1.בפניי תביעה כספית לתשלום דמי תיווך.
2.התובע הינו בעל רישיון תיווך במקרקעין, אשר פעל כעוסק מורשה תחת השם "רשף נכסים" ו/או "רשפים נדל"ן".
3.ביום 5.1.2021 התקשר התובע עם מר ליפשיץ משה ובנו מר מאיר בהסכם להזמנת פעולות תיווך במקרקעין, למכירת שתי דירות מגורים שבבעלות מר ליפשיץ משה (להלן "המוכר"), המצויות בבניין שברחוב גבעון 1 בחיפה, האחת בת 5 חדרים (להלן "הדירה"), והשנייה בת 3 חדרים.
4.על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נקט בפעולות תיווך בקשר לשתי הדירות הנ"ל, ובין היתר, הציב שלטים בבניין בו מצויות הדירות, פרסם מודעות בעיתונות הכתובה ובמדיה הדיגיטלית, ושיתף מתווכים אחרים בחיפה למכירת הדירות.
5.לטענת התובע, בעקבות הפרסומים הנ"ל, הנתבע פנה אליו טלפונית וקיבל פרטים לגבי הדירות העומדות למכירה, וביקש לקבוע פגישה בדירה.
בסמוך לאחר שיחת הטלפון, פנה סוכנו של התובע המתווך מר איציק ורסנו לנתבע, ותיאם עמו פגישה בדירה. במהלך הביקור שהתקיים בדירה ביום 21.7.2022 בהשתתפות הנתבע ומר ורסנו, חתם הנתבע על הסכם להזמנת שירותי תיווך והתחייבות לתשלום דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ משווי התמורה (להלן "הסכם התיווך").
6.לטענת התובע, מספר ימים לאחר הביקור בדירה, ולאחר שהתברר לנתבע כי יש לו היכרות כלשהי עם המוכר, התקשר לתובע בנו של הנתבע עו"ד עקיבא רוזנר, והחל להעלות טענות שונות בניסיון להתחמק מתשלום דמי תיווך. באותה שיחה הובהר לו על ידי מר ורסנו ועל ידי הבן מר ליפשיץ מאיר, כי במידה והנתבע ירכוש את הדירה, יהא עליו לשלם דמי תיווך לתובע בהתאם להתחייבותו על פי הסכם התיווך.
7.הנתבע בחר להמשיך בעסקה, וביום 18.9.2022 התקשר עם המוכר בהסכם לרכישת הדירה, תמורת סך של 3,510,000 ₪.
8.לטענת התובע, על אף שהנתבע רכש את הדירה, הוא סירב לשלם לו את דמי התיווך בהתאם להתחייבותו על פי הסכם התיווך, להבדיל מהמוכר אשר שילם לו את דמי התיווך על פי הזמנה לביצוע פעולות תיווך שנחתמה ביום 5.1.2021 כמצוין בסעיף 3 לעיל.
9.על כן הגיש התובע את התביעה דנן שבה עתר לחייב את הנתבע לשלם לו דמי תיווך בסך של 82,134 ₪.
10.הנתבע הכחיש את טענות התובע, וטען כי הוא לא התקשר עם התובע בהסכם תיווך, וכי התובע לא היה הגורם היעיל שהוביל להתקשרות הנתבע בהסכם הרכישה.
על פי האמור בכתב הגנתו, הוא ורעייתו התגוררו מזה עשרות שנים בסמוך למבנה בו מצויה הדירה. לאחר שמכרו את דירתם והחלו לשקול רכישת דירה חדשה, ראה הנתבע את הפרויקט המוקם במגרש בו נבנתה הדירה, והניח כי הקבלן או הבעלים של המגרש יהיו מעוניינים למכור את הדירות שייבנו. לצורך יצירת קשר עם הקבלן או הבעלים של הדירות, רשם הנתבע לעצמו את מספר הטלפון שהיה רשום על גבי השלט שהיה מוצב בחזית הבניין, כשהוא סבור שמדובר במספר הטלפון של הקבלן או הבעלים של המגרש. לטענתו כל שהיה כתוב על השלט היה: "למכירה – 04-8112333", ללא כל רמז לשירותי תיווך (צילום מהשלט צורף כנספח 1 לכתב ההגנה).
הנתבע הוסיף וטען כי המגרש שעליו נבנתה הדירה היה בבעלות משפחת ליפשיץ, שעמה, ובמיוחד עם אב המשפחה עו"ד נפתלי ליפשיץ ז"ל, הייתה לו היכרות רבת שנים. אי לכך, לו ידע כי מספר הטלפון הרשום בשלט הינו מספר של מתווך, הוא כלל לא היה עושה שימוש במספר אלא מאתר את זהות המוכר באמצעות פניה ישירה למשפחת ליפשיץ.
11.הנתבע התקשר למספר הטלפון שהיה רשום על השלט כשהוא סבור לטענתו כי הוא מתקשר למשרדי הקבלן או הבעלים של הדירות בפרויקט. לטענתו, התובע שענה לשיחת הטלפון לא הזדהה כמתווך, והפנה אותו למר ורסנו המחזיק במפתח של הדירה.
12.ביום 21.7.2022 נערך ביקור בדירה בנוכחות הנתבע ורעייתו ומר ורסנו. לטענת הנתבע, כשהוא ורעייתו מיהרו לצאת מהדירה ותוך שהם נכנסים לרכבם להמשך יום עבודה, מר ורסנו ביקש כי הנתבע יחתום על מסמך המאשר כי הוא הראה לו את הדירה. הנתבע מחמת חוסר ניסיונו בעניינים אלה, ובמצב שהוא ממהר לעבודה כרופא מומחה, הסכים לחתום על המסמך מבלי לקרוא את תוכנו, כשהוא סבור כי הוא חותם על מסמך המאשר כי מר ורסנו הראה לו את הדירה.
13.לטענת הנתבע, למחרת הביקור בדירה, ולאחר שנודע לבנו עו"ד עקיבא רוזנר כי מר ורסנו החתים אותו על מסמך, פנה עו"ד רוזנר למר ורסנו בדרישה לקבל את העתק המסמך, והודיע כי ככל שיש במסמך התחייבות לתשלום דמי תיווך הרי שמדובר במסמך חסר תוקף ובטל מעיקרו, שעה שחתימתו התקבלה תוך הטעייה וניצול תמימותו וחוסר ניסיונו של הנתבע.
14.בין לבין, ומשעה שהתברר לנתבע כי הדירה נותרה בבעלות משפחת ליפשיץ ואינה נמכרת על ידי קבלן, הוא יצר עמם קשר, ניהל מולם מו"מ ממושך שבמסגרתו הצליח להפחית ממחיר הדירה סך של 100,000 ₪ כדבריו, וביום 18.9.2022 נחתם הסכם מכר בין הצדדים תמורת סך של 3,510,000 ₪.
15.בנסיבות אלה טען הנתבע כי התנהלות התובע שבאה לידי ביטוי בהצבת שלט "אנונימי" ומטעה, החתמה בהטעיה על הסכם תיווך, אי מסירת עותק "ההסכם" לנתבע, ודרישת דמי תיווך למרות שהתובע כלל לא היה מעורב בעסקה ובמשא ומתן לגביה, הינה התנהלות המנוגדת לחובות החלות על מתווך מקרקעין על פי חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן "חוק המתווכים"), ואף עולה לכאורה כדי עבירות משמעת לפי סעיף 14א לחוק, על כן התובע אינו זכאי לדמי תיווך.
16.במענה לטענות שהועלו בכתב ההגנה, הגיש התובע כתב תשובה שבו הבהיר כי על הבניין היו שני שלטים, האחד אשר נתלה על גדר דירת הגן והשני על מרפסת הדירה, וכי שניהם נשאו את פרטי משרדו של התובע בצורה ברורה, ונקבו מפורשות כי המכירה הינה באמצעות "רשפים נדל"ן". לתמיכת טענתו הנ"ל הוא צירף תמונות המראות את שני השלטים הנ"ל, והוסיף כי השלט אשר תמונתו צורפה כנספח 1 לכתב ההגנה, הוא השלט אשר היה תלוי על גדר דירת הגן ולא על הדירה נשוא התביעה, וכי הוא צולם לאחר שהושחת, באורח פלא, על ידי מאן דהו, באופן ששם משרד התיווך הוסתר.
עוד טען התובע כי הנתבע ידע היטב כי התובע ו/או מר ורסנו מטעמו הינם מתווכים וכי מכירת הדירה הופקדה בידי משרד תיווך, והוסיף כי עותק הסכם התיווך נמסר לידי הנתבע במעמד בו הוצגה לו הדירה, וכי עותק נוסף נשלח לעו"ד רוזנר ביום 9.8.22 לכל המאוחר, לבקשתו של האחרון.
17.בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתיק, הגיעו הצדדים לידי הסכמה למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ללא רצפה ותקרה, לאחר סיכומים קצרים שיוגשו על ידם. כמו כן הוסכם כי כל צד יכול לצרף לסיכומיו מסמכים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת גילוי המסמכים.
18. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את הטענות שהועלו בסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.
למרות העדר חובת הנמקה בפסיקה על דרך הפשרה, אציין בקצרה את הדברים הבאים:
א.נסיבות החתימה על הסכם התיווך - הכלל הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח', פ"ד נד(2), 559). כלל זה יפה ביתר שאת במקרה שבפנינו, עת מדובר בנתבע שהינו אדם משכיל ופרופסור לרפואה.
ב.מחומר הראיות הוכח, במידה הדרושה בהליך זה, כי התובע מילא אחר התחייבויותיו על פי חוק המתווכים, והיה הגורם היעיל בעסקה, בבחינת מי שהפגיש בין הצדדים וזרע את הזרע לעסקה.
ג.הטענות שהועלו בסיכומי הנתבע בעניין רישיון התיווך של מר ורסנו ובעניין הניסיונות האקטיביים לסיכול ההתקשרות, הינן טענות שלא הועלו בכתב ההגנה, ומהוות הרחבת חזית אסורה.
19.לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 82,134 ₪, וכן אגרת משפט, בצירוף ריבית שקלית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד, בהתחשב בדרך המקוצרת שבה הסתיים ההליך, בסך של 7,000 ₪, בצירוף ריבית שקלית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
לאור הדרך המקוצרת שבה הסתיים ההליך, ניתן פטור מתשלום מחצית שנייה של האגרה, במידה ותחול.
ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ה, 17 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.
