אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 43985-03-14 פטנה נ' ביינה

ת"א 43985-03-14 פטנה נ' ביינה

תאריך פרסום : 11/04/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום באשקלון
43985-03-14
03/04/2016
בפני השופט:
עידו כפכפי

- נגד -
תובע:
אביו פטנה
עו"ד יוסף אוריין
נתבע:
אדוניה ביינה
עו"ד אבי ביטאו
פסק דין
 

 

1.התובע העביר כסף לנתבע לצורך רכישת טף. לטענת התובע הבטיח הנתבע, תמורת הסכום שהועבר, לדאוג כי התובע יקבל כמות של 50 טון טף לאחר שחרור הטף מהנמל. הנתבע טוען כי פעל לסייע לתובע מטוב לבו וחלקו התמצה בהעברת התשלום לספק הטף באתיופיה. המחלוקת הינה ביחס למעמד הנתבע בעסקה ותוכן הסכמות הצדדים.

 

רקע וטענות הצדדים

2.התובע הינו איש עסקים אתיופי העוסק בייבוא טף מאתיופיה עבור קהילת יוצאי אתיופיה הגרה בארץ וצורכת מוצר זה. הטף הינו סוג של דגן, אשר ניתן לטחון לקמח, הגדל באתיופיה והמשמש להכנת מיני לחמים ומוצרים הנצרכים בעיקר על ידי בני העדה האתיופית.

 

לטענת התובע, ביום 1.1.11 התקשר בהסכם עם הנתבע והעביר לו 35,000 $ (דולר ארה"ב). נטען כי הנתבע הציע לתובע להתקשר בעסקה לפיה יממן התובע את ייבוא הטף ואילו הנתבע, אשר לו קשרים במוסדות השלטון באתיופיה באמצעות בני משפחתו, ידאג לייבוא הטף ומתן אישורים, עד לשחרור הסחורה לידיו של התובע. לטענת התובע הסיכום היה כי תמורת התשלום האמור ידאג הנתבע לייבוא מכולה ובה 50 טון טף (50 שקים במשקל 100 ק"ג כל אחד), כאשר התמורה האמורה כוללת את כל האישורים והעלויות עד לשחרור הסחורה בנמל באשדוד. התובע נסמך על הסכם בכתב ידו בשפה האמהרית ובו חתימת התובע ומעליה חתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע. מקור מסמך זה לא הוצג על ידי התובע מאחר ולטענתו מסר את המקור לנתבע שבחר להעלימו.

 

לשיטתו של התובע התחייבות הנתבע כללה אספקת הסחורה, טף לבן נקי, עד ליום 1.3.11. נטען כי בסוף שנת 2011 הודיע הנתבע כי לא הצליח לקבל אישור באתיופיה לייצוא הסחורה ועלה בידו לייבא חלק מהסחורה, ללא אישורים. נטען כי בסוף 2012 פנה לתובע נציג נמל אשדוד ודרש תשלום עבור הסחורה שאוחסנה כשנה. כדי לעשות שימוש בטף שהגיע לנמל אשדוד ללא אישורים מתאימים נאלץ התובע לשלם לעמיל מכס ששלח את הטף לקפריסין, שם נטחן לקמח, והושב חזרה לאשדוד.

 

3.התובע עותר לחייב את הנתבע בעלויות העודפות שנגרמו לו לצורך שחרור המכולה, בסך של 109,600 ₪. בנוסף מבקש השבה מלאה של התמורה ששולמה לנתבע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בסכום נוסף של כ- 136,000 ₪. בכתב התביעה ובתצהירו לא מפרט התובע את כמות הטף שהגיעה בפועל ואף לא טען כי לא עשה שימוש בסחורה שעברה את העיבוד בקפריסין. במהלך עדותו טען לראשונה כי גם הקמח שהגיע לא היה בר שימוש (עמ' 14, ש' 25). עם זאת, מסיכומי התובע השתמע כי מבקש לקבל השבה חלקית של התמורה ששילם, מעבר לכמות בה הודה הנתבע כי הגיעה לארץ.

 

הנתבע הכחיש את חלקו הנטען בעסקה, לטענתו התובע פנה אליו כדי לעזור לו להזמין טף מאתיופיה. נטען כי הנתבע קיבל 35,000$ כדי להעביר לסוחרים באתיופיה לרכישת טף על שם התובע. נטען כי התובע התקשר בנוכחות הנתבע לסוחר באתיופיה וסיכם עמו את תנאי העסקה, עוד נטען כי התובע התחייב לשלם את העלויות הנלוות לייבוא, מעבר לתשלום לספק. הנתבע הכחיש כי נערך הסכם בכתב עם התובע וטען כי מדובר בהסכם מזויף אשר התובע הדביק את חתימת הנתבע עליו. הנתבע טען כי חלקו היה לקשר בין התובע לסוחרים באתיופיה ובכך תם חלקו בעסקה, מבלי שצמח לו כל רווח מתיווך זה.

 

דיון והכרעה

4.שני הצדדים נסמכו על עדות יחידה של בעל דין ומטעם התובע העיד בנוסף מר מולוקן יגזאו, מכר של שני הצדדים, שעדותו לא תרמה דבר באשר לתוכן העסקה ורק תמכה בעובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי הועברו לנתבע 35,000$.

 

מעדותו של מולוקן עלה כי הינו שכן של הנתבע והתבקש על ידי הצדדים להיות עד להעברת הכסף ביניהם. העד לא ידע למסור פרטים אודות תוכן ההסכם, אולם בעדותו אישר כי במועד הפגישה בה נכח הועברו 31,000$ או 33,000$ והנתבע אישר בפניו כי במועד מוקדם יותר קיבל מקדמה כך שהועברו לו 35,000$. עוד ציין העד כי באותו מעמד לא התקשרו הצדדים לאתיופיה אולם הנתבע התחייב כי תמורת הכסף ידאג כי יגיע לתובע טף תוך חודשיים והתובע יקבל מסמכים לשחרור הטף מהנמל. עולה מעדותו כי התובע פנה אליו במפתיע כדי להיות נוכח בהעברת הכספים לנתבע ונדרש הוא, כשנה לאחר מכן, לבקשת הנתבע, להיות נוכח במסירת מסמכים לתובע לצורך שחרור הטף שהגיע לנמל.

 

עובדה מהותית בעדותו היא הכחשתו כי נכח במועד עריכת הסכם בכתב בין הצדדים. העד ציין כי לא ראה כל מסמך שנערך בין הצדדים, לא היה מודע לקיומו של הסכם או לתוכן ההסכמה בין הצדדים, גם אם נערכה בעל פה.

 

5.התובע כאמור מבסס את תוכן ההסכמה בין הצדדים על מסמך בכתב ידו בשפה האמהרית. בראש המסמך התאריך הלועזי 1.1.2011 ובתחתית המסמך חתימת התובע. מעל לחתימה זו ישנה חתימה הדומה לחתימת הנתבע. הנתבע לא הכחיש כי החתימה דומה לחתימתו, וגם השוואה לחתימותיו על התצהיר ותצהיר תשובות לשאלון מלמדת כי מדובר בחתימות דומות, אם כי לא זהות. עם זאת, הכחיש הנתבע בתוקף כי חתם על מסמך מול התובע ובא כוחו הפנה להעתק המסמך שהוגש ממנו ניתן לראות כי ייתכן וחתימת הנתבע הודבקה ממסמך אחר על גבי צילום המסמך.

 

בהעדר מסמך מקורי לא מונה על ידי בית המשפט מומחה להשוואת כתבי יד וגם בקשה מטעם הנתבע להגשת מומחה מטעמו, שהוגשה סמוך לשמיעת הראיות, נדחתה. עולה כי יש לבחון את אמיתות המסמך על בסיס עדויות הצדדים ובחינת סבירות גרסתם.

 

בתצהירו לא פירט התובע את נסיבות עריכת המסמך ובעדותו טען לראשונה כי המסמך נערך על ספסל בקריית מלאכי במועד בו שילם מקדמה לנתבע. הנתבע בעדותו לא עומת עם גרסה זו, אולם נותר איתן בהכחשתו לעצם עריכת הסכם משותף עם הנתבע.

 

על התובע הנטל להוכיח כי הנתבע חתם על המסמך, נטל זה כבד יותר מקום בו לא אוחז התובע במסמך המקורי. גם באשר לנסיבות העברת המקור לנתבע לא הציג התובע גרסה סדורה. בתצהיר העדות הראשית אין התייחסות לעניין זה ובתצהיר גילוי מסמכים טען התובע כי ביום חתימת ההסכם ביקש הנתבע לקבל את המקור והשאיר לתובע העתק. בחקירתו הנגדית (עמ' 13, ש' 13) טען כי חתמו על הספסל והנתבע ביקש את המקור לצורך צילום ואמר שיחזיר אותו לאחר שלושה ימים, אולם החזיר צילום והתובע לא שם לב כי קיבל צילום. למרות שלא מדובר בסתירה מהותית, סתירה זו, העדר פירוט באשר לנסיבות עריכת ההסכם, העדרו של המקור והאפשרות כי החתימה של הנתבע הודבקה בצילום, מלמדות כי לא עמד התובע בנטל להוכיח כי המסמך האמור נערך בהסכמת שני הצדדים.

 

6.מעבר לאמור לעיל, המסמך האמור תורגם ובתצהיר התרגום צוין כי נרשם במקור עם שגיאות כתיב ובצורה לא מסודרת. מהתרגום שהגיש התובע, על נכונותו לא חלק הנתבע, נקבע מעבר לתנאים הנטענים של ההסכם:

"שם העד המשותף בעת ההסכם: מר מולוקן אסרס", עוד צוין: "מקבל (הלווה) הכסף מר אדוניה הצהיר וחתם בפניי העד מר מולוקן אסרס כי הוא קיבל ממני על סך 35,000 דולר אמריקאי..."

 

כאמור לעיל, העד מולוקן הכחיש כי נכח בעת עריכת ההסכם, וכפועל יוצא התובע אישר כי אכן לא היה עד לעריכת ההסכם. לא מצאתי כי ניתן לקבל את ניסיונו של ב"כ התובע לייחס לסתירה מהותית זו בין האמור במסמך לעדות העד משקל נמוך הנובע מקשיי ניסוח של התובע. שעה שהתובע כתב כי העד היה נוכח בהסכם והעד מכחיש טענה זו, משקל המסמך נפגם באופן מהותי. מהעדרו של עד לעריכת המסמך, למרות האמור במסמך גופו, ניתן ללמוד כי לכל הפחות כתב התובע את המסמך לאחר העברת הכסף כדי לתעד את תנאי ההסכם לדעתו. עם זאת, הכחשת העד כי נכח בעת עריכת ההסכם ומכלול הנסיבות שפורטו לעיל מובילה למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את אמיתות ההסכם.

 

דווקא העובדה כי התובע נדרש להבאת עד למועד העברת הכסף מחזקת את גרסת הנתבע כי לא נערך כלל מסמך בכתב בין הצדדים, כפי שהצהיר הנתבע כי נהוג בעסקאות בין יוצאי אתיופיה.

 

לא מצאתי כי הוכח שהנתבע העלים את המקור של המסמך. כאשר נחשף הנתבע לראשונה למסמך, לאחר קבלת כתב התביעה, פנה ביום 5.5.14 להתלונן במשטרה על זיוף המסמך. אכן בבקשת הנתבע לביטול פסק דין הצהיר כי נודע לו על כתב התביעה רק ביום 24.5.14 אולם בגין טענות אלו חויב בהוצאות כתנאי לביטול פסק הדין ואינן מעידות כי מקור המסמך ברשותו.

 

7.לאור קביעתי כי התובע אינו זכאי להישען על המסמך בכתב ידו כדי לשקף את תוכן העסקה בין הצדדים יש לבחון האם הוכחו תנאי העסקה מהתנהגות הצדדים לפי ואחרי הגעת הטף לארץ. למרות קביעתי שלא עלה בידי התובע להוכיח את תוכן המסמך כמשקף הסכמה בין הצדדים, עדות הנתבע הייתה מיתממת והתרשמתי כי נקשר בינו לבין התובע קשר עסקי בו חלקו של הנתבע היה גדול יותר מאשר העברת הכסף לאתיופיה.

 

הנתבע מסר הסברים תמוהים לפעולותיו עם הכסף שהופקד בידיו. בתצהירו טען כי התובע קיבל ממנו מספר טלפון של חבריו לשעבר באתיופיה והם סיכמו מול התובע את המחיר וכמות הטף תמורת התשלום. לשיטתו של הנתבע חלקו התמצה בכך שהסכים כי מכתבי שחרור המכולה יישלחו לתא דואר שלו. עם זאת בעדותו התגלו סתירות באשר לאדם אליו העביר את הכסף כדי שייקח אותו לאתיופיה. בעדותו טען כי מסר הכסף לאדם שאינו זוכר את שמו בקריית מלאכי ובתצהיר תשובות לשאלון טען כי מסר את הכסף בנמל התעופה. הנתבע ידע לקבל מידע בכתב הגנתו ובתצהיר עדותו מעמיל המכס שייבא את המכולה וטען כי הסיכום היה לרכישת 20 טון טף בלבד. העובדה כי לנתבע הייתה גישה למידע, ידע כמה טון הוזמן ואף המסמכים לשחרור המכולה הגיעו לידיו, מלמדת כי חלקו בעסקה היה ממשי ולא התמצה רק בשליחת הכסף לאתיופיה ומסירת מספר טלפון של הסוחר באתיופיה לתובע.

 

8.סמוך לשמיעת הראיות הגיש הנתבע מסמכים שונים שקיבל לטענתו מהסוחר באתיופיה. התרתי הגשת מסמכים אלו כמסמכים שנמסרו לנתבע, תוך השארת משקלם לסיכומים נוכח מועד הגשתם והעובדה כי עורך המסמך לא התייצב לעדות. מהמסמכים עולה כי מנהל בחברת hared transit & transport services אישר כי חלקו של הנתבע היה תיאום טלפוני עם התובע, שליחת התשלום וקבלת מסמכי השחרור. כן צורפה חשבונית, שלכאורה נערכה ביום 3.12.11 ביחס לסך של 35,000$. מחשבונית זו עולה לכאורה כי נרכשו 361 שקים במשקל של 50 ק"ג כל אחד במשקל כולל של 18,050 ק"ג, תמורת 1.8$ לק"ג. הסך הכל לא מגיע לסכום של 35,000$ וגם לא ברור התחשיב בתחתית חשבונית זו.

 

עם זאת, עצם יכולתו של הנתבע להגיע לספק ולקבל ממנו מסמכים מעידה על קשר ממשי בין הנתבע לספק. אין בידי לקבל מסמכים אלו כראיה לאמיתות תוכנם, אולם מחזקים הם במידת מה את עדות הנתבע. התובע לא הציג ראיות אחרות ואף לא טרח להגיש את מסמכי שחרור המכולה שהגיעו על שמו או לזמן לעדות את עמיל המכס, אשר ווקנין, אשר טיפל בייבוא ושחרור המכולה.

 

מקובלת עלי טענת הנתבע כי לו רצה להונות את התובע לא הייתה מגיעה כלל סחורה לארץ. מכלול הנסיבות מעידות כי נקשרה בין הצדדים עסקה בעל פה לייבוא טף לארץ תמורת 35,000$. התובע לא הוכיח כי הנתבע התחייב לספק לו 50 טון או לעמוד בזמן אספקה מוסכם.

 

התובע טען כי בסוף 2011 הגיעה הסחורה לארץ, עובדה המתיישבת עם הנספח לכתב ההגנה, שלמרות שלא צורף לראיות הנתבע, נחזה כרישום ייבוא של מכולות. התובע לא הכחיש כי הפרטים שמסר הנתבע בתצהירו לקוחים מרישום זה ומעידים על המכולה שהגיעה לארץ בדצמבר 2011. העדר ראיות נוגדות מצד התובע ומכלול המסמכים האמורים תומכים בגרסת הנתבע כי בפועל יובאו 20 טון טף, כפי שסיכם התובע במישרין מול הספקים באתיופיה.

 

רק בסיכומיו טען ב"כ התובע לחובות אמון של הנתבע כלפי התובע שהופרו כביכול. ביסוס טענות לחובות אמון מוגברות אינה טענה שניתן להעלותה לראשונה בסיכומים. מאופי העסקה עולה כי התובע ידע מראש את כמות הטף שאמור לקבל, וחלקו של הנתבע ברווח או עמלה מהסוחר באתיופיה בגין עסקה זו, לא עניין אותו. לפיכך הנתבע לא חייב לספק ראיות באשר למחיר ששולם לספק באתיופיה או את המסמכים שתמכו בעסקה. גם התובע נמנע מלספק ראיות אלו ומחדל זה רובץ לפתחו.

 

9.התובע לא הוכיח מה היו מחירי הטף המקובלים באותה עת, לא הסביר איך ומדוע פנה דווקא לנתבע כדי לייבא את הטף, ולכן לא עלה בידו להוכיח כי הסכום ששילם הינו סכום סביר לצורך רכישת 50 טון טף לרבות העלויות הנלוות לייבוא. על כן מצאתי כי הסחורה שהגיעה לארץ משקפת את הכמות שהוזמנה מהספק באתיופיה והתובע לא זכאי להחזר מלא או חלקי של השקעתו.

 

10.עם זאת, לאור אופי העסקה והעובדה שמסמכי שחרור המכולה הגיעו לנתבע והועברו על ידו לתובע לצורך שחרורה, עולה כי ההסכמה כללה את העלות של הטף לרבות עלויות המשלוח ושחרור המכולה. גם העד מולוקן אישר כי הנתבע מסר את המסמכים לתובע מתוך מטרה כי די בהם כדי לשחרר את המכולה. בכתב ההגנה נטען כי התמורה ששולמה כללה הובלה ימית עד לנמל אשדוד (סעיף 5 לכתב ההגנה הסותר את הנטען בסעיף 4). בתצהירו נמנע הנתבע מלתאר את תנאי העסקה וניסה להרחיק עצמו מקיומה ולייחס לו מעמד של צינור שהתנדב לסייע. כאמור לעיל, אין בידי לקבל את גרסת הנתבע באשר למעמדו. עלה ממכלול העדויות כי לנתבע קשרים מסחריים באתיופיה והתמורה שהועברה דרכו נועדה להשאיר בידיו רווח ולתת לתובע מסמכי שחרור מכולה מכוחם יכול לשחררה מהנמל ללא עלויות נוספות מעבר לתשלום שהעביר.

 

על כן מצאתי כי ההסכמה בין התובע לנתבע כללה התחייבות של הנתבע לדאוג לשאת בעלויות ייבוא המכולה ושחרורה. לפיכך, העובדה כי הטף הגיע ללא מסמכים אשר אפשרו את שחרורו מהנמל מהווה הפרה של התחייבות הנתבע. על כן על הנתבע לפצות את התובע בעלויות העודפות בהן נשא לצורך שחרור הטף מהנמל.

 

גובה הנזק

11.התובע לא נתן הסברים מדוע השאיר את הטף בנמל מסוף 2011 עד לראשית 2013 עת פעל באמצעות עמיל המכס אשר ווקנין לשחרור הסחורה מהנמל. עם זאת, הנתבע לא טען כי התובע הפר את חובתו להקטנת הנזק ומאחר והנתבע לא הסכים לשאת בעלויות אלו, אין מקום להפחית מהפיצוי לו זכאי התובע. התובע צרף מסמכים שונים, קבלות ומסמך בכתב יד מטעם עמיל המכס, המעידים על תשלומים במהלך שנת 2013 בסך כולל של 109,600 ₪. עם זאת צורפה חשבונית של עמיל המכס מיום 30.3.14 בסכום כולל של 108,772 ₪. החשבונית מתארת את כל העלויות לרבות הובלה מג'יבוטי, הובלות לקפריסין וחזרה, דמי השהייה ואחסנה ועלויות שחרור המכולה. לאור קביעתי לעיל מצאתי כי על הנתבע לפצות את התובע בעלויות שנגרמו לו המעוגנות בחשבונית האמורה בלבד.

 

סוף דבר

12.בין התובע לנתבע נכרת הסכם בעל פה לפיו בתמורה להעברת 35,000$ ידאג הנתבע לייבא על שם התובע טף. לא הוכח כי ההסכם בכתב יד עליו נשען התובע נחתם על ידי הנתבע ולא ניתן להסתמך על האמור בו כמשקף את הסכמת הצדדים. ממכלול הנסיבות עולה כי התמורה יועדה לייבוא 20 טון טף לארץ לרבות ההוצאות הכרוכות במשלוח ושחרור הטובין מהנמל. מאחר והטף הגיע ללא האישורים הנדרשים לצורך שחרורו מהמכס חייב הנתבע לשפות את התובע בגין הוצאות אלו.

 

על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 108,772 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

 

מאחר ולא התקלה התביעה להשבת ההשקעה, יש לשפות את התובע רק בגין חלק מהוצאותיו.

 

על כן יישא הנתבע בהוצאות התובע ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

 

 

 

 

 

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ו, 03 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ