ס.ק. נ' עלי כיואן בע"מ ואח'

תביעה לנזקי גוף שאירעו לתובע בעטיה של תאונת עבודה בגין נפילה מסולם. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

רקע עובדתי

1.התובע יליד 25/11/1963 נפגע בתאונת עבודה ביום 13/12/2015. על פי הנטען בכתב התביעה ביום התאונה עבד התובע בשירות הנתבעת מס' 1 (להלן: המעבידה ) בעבודות טיח. התובע טוען כי ביצע את העבודה בגובה וזאת באמצעות סולם ולא על ידי הנחת פיגומים כמקובל בענף. תוך כדי עבודה ו- "הליכה" עם הסולם איבד התובע את שיווי משקלו, מעד, נפל ונחבל ברגל שמאל. כתוצאה מהתאונה סבל התובע משבר ברגל שמאל, עבר ניתוח לקיבוע פנימי של השבר ואושפז בבית חולים לגליל מערבי בנהריה למשך 10 ימים. בעקבות התאונה ובהמלצת רופאיו נעדר התובע במשך חודשים מעבודתו והוא נזקק לטפול רפואי אינטנסיבי ומקיף לרבות טיפולי פיזיותרפיה. בתמיכה לתביעתו צירף התובע חוות דעת של ד"ר אמין פאר לפיה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 32.5%. כן המליץ על הפעלת תקנה 15 במלואה. המוסד לביטוח לאומי אף הוא הכיר בפגיעה כתאונת עבודה וקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20% והמליץ על הפעלת תקנה 15 במלואה כך שהנכות הועלתה לשיעור 30%. התובע טוען כי במקביל – ומאחר והיה מיוצג בעבר על ידי עו"ד שאינו בקיא בהליכי מוסד לביטוח לאומי - פנה בתביעה לנכות כללית ולתקופה מסוימת שולמה קצבת נכות כללית. תביעת התובע מופנית כלפי המעבידה ומבטחתה בעילה לפי פקודת הנזיקין בעוולה של רשלנות.

2.הנתבעות כפרו בכתב הגנתן בהתרחשות התאונה ובאחריותן לנזקי התובע וטענו שלא הייתה התרשלות מצד המעבידה ולחילופין אם התאונה אירעה, היא אירעה בשל אשמו המכריע של התובע. עוד נטען כי התובע לא פעל להקטנת נזקיו וכי הנזקים הנתבעים הם בלתי סבירים. הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית שנערכה על ידי ד"ר מרדכי קליגמן ולפיה לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 13/9/2018 הצהיר בא כוח הנתבעות לפרוטוקול:

"לשאלת בית המשפט אם התאונה מוכחשת אני משיבה שהנסיבות אינן מוכחשות. אנו טוענים שהנפילה עצמה היא מסולם בגובה תקין ואין צורך בפיגום. לפיכך אין אחריות."

בישיבת ההוכחות העיד התובע בלבד והוגשו מסמכים רלוונטיים. בתום שמיעת עדותו השמיעו הצדדים סיכומים בעל פה מהם עולה כי הם חלוקים בשאלת האחריות ושאלת גובה הנזק, במוקדה המחלוקת האם נזקיו של התובע נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

הכרעה ודיון

3.לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל. אני סבור שיש להטיל אחריות על המעבידה לנזקי התובע תוך שאני מייחס אשם תורם בשיעור 20% על התובע. כן הגעתי למסקנה שנזקיו של התובע לא נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי. להלן אפרט ואנמק את קביעותיי.