ת"א 3025-09 V&S) Vin & Sprit Aktiebolag publ) נ' ברזילי

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה לצו מניעה, מתן חשבונות ופיצויים בגין זיוף "וודקה אבסולוט" (להלן: "המשקה") על ידי הנתבע. התובעת 1 היא יצרניתו של המשקה, והתובעת 2 היא יבואניתו.

2. התובעות טוענות כי הנתבע, בזייפו את המשקה, הפר סימני מסחר וזכויות יוצרים שלהן; עוול כלפיהן בגניבת עין, גזל מוניטין ורשלנות; ועשה עושר ולא במשפט על חשבונן. לפי אומדנן של התובעות, הנזק שנגרם להן והעושר שהנתבע עשה על חשבונן עולים לסכום גבוה בהרבה מסך 1,000,000 ₪, שעליו העמידו את תביעתן לצרכי אגרה.

3. הנתבע אינו כופר בחבותו, על יסוד הרשעתו החלוטה בפלילים בגין המעשים האמורים [ת"פ 15096-07-10 מדינת ישראל נ' ברזילי (30.9.14) (להלן: "הכרעת הדין"); פקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, סעיף 42א]. אולם הוא כופר באומדן הנזקים של התובעות וטוען שהסכומים שהתובעות "זרקו לחלל האוויר" לא הוכחו. הנתבע אינו מציע אומדן חלופי.

4. עוד טוען הנתבע כי הנו פושט-רגל ולפיכך היה מקום לעכב הליך זה. אומר מיד כי בעניין זה כבר נתנה החלטה [ביום 27.10.15], שבה קיבלתי את טיעוני התובעות [מיום 26.7.15], הן לגופן והן בהיעדר תשובה. אין בכוונתי לחזור ולהידרש לכך. רק לסיבור האוזן אעיר כי הנתבע נתפס לסכומים הנקובים בסיכומי התובעות כאילו מדובר בתביעה לסכום קצוב, שככזו היא בת תביעה בפשיטת-רגל, כביכול. אולם ברור על פני הדברים כי אותם סכומים הם אומדנים גרידא, שהנתבע עצמו שולל את מעמדן כביטוי לחבות קצובה, במסגרת "תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה" [ראו פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980, סעיפים 20(א) ו-72(1), והדיון בבקשת התובעות הנזכרת מיום 26.7.15].

5. די לה לחובת ההנמקה של פסק-דין שתקוים בהצבעה תמציתית על טעמי הפסק, לרבות על דרך ההפניה; כדי לחסוך זמן שיפוטי המצוי במחסור חריף, ולאפשר את ניצולו המיטבי לטובת כלל המתדיינים [רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף (21.12.04)]. הרזולוציה של ההנמקה נתונה לשיקול דעת שיפוטי, בהתאם למידת נחיצותם האופרטיבית של הפרטים להכרעה. בהתאם לאמור – הבאתי את עיקר טענות הצדדים בקליפת-אגוז, ואדון רק באלו מבין הטענות והראיות שהדיון בהן נדרש להכרעה ולהנמקתה. כמאמר תקנה 135(ב) בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ה-2015 [נוסח עדכני ליום 3.8.15]: "ההחלטה תכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות והשאלות המשפטיות הטעונות הכרעה ותמצית הנימוקים".

    

   דיון והכרעה

6. למרות ששאלת החבות כבר הוכרעה בהליך הפלילי, התובעות השחיתו עליה כשני שלישים מהיקף סיכומיהם. רק פרק קצר, בהיקף פחוּת מ-2 עמודים, הוקדש ל"נזקי התובעות והפיצויים המגיעים להן", שבהם בלבד נותר לדון; כמובן בכפוף לקשר הסיבתי לחבותו של הנתבע.

7. איני רואה לנכון לנסות ולחלץ עבור התובעות ביסוס לתביעתן שהן לא טענו לו, בסיכומיהן ובכלל (בפועל, האמור בסיכומי התובעות לעניין הנזק הוא העתקה מן התצהיר הרלבנטי; ובכתב התביעה אין כל פירוט בעניין הנזק). שפיטה לפי טענות שהתובע לא טען, ולפיכך הנתבע לא התמודד עמן, פוגעת בזכות הנתבע להליך הוגן [שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (1999), פסקה 76, עמ' 65-66]. בשים לב למיהותן של התובעות, אין מדובר במי שמצווה על בית-המשפט לקיים בו "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל – אַתְּ פְּתַח לוֹ" [הגדה של פסח, מדרש ארבעת הבנים].

8. התובעות, בפרק הסיכומים האמור, מפנות לראיה אחת בלבד, היא תצהירו של מר חנן נתיב, מנהל תחום הפרת סימני מסחר בתובעת 2, המציע דגם לכימות הנזק. התובעות מביאות בסיכומיהן את האמור בפרק הרלבנטי בתצהיר [פרק ג' – "נזקי התובעות"], בשינויים המחויבים מן הצורך לחלץ מן האמור בתצהיר לגבי כלל הנתבעים המקוריים – את הרלבנטי לנתבע דנן (נגד שאר הנתבעים כבר ניתנו פסקי-דין והם אינם עוד צדדים להליך). לפיכך, ולמען הנוחות, אסתפק בהפניות לסיכומים.