ת"א 3357-09 חנה טל נ' מסטרפונט בע"מ ואח'

א. התביעה וההליכים שהביאונו עד הלום

1.התביעה דנן עוסקת בזכויות בגופן הקרוי "הדסה".

2.התובעת עותרת (בסעיפים 69-52 של כתב התביעה) לסעדים הבאים: לפסק דין הצהרתי לפיו "כל זכויות היוצרים בגרסאות הדסה שייכות באופן בלעדי לתובעת"; לצו מניעה קבוע "האוסר על הנתבעים להעתיק ו/או לייצר ו/או להפיץ ו/או למכור ו/או לשווק בין בעצמם ובין באמצעות מי מטעמם בכל טריטוריה (בין בתחומי מדינת ישראל ובין מחוצה לה) ובכל שפה, בכל דרך שהיא לרבות באמצעות האינטרנט, כל גרסא שהיא של פונט הדסה, לרבות גרסאות הדסה", וכן "לעשות כל שימוש, מכל מין וסוג שהוא בכל מוצר, בכל פורמט שהוא המצוי בידה (צ"ל: בידם – ר.י.), הכולל את פונט הדסה, לרבות את גרסאות הדסה – ובכלל זה בקטלוג הפונטים מטעמה"; לצו עשה קבוע "המורה לנתבעים להסיר מכל אתרי האינטרנט שלהם ו/או של מי מטעמם ו/או הקשור אליהם, לרבות כל סוכן ו/או ספק ו/או מפיץ מטעמם, כל מוצר מפר – לרבות קטלוג הפונט מטעמם, הניתן להורדה מאתר האינטרנט של מסטרפונט, ולרבות כל עותק ו/או העתק מכל מוצר כאמור, ולרבות כל קישור (לינק) המוביל למוצר כאמור"; למתן חשבונות ולפיצויים בסכום שהועמד לצרכי אגרה על 4.5 מיליון ש"ח (ולטענת התובעת, בא במקום סכום של 14.7 מיליון ש"ח המגיע לה).

בסיכומיה התובעת אינה עותרת עוד לסעד של מתן חשבונות והיא מבקשת רק סעד הצהרתי, צווי מניעה ועשה קבועים ופיצויים (ראו פרק כ"ב של סיכומיה).

3.התובעת טוענת כי ירשה את הזכויות בגופן הנ"ל מאביה (להלן: פרידלנדר), שהיה היוצר והבעלים הבלעדי שלו. לטענתה, הנתבעים מפירים את זכויותיה, בעשותם בגופן שימושים מסחריים שונים ללא הסכמת התובעת או פרידלנדר.

4.בשלב מוקדם של ההליכים גובשה "הסכמה בדבר פיצול הדיון, תוך שיוגדר ושיובהר כי בשלב הראשון יידון כל מה שקשור לזכויות התובעת באות שבנדון. המשמעות היא שתידון לא רק הזכות הכלכלית אלא גם הזכות המוסרית, וכן יידונו אופי הזכויות אותן העביר סבה (צ"ל: אביה – ר.י.) של התובעת (ובכלל זה האם ההעברה כוללת גם את התוצר הדיגיטאלי דהיום או רק את התוצר שהיה רלבנטי אז) וכל הקשור לשאלת הזכויות של התובעת, וכפועל יוצא מכך – האם יש לה עילת תביעה נגד הנתבעים". הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה (ב-10.5.10).

5.לאחר שהוגשו ראיות, התקיימו דיוני הוכחות והוגשו סיכומים לגבי הנ"ל, ניתנה (ב-19.9.11) החלטה, אשר השורה התחתונה שלה היא "כי התובעת היא בעלת הזכויות באות, ובכלל זה בתוצר הדיגיטאלי. זאת בשל כך שזכויות אלה היו בבעלות אביה כשנפטר, ועברו אליה כיורשתו היחידה" (ראו סעיפים 15 ו-33 של החלטה זו). במסגרת אותה החלטה גם נדחו טענות שונות של הנתבעים ונקבע כי הנתבעים לא יוכלו להיוושע מן הטענה שאות הדסה הפכה ל"נחלת הכלל" (סעיפים 29-25 של אותה החלטה).

בהחלטה האמורה נקבע (בסעיף 34) כי "שאלת ההוצאות בקשר להליכים שעד כה תישקל מאוחר יותר, לכשתתרחב הפרספקטיבה לגבי כל שיהיה נחוץ בקשר לכך".

6.בהחלטה הנ"ל מפורטת השתלשלות העניינים עד נתינתה וכן מצוינים השיקולים והנימוקים שבבסיסה, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

7.על ההחלטה הנ"ל הגישו הנתבעים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 7918/11). בקשה זו נמחקה ללא צו להוצאות, "תוך שמירת כל טענותיהם של המבקשים (הנתבעים – ר.י.) לשלב הערעור הסופי, אם וכאשר יוגש" (סעיפים 4-3 להחלטה מ-25.12.11).

8. בקדם המשפט שהתקיים לאחר ההכרעה הנ"ל ועסק במה שנותר על הפרק נבחנו אפשרויות לפשרה כוללת. בסופו של דבר הוסכם כי המהלך הראשון יהיה "כי בכל הקשור לבדיקת מסמכים בנושא ההכנסות הרלבנטיות של הנתבעים (בארץ ובחו"ל) ימונה מומחה מטעם בית המשפט שיהיה רו"ח חקירתי אשר תהיינה לו כל הסמכויות לקבל את כל המסמכים הרלבנטיים ולבחון בעקבותיהם כל שימצא לנכון" (פרוטוקול מ-4.3.12). בהמשך לכך הוסכם כי המומחה יהיה רו"ח יהודה ברלב.