ת"א 41386-11-10 פלונית נ' בירן

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה לפיצוי בסך 3,009,712 ₪, בגין רשלנות מקצועית נטענת של הנתבע, רואה חשבון במקצועו.

2. אין מחלוקת כי ביום 10.7.2003 לקתה התובעת באירוע מוחי עקב ויכוח עם עובדת, במהלך עבודתה כעצמאית בארגון וניהול של קייטנה. אולם, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר באירוע זה כפגיעה בעבודה – שלל בכל זאת את זכאות התובעת לגמלאות נכות מעבודה, משום שהוברר כי התובעת לא הייתה רשומה במל"ל כעובדת עצמאית בתקופת הביצוע של עבודה זו.

3. התובעת טוענת כי האחריות למצב דברים זה רובצת על הנתבע. לגרסתה, סמוך לכריתת ההסכם מיום 11.5.03 עם שותפה למיזם של הקייטנה, במהלך חודש מאי 2003, דיווחה התובעת לנתבע על המיזם העצמאי החדש. הנתבע מסר לה כי התיקים שלה ברשויות הרלבנטיות (מס הכנסה, מע"מ והמל"ל) פתוחים, וכי אין עליה לעשות דבר, מלבד דיווח על הכנסותיה מן המיזם העצמאי, לכשיתקבלו. הנתבע מסר לה דברים אלה למרות שהוא עצמו גרם לסגירת התיק שלה כעצמאית במל"ל, כנטען. עיקרו של סכום התביעה הוא ההפרש הנטען בין הסכום הכולל של הגמלאות שהתובעת מקבלת בפועל, בענף נכות כללית, לבין הסכום הגבוה יותר שהייתה מקבלת בענף נכות מעבודה, אילולא מחדלו הנטען של הנתבע.

4. הנתבע טוען כי לא שימש כלל כרואה-החשבון של התובעת ולא ייצג אותה במל"ל. לא הוא זה שסגר את התיק של התובעת במע"מ – אלא היא. לא הוא זה שהגיש למל"ל את הדו"ח הרב-שנתי, שבו הוצהר על חדילת עיסוקה של התובעת כעצמאית, בצירוף אישור על בקשת התובעת לסגירת תיקה במע"מ וקליטתו במשרדי מע"מ – אותו דו"ח שגרם למחיקת רישומה במל"ל כעצמאית – אלא היא. לטענת הנתבע, התובעת לא עדכנה אותו במעשיה אלה, ולפיכך הניח באופן סביר כי לא חל כל שינוי במעמדה באותן רשויות.

5. הנתבע שלח הודעה לצד שלישי נגד המל"ל. לטענתו, המל"ל לא היה אמור לסגור את תיקה של התובעת כעצמאית, בהיעדר בקשה מפורשת לכך; ואם סגר – היה עליו להודיע לתובעת מפורשות על שינוי מהותי זה במעמדה, שממנו נגזר שינוי מהותי בזכויותיה כמבוטחת. לטענת הנתבע, שולח ההודעה – המל"ל פעל בסגירת התיק, שלא כדין, לפי הנחיות פנימיות שלא פורסמו; ובעשותו כן הכשיל את התובעת וחשף את הנתבע לתביעה הנדונה.

6. המל"ל התגונן מול ההודעה לצד שלישי בטענה כי טענות אלה נדונו ונדחו על ידי בית הדין האזורי לעבודה, שלפניו התבררה תביעת התובעת נגד המל"ל בעקבות דחיית תביעתה לגמלאות נכות מעבודה; ועל ידי בית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה את ערעורה של התובעת על פסק-דינו של בית-הדין האזורי. לפיכך קיים מעשה-בית-דין החוסם את טענותיו של הנתבע בהודעתו לצד שלישי נגד המל"ל.

7. הצדדים חלקו גם בשאלת הנזק, קרי: בשאלת גובה ההפרש בין הגמלאות שהתובעת קיבלה ותקבל בענף נכות כללית, לבין הגמלאות שהייתה צפויה לקבל בענף נפגעי עבודה, אילולא המחדלים הנטענים. התובעת והנתבע הסתמכו על חוות דעת אקטואריות מאת מומחים מטעמם. המל"ל טען כי נבצר ממנו להביא חוות דעת אקטוארית בשאלה היפותטית. למעשה, המל"ל הצטרף לחוות הדעת מטעם הנתבע, אך טען כי יש לעדכנה, משהוברר במהלך החקירה הנגדית של התובעת כי בפועל היא מקבלת גמלה גבוהה יותר מזו שעליה הצהירה. הצדדים חלקו גם בשאלה אם יש לחשב את בסיס ההשתכרות של התובעת, לצורך חישוב הסכום של גמלת הנכות מעבודה, לפי הדיווח למל"ל עובר לתאונה, שלא כלל את ההכנסות הצפויות לתובעת מן הקייטנה; או, שמא, לפי ההשתכרות שדווחה בדיעבד, לאחר קבלת התקבולים מן הקייטנה, שהייתה מאוחרת לתאונת העבודה. המל"ל טען גם כי התובעת לא הוכיחה את שיעור הנכות שהייתה צפויה להיקבע לה עקב התאונה, שאינה בהכרח חופפת את זו שנקבעה לה בגין נכות כללית.

8. עיינתי היטב בטענות ובראיות שהגישו הצדדים. אולם, בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, אדון אך באלה מהן הנצרכות להנמקת ההכרעה. יש לגזור 'הסדר שלילי' לגבי השאר.