ת"א 27774-04-15 ל. נ' צ. ואח'

1.המחלוקת בין הצדדים הינה האם סך 327,277 ₪ שהעביר התובע ישירות לחשבון בנק משותף שבבעלות הנתבעים בחו"ל - מהווה מתנה שהעניק התובע לנתבע מס' 1; או שמא סכום שהועבר לנתבע מס' 1 על מנת להחזיקו באופן זמני, וישיבו לידי התובע.

2.ידידות רבת שנים בין הצדדים הגיעה אל קיצה בסכסוך מושא ההתדיינות שלפניי. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. התובע טוען כי ידידו במשך שנים רבות בגד באמונו כאשר לא השיב לו סכום שהפקיד בידיו הנאמנות למשמורת; ואילו הנתבע משיב "לא מעלתי, לשם מתנה קיבלתי מאה אלף דולר ועומד אני על המתנה" .

3.התובע (להלן : "התובע" או "ש.") הוא יליד 1924, בן 92 כיום, אעסק הוא במשך שנים רבות בעסקים חובקי עולם וסחר בנשק ובציוד ספורט. עפ"י כתב התביעה ותצהיר עדות ראשית מטעם התובע התפתחו בין התובע לבין הנתבע מס' 1 (להלן : "הנתבע" או "ד.") יחסי ידידות שתחילתם בכך שהנתבע שימש רו"ח של עסקי התובע. לימים התפתחו יחסי אמון וידידות בין הצדדים שהוגדרו ע"י התובע כיחסי "חברות אמיצה ויחסי אמון" (סעיף 12 לכתב התביעה). במשך השנים שימש הנתבע כיד ימינו של התובע, התובע נועץ בנתבע לגבי השקעותיו וחשבונותיו השוטפים, לרבות בעסקאות סודיות ורגישות והתובע "חש בטחון מלא לחשוף את כל ענייניו הכספיים והאישיים בפני הנתבע ואף בטח כי הנתבע יפעל לייעץ לו בכספיו ובענייניו בנאמנות מלאה ומוחלטת" (סעיף 15 לכתב התביעה).

4.התובע פירט על מערכת יחסי האמון שהתפתחה בין הצדדים. הוא ציין כי ביום 21.11.2013 חתם על תצהיר לפיו ממנה הוא את הנתבע כאפוטרופוס על גופו של תובע, ככל שהוא יזדקק למינוי כזה (נספח א' לתצהיר התובע) ולפני כן, בשנת 2012 חתם התובע על צוואה, בה הוא מינה את הנתבע כמנהל עזבון, כפי שעולה מנספח ב לתצהיר התובע.

5.באשר לסכום מושא המחלוקת טוען התובע בכתב התביעה ובתצהירו כי במהלך עסקיו צבר הוא סך 480,000$ (דולר ארה"ב) שהופקדו בחשבון ע"ש התובע בבנק UBS בשוויץ. בשנת 2013 ביקשו הרשויות בארה"ב לקבל דיווח על חשבונות בנקים של אזרחי ארה"ב בחו"ל. מאחר והתובע הינו אזרח ארה"ב הודיע לו הבנק הנ"ל, כי בכוונתו לדווח על חשבונותיו לרשויות ארה"ב, וככל שאינו חפץ בכך עליו להוציא את כספו ולסגור את החשבון (סעיף 29 לתצהיר התובע). התובע טוען כי נועץ הוא עם ידידו ויועצו- הנתבע, אשר ייעץ לו כי יעביר סך 380,000$ מן הסכום לחשבון בנק של התובע בארץ (סניף בנק לאומי בנהריה בו מתנהל חשבון פרטי של הנתבע) ואילו לגבי סך 100,000$ הנותרים הציע הוא להפקידם בחשבון אותו מנהלים הנתבעים בבנק FIBI בשוויץ וזאת עד למציאת פתרון להכשיר את הכסף ולהעבירו לחשבון בנק על שם התובע בארץ, אגב הבטחה מצד הנתבע, כי התובע יקבל כספיו בכל עת שיחפוץ (סעיפים 30-32 לתצהיר התובע). התובע נהג לפי עצת הנתבע והעביר את הכספים כאמור לעיל.

6.עפ"י כתב התביעה ותצהיר התובע, לבסוף הועבר לחשבון בבנק FIBI סך 82,813 $ כאשר מתוך אותם 100,000$ סך כ- 17,000$ שימשו את התובע לצרכים שונים. התובע ציין כי הסכום הועבר בשלושה תשלומים: הראשון ביום 17.4.2013 כאשר הופקדו לחשבון הנתבע ניירות ערך בשווי 3,170$; ביום 25.4.2013 כאשר הועבר לחשבון הנתבע סך 53,534$; וביום 21.5.2013 הפקיד התובע בחשבון הנתבע סך 26,109$ (ראו סעיף 41 ונספח ג' לתצהיר התובע).

7.לטענת התובע, פעם אחר פעם ביקש הוא את כספו מן המשיב, והלה הבטיח להשיב את הסכום, אך משחש התובע כי אין הנתבע מתכוון לעשות כן, ביטל הוא צוואתו הקודמת ומינה את בנו - ג. ל. כמנהל עזבון במקום הנתבע. בהמשך, למרות פנייה בכתב מאת ב"כ התובע, הנתבע לא השיב את הכסף. התובע התייחס לטענת הנתבע בדבר העברת הכסף כמתנה וטען כי מדובר בטענה מופרכת על פניה.

8.התובע העמיד את התביעה על סך 82,813$ לפי שער דולר 3.9520 ובסה"כ- 327,277 ₪. התובע טען כי על הנתבעים (הנתבע ורעייתו - הנתבעת מס' 2 כבעלת החשבון) להשיב את הכספים המופקדים בחשבונם לידי התובע.

9.כאמור, גרסה אחרת מעלה הנתבע. בכתב ההגנה המתוקן טוען הנתבע, כי הוא קיבל סך 100,000$ ולא 82,813$ וכי הסכום הנ"ל הוא מתנה שניתנה בלב שלם ובנפש חפצה. עפ"י הנתבע, מקורה של התביעה הוא בלחץ שהפעיל ג. - בנו של התובע, על אביו, לחזור בו מן המתנה שנתן וכן לבטל את הצוואה לפיה מונה הנתבע כמנהל עזבון. עפ"י הנתבע, קיים ספק לגבי מצבו המנטלי של התובע, וגם אם הוא לא פסול דין הרי בשל בדידותו ולחצי בנו ג., ביטול הצוואה הראשונה, לפיה מונה הנתבע כמנהל עזבון ומנוי ג. בצוואה מאוחרת כמנהל עזבון (סעיף ב(9) לכתב ההגנה), אינם משקפים את רצונו האמיתי של התובע, ואילו המתנה שניתנה שיקפה את רצונו האמיתי של התובע באותם ימים.