ת"א 26485-12-11 וייס נ' דוד אור

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין הוצאת לשון הרע.

התובעת והנתבעת הן צדדים לתיק הוצאה לפועל המתנהל מזה 12 שנים כאשר התובעת כאן היא החייבת בתיק ההוצאה לפועל, ואילו הנתבעת היא הזוכה בתיק (להלן: "תיק ההוצל"פ"). תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע שיק לביטחון המשוך בידי התובעת לפקודת הנתבעת אשר ניתן לה להבטחת פירעון הלוואה שניתנה על ידי הנתבעת לאחותה של התובעת.

לטענת התובעת, ביום 21.8.2011 הופיעה הנתבעת בבית עסק הנקרא "וייס חומרי בניין" השייך להורי בעלה (של התובעת) (להלן: "בית העסק"), היא ניגשה לגב' סיגלית וייס, אחות בעלה (להלן: "סיגלית") ושאלה אותה אם הוריה נמצאים בבית העסק. סיגלית ענתה בשלילה, או אז אמרה לה הנתבעת בזו הלשון: "תדעו לכם שנפלתם עם נוכלת, חנה (התובעת) גנבה כספים מבעלה הראשון כסף של הדירה של אמא שלו והיא רמאית ונוכלת תיזהרו ממנה" (להלן: "האמירה שבמחלוקת"). הנתבעת הוסיפה ואמרה: "כשהיא שמעה שאני, מדברת עליה עם אנשים אז היא מהר העבירה סכום של 5,000 ש"ח לחשבון ההוצאה לפועל כדי שאני אסתום את הפה" (להלן : "האירוע").

לטענת התובעת, האירוע המתואר לעיל אינו הראשון מסוגו, שכן קדמו לו שלושה אירועים אחרים שבהם הנתבעת הכפישה את שמה ברבים. ואולם, לנוכח העובדה שבבסיס האירוע שבנדון עומד הניסיון של הנתבעת לפגוע בזוגיות שלה וביחסיה עם משפחת בעלה, התובעת לא יכולה הייתה להבליג בשתיקה ולכן נאלצה לפנות לבית המשפט בתביעה בגין לשון הרע ובמקביל הוציאה כנגד הנתבעת צו למניעת הטרדה מאיימת.

התובעת הוסיפה וטענה, כי הנתבעת ניגשה לבית העסק השייך להורי בעלה, ביודעה כי היא נשואה טרייה לבנם ומתוך כוונה זדונית לפגוע ביחסיה עם בעלה ומשפחתו אשר לא ידעו אודות תיק ההוצל"פ.

משכך טוענת התובעת, כי יש לראות באירוע הנ"ל כמקרה של הכפשת שמה בפני הרבים ומשום הוצאת לשון הרע המזכה אותה בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק.

מנגד, הנתבעת הכחישה את טענות התובעת לגבי הוצאת לשון הרע, והכחישה כי נכנסה ביום האירוע לבית העסק של הורי בעלה.

לטענת הנתבעת, תביעה זו נולדה על מנת לשמש כאמצעי לחץ עליה בכדי להיפטר מהחוב בתיק ההוצל"פ ולכפות עליה פשרה שאין היא חפצה בה לשם סגירתו.

לחילופין בלבד טוענת הנתבעת כי היא פעלה בתום לב וללא כוונת זדון.