71. אין מחלוקת על כי למעסיק חובת אחריות ברורה כלפי עובדיו, הכוללת יצירת סביבת עבודה בטוחה, אספקת ציוד וכלי עבודה מתאימים, הדרכה אזהרה ופיקוח (ראו מיני רבים ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' נטליה דביר, פ"ד נג(3) 172).).

         

    72. אלא שמעבר לקיומה של חובת זהירות על התובע להוכיח את הפרתה של החובה על ידי הנתבעת 2, דהיינו את יסוד ההתרשלות מצד המעסיק, ואת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין התאונה. הגם שהן התובע, הן טמפו והן פניציה עשו מאמצים לעשות כן, לא עלה הדבר בידיהם.

         

         

    73. בראש ובראשונה, התובע, טמפו ופניציה לא הצליחו להצביע על המעשה או המחדל הספציפי בגינו אירעה התאונה כנטען, ובתוך כך התקשו להצביע על קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות כלשהי מצד הנתבעת 2 לבין התרחשות התאונה. הטענות שהועלו על ידיהם היו טענות ספקולטיביות שביקשו לייחס את התאונה לשימוש לא זהיר שנעשה בארגז המשקאות הן מצד התובע עצמו (כפי שטוענות פניציה וטמפו) והן מצד המעסיקה (כטענת התובע). אלא שבחינה של הטענות האלו לגופן מעלה כי מדובר בטענות כלליות וספקולטיביות. -כך, כפי שצוין לעיל, הטענות הנוגעת לאופן בו טיפל התובע בארגז המשקאות, וכך גם לעניין הטענות הנוגעות לתנאי האחסון של הבקבוקים. הגם שטמפו ופניציה מלינות על האופן שבו התובע הרים את ארגז המשקאות ועל האפשרות כי בארגז המשקאות היו "בקבוקים משוחררים", לא מצאתי כי הוכח הקשר בין הרמתו של ארגז המשקאות מצדדיו (ולא מבסיסו כנטען) לבין התאונה. כפי שציינתי לעיל, צפייה בסרטון שוללת את הטענה כי התובע נהג בארגז המשקאות באגרסיביות או באופן החורג מדרך התנהגות סבירה והגיונית. גם אם ארגז המשקאות לא היה מלא לחלוטין, נראה כי אופן ההתנהלות של התובע לא חרג מהמצופה וספק אם יש בעצם הרמת הארגז באופן בו הורם כדי לייצר את אותו חוסר יציבות וטלטלה שיהיה בהם כדי להוביל לפיצוצו של הבקבוק ללא גורם נוסף.

         

    74. יתר על כן, הגם שטמפו מעלה טענות על אודות היעדרם של הנחיות ונהלי בטיחות, היא לא מצאה לנכון להציג נהלים או הוראות בטיחות שניתנו על ידה, כספקית בקבוקי המשקה, לבתי העסק ואף לא טענה לקיומם של נהלים שכאלו. יש בכך כדי להצביע על כי גם טמפו עצמה לא סברה כי עצם השימוש בבקבוקי משקה מזכוכית באופן רגיל ושגרתי מצריך הוראות מיוחדות או כללי בטיחות מיוחדים.

         

    75. לעניין תנאי האחסון- נראה כי טמפו שללה במוצגים שהציגה בעצמה את הטענה כי הסיבה לתאונה נעוצה באופן שבו אוחסנו בקבוקי המשקה אצל הנתבעת 2. כפי שצוין על ידי בהתאם לעדותה של הגב' גנון שעבדה כמנהלת האיכות, בטיחות המוצר והגנת הסביבה של קבוצת טמפו, בסמוך לאחר התאונה היא הגיעה למסעדה כדי לבצע תחקיר ולבדוק באופן אישי את תנאי האחסון והשימוש בבקבוקים. על פי הנטען, היא עלתה למחסן, שהיה חדרון קטן ומאוורר ללא מקור חום חשוד, בדקה את המקררים בבר ולא מצאה כל חריגה בתנאי האחסון הפיזיים (עמוד 58 לפרוטוקול שורה 18 ואילך, עמוד 66 שורה 2). גם סיכום ביקור לקוח מיום 24.10.17 שנערך על ידי טמפו (צורף כנספח 4 לתיק המוצגים של טמפו) לא הצביע על כל ליקוי או פגם באופן אחסנתם של בקבוקי המשקה אצל הנתבעת 2.

         

    76. בנסיבות אלו אין מקום גם להחלת החזקות הקבועות בסעיף 38 ובסעיף 41 לפקודת הנזיקין. בהיעדרם של מחדלים או מעשים שיש בהם כדי להוות הפרה של חובת הזהירות של הנתבעת 2, כמו גם לאור ההליך הארוך שעברו בקבוקי המשקה טרם הגיעם לנתבעת 2, לא ניתן לקבוע כי אירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת 2 לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה.

         

    77. בסיכום הדברים- התביעה נגד הנתבעת 2 והנתבעת 3 נדחית.

         

        הודעת צד ג'- אחריותה של פניציה

    78. לאחר ששקלתי את טענותיה של טמפו לעניין זה מצאתי כי אין מקום לקבוע את אחריותה של פניציה על פי חוק האחריות למוצרים פגומים.

         

    79. בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, פניציה אף היא יצרנית של בקבוק המשקה, כמי שייצרה את הבקבוק עצמו. לעניין זה יצוין כי מן הרגע בו התקבלה עדותו של התובע לעניין זהותו של הבקבוק שגרם לתאונה (מסוג פפסי מקס), המסקנה המתבקשת הינה כי פניציה הינה יצרנית הבקבוק עצמו. זאת בהתאם לעדותה של הגב' גנון אשר שללה את האפשרות כי טמפו שיווקה בקבוקי משקה נוספים של פפסי אשר בקבוקיהם סופקו על ידי חברות אחרות או יובאו מחו"ל. העדה הבהירה מפורשות כי נכון למועד התאונה פניציה הייתה היחידה שסיפקה לטמפו בקבוקי זכוכית של פפסיקו (ראו עמוד 84 שורה 5 ואילך). טענות אלו לא נסתרו על ידי פניציה.

         

    80. משמצאתי כאמור לעיל כי נסיבות התפוצצות הבקבוק מתיישבות יותר עם האפשרות כי הבקבוק היה פגום מאשר עם האפשרות כי לא היה פגום, האפשרות היחידה לפיה על פניציה לא תוטל אחריות לפי חוק האחריות למוצרים פגומים הינה אם הצליחה להצביע על תחולתן של ההגנות המנויות בסעיף 4 לחוק האחריות למוצרים פגועים.

         

    81. ואמנם, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעניין זה ובעיקר את טענות טמפו עצמה - היא בעלת הדין הרלוונטית מול פניציה- הגעתי לכלל מסקנה כי הגם שפניציה הינה "יצרן" בהתאם להוראות חוק אחריות למוצרים פגומים, ועל אף שהוכח בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים כי מדובר במוצר פגום, עומדות לפניציה ההגנות הקבועות בחוק ולפיכך היא פטורה מאחריות.

         

    82. כפי שצוין לעיל, יצרן יהא פטור מאחריות בגין מוצר פגום אם הוכיח כי הפגם שנגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו. בהתאם לחזקה הקבועה בסיפה של סעיף 5(א)(1) ככל שהוכיח היצרן כי המוצר עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן.

         

         

    83. בנסיבות המקרה דנן מצאתי כי גם לפי טענות טמפו עצמה - היחידה שטוענת לחבותה של פניציה מבין בעלות הדין - ניתן לקבוע כי הפגם שנמצא בבקבוק, נוצר לאחר יציאתו ממפעלה של פניציה. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל את ההודעה שהגישה טמפו נגד פניציה. אפרט –

         

    84. העדה מטעם טמפו, הגב' גונן, התייחסה בחקירתה לאפשרות כי הבקבוק שסופק על ידי פניציה הגיע למפעלה של טמפו כשהוא פגום באלו המילים: "אני יכולה להגיד לך בסדר שוב בבקבוק שהוא לא עומד בסטנדרט מבחינת הייצור נניח שפניציה סיפקו בקבוק לא תקין הוא לא יגיע לשוק או שהוא יתפוצץ אצלי בקו או שהוא ייפלט על דברים אחרים כי הוא לא עומד בסטנדרט" ( עמוד 70 שורה 11 לפרוטוקול). דהיינו הגב' גונן- שזומנה על ידי טמפו בשל תפקידה בעבר - מציינת באופן מפורש כי אין כל סיכוי מבחינתה כי בקבוק שיצא פגום ממפעלה של פניציה יעבור את קו הייצור במפעל טמפו.

         

    85. מעבר לאמירה זו שיש בה כדי לשלול את טענת טמפו באשר לאחריותה של פניציה, מדגישה הגב' גונן בעדותה את מבדקי הבטיחות המקיפים והמחמירים בהם נוקטת פניציה טרם הפצתם של הבקבוקים המיוצרים אצלה ואף מציינת כי ככל הידוע לה קיימים בפניציה מכשירי בקרה הבודקים את הבקבוקים, המאושרים גם על ידי פפסיקו אשר "לא לוקחים סיכונים מיותרים" (עמוד 81). דברים דומים נאמרו גם על ידי מר נאורי מטעם טמפו בעדותו, כאשר ציין כי בשלב הראשון שבו הבקבוקים ממולאים במפעלי טמפו "אם יש איזשהו פגם בבקבוק או זה בבקבוק בתחנה הזאת יתפוצץ" ( עמוד 91 שורה 3).

         

    86. ודוקו דברים אלו של גנון ונאורי לא נטענו כלאחר יד במהלך עדויותיהם. הנחתם של העדים מטעם טמפו כי בקבוק זכוכית שיוצר באופן פגום על ידי טמפו, לא יצלח את השלבים הרלוונטים במפעל טמפו, באה לידי ביטוי גם בשיחתה של גנון עם מנהל המסעדה, שחר שטרן לאחר התאונה, באלו המילים (עמוד 6 לנספח 3 לתיק המוצגים של טמפו):

        "...אין בדיקה של 100 אחוז. אוקי? מי שבודק 100 אחוז זה הספק. בסדר? כאילו בתהליך שלו יש לו את הבקרות שלו כדי לוודא שהוא מספק את זה במפרט הנכון ושזה עומד במפרט הנכון. ובדרישות. ובאופן עקרוני אני יכול ה להגיד לך שבקבוק שיוצר לא במפרט. אוקיי? לא יתפוצץ אצלך. הוא יתפוצץ אצלי. הוא אצלי יתפוצץ בקו. אוקיי? " מכאן שהעדה מטעם טמפו (ויש להדגיש כי טמפו עצמה לא מצאה לנכון לבסס טענותיה - לא במסגרת הגנתה מול התובע ולא במסגרת הודעת צד ג' מול פניציה - בחוות דעת מקצועית) מאשרת הלכה למעשה את טענות ההגנה של פניציה כי אין אפשרות כי הפגם בבקבוק שהוביל לתאונה נשוא התביעה נוצר במפעליה של פניציה, וכן כי בדיקות הבטיחות של פניציה הינן מעבר לסבירות.

         

    87. בנסיבות אלו לא ניתן לקבל את הודעת צד ג' ודינה דחייה.

         

         

        נזקיו של התובע

         

    88. בהינתן המסקנות אליהן הגעתי לעיל יש לבחון מהו הפיצוי שראוי להשתלם לתובע. מאחר שהתביעה התקבלה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, יש לדון בראשי הנזק בהתאם להוראות החוק ומגבלותיו.

         

    89. התובע עצמו מבקש לטעון כי התאונה שינתה את מסלול חייו. במועד התאונה הוא היה סטודנט שנה שלישית לצילום והתעתד לעבוד כצלם מקצועי. לדבריו במועד התאונה כבר עשה את צעדיו הראשונים כצלם תדמית וצלם אדריכלות ומוצר באופן עצמאי. בעקבות התאונה זנח את לימודיו ולא סיים את המסלול הלימודי וכן זנח את תכניותיו לעסוק בצילום. התובע הצהיר כי לאחר ששוחרר מבית החולים בפעם השלישית הגיע הביתה ו"הבנתי שאין לי כלום בחיים והמצב הנפשי שלי התדרדר מאוד". התובע טוען כי חש שנגזל ממנו חלום חייו, וכי פעולות רבות נהפכו לבלתי אפשריות ובטחונו העצמי נפגע קשות. התובע מצהיר כי רק כשנה לאחר התאונה התחיל לנסות ולשוב לעבוד בהדרגה, בתחילה כבריסטה בבית קפה. לאחר מכן כנציג מכירות טלפוני בחברת אופרן, ולאחר מכן בחברת נס טכנולוגיות בתחום המענה הטכני. במהלך שנת 2019 התחיל לעבוד בגלריית לאומנות שם שימש בתפקיד אדמניסטרטיבי בשכר של כ 9000 שח עד סוף שנת 2022. הגם שניסה לחזור לתחום הצילום גילה כי אין הוא מצליח לעסוק בכך והחל לעבוד בחברת וולט שבה הוא עובד עד היום - בתחילה כנציג לקוחות ולאחר מכן במחלקה האחראית על המסעדות בחברה במסגרתה הוא מקבל תמונות מצלמים ומעלה אותן באפליקציה.

         

    90. התובע ממשיך ומצהיר כי הוא מתקשה לפתח קשרים חברתיים משמעותיים, מתקשה להביט על עצמו במראה וכי תמונת העין החתוכה צרובה בזכרונו ומהווה טריגר עבורו. התובע טוען כי החל לצרוך תוכן גרפי רב של פציעות עיניים וכי החלה אצלו התעסקות אובססיבית בפציעות עיניים. לדבריו, תחושת הבדידות גרמה לו להיכנס למעגל של הרס עצמי באמצעות בילויים מוגזמים בלילות ושתיית אלכוהול. התובע מצהיר כי הוא צורך כדורי הרגעה מדי פעם וכי נאלץ להפסיק ליטול צירפלקס משום שחש שהתרופה החמירה את מצבו.

         

    91. כאמור לעיל, הצדדים אינם חלוקים על נכותו הרפואית של התובע בתחום רפואת העיניים ובהתאם לנטען, הגיעו להסכמה על מיצוע הנכויות שנקבעו על ידי המומחים בשיעור של 31.75% (ראו סעיף 67 לסיכומי התובע).

         

    92. הצדדים חלוקים על נכותו הרפואית של התובע בתחום הפסיכיאטריה.

         

    93. טמפו עומדת על חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעמה בה נקבע כי התאונה לא הותירה נכות נפשית אצל התובע. לטענתה, מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה התעלם מכך שהתובע הסתיר את עברו הרפואי בתחום הנפשי הכולל התקפי חרדה במהלך שירותו הצבאי. בנוסף התעלם מתאונות נוספות שעבר התובע טרם התאונה. עוד נטען כי המומחה התעלם מנתונים שהוצגו לו בחקירתו באשר לתפקודו של התובע לאחר התאונה במישור האישי, המקצועי והחברתי ובכלל זה כי התובע המשיך לעסוק בצילום לאחר התאונה, כי הוא אינו נוטל תרופות פסיכיאטריות, כי הוא מבלה עם חבריו ואשתו וכיו"ב. עוד נטען כי בניגוד לאמור בתצהירו, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא מתנייד בעזרת אופניים ברחבי תל אביב וכי הוא תועד כשהוא נוהג ברכבו ללא כל מגבלה. עוד נטען כי התובע עוסק בצילום בפועל הן בשכר והן כתחביב.

         

    94. חרף האמור לעיל, לאחר ששמעתי את עדותו של מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, מצאתי כי אין מקום להתערב בקביעתו לפיה לתובע 20% נכות בגין תסמונת פוסט טראומטית.

         

    95. מומחה בית המשפט נחקר על קביעותיו בדיון שהתקיים ביום 11.1.26 ושב וציין כי התרשמותו ממצבו הנפשי של התובע מבוססת על שילוב של התרשמות קלינית, מסמכים ובדיקה קלינית (עמוד 111 שורה 22). המומחה שב והדגיש כי לא התעלם מהעובדה שבדיקתו נערכת במסגרת הליך משפטי ולפיכך האפשרות כי קיים רצון להשיג רווח משני נשקלת אף היא על ידו (עמוד 114 שורה 4) . יתר על כן, המומחה שב והדגיש כי כפי שכתב בחוות דעתו, הוא התרשם כי התובע אף ממעיט בעוצמת הסבל שלו ומהמגבלות שלו באותה התקופה (עמוד 114 שורה 15). התרשמתי כי מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה לא הקל ראש במסמכים ובנתונים השונים שהוצגו לו, לקח בחשבון את הסיטואציה במסגרתה הגיע התובע לבדיקה, וביסס קביעותיו על התרשמותו המקצועית ועל ניסיונו.

         

    96. הנתבעת העלתה טענות שונות המבקשות לכרסם בקביעותיו של המומחה ובהתרשמותו באשר לשיעור הנכות ממנה סובל התובע כתוצאה מהתאונה. לא מצאתי כי יש בטענות אלו כדי לסתור את התרשמות המומחה ואת קביעותיו.

         

    97. כך באשר לטענה על אודות עבר נפשי משמעותי שלא נלקח בחשבון - הנתבעת טענה כי חוות הדעת מתעלמת מעברו הנפשי של התובע אשר התלונן על אודות התקפי חרדה בזמן שירותו הצבאי. אלא שתשובתו של המומחה לעניין זה הניחה את דעתי. כאשר הוצג למומחה תיעוד משנת 2011 על התקפי חרדה בצבא עקב שימוש בסם "מבסוטון" השיב כי המומחה כי הדבר אינו משנה מקביעתו מאחר שמדובר בחרדה על רקע שימוש בסמים שאינה קשורה לסבל הנגרם לתובע כתוצאה מאובדן העין (עמוד 115 שורה 20). ואמנם משלא הוצגו עדויות נוספות לתלונות בתחום הנפשי מעבר לתלונות אלו מזמן שירותו הצבאי של התובע, ומשתלונות אלו מיוחסות לשימוש ספציפי שנעשה על ידי התובע בסמים, אינני סבורה כי יש בטענות הנתבעת על אודות היסטוריה של הפרעות נפשיות, כדי לסתור או לשנות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט. לעניין זה אציין כי גם הטענות הנוגעות לקיומן של תאונות נוספות בעברו של התובע אינן משליכות על קביעותיו של המומחה, אשר שב והדגיש כי הנכות שנקבעה על ידו משקפת את סבלו בעקבות התאונה נשוא תביעה זו. לא למותר יהיה לציין כי ניסיונה של הנתבעת להשוות בין אותן תאונות לבין התאונה נשוא התביעה, שהובילה לאובדן הראייה בעינו של התובע ולשינוי מסלולו המקצועי, ממילא מוקשה.

         

    98. גם טענות הנתבעת על אודות התייצבות הקריירה של התובע והתנהלותו נכון להיום (תוך הדגשת תפקודו במישור החברתי, העובדה כי הוא נוהג ברכב ורוכב אופניים וכיוב) אינן מכרסמות בקביעות מומחה בית המשפט. לשאלת ב"כ טמפו על אודות השלכות עברו הנפשי של התובע על קביעותיו השיב המומחה : "סעיפי המל"ל לא נקבעים אך ורק לפי התפקוד לכן יש שמה פסיכיאטרים ולא פקידים. הם מתרשמים בין ההיבט הסובייקטיבי שהמטופל מדווח עליו לבין מדדים אובייקטיבים יותר כמו תפקוד, כך נקבעת אבחנה פסיכיאטרית. היא מחברת בין חוויית המטופל למדדים אובייקטיבים יותר" ( עמוד 121 שורה 15). לעניין זה יצוין כי גם בעדותו של התובע התרשמתי ממהימנותו באופן תיאור השלכות התאונה על הערך העצמי שלו ועל יכולתו לעסוק בצילום באופן מקצועי ומלא.

         

        נכותו התפקודית של התובע

    99. הלכה היא כי הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט, בהסתמך על מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע, תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן להשלכה התפקודית בפועל, למשל כאשר חלה פגיעה בשכרו של הנפגע (ע"א 3049/93גירוגיסיאן נ' רמז (8.6.95).

         

    100. לעניין זה מבקש התובע להעמיד את נכותו התפקודית על 60% בהתאם לנכות שנקבעה במוסד לביטוח לאומי וזאת בשל הפגיעה המשמעותית של הנכות ב"ציר עולמו התעסוקתי שייעד עצמו בראשית חייו לעסוק בצילום". טמפו לעומת זאת מבקשת לטעון כי נכותו הרפואית של התובע אינה גורמת לכל מגבלה תפקודית משמעותית וכי התובע ממשיך לעסוק בצילום גם לאחר התאונה. לאחר שמיעת התובע הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה דנן, נכון יהיה לקבוע כי הנכות התפקודית של התובע זהה לנכותו הרפואית. אסביר-

          

    101. התובע סובל מנכות משולבת- נכות נפשית ונכות כתוצאה מאובדן הראיה בעינו. ההלכה המנחה לעניין ההשפעה התפקודית של אובדן הראיה באחת מהעיניים זה הינה זו הקבועה ב ע"א 9721/07 איסכור שירותי כילוון בעמ נ' גוזלן (12.9.10) שבה נקבע כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה בשיעור של 30% למעט מקרים חריגים שבהם תיתכן סטייה למעלה או למטה.

          

    102. בנסיבותיו של התובע סבורני כי לא ניתן להפחית מהנכות הרפואית הקבועה בגין אובדן עין. התובע היה בעת הפציעה סטודנט לצילום והתעתד לעסוק בצילום כמקצוע. בנסיבות אלו אך מתבקש להסיק כי לפציעתו ולטיב נכותו השלכות על יכולתו לעסוק במקצוע אותו בחר ולהתפתח בו. לעניין זה יצוין כי אינני מתעלמת מטענות הנתבעות על אודות השתכרותו של התובע מעבודות צילום באופן עצמאי גם לאחר התאונה. טענות אלו נתמכות בדוח רציפות הביטוח שהוגש על ידי הצדדים וכן מחקירתו הנגדית של התובע אשר הודה כי הוא נוהג לעבוד כצלם מדי פעם, וכי הגם שהוא מגדיר את זה כתחביב, לעיתים הוא משתכר עבור עבודתו (ראו עמוד 22 שורה 17). חרף האמור לעיל אינני סבורה כי יש בעבודות צילום מזדמנות אשר ההשתכרות השנתית בגינן מגיעה לסכומים שוליים של אלפי שקלים בודדים בשנה (ועד 13,000 בשנת 2025) כדי לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע לא פגעה ביכולתו להמשיך ולעבוד כצלם מקצועי, וזאת לאור היקף עבודותיו השולי של התובע כצלם לאחר התאונה ולאור טיבה של הנכות השוללת את ראיית העומק הנדרשת לתובע לצורך התפתחות בעבודתו כצלם והעמקת יצירתו.

          

    103. עם זאת לא מצאתי לנכון לקבל את טענת התובע ולהעמיד את נכותו על שיעור של 60%. במועד התאונה היה התובע צעיר בן 27, סטודנט לצילום, בראשית דרכו המקצועית. הגם שבשנים שלאחר התאונה, ניכר כי התובע התקשה להשתלב בשוק העבודה, והחליף מספר עבודות, הרי שהחל משנת 2019 ניכר כי התובע משתלב בעבודה כשכיר במקומות עבודה קבועים - בעבודה בגלריה כמנהל אופרציה בין השנים 2019-2022 ולאחר מכן עבודה קבועה בתפקיד מתאם צילומים בוולט בשנים 2023 ועד היום (ראו פרוטוקול – עמוד 41 שורה 25). התובע הצליח להשביח את שכרו לעומת מועד התרחשות התאונה. מעבר לכך, התובע אף מצליח לעבוד לצד עבודתו כשכיר גם כצלם עצמאי, הגם שכאמור לעיל הכנסתו מעבודתו כצלם הינה שולית ביחס להשתכרותו כשכיר. התייצבותו של התובע באה לידי ביטוי גם בעדותו, כאשר ציין כי הוא רוכב על אופניים (פעולה שהתקשה לעשות סמוך לאחר התאונה), נוהג בעת הצורך (כפי שעלה מסרטוני המעקב שצורפו על ידי טמפו), יוצא עם רעייתו וחבריו לבילויים (עמוד 29 שורה 24 ואילך) וכיו"ב. בכל אלו יש כדי להצביע על יכולתו של התובע להסתגל למצבו הרפואי ולנכויותיו.

          

    104. בנסיבות אלו מצאתי לנכון לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע תהא זהה לזו הרפואית בשיעור של 45%. בקביעה זו אני לוקחת בחשבון את העובדה שחלק ניכר מנכותו הרפואית של התובע הינה נכות נפשית, וכן את העובדה שבעת התאונה היה בראשית דרכו המקצועית בלבד ומשכך תלותו במקצוע שבחר ללמוד אינה כתלות אדם הנמצא בעיצומה של הקריירה מקצועית שלו.

          

         חישוב הפסדיו של התובע

         נזק לא ממוני:

    105. משנקבע כי דין התביעה להתקבל על יסוד חוק אחריות למוצרים פגמים, כבול בית המשפט בתקרה שנקבעה בחוק לעניין נזק לא ממוני במסגרת סעיף 5(ב) לחוק- 50,000 ₪ צמודים למדד המחירים לצרכן מיום קבלת החוק (17.3.1980). בהינתן נכותו של התובע והטיפולים להם נדרש מצאתי לנכון לפסוק בגין ראש נזק זה סך של 150,000 שח.

          

         הפסדי השתכרות:

    106. התובע עותר לתשלום הפסדי שכר מלאים למשך 11 וחצי החודשים שלאחר התאונה, לפי בסיס שכר של 8,000 ₪, אשר לטענתו הינו השכר האמיתי שהשתכר בעבודתו הסטודנטיאלית אצל הנתבעת 2. לאחר מכן עותר התובע לפיצוי לפי נכות תפקודית זמנית בשיעור של 63% למשך 50 חודשים נוספים על בסיס השכר הממוצע במשק, ולאחר מכן לפי נכות תפקודית צמיתה של 60% בהתאם לשכר המבוסס על כפל השכר הממוצע במשק.

          

    107. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח הפסדי השתכרות וכי כעולה מדוח הרציפות במל"ל התובע המשיך את שנת הלימודים שלו כסטודנט לצילום ובמקביל החל ב - 2018 לעבוד בחנות לעיצוב ישראלי וכצלם עצמאי. הוא המשיך לעבוד כצלם עצמאי לצד עבודות נוספות כשכיר לאורך השנים וללא כל גריעה בשכרו. הנתבעת טוענת כי בהתאם לשכרו הרבע שנתי במלל, שכרו החודשי של התובע במועד התאונה עמד על 4,390 שח בלבד וכי אין מקום לחשב הפסדים לעתיד לפי שכר ממוצע במשק.

          

    108. עיון בדו"ח רציפות הביטוח של התובע מעלה כי נכון להיום, במסגרת עבודתו בוולט, הוא מרוויח כ- 11,000 ₪ לחודש, ולצד כך סכום של כ- 1,000 שח לחודש בעבודתו כעצמאי, וכי במהלך השנים שחלפו מיום התאונה ניתן להצביע על מגמת עלייה בשכרו באופן הדרגתי (הגם שלא רצופה).

          

    109. אשר לפוטנציאל השתכרותו של התובע- במועד התאונה התובע היה סטודנט לצילום אשר התעתד לדבריו לפתח קריירה כצלם מקצועי. התובע טוען כי לו היה ממשיך בעבודתו כצלם מקצועי היה משתכר לפחות כפל השכר הממוצע במשק. עם זאת התובע לא הביא אסמכתאות או חוות דעת לתמיכה בטענותיו על אודות ההשתכרות הממוצעת לצלם מקצועי בתחום שאליו כיוון ואין בסיס להנחה כי המשך התפתחותו המקצועית של התובע היה מוביל להשתכרות בשיעור המבוקש.

          

    110. הלכה למעשה, בעת התאונה היה התובע בתחילת דרכו המקצועית- סטודנט לצילום אשר עובד בעבודות סטודנטיאליות ועושה צעדים ראשונים במקצוע שהתעתד לעסוק בו. בנסיבות אלו אני סבורה כי יש לראות בתובע כמי שטרם החל את דרכו המקצועית ולפיכך יש להעמיד את השתכרותו הפוטנציאלית על השכר הממוצע במשק. שכר זה עומד נכון להיום על סך של 14,860 ₪ (נכון ליוני 2026 – נתון אחרון). לפי מדרגות המס ו 2.25 נקודות זיכוי לתושב ישראל, מס הכנסה הנו בשיעור 1543 ₪, ולפיכך השכר בערכי חוק האחריות למוצרים פגומים עומד על 13,317 ₪.

          

    111. התובע לא עבד מיום התאונה (12.10.2017) ועד ליום 11.10.2018 ולאחר מכן חזר לעבוד בהדרגה – תחילה בעבודות שניתן להגדירן כמזדמנות - כבריסטה בבית קפה (חברת אסופה בע"מ), כנציג מכירות טלפוני באופרן, בחברת נס טכנולוגיות, בגלרייה זימאק במשך כשלוש שנים ולאחר מכן ועד היום בוולט.

         לצורך הנוחות תפורט השתכרותו בטבלה הבאה:

הפסדי השתכרות לתקופה ראשונה- מיום התאונה לאוקטובר 2018

1. בשנת 2017 שנת התאונה היה התובע כאמור לעיל סטודנט לצילום במנשר ועבד אצל הנתבעת 2 בעבודה שניתן להגדירה סטודנטיאלית. הכנסתו השנתית בשנת 2016 הורכבה מעבודתו כשכיר (20,234 ש"ח אצל הנתבעת 2 +15,031 אצל "סגל אלעד") וכן כעצמאי – 9,168 ₪, דהיינו ממוצע של 3,700 ₪ לחודש. בשנת 2017, שנת התאונה, השתכר התובע בעבודתו אצל הנתבעת 2 35,043 ₪ לשנה וכעצמאי 13,360 שח לשנה, דהיינו בממוצע סך של כ- 4,800 שח לחודש (אם לוקחים בחשבון כי נפצע באוקטובר 2017).

    

2. התובע טוען כי הלכה למעשה שכרו אצל הנתבעת 2 היה גבוה יותר מאחר שהשתכר גם מ"טיפים" ששולמו לו על ידי הלקוחות והוא מבקש להעמיד אותו על בין 8,000 ₪ ל- 10,000 ₪. בטענה זו הוא מבקש להסתמך גם על תמליל שיחה שנערכה בינו לבין מנהל הנתבעת 2 שחר שטרן בסמוך לאחר התאונה (נספח 11 לתיק המוצגים) שבמסגרתה הוא נשאל על ידי המעסיק כמה הרוויח בחודש וענה כי הרוויח בערך 7-8 (ראו עמוד 11 לתמליל השיחה). על פי ההלכה הנוהגת, על ניזוק הטוען להכנסה לא מדווחת מוטל נטל גבוה במיוחד להוכחת טענותיו (ראו ע"א 4816/20 לסקוב נ' פלונית (10.3.21). במקרה דנן לא סיפק התובע אסמכתאות כלשהן לגובה השכר האותנטי שהשתכר לטענתו אצל הנתבעת 2 מלבד אותה שיחה בינו לבין מר שטרן שבה התובע עצמו הוא שסיפק את הסכום לבקשת המעסיק. יתר על כן, הגם שהתובע ציין כי קיבל מהמעסיק פיצויי פיטורין המבוססים על השתכרותו האמיתית, הוא לא הציג אסמכתא לכך. עם זאת נוכח העובדה כי הנתבעת 2- מעסיקתו של התובע- הינה צד לתיק, ולא הועלו על ידה טענות באשר לגובה השכר הנטען, מצאתי לנכון להעמיד את סכום השתכרותו של התובע עובר לתאונה ולאחר שערוך על סך של 7,300 ש"ח סכום הלוקח בחשבון את הטענה להשתכרות מטיפים שלא נכללה בתלושי המשכורת ולא הוכחשה על ידי המעסיק ואת השתכרותו השולית מעבודה כעצמאי, אולם בזהירות הנדרשת בהיעדרן של אסמכתאות.

    

3. התובע לא עבד במשך כשנה. בתקופה זה יש להעמיד את הפסד השתכרותו על 7,300 שחX12 סהכ 87,600 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה - 106,930 ₪.

    

   הפסדי השתכרות לתקופה שנייה- מאוקטובר 2018 ועד ל 12/22

4. בתקופה זו שב התובע לעבוד. בתחילה במספר עבודות תוך תחלופה רבה של מעסיקים ולאחר מכן באופן יציב בגלריית זימאק ובשכר גבוה יותר. בגין הפסדי השתכרות לתקופה זו מצאתי לנכון לפסוק פיצוי גלובלי המביא בחשבון את השבחת השכר ההדרגתית של התובע. לקחתי בחשבון גם את ההנחה כי גם אלמלא קרות התאונה התובע לא היה מממש את מלוא פוטנציאל השתכרותו בסמוך לאחר סיום לימודיו ולפיכך מצאתי לנכון להעמיד את שכרו הפוטנציאלי באותן שנים על כ- 10,000 ₪ (משוערך). בהינתן השתכרותו באותן שנים, שיעור נכותו התפקודית כפי שקבעתי לעיל, אל מול פוטנציאל השתכרותו המוערך, אני פוסקת סכום גלובלי בסך של 200,000 ₪ (אומדן הפסדי ההשתכרות בחישוב המבוסס על השתכרותו של התובע בפועל אל מול השכר הפוטנציאלי המוערך בצירוף ריבית מאמצע התקופה).

    

   הפסדי השתכרות לתקופה שלישית- מ- 2023 עד היום-

5. בתקופה זו אני מעריכה כי התובע היה מממש את כושרו הפוטנציאלי ומגיע לשכר הממוצע במשק בנסיבות אלו מצאתי לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין תקופה זו על סך של 250,000 ₪ (אומדן המבוסס על סכומי ההשתכרות בפועל אל מול השכר הפוטנציאלי המוערך כאמור לעיל בצירוף ריבית מאמצע התקופה).

6. סך הכל הפסדי ההשתכרות לעבר- 556,930 ₪. בצירוף הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5%- 626,546 ₪.

    

   הפסדי השתכרות לעתיד-

7. בהינתן האמור לעיל, ולאור גילו הצעיר של התובע בעת התרחשות התאונה, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך של 1,500,000 ₪ - פיצוי המבוסס על הפסדי השתכרות בשיעור נכותו הרפואית/תפקודית של התובע ומבוסס על השכר הממוצע במשק (בניכוי מס כהוראת סעיף 5(א) לחוק האחריות למוצרים פגומים). בצירוף הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5%- 1,638,240 ש"ח

    

   עזרת הזולת

8. התובע עותר לתשלום סך של 500,000 ש"ח בגין ראש נזק זה. לדבריו בשנה הראשונה שהו אשתו הוריו לצד מיטתו בבית החולים. לאחר מכן נדרש ללמוד לחיות מחדש לצד המגבלות החדשות והיה זקוק לליווי. כיום כל נטל עבודות הבית נופל על אשתו והוא נאלץ להזמין אנשי מקצוע לצורך תיקונים פשוטים. התובע לא הציג אסמכתאות שיש בהן כדי לתמוך טענותיו באשר לצורך להסתייע בעזרת צדדים שלישיים. הגם שנכותו אינה מבוטלת, אין מדובר בנכויות שיש בהן לבדן כדי לחייב הסתייעות בגורמים נוספים. עם זאת נוכח היזקקותו של התובע לטיפולים רפואיים מרובים בשנה שלאחר התאונה, ותקופות אשפוזו, אשר במהלכן יש להניח כי נדרש לסיוע תומך משמעותי, ובשל האפשרות כי בשל שילוב הנכויות מהן הוא סובל יידרש למעט עזרה במקרים ספציפיים גם בעתיד מצאתי לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על 40,000 ₪ לעבר ולעתיד.

    

    

   הוצאות הרפואיות

9. התובע צירף לתיק המוצגים חשבוניות בגין טיפולים בנפשיים בחודשים אפריל 23 ועד יוני 23 ו - 10 חשבוניות בגין טיפולים נפשיים בין אפריל 2024 ועד יוני 24 . סהכ: 7,400 ₪. התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות נוספות – בגין נסיעות מוגברות והוצאות רפואיות בגין אשפוזים, תרופות טיפולים וכיו"ב, אולם לא צורפו אסמכתאות כלשהן לכך שהוצאות אלו אינן מכוסות על ידי קופת החולים והמוסד לביטוח לאומי.

10. בנסיבות אלו- לאור הקבלות שהוצגו והיעדרן של אסמכתאות נוספות, ומשהנכויות שנקבעו לתובע אינן נכויות המשפיעות על יכולת ההתניידות שלו מעצם טיבן, מה עוד שבחקירתו הנגדית של התובע הוצגו סרטוני מעקב שלו כשהוא נוהג במכוניתו, מצאתי לנכון להעמיד את סכום ההוצאות (בגין נסיעות ובגין הוצאות רפואיות) על סך כולל של 45,000 ₪ לעבר ולעתיד. סכום זה כולל הוצאות מוגברות בגין נסיעות בשנים הראשונות שלאחר התאונה, תשלומים בגין טיפולים רגשיים (אשר אינם רציפים בהתאם לאסמכתאות שסופקו), והוצאות רפואיות עודפות על אלו הממומנות על ידי קופת חולים.

11. סיכום ראשי הנזק

     

    כאב וסבל- 150,000

    הפסדי השתכרות לעבר כולל פנסיה-626,546 ₪.

    הפסדי השתכרות לעתיד כולל פנסיה - 1,638,240 ₪.

    הוצאות – 45,000 ₪.

    עזרת צד ג'- 40,000 ₪.

    סך הכל- 2,499,786 ₪.

    מסכום זה יש לנכות את התשלומים ששולמו וישולמו לתובע מהמוסד לביטוח לאומי כמפורט להלן.

    תביעת המל"ל

12. התאונה כאמור הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ולפיכך התובע קיבל מהמוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה וכן תגמולים שישולמו עד גיל פרישה. בהתאם למסמכים שהוגשו על ידי המוסד לביטוח לאומי (ת/1), שולמו לתובע דמי פגיעה בשיעור של 13,349 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום החישוב -14,809 ש"ח וקצבת נכות מעבודה בשיעור של 222,086 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום החישוב-236,105 ₪. על כך יש להוסיף את התשלומים הצפויים כשהם מהוונים בסך 606,623 שח. בהתאמה תשלם הנתבעת 1 טמפו למוסד לביטוח לאומי סך של 857,537 שח.

     

13. סכום זה יש לנכות מהפיצוי שישולם לתובע.

     

    סיכום

     

14. לאור האמור לעיל תשלם טמפו לתובע סך של 1,642,249 ₪ ולמוסד לביטוח לאומי סך של 857,537 ₪. לסכומי הפיצוי יצטרף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20%+מע"מ מסכום הפיצוי.  כמו כן תישא טמפו בהוצאות המשפט שבהן נשאו התובעים עבור אגרה, חוות הדעת ושכר העדים.

     

15. בנוסף תשלם טמפו את הוצאות פניציה בסכום כולל של 25,000 ₪.

     

16. התובע ישלם את הוצאות הנתבעים 2-3 בסכום כולל של 25,000 ₪.

     

17. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום וממועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

     

     

    זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 60 ימים.

    5129371 המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

     

     

    ניתן היום, י"ז תשרי תשפ"ז, 28 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.