החלטה זו ניתנת בהמשך ובזיקה לפרוטוקול בית המשפט מיום 20.5.15 והאמור בו.
מדובר בתביעה שהינה תביעה כספית בגין דמי שימוש לאחר שניתן נגד הנתבע פס"ד על סילוק יד שלא כובד.
התובעת תמכה את התביעה בחוות דעת שמאית ותבעה את הסכום מכח חוות הדעת השמאית בסך של 156,616 ₪.
הנתבע שלא השלים עם הטענות של התובעת ביקש להגיש חוות דעת נגדית וזו כמובן זכותו.
בישיבה מיום 12.1.15 לאחר שהנתבע ביקש ארכה להגשת חוות דעת כתבתי:
"ניתנת ארכה של 90 יום שזה זמן מעל ומעבר לנתבע להגיש חוות דעת שמאית נגדית לחוות הדעת המונחת לפתחי ו/או לנסות להגיע להסדר עם המנהל. תשומת ליבו של הנתבע כי אם לא תבוא בקשה מנומקת להארכת מועד ולא תונח חוות דעת שכזו תוך 90 יום המשמעות היא שחוות הדעת היחידה שתהיה בתיק זה הינה חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת".
ביום 12.4.15 פנה הנתבע וביקש ארכה של 30 יום להגשת חוות דעת נגדית תוך ציון שהוא צריך ארכה בין השאר על מנת לגייס את שכר טרחת שמאי המקרקעין. חרף עמדתי בהחלטתי מיום 12.1.15 אפשרתי ארכה שכזו.
במעמד הדיון ביום 20.5.15 הציג הנתבע לראשונה מכתב של השמאי גרזוזי אשר לטענתו הוא הסיבה לכך שלא הוכנה חוות דעת שכזו והסביר כי נאלץ לפנות לשמאי אחר שהוא השמאי גדי יהודה.
בצדק התנגדה הנתבעת למתן ארכה של עוד 30 יום בהגשת חוות הדעת הנגדית וביקשה החלטה המונעת מהנתבע הגשת חוות דעת נגדית.
הנתבע מצידו הבהיר כי ההתנהלות מול השמאי גרזוזי היא שעמדה בבסיס חוסר יכולתו לעמוד בהחלטות בית משפט ולבקשתו כיום.
שקלתי בדבר.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
