ת"א 43985-03-14 פטנה נ' ביינה

1.התובע העביר כסף לנתבע לצורך רכישת טף. לטענת התובע הבטיח הנתבע, תמורת הסכום שהועבר, לדאוג כי התובע יקבל כמות של 50 טון טף לאחר שחרור הטף מהנמל. הנתבע טוען כי פעל לסייע לתובע מטוב לבו וחלקו התמצה בהעברת התשלום לספק הטף באתיופיה. המחלוקת הינה ביחס למעמד הנתבע בעסקה ותוכן הסכמות הצדדים.

רקע וטענות הצדדים

2.התובע הינו איש עסקים אתיופי העוסק בייבוא טף מאתיופיה עבור קהילת יוצאי אתיופיה הגרה בארץ וצורכת מוצר זה. הטף הינו סוג של דגן, אשר ניתן לטחון לקמח, הגדל באתיופיה והמשמש להכנת מיני לחמים ומוצרים הנצרכים בעיקר על ידי בני העדה האתיופית.

לטענת התובע, ביום 1.1.11 התקשר בהסכם עם הנתבע והעביר לו 35,000 $ (דולר ארה"ב). נטען כי הנתבע הציע לתובע להתקשר בעסקה לפיה יממן התובע את ייבוא הטף ואילו הנתבע, אשר לו קשרים במוסדות השלטון באתיופיה באמצעות בני משפחתו, ידאג לייבוא הטף ומתן אישורים, עד לשחרור הסחורה לידיו של התובע. לטענת התובע הסיכום היה כי תמורת התשלום האמור ידאג הנתבע לייבוא מכולה ובה 50 טון טף (50 שקים במשקל 100 ק"ג כל אחד), כאשר התמורה האמורה כוללת את כל האישורים והעלויות עד לשחרור הסחורה בנמל באשדוד. התובע נסמך על הסכם בכתב ידו בשפה האמהרית ובו חתימת התובע ומעליה חתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע. מקור מסמך זה לא הוצג על ידי התובע מאחר ולטענתו מסר את המקור לנתבע שבחר להעלימו.

לשיטתו של התובע התחייבות הנתבע כללה אספקת הסחורה, טף לבן נקי, עד ליום 1.3.11. נטען כי בסוף שנת 2011 הודיע הנתבע כי לא הצליח לקבל אישור באתיופיה לייצוא הסחורה ועלה בידו לייבא חלק מהסחורה, ללא אישורים. נטען כי בסוף 2012 פנה לתובע נציג נמל אשדוד ודרש תשלום עבור הסחורה שאוחסנה כשנה. כדי לעשות שימוש בטף שהגיע לנמל אשדוד ללא אישורים מתאימים נאלץ התובע לשלם לעמיל מכס ששלח את הטף לקפריסין, שם נטחן לקמח, והושב חזרה לאשדוד.

3.התובע עותר לחייב את הנתבע בעלויות העודפות שנגרמו לו לצורך שחרור המכולה, בסך של 109,600 ₪. בנוסף מבקש השבה מלאה של התמורה ששולמה לנתבע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בסכום נוסף של כ- 136,000 ₪. בכתב התביעה ובתצהירו לא מפרט התובע את כמות הטף שהגיעה בפועל ואף לא טען כי לא עשה שימוש בסחורה שעברה את העיבוד בקפריסין. במהלך עדותו טען לראשונה כי גם הקמח שהגיע לא היה בר שימוש (עמ' 14, ש' 25). עם זאת, מסיכומי התובע השתמע כי מבקש לקבל השבה חלקית של התמורה ששילם, מעבר לכמות בה הודה הנתבע כי הגיעה לארץ.

הנתבע הכחיש את חלקו הנטען בעסקה, לטענתו התובע פנה אליו כדי לעזור לו להזמין טף מאתיופיה. נטען כי הנתבע קיבל 35,000$ כדי להעביר לסוחרים באתיופיה לרכישת טף על שם התובע. נטען כי התובע התקשר בנוכחות הנתבע לסוחר באתיופיה וסיכם עמו את תנאי העסקה, עוד נטען כי התובע התחייב לשלם את העלויות הנלוות לייבוא, מעבר לתשלום לספק. הנתבע הכחיש כי נערך הסכם בכתב עם התובע וטען כי מדובר בהסכם מזויף אשר התובע הדביק את חתימת הנתבע עליו. הנתבע טען כי חלקו היה לקשר בין התובע לסוחרים באתיופיה ובכך תם חלקו בעסקה, מבלי שצמח לו כל רווח מתיווך זה.

דיון והכרעה

4.שני הצדדים נסמכו על עדות יחידה של בעל דין ומטעם התובע העיד בנוסף מר מולוקן יגזאו, מכר של שני הצדדים, שעדותו לא תרמה דבר באשר לתוכן העסקה ורק תמכה בעובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי הועברו לנתבע 35,000$.

מעדותו של מולוקן עלה כי הינו שכן של הנתבע והתבקש על ידי הצדדים להיות עד להעברת הכסף ביניהם. העד לא ידע למסור פרטים אודות תוכן ההסכם, אולם בעדותו אישר כי במועד הפגישה בה נכח הועברו 31,000$ או 33,000$ והנתבע אישר בפניו כי במועד מוקדם יותר קיבל מקדמה כך שהועברו לו 35,000$. עוד ציין העד כי באותו מעמד לא התקשרו הצדדים לאתיופיה אולם הנתבע התחייב כי תמורת הכסף ידאג כי יגיע לתובע טף תוך חודשיים והתובע יקבל מסמכים לשחרור הטף מהנמל. עולה מעדותו כי התובע פנה אליו במפתיע כדי להיות נוכח בהעברת הכספים לנתבע ונדרש הוא, כשנה לאחר מכן, לבקשת הנתבע, להיות נוכח במסירת מסמכים לתובע לצורך שחרור הטף שהגיע לנמל.