לוי נ' טל

לפניי תביעה כספית ונזיקית של חקלאי כנגד בעלים של משתלת בצלצלים בגין נזקים והפסדים שנגרמו לתובע כתוצאה ממכירת בצלצלים מזן שאינו אורי, כפי שנרכש על ידי התובע וכפי שהוצהר על ידי הנתבע. הנזקים אשר נתבעו הינם בסך כולל של 227,606 ₪ ואשר מורכבים מנזק כלכלי ישיר ולרבות בגין מניעת רווח בסך של 177,606 ₪ וכן פיצוי שאינו ממוני בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪.

רקע

התובע הינו חקלאי ותיק, תושב מושב אביטל והינו המחזיק והמשתמש במקרקעין הידועים כחלקות מספר 47 ו- 48 מתוך חלקה ג' במושב אביטל (להלן: "החלקה"). (ראו, סעיף 5 לתצהיר התובע).

בכתב התביעה נטען, כי לתובע ניסיון רב בגידול בצל, בעיקר בצל מבצלצולים. התובע תכנן וביצע את פעולות ההכנה הנדרשות לשם נעיצת בצלצולים מסוג אורי וגידולם בחלקה. נטען, כי בתאריך 13.9.12 רכש התובע מהנתבע 600 ק"ג של זרעי בצלצולים מסוג אורי. התובע נעץ את הזרעים בחלקה בתאריך 15.11.12. במהלך חודש אפריל 2013, לאחר מספר חודשים של טיפול כנדרש בחלקה ובזרעי הבצלצולים והענקת התנאים הדרושים להבשלתם, לתדהמתו של התובע, הבצלצולים לא התבצלו כנדרש וכל השטח הפריג/פרח באופן שאינו מאפשר את שיווקם. נטען, כי התובע ערך בדיקה באשר לסיבת ההפרגה, תוך שהוא נעזר במומחים לדבר, ומסקנתם החד משמעית של המומחים היתה שהזרעים אשר נמכרו על ידי הנתבע לתובע לא היו בצלצלים מסוג אורי. נטען, כי התובע פנה לנתבע, מר שלמה טל, והודיע לו על תוצאות וממצאי הבדיקה שערך. עוד נטען, כי הנתבע אישר בפני התובע כי אכן נעשתה על ידו טעות וכי הזרעים ששווקו לתובע לא היו בצלצולים מסוג אורי. נטען, כי הנתבע לקח אחריות מלאה על הנזקים אך מאוחר יותר לא עשה דבר בנדון וכל פניות התובע אליו הושבו ריקם.

לאחר שהתובע הבין שאין בכוונת הנתבע לממש את אחריותו בגין הנזקים שנגרמו על ידו, פנה למומחים, מר אייל שפירא, אגרונום ושמאי, ומר שמואל דוד, מומחה לגידול ירקות. המומחים התייחסו בחוות דעתם להסבר על גידול בצלצלים, בדקו את הממצאים בנוגע לגידול בצלצולים בחלקת התובע תוך השוואה לחלקות סמוכות שבהן גודלו בצלצולים וקבעו שההפרגה אשר גרמה לאובדן היבול בחלקת התובע מקורה בטיב הזרעים. זאת, בין היתר, גם על סמך ההשוואה בין גידול התובע ובין חלקות סמוכות אשר גודלו באותם התנאים, אשר מלמדת שטוהר הזן הוא הנשוא להבדל בין חלקת התובע שנחלה כישלון חרוץ לבין חלקות שכנות שנחלו הצלחה.

על בסיס קביעתם זו, נערכה על ידי מר אייל שפירא הערכת הנזקים וההפסדים הכספיים שנגרמו לתובע כתוצאה מהפרגת הבצלצולים בעונת 2012-2013, ובמסגרת חוות דעתו נקבע כי גובה הנזקים עומד על סך של 177,606 ₪. מכאן התביעה.

במישור האחריות נטען, כי גידול הבצלצולים שנמכרו לתובע נעשה באופן פגום ורשלני וכי הנתבע או מי מטעמו לא פעל כפי שבעל מקצוע סביר ומיומן היה פועל בנסיבות העניין ולא במיומנות סבירה כפי שצריך היה לפעול לגבי חובת ידוע הלקוח בדבר זן הבצלצולים שנמכרו לו. עוד נטען, כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, הסתיר מהתובע פרטים מהותיים, שלו ידע עליהם התובע בטרם רכישת הבצלצולים לא היה התובע מבצע את הרכישה. התובע ביסס את תביעתו על הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (רשלנות ותרמית), הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (האוסר על הטעיית צרכן בכל עניין מהותי בעסקה), הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 והוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"א- 1979.

בכתב ההגנה, הנתבע הכחיש את כל הטענות העובדתיות והמשפטיות שנטענו בכתב התביעה.

נטען, כי הנתבע הוא הבעלים של משתלת בצלצלים ולא של "משתלת זרעים" וכי התובע רכש מהנתבע 600 ק"ג בצלצלים מזן אורי ולא "זרעי בצלצולים". הנתבע טען עוד, כי המועד הנטען על ידי התובע לנעיצת הבצלצלים (15.11.12) הינו חודשיים לאחר שרכש את הבצלצלים מהנתבע וחודש וחצי לאחר המועד האחרון המתאים לנעיצתם, כך על פי קביעת המומחה מטעם התובע עצמו. הנתבע הוסיף וטען, כי התובע התרשל בכך שהוא אחסן את הבצלצלים בתנאים לא תנאים במשך חודשיים, הוא נעץ את הבצלצלים בשטח ששימש לגידול בצל גם בעונות קודמות, הוא נעץ את הבצלצלים באיחור משמעותי, חסך במים, בחומרי דישון וריסוס, טיפל בשטח באופן לקוי מבלי לקבל הדרכה וליווי מקצועי ולכן עליו האחריות על תוצאותיו הכושלות. במקום זאת, התובע מנסה להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע.

הנתבע טען עוד, כי מזה 45 שנה הוא משווק עשרות אלפי טונות של בצלצלים מזן אורי לחקלאים רבים, אשר מביעים שביעות רצון מזן זה וכך גם היה בעונת הסתיו של שנת 2012. הנתבע ציין, כי אכן הגיע לחלקת התובע בהתאם להזמנת התובע וטען כי ממבט ראשון הבחין כי מדובר בשטח מוזנח ובגידולים חיוורים ביותר. הנתבע הכחיש כי לקח אחריות על הנזקים וטען, כי כמחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין, הוא סייע לתובע בקטיפה הבצל. לדידו, אין המדובר בלקיחת אחריות אלא בסך הכל עזרה לחבר-חקלאי וגם לקוח, שגידוליו כשלו. כמו כן טען, כי התובע לא מכר את היבול שבכל זאת הופק מהשטח, שכן בדרך זו הוא יכל היה להקטין את נזקו (המוכחש).

ראיות הצדדים

התובע הגיש כראיה להוכחת גרסתו תצהיר החתום על ידו וכן שתי חוות דעת מומחה מטעמו: חו"ד של מר אייל שפירא, שמאי ואגרונום (להלן: "המומחה שפירא") וכן של מר שמואל דוד (להלן: "המומחה דוד"). מנגד, הנתבע הגיש כראיה תצהירי עדות ראשית שלו ושל מר זוהר רחמים וכן חוות דעת מומחה מטעמו של השמאי ואגרונום, מר אסף שיפמן (להלן: "המומחה שיפמן") אליה צורף דו"ח שערך מר זוהר רחמים, עליו התבסס מר שיפמן.

לאור שאלות שבמחלוקת ולאור הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר דב סומפולינסקי (להלן: "מומחה מטעם בית משפט").

דיון והכרעה

עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת גורם הנזק. כמו כן, הצדדים חלוקים ביניהם באשר לשיעור הנזק שנגרם לתובע וזאת בשל דעות שונות של המומחים באשר לכמות היבול שביכולת התובע להפיק לצורך תחשיב נזק בתיק דנן.

יצוין, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהתאם להצהרתו ואישורו של הנתבע הזן שנמכר לתובע הינו מסוג אורי (ראו, סעיף 10 לכתב ההגנה, סעיף 4 לסיכומי הנתבע וכן נספח ג' לתצהיר התובע שעניינו חשבונית מספר 1571 מיום 13.9.12).

טרם אכנס לעובי הקורה, ראוי להסיר מעל הפרק אחת מטענות הנתבע, שיש בה להשפיע על מסגרת הדיון. בכתב הגנתו, טען הנתבע כנגד מומחיותו של התובע והעלה מספר טענות באשר לגורם הנזק וביניהן רשלנות מטעם התובע, אחסון הבצלצלים, שטח הגידול שימש לגידול בצל בעונות קודמות, חסכון במים, חסכון בחומרי דישון וריסוס, טיפול לקוי בשטח הגידול וללא הדרכה וליווי מקצועי.

טענות אלו לא הוכחו על ידי הנתבע, זאת עת לא תמך אותן בתצהיר או בחוות דעת של מומחים מטעמו. לא רק זאת, הנתבע זנח טענות אלו בתצהירו, שכן בסעיף 8 לתצהירו טען באופן מפורש, כי הטענות היחידות שבפיו ובהסתמך על המומחים מטעמו באשר לגורם הנזק הינן "...האיחור הניכר בנעיצת הבצלצלים בשילוב סתיו וחורף קרים במיוחד". בהמשך, בסעיף 11 לתצהיר, הנתבע זנח טענות אלו עת העלה אותן בלשון של תהיה או שאלה בפני התובע במעמד הביקור בחלקה בעת גילוי הנזק.