אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גורן נ' ישיבת מיר

גורן נ' ישיבת מיר

תאריך פרסום : 21/11/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
2619-06-14
13/11/2017
בפני הנשיא:
אהרן פרקש

- נגד -
תובע:
אלון גורן
עו"ד יניב קהת
נתבעת:
ישיבת מיר
עו"ד אהרן פרקש
עו"ד ד"ר יעקב ויינרוט
פסק דין
 

 

תובענה שעיקרה קבלת פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים של התובע בהגדרות תוכנה מיוחדות שיצר עבור הנתבעת, וכן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת לעשות שימוש בתוכנות ובהגדרות המיוחדות שיצר עבורה.

 

רקע עובדתי ודיוני

  1. התובע, טכנאי מחשבים, מנהל מערכות ומנהל רשת, סיפק לנתבעת, ישיבת מיר (להלן: "הנתבעת" או "הישיבה"), שירותי תחזוקה למערכת המחשוב בתקופה שבין חודש פברואר 2006 ועד לראשית חודש אוקטובר 2013 (למעלה מ-7 שנים).

     

  2. עד לשנת 2012, עת מונה מר חיים משה פאלרז למנהל כספים של הישיבה (להלן: "מר פאלרז"), התנהל הסדר בעל-פה בין התובע לבין מנהלת הכספים דאז בישיבה, הגב' בת-ציון קרליבך (להלן: "הגב' קרליבך").

    ההסדר כלל תשלום ריטיינר חודשי עבור שירותי תחזוקה ותשלום נוסף עבור פרויקטים מיוחדים, לפי שעות, הכל בהתאם לדרישת התובע. התובע היה מגיש חשבונית והנתבעת הייתה מעבירה אליו את התשלום בהתאם.

     

  3. עם כניסתו של מר פארלז לתפקיד החלה הנתבעת להתנהל בכתב מול התובע, ודרשה ממנו הצעות מחיר בכתב ואסמכתאות לתשלום עבור עלות חומרה וציוד שרכש. כמו כן, בעקבות בקשת התובע להעלות את שכרו, החלה הנתבעת לבדוק את כדאיות שירותיו עבורה.

     

  4. בחודש יוני 2013 קיבלה הנתבעת, על פי בקשתה, חוות דעת של יועץ חיצוני בתחום המערכות, מר שאול מרקוס (להלן: "מר מרקוס"), שלפיה תשלום הריטיינר החודשי שדרש התובע גבוה מן המקובל בשוק. לפיכך, במהלך החודשים יוני – אוקטובר 2013 ניהלה הנתבעת משא ומתן עם התובע, בניסיון להפחית את גובה תשלום הריטיינר.

    ניסיון זה לא צלח, וביום 11.10.13 הודיעה הנתבעת לתובע במכתב על הפסקת ההתקשרות ביניהם.

     

  5. ביום 13.10.13 שלח התובע מכתב לנתבעת, אשר בו פירט את החובות הכספיים של הנתבעת, הכוללים חובות בגין תשלומים שוטפים וכן עלות חומרה וציוד מחשבים שרכש עבורה, ללא פירוט החוב בגין ההגדרות המיוחדות. במקביל, סרב התובע לבקשת הנתבעת למסור לה את הסיסמאות להגדרות המיוחדות שיצר, זאת עד לגמר ההתחשבנות.

     

  6. הנתבעת שכרה שירותיו של טכנאי מחשבים אחר (ובהמשך שכרה את שירותיו של מר מרקוס), שהחליף את הסיסמאות והתקין את חיבורי המחשב והתוכנות מחדש על גבי שרתים חדשים שרכשה הנתבעת.

     

  7. או אז הגיש התובע תביעה זו, בטענה כי הישיבה העתיקה את ההגדרות המיוחדות שיצר ללא רשותו, ותוך הפרת זכויות יוצרים שלו.

     

  8. יצוין, כי התביעה הוגשה גם בעילה של הפרת הסכם וחובות כספיים. התובע העמיד את התביעה על סך כולל של 500,000 ₪ מטעמי אגרה, כהגדרתו.

    הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף בכל הנוגע לעילות של הפרת הסכם והסעדים הכספיים הנגזרים ממנה. לאחר דיון בטענות הצדדים בבקשה זו ניתנה החלטה ביום 1.4.15, ועל פיה הועבר הדיון בגין הפרת ההסכם ואי תשלום עבור השירותים, כנטען, לבית משפט השלום בירושלים.

    לפיכך, התביעה שלפניי היא רק בנוגע לצו המניעה והסעד הכספי בגין הטענה להפרת זכויות יוצרים.

     

    עיקרי טענות התובע

  9. התובע טוען, כי לאור ניסיונו הרב בתחום המחשבים, פנתה אליו הנתבעת עוד בשנת 2006 על מנת שיקים עבורה רשת מִחשוב חדשנית, הכוללת מערך הגדרות רשת נרחבות ומתן טיפול שוטף הנוגע בכל פעילותה השוטפת כישיבה. עבור זה קיבל התובע תשלום ריטיינר מהנתבעת. בנוסף, פנתה אליו הנתבעת ליישם פתרונות ייחודיים לבקשות ספציפיות. במהלך השנים, עם קצב הגידול של הישיבה והתרומות, גדל מערך המחשב של הנתבעת. כך, משבעה מחשבים ושרת אחד בתחילת הדרך, גדל מערך המחשוב לשבעה שרתים ו- 62 תחנות עבודה. בנוסף, היה על התובע לתמוך ב – 34 מדפסות שונות.

     

  10. החל מחודש פברואר שנת 2013, התבקש התובע על ידי הנתבעת לטפל גם בענייניה השוטפים של "מיר גיוס" – שהיה גוף נפרד השוכן במבנה נפרד, עם עובדים אחרים, אשר הצריך טיפול נוסף ונרחב, מעבר למה שביצע עד לאותו מועד. מחשבי "מיר גיוס" היו מחוברים לשרתי הישיבה, והעבודה במסגרת "מיר גיוס" כללה אף היא טיפול שוטף בענייני הישיבה, לרבות הקמת מערך הגדרות מיוחדות לניהול שוטף של מערך המחשוב. לטענת התובע, פניית הנתבעת אליו נעשתה על בסיס העובדה שהייתה מרוצה מאוד מעבודתו ותפקודו.

     

  11. לטענת התובע, העבודות השוטפות בישיבה וב"מיר גיוס" כללו בעיקר טיפול ותחזוקה שוטפת בכל מערכות המחשוב, שרתים ותחנות עבודה-ניהול רשת מחשבים מתקדמת מבוססת שרתי Microsoft Active directory Exchange server, SQL, file server, Database server, תיקון בעיות חומרה, שרתים, תחנות עבודה ומדפסות, יעוץ מקצועי בכל נושאי המחשוב, רכישת חומרה וטיפול מול ספקים רלוונטיים, תמיכת Help Desk מקצועי והדרכה, תמיכה והשתלטות מרחוק בכל שעות היממה, תחזוקה של תשתיות רשת המחשוב ומערכות מצלמות במעגל סגור, ומתן מענה לבעיות נקודתיות (לעיל ולהלן: "הטיפול השוטף").

     

  12. עוד טוען התובע, כי במסגרת מערך ההגדרות המיוחדות שכתב והקים מסוף שנת 2011 עבור הנתבעת, השקיע כ – 1,260 שעות עבודה הכוללות, בין השאר, הגדרות מיוחדות של הדפסה כגון: הדפסת מדבקות מיוחדות, הדפסת כרטיסי RFID, הגדרות חיבורי רשת ייחודיים, הגדרות חיבורי בר-קוד, הגדרות חייגן טלפון מיוחד, הגדרות סורק פספורטים וסריקות מיוחדות, הגדרות חיבורי אינטרנט מיוחדים והגדרות מערכות אבטחה במעגל סגור, בניית שרתי טרמינל מתקדמים עבור התוכנה, הגדרות השרת הראשי של החברה להתאמה לתוכנה, שרת טרמינל ישיבת מיר SRV1, שרת APT, שרת טרמינל עסקים MIRSRV.

     

  13. לפי התובע, נדרש כמה פעמים בשנה לבנות מחדש מערך מחשוב שלם הכולל בין 6-4 עמדות מחשב המחוברות ברשת מקומית, כולל 3 עמדות הדפסה ברשת + סריקת בר-קוד, אשר יקלוט וירשום תלמידים חדשים ולקשר את המערכת לרשת המחשוב האירגונית הקיימת. בנוסף, נדרש בתקופת החגים לבנות רשת מחשוב אשר תנהל את מקומות הישיבה לתפילות בחגים. מעבר לכך נדרש ליזום וללוות פרויקטים מיוחדים כגון – חיבור 2 מערכות להדפסת שיקים, חיבור מערכת לסורק שיקים, הקצאה וחיבור ברשת למערכות נוספות כגון מערכת Prepaid לחיוב שיחות טלפון, מערכת לחיוב צילומים במכונות צילום ומערכת לסליקת כרטיסי אשראי (לעיל ולהלן: "ההגדרות המיוחדות").

     

  14. ההגדרות המיוחדות ברובן נדרשו לתפקוד המערכת סביב התוכנה הראשית של הישיבה "ישיבה מנג'ר", בשרתים וגם בתחנות העבודה. לטענת התובע, איש "סיסטם" רגיל אינו בעל יכולות וכישורים מקצועיים להתמודד עם ההגדרות המיוחדות שכללו, כתיבת קודי הרצה, הכרת המערכות השונות על בוריין ויכולת סנכרון עם כל המערכות וההגדרות הקיימות. לדעתו, צורת השימוש במערכת וסנכרון כל המערכות יחדיו לפי דרישותיה של הנתבעת הוא לא חיוב של מחשב "out-of-the-box", אלא נדרשים ידע, הבנה ויכולת לחבר את כל הקונספט יחדיו גם בחשיבה כוללנית איך לבנות את המערכת כולה וגם ביישום התוכנית שהיא פרי פיתוח שלו. לשיטתו, כל איש מחשבים בונה לעצמו דרך שונה איך לבצע את דרישות הלקוח, ובמקרה זה נדרש התובע לתכנון ארוך טווח של למעלה משנתיים ובנייה של מערכת מורכבת.

     

  15. עוד נטען, כי בנוסף ומעבר לתכנון דרישות המערכת ושלב התכנון, קיימים מספר קודים מקוריים שהתובע כתב במיוחד עבור הישיבה – על מנת למלא צורך מיוחד שעלה עבורה. כל הקודים שכתב מהווים סדרה של הוראות ומערכת פקודות ונתונים אשר בסופו של דבר הביאו לכך שהמחשב הוציא לפועל פעולה כלשהי – באמצעות חומרה שביקשה ממנו הנתבעת.

     

  16. על פי התובע, אופן העבודה בינו לנתבעת התבצע כך שהיה מוציא חשבוניות מס בתמורה לתשלום, עבור עבודות שאושרו מראש על ידה. לטענת התובע, הנתבעת היתה מודעת היטב להצעות המחיר שלו, להגדרות המיוחדות שהכין עבורה ושום עבודה לא "הונחתה" עליה ללא יכולת לשאת ולתת עמו. כך, לטענתו, לחלק מהעבודות קדמה תכתובת מייל בין הצדדים. התובע שלח הצעת מחיר לעבודה פלונית ונציג הישיבה אישר לו אותה במייל חוזר, או שהתמקח עמו על הצעת המחיר.

     

  17. התובע טוען עוד, כי כחלק ממערכת היחסים בינו לבין הישיבה, בהיעדר כל הסכם כתוב מולה ועל מנת להבטיח תשלום בגין ההגדרות כאמור, הוסכם בין הצדדים כי התובע ישאיר בידיו את כל הסיסמאות הרלוונטיות למערכת והדבר יהווה כעין בטוחה כי הישיבה תסדיר את כל חובותיה מולו. לשיטתו, הדברים אף מקובלים במערכות יחסים מסוג זה בשוק המחשוב.

     

  18. לטענת התובע, במהלך חודש ספטמבר 2013, התחילה הנתבעת, באופן תמוה, ועל אף ששיבחה אותו ברמה המקצועית בכל הזדמנות, לערוך עמו פגישות, בהן הציעה לו לוותר על חלק משכרו ולהיות מועסק אצל הנתבעת כעובד שכיר לכל דבר ועניין. משסרב התובע להצעות הנתבעת, קיבל ביום 11.10.13 מכתב מהנתבעת בגין הפסקת השירות. מאחר שלשיטתו חייבת לו הנתבעת כספים, סרב התובע למסור לה את הסיסמאות למערכת המחשב.

     

  19. לתדהמתו גילה, כי יום קודם לשליחת המכתב על הפסקת השירות פרצה הישיבה למערכת המחשוב ולשרתים (באמצעות מר מרקוס) ושינתה את כל הסיסמאות הרלוונטיות לניהול מערכת המחשוב שלה ושל "מיר גיוס". בנוסף, ביצעה הנתבעת חיבורי מחשב חדשים על גבי שרתים חדשים שרכשה, תוך שהיא מעתיקה ומשכפלת את כל ההגדרות של התובע והתכנים שיצר עבורה במשך שנים.

     

  20. לטענת התובע, בכך הפרה הנתבעת את זכויות היוצרים שלו בהגדרות המיוחדות והסבה לו נזקים. התובע מבסס תביעתו על סעיף ההגדרות בחוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים"), לפיו יש הגנה על "יצירה ספרותית", ובכלל זה "תכנת מחשב".

     

  21. לתמיכה בטענותיו הגיש התובע חוות דעת מומחה בתחום המחשב של מר אריאל אוומי. אעיר כבר כאן, כי גם הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית מטעמה, של עו"ד גד אופנהיימר.

     

  22. יצוין, כי לאור הפערים בין חוות הדעת ובהסכמת הצדדים, מונה מר רן לוינסון למומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה" או "המומחה מטעם בית המשפט"). הצדדים הסכימו, כי "חוות דעת המומחה תהיה היחידה בתיק זה והצדדים לא יסתמכו על חוות דעת המומחים מטעמם" (החלטה מיום 17.1.16).

    עיקרי טענות הנתבעת

  23. הנתבעת טוענת, כי לכל אורך התקופה, התובע סיפק שירותי תחזוקה בתמורה לתשלום סכום ריטיינר כולל, קבוע ומוסכם. במסגרת השירות שנתן היה התובע אחראי על הגדרת הגדרות, התקנת חומרה, התקנת תוכנה והקמת רשת. בגדרו של שירות זה התבקש התובע לטפל גם בתחזוקת המחשבים המשמשים את מחלקת גיוס הכספים, והכל תמורת התשלום החודשי הקבוע.

     

  24. בחודש פברואר 2013 נענתה הישיבה לדרישתו של התובע לשלם לו תשלום ריטיינר נוסף בגין הטיפול בתחזוקת מערכת "מיר גיוס", בכדי למנוע הפסקה פתאומית במתן השירות שתוביל לפגיעה בפעילות מערכת המחשוב.

     

  25. לשיטתה, מעולם לא סוכם עם התובע על תוספת תשלום כלשהי בגין הגדרת "הגדרות מיוחדות"; התובע מעולם לא העלה כל טענה כי מגיע לו תשלום נוסף בגין ההגדרות המיוחדות, וגם במכתב הדרישה ששלח לנתבעת לאחר סיום ההתקשרות לא מצוי כל אזכור לקיומו של חוב כספי בגין "הגדרות מיוחדות". לפי הנתבעת, ההגדרות (מכל סוג שהוא) היוו חלק אינטגראלי מתפקידו של התובע במתן שירות התחזוקה, בעבורו שולם לו סכום כולל.

     

  26. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא הצביע על קיומה של כל "יצירה ספרותית" במובנה של חוק זכות יוצרים. זאת, בפרט לאחר שהמומחה שנתמנה קבע, כי ההגדרות אינן תוצר של כתיבת קוד תוכנה, אינן תוצר של פיתוח קוד תוכנה ואינן תוצר של תכנות, ולפיכך – אינן מהוות "יצירה מוגנת". לטענת הנתבעת, מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט מהווה "זרועו הארוכה" של בית המשפט, וככלל, בית המשפט יאמץ את חוות דעתו. בהקשר זה נטען, כי המומחה התמנה לאחר שהצדדים הודיעו שהם מסכימים שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, ולהסכמה זו יש משמעות והשלכות. כן נטען, כי התובע לא הצביע על פגם משמעותי בחוות דעתו של מומחה בית המשפט שעשוי לפסול אותה.

     

  27. בנוסף נטען, כי על אף שיש בעבודת התובע השקעה של מאמץ, זמן וכישרון, התובע לא הרים את הנטל להצביע על מקוריות כלשהי בהגדרות נשוא התובענה. לשיטת הנתבעת, הקבצים שהציג התובע במסגרת ההליך הם קבצי "סקריפט" בלבד, שנועדו לבצע פעולות פשוטות, אשר לא נכתבו בשפת תכנות, ועל כן אינם יכולים להוות תוכנת מחשב בעלת מקוריות ברמה של "יצירה ספרותית".

     

  28. למעלה מכך נטען, כי הישיבה לא ביצעה כל העתקה מפרה. מדובר בהגדרות שנתפרו במיוחד עבורה וצרכיה המיוחדים, והיא לא עשתה כל שימוש מסחרי בהן. לטענתה, היא עושה שימוש בהגדרות חדשות אשר הוגדרו על ידי מר מרקוס, לאחר סיום ההתקשרות עם התובע, ועושה שימוש בנתונים שהיו על גבי השרתים, השייכים לה, ולא בהגדרות התובע. לפיכך, כך הטענה, הישיבה לא העתיקה את ההגדרות נשוא התובענה אפילו לעצמה.

     

  29. בסיכומיה טענה הישיבה, כי גם אם טענותיו של התובע יתקבלו, הרי שהיא חוסה בצל ההגנה שנקבעה בסעיף 24(ג)(1) לחוק זכות יוצרים, לפיה מותר לה לבצע העתקה לצורך התאמה למערכת מחשב.

     

    תשובת התובע לטענות הנתבעת

  30. בסיכומי התשובה טוען התובע, כי חוות דעתו של מומחה בית המשפט אינה חסינה מפני ביקורת שיפוטית. במקרה זה, על המומחה היה לספק נתונים מקצועיים בתחום המחשב, אולם הפרשנות שניתנת לסוגיה זו בתחום דיני זכויות היוצרים, אינה בתחום מומחיותו. מבחינה מהותית, כך נטען, עמדתו של המומחה דווקא תומכת בטענותיו של התובע לעניין מקוריות ההגדרות והתאמתן לחוק זכות יוצרים. לטענת התובע, תביעתו להכיר בתוכנת המחשב שיצר כיצירה מוגנת מעוגנת בחוק ובפסיקה, ובמסגרת זו אין פירוש הדבר שתוכנת המחשב צריכה להיכתב בשפת תכנות גבוהה כמו C,Cּּ ++, visual וכדו'. לדעתו, גם כתיבת הגדרות מחשב באמצעות תוכנת "דוס" שמעניקה כלים, באמצעות קובצי ה – "batch files" שלה ליצור הוראות ופקודות למחשב על מנת שיבצע פעולות כלשהן, עונה על הדרישות הנ"ל.

     

  31. עוד לשיטתו, גם דרישת המקוריות כפי שהיא מעוגנת בחוק ובפסיקה מתקיימת במקרה דנן. בהקשר זה טוען התובע, כי עבודתו כללה שלבי תכנון והכנה שייחודיים רק לו, והוא הפעיל מקוריות ויצירתיות בכתיבת הקודים נשוא התובענה.

     

  32. לעניין פעולת ההעתקה של הנתבעת טען התובע, כי פעולת "גיבוי ושחזור" מהווה העתקה אסורה, ולאחר הפריצה והעתקת המערכת על ידי הישיבה, לא שונה דבר במערכת המחשוב והיא סיפקה את כל אותן פונקציות והגדרות שיצר התובע.

     

    על הראיות

  33. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית והעיד. כן הגיש תכתובות מייל בין הצדדים ומסמכים טכניים וסכמאטיים המתארים את שלבי עבודתו המחשובית.

     

  34. מטעם הנתבעת הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו מר פאלרז ומר מרקוס.

     

  35. הצדדים שלחו למומחה בית המשפט שאלות הבהרה שעליהן השיב. המומחה גם נחקר על חוות דעתו.

     

    דיון והכרעה

  36. לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את טענותיהם בכתבי הטענות ובסיכומים, ועיינתי במוצגים ובחוות דעתו של מומחה בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה בעילת הפרת זכות יוצרים להתקבל. לתובע יש זכות יוצרים בהגדרות המיוחדות ובתוכנה, וזכות זו הופרה על ידי הנתבעת. להלן אפרט את נימוקיי.

     

    מהי תוכנת מחשב (software)

  37. בסעיף 1 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 מוגדר המושג "תוכנה":

    "קבוצת הוראות המובעות בשפה קריאת מחשב, המסוגלת לגרום לתיפקוד של מחשב או לביצוע פעולה על ידי מחשב, והיא מגולמת, מוטבעת או מסומנת במכשיר או בחפץ, באמצעים אלקטרוניים, אלקטרומגנטיים, אלקטרוכימיים, אלקטרואופטיים או באמצעים אחרים, או שהיא טבועה או אחודה עם המחשב באופן כלשהו או שהיא נפרדת ממנו, והכל אם אינה מיועדת לשימוש במחשב עזר בלבד".

     

  38. המונח "תוכנת מחשב" כולל בדרך כלל לא רק את התוכנה עצמה, אלא גם מאגרי נתונים, חומר הכנה ותיעוד מלווה. המונח יכול לכלול גם כל צורה אחרת של יצירה, שתועדה באופן דיגיטלי כגון: גופנים, שפת תכנות וכלי תוכנה, שבאמצעותם ניתן לייצר את התוכנה (ד"ר שרה פרזנטי דיני זכויות יוצרים א 529 (מהדורה שלישית, 2008) להלן: "ד"ר פרזנטי, דיני זכויות יוצרים").

     

  39. קיימים מספר סוגים של תוכנות: תוכנת הפעלה (System program) – סדרה של הוראות או פקודות בצורה קריאה על ידי המחשב, שהוכנה במטרה להשיג תוצאות מסוימות; מאגר נתונים (Database) – הצגה ממשית של מידע בצורה מאורגנת, כאשר נתונים מוקלטים לתוך המחשב ומעובדים בצורה מסוימת; ותיעוד (Ducumentation) – אוסף של מסמכים מילוליים או גרפיים של מערכת, שמיועדים לתאר או להסביר את הפעולה של החומרה או התוכנה (שם, בעמ' 539).

     

  40. תוכנות ההפעלה כוללות בעיקר שתי תוכנות מחשב עיקריות: תוכנת הפעלה (system programs) ותוכנה יישומית (application programs). תוכנת ההפעלה נכתבת ונערכת ככלל על ידי יצרן המחשבים ותפקידה להפעיל את המחשב, או לשפר את אופן פעולתו. התוכנה היישומית – היא הרלוונטית לענייננו – נכתבת בדרך כלל על ידי המשתמש, או למענו, ותפקידה לענות על הצרכים המיוחדים לו (להרחבה בנושא ראו ד"ר פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, כרך א', עמ' 543-538).

     

  41. ההגדרה של "תוכנת מחשב" בחוק המחשבים מוגבלת לתוכנות המובעות בשפת קריאת מחשב, ואינה כוללת את התוצרים שקדמו לשלב כתיבת הקוד, כגון תרשימי זרימה ומסמכי עיצוב התוכנה ואפיונה, אשר כפי שניווכח להלן, זוכים אף הם בהגנה של זכות יוצרים (להרחבה בנושא ראו גם: מיכל שור-עופרי, "הגנת תוכנת מחשב", יוצרים זכויות - קריאות בחוק זכות יוצרים (מ' בירנהק, ג' פסח עורכים, 2009).

     

    תוכנת מחשב – יצירה ספרותית מוגנת

  42. חוק זכות יוצרים 1911 (החוק הישן) קובע בסעיף 1(1) כי קיימת זכות יוצרים לגבי יצירה ספרותית, המוגדרת בסעיף 35(1) לחוק כ"כוללת מפות, תרשימים, תכניות, טבלאות, וליקוטים".

    ביום 26.7.1988 התקבל תיקון לפקודת זכות יוצרים, 1924 (להלן: "הפקודה") ולפיו: "לענין זכות יוצרים, דין תוכנה של מחשב כדין יצירה ספרותית כמשמעותה בחוק זכות יוצרים 1911" (סעיף 2א לפקודה).

    ביום 1.1.2000 התקבל תיקון נוסף לפיו: "בפקודה זו, "תוכנה של מחשב" – בין שהיא תכנית מקור ובין שהיא קוד יעד".

    בשנת 2007 שוב נכללה תוכנת המחשב בין היצירות הספרותיות, אולם הגדרתה הורחבה: ""תוכנת מחשב" – תוכנת מחשב בכל צורה שבה היא מבוטאת" (סעיף 1 לחוק זכות יוצרים).

    אם על פי הפקודה לאחר תיקונה כללה תוכנת מחשב את תוכנית המקור (source code) וקוד היעד (object code), ההגדרה בחוק זכות יוצרים מקיפה גם כל צורה עתידית, בהתאם להתפתחות הטכנולוגית.

     

  43. עם זאת, קיימים חריגים בחוק לגביהם לא תהא קיימת זכות יוצרים, והם: רעיון; תהליך ושיטת ביצוע; מושג מתמטי; עובדה או נתון וחדשות היום (סעיף 5 לחוק זכות יוצרים). מאחר שזכות יוצרים מגינה על הבעה אך לא על רעיון, חשוב מאוד לדעת להבחין בין שני המושגים. בפסקי דין שונים בקנדה ובארה"ב נפסק, כי מקום שיש אפשרות להביע את הרעיון של התוכנה בצורות שונות מדובר בביטוי ולא ברעיון. כלומר, אם הרעיון ניתן לביטוי באופנים שונים, אזי תוכנת המחשב ראויה להגנה (International Business Machines Corp. et al v. Ordinteurs Spirales Inc./Siralses Computer Inc. et al [1984] 12 DLR p.35; Apple Computer Inc v. Franklin Computer [1983] 219 U.S.P.Q. 113).

     

  44. בעניין הרפז (ע"א 139/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מד(4) 16 (1990)) נדונה, בין היתר, הטענה שהועלתה על ידי הנתבעים ולפיה, שלב הדרישות ושלב התכנון של תוכנה הם שלבים נפרדים ואינם מוגנים בזכות יוצרים בשל היותם רעיונות. לחלופין, אם הם יצירות מוגנות, יש לראות כל שלב כיצירה מוגנת בפני עצמה, ולהוכיח לגביה את טענת המקוריות, ההעתקה וכדו'. בית המשפט קבע, ששלושת השלבים בפיתוח תוכנה הם:

    שלב של הגדרת הדרישות – בשלב זה נקבעות הדרישות מהמערכת, תפקידים שהיא תמלא, מגבלותיה וכיצד תפעל מנקודת מבטו של המשתמש.

    שלב התכנון – בשלב זה מתורגמות דרישות התוכנה למפרטים סכימטיים ובו קובע המתכנן כיצד תבצע המערכת את המטלות שהוגדרו בשלב הראשון.

    שלב התכנות – בשלב זה מבוצע התרגום משפת מקור לשפת מחשב.

     

    נפסק, כי שני השלבים הראשונים הם החשובים והמהותיים ביותר בפיתוח התוכנה, שכן בהם נקבעת אופייה של התוכנה ובהם מושקעת המידה הגדולה ביותר של יצירתיות. שלבים אלה מוצאים ביטויים במסמכים, במפרטים, בשרטוטים וכדו', ועל כן אינם בגדר רעיונות בלבד. אין צורך להציג בפני בית המשפט ביטוי מוחשי של כל שלב, אלא התוכנה המושלמת היא הביטוי המוחשי של כל אחד משלביה. לפיכך, הפרה של אחד מהשלבים, מהווה הפרה של התוכנה כולה, גם כאשר ביצע המפר באופן עצמאי את יתרת שלבי הפיתוח.

    הפסיקה בעניין הרפז מבטאת גישה רחבה המעניקה הגנה המשתרעת על מלוא המבנה, הסדר והארגון של התוכנה, תוך הדגשה שרכיבים אלה מבטאים את עיקר ההשקעה והיצירתיות מצד היוצר (ראו גם מיכל שור-עופרי פופולריות ורשתות בדיני זכויות יוצרים 103 (2011)).

     

  45. ההגנה על תוכנה חלה על כל סוגי התוכנות, כגון תוכנות הפעלה, תוכנות יישומיות, משחקי מחשב ווידיאו. גם קבוצת הוראות בשפה רגילה, שמיועדת בהמשך לתרגום לשפת קריאת מחשב, תהיה מוגנת כתוכנת מחשב. היינו, כל קבוצת הוראות המיועדות לגרום לביצוע פעולה על ידי מחשב, תהיה מוגנת בכל צורה שבה היא מוצאת ביטוי (טוני גרינמן זכויות יוצרים 202-201 (מהדורה שניה, 2008).

     

  46. הבעלות בתוכנת מחשב, כמו בכל יצירה ספרותית אחרת, היא של היוצר או של המועבר. במקרה של יוצר, שעובד אצל אחר, הבעלות בזכות היוצאים בתוכנה שנעשתה במהלך העבודה מוקנית למעביד, אם אין הסכם אחר (סעיף 34 לחוק זכות יוצרים). לגבי תוכנה מוזמנת אצל קבלן עצמאי, היוצר ובעל הזכויות הראשון הוא הקבלן העצמאי, אלא אם כן הוסכם אחרת (סעיף 35(א) לחוק זכות יוצרים). במקרה שבו פותחה תוכנה בידי מתכנת עצמאי שנשכר באופן זמני לפתח תוכנה ספציפית, אם אין יחסי עובד-מעביד בין הצדדים או חוזה מוסכם, יהיה המתכנת העצמאי הבעלים של תוכנת המחשב (ד"ר פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, בעמ' 553; ברי לבנפלד וצבי כהנא, "זכות היוצרים בתוכנת מחשב בישראל", הפרקליט לט(א) 179, 194).

     

  47. בעניין אשרז (ע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים בע"מ נ' טרנסבטון בע"מ, פ"ד נז(5) 255 (2003)), דן בית המשפט בטענה, שבתוכנה גלומות זכויות אחדות ליוצר: זכות העתקת התוכנה, זכות השימוש בה והזכות למתן שירות בה, ומכאן שהיוצר זכאי לפיצוי נפרד בגין כל אחת מהזכויות. בית המשפט ניתח את המושג "שימוש בתוכנה" וקבע, שהביטוי "שימוש", שאינו מופיע בפקודה, הוא ביטוי כוללני לכל הפעולות הרגילות שמתבצעות בתוכנה, ואין הגנה נפרדת לשימוש כשלעצמו, משום שאין מדובר בפעולה מוגדרת. מכאן, שבחישוב ההפרות אין להתייחס לשימוש בתוכנה ולהעתקת תוכנה כשתי הפרות שונות.

     

    העתקה מפרה

  48. העתקה של תוכנת מחשב יכולה להתבצע בשני אופנים – העתקה ישירה של תוכנת המקור עצמה (בין אם הוכנסו בה שינויים על ידי המפר ובין אם לאו), או העתקה עקיפה, שפעולתה מאפשרת למשתמש בתוכנה להגיע ל- source code של תוכנת המחשב ומאפשרת לו לתקן שיבושים בתוכנה ולפתח תוכנה חדשה, שמבוססת על הרעיון שגלום בתוכנה המקורית (ד"ר פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, בעמ' 577-575).

     

  49. כדי לזהות תוכנה מפרה על בית המשפט לבחון שלוש שאלות:

    • האם תוכנת התובע מוגנת בזכות יוצרים;

    • האם הנתבע העתיק את תוכנת התובע;

    • האם החלק שהועתק על ידי הנתבע מייצג חלק מהותי של תוכנת התובע.

      ככל שהתשובות לשאלות אלה חיוביות, והנתבע לא קיבל רישיון או שההעתקה לא בוצעה במסגרת הפעולות המותרות בחוק – אזי בוצעה הפרה.

       

  50. סעיף 24 לחוק זכות יוצרים הרחיב את גדר הפעולות המותרות בתוכנת מחשב, שעשייתן אינה מחייבת את הסכמת בעל זכות היוצרים. הפעולות המותרות הן העתקה מותרת, שימוש מותר ויצירת יצירה נגזרת. וזה לשון הסעיף:

    "(א) העתקה של תוכנת מחשב לצורכי גיבוי, מותרת למי שמחזיק עותק מורשה של תוכנת המחשב; מי שמחזיק עותק כאמור ישמידו עם חלוף הצורך שלשמו נוצר.

     

    (ב) העתקה של תוכנת מחשב לצורך תחזוקה של עותק מורשה של התוכנה או של מערכת מחשב, או לצורך מתן שירות למי שמחזיק עותק מורשה של תוכנת המחשב, מותרת, אם הדבר נחוץ לשם שימוש בתוכנה.

     

    (ג) העתקה של תוכנת מחשב או עשיית יצירה נגזרת ממנה, מותרת למי שמחזיק עותק מורשה של תוכנת המחשב, למטרות אלה ובהיקף הדרוש לכך:

    (1) שימוש בתוכנת המחשב למטרות שלשמן נועדה, ובכלל זה תיקון שגיאות בתוכנת המחשב או התאמתה למערכת מחשב או לתוכנת מחשב אחרת;

    (2) בדיקה של אבטחת המידע בתוכנת המחשב, תיקון פרצות באבטחת המידע והגנה מפניהן;

    (3) השגת מידע הדרוש לצורך התאמת מערכת מחשב או תוכנת מחשב אחרת, המפותחת באופן עצמאי, כך שתוכל לפעול עם תוכנת מחשב זו.

     

    (ד) הוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו על העתקה של תוכנת מחשב או עשיית יצירה נגזרת ממנה, כאמור באותו סעיף קטן, אם במידע שהושג במהלכה נעשה שימוש כמפורט להלן, או שהיה אפשר לגלותו, בנקל, גם בלעדיהן:

    (1) המידע הועבר לאדם אחר, למטרה שונה מהמטרות האמורות בסעיף קטן (ג);

    (2) המידע שימש לצורך יצירת תוכנת מחשב אחרת המפרה את זכות היוצרים בתוכנת המחשב.

     

    (ה) בסעיף זה, "עותק מורשה", של תוכנת המחשב – עותק של תוכנת המחשב שנעשה על ידי בעל זכות היוצרים בה או ברשותו".

     

  51. העתקה מותרת היא העתקה לצורכי גיבוי או תחזוקה של התוכנה ומערכת המחשב, או העתקה לצורך מתן שירות, אם הדבר נחוץ לשם שימוש בתוכנה. שימוש מותר הוא העתקה והכנסת שינויים בתוכנה עצמה (יצירת יצירה נגזרת), למטרות שלשמן נועדה התוכנה, לרבות תיקון שגיאות והתאמתה למערכת מחשב או לשם בדיקת אבטחת מידע או לשם התאמת התוכנה לתוכנה אחרת, שפותחה באופן עצמאי. התנאי להעתקה או שימוש מותרים הוא שהמעתיק מחזיק בעותק מורשה של תוכנת מחשב (סעיף 24(ה) לחוק זכות יוצרים).

     

    מן הכלל אל הפרט

  52. להלן נבחן את המקרה דנן, לאור ההלכות שנקבעו בחוק ובפסיקה שהובאו לעיל.

    השאלה הראשונה שיש לשאול היא, האם לתובע זכות יוצרים בהגדרות המיוחדות. לטעמי, לאור מסקנותיו של מומחה בית המשפט, יש להשיב על שאלה זו בחיוב.

     

     

    חוות דעת מומחה בית המשפט

  53. מומחה בית המשפט נדרש לחוות דעתו בשלוש סוגיות:

    • האם סביר שהיקף השעות שהשקיע התובע בהגדרות המיוחדות נכלל במסגרת הריטיינר החודשי הקבוע שקיבל התובע?

    • האם ההגדרות שיצר התובע עולות לכדי הגדרות מיוחדות הדורשות רקע מקצועי מקדים?

    • למי שייך שם המתחם mir.org.il?

       

  54. לעת כתיבת חוות הדעת עמדו לרשות המומחה המקורות הבאים: כתבי טענות הצדדים, חוות הדעת של המומחים מטעם שני הצדדים על נספחיהן, החלטות בית המשפט ותגובות הצדדים בעניין טענת התובע לסודיות החומרים, שאלון שהוגש לתובע, התשובות לשאלון וכן דוח פעולה של שרת (server manager). לאחר שעיין בחומר שלח המומחה לתובע שאלות הבהרה והתשובות שימשו אף הן לחוות דעתו.

     

  55. לאחר בחינת כל זאת קבע מומחה בית המשפט, כי במקרה דנן היה שילוב בין הסכם בנק שעות להסכם ריטיינר, כאשר התובע היה אמור להגיע למשרדי הישיבה ל-4 שעות עבודה ביום, ובנוסף לספק שירות תמיכה מרחוק בשעות שבהן שהה מחוץ לישיבה. המומחה שקל את מכלול הנתונים הרלוונטיים שהגישו לו הצדדים, והגיע לכלל מסקנה כי התשלום לתובע בגין השירות השוטף במהלך השנים "היה מאוזן, סביר והגון לשני הצדדים ומשך ההתקשרות בפועל מעיד על כך היטב" (סעיף 6(ב) לחוות דעת המומחה מיום 24.5.16).

     

  56. לדעת המומחה, אין לכלול במסגרת ההסכם המשולב שדרוגי תשתיות משמעותיים והטמעת טכנולוגיות חדשות הדורשות זמן ומאמץ מחשבתי, רמת מיומנות, ידע וניסיון גבוהים יותר מאלו הדרושים לתפעול שוטף של הרשת. בכלל זה מנה המומחה פעולות שונות שביצע התובע כגון: הוספה והגדרת שרתים; הגדרת מכונות וירטואליות; הגדרת סריקות מיוחדות; התקנת מערכות DVR; התקנת מערכות זיהוי מבוססת כרטיסי RFID; הגדרת מדפסת מדבקות ייחודית והגדרות רשת שונות (להלן: "הפרויקטים"). המומחה ציין, כי לצורך הפרויקטים הנ"ל לא נדרשות יכולות מיוחדות החורגות מתחום הסיסטם, והן לא מצריכות הבנה באלגוריתמיקה או ידע בתחום פיתוח תוכנות. עוד לדעתו, ביצוע פרויקטים כגון אלו אינו נכנס תחת הגדרה של מומחה מיוחד בתחום הסיסטם, שעלותו השעתית יקרה יותר. המומחה חישב בנפרד את עלות הפרויקטים המיוחדים על פי בסיס של 250 ₪ לשעה בתוספת מע"מ, כפי המקובל בשוק ולא כפי הסכום שדרש התובע, שלדעת המומחה גבוה מידי ואינו ריאלי. המומחה הותיר לשיקול דעת בית המשפט לקבוע איזה משקל לתת לכך שהפרויקטים המיוחדים לא אושרו מראש על ידי הנתבעת כמתחייב בהתנהלות עסקית תקינה, והעובדה שבדיעבד נשללה מהנתבעת היכולת לאתר אלטרנטיבות לביצוע העבודות או לנהל משא ומתן על המחיר, שנקבע בדיעבד וללא הסכמתה. נקבע, כי בסך הכל חייבת הנתבעת לתובע עבור הפרויקטים המיוחדים סך של 79,500 ₪.

     

  57. ביחס לשם המתחם mir.org.il קבע המומחה, כי הוא נרכש על ידי הנתבעת ושייך לה, וכי התובע היה רק המתווך לצורך הרכישה.

     

  58. לעניין הפרת זכות יוצרים קבע המומחה בפרק המסקנות: "אינני משפטן בהשכלתי אך משך 20 שנות קריירה בתחום המחשבים אני חי את שוק שירותי הסיסטם מקרוב ולעולם לא נתקלתי בדרישה דומה לזו של התובע בדבר זכויות יוצרים על הגדרות הסיסטם ואני סבור שאינה במקומה. לעניין זה אני מסכים עם מומחה הנתבעת עו"ד גד אופנהיימר בסעיפים... לחוות דעתו" (סעיף 6(ד) לחוות הדעת).

     

  59. חוות דעתו של המומחה מתקבלת בכל הנוגע לתחום מומחיותו – תחום המחשבים, והיא סייעה לי להבנת הפעולות שביצע התובע בתוכנה שיצר עבור הנתבעת. ברם, מסקנתו לשאלה האם פעולות התובע מוגנות בזכות יוצרים, היא מסקנה משפטית, אשר אינה בתחום מומחיותו של מומחה בית המשפט. אשר על כן, במקרה זה, אין מניעה לאמץ את חוות דעת המומחה בכל הנוגע לתחום מומחיותו, כזרועו הארוכה של בית המשפט, ובד בבד להסיק מסקנה משפטית שונה. במקרה דנן, איני מקבל את דעתו של מומחה בית המשפט, שאין לייחס זכות יוצרים לתובע, וזאת על רקע החוק והפסיקה שהוצגו לעיל.

     

    לתובע זכות יוצרים בהגדות המיוחדות

  60. המומחה אישר בחקירתו, כי הקודים שכתב התובע, מבצעים בסופו של דבר פעולות במערכת המחשב אצל הישיבה, קרי: מהווים בסיס לתוכנה (פרו' עמ' 39, שו' 19-15):

    "ש. אבל אני שואל ככה – בסופו של דבר, ה – batch files מאפשרות לגורם שעוסק אתם, לקחת את אותם batch files ובאמצעותם ליצור כל מיני הגדרות שיוגדרו בסופו של דבר לאיזה שהיא פעולה במחשב. נכון או לא נכון?

    ת. כן".

     

  61. כאמור, בחוות דעתו קבע המומחה כי ההגדרות המיוחדות דרשו תכנון, מאמץ מחשבתי, זמן, ידע ומחשבה גבוהים יותר מהרגיל. בחקירתו אישר את הדברים (שם עמ' 42, שו' 16-11):

    "ש. אנחנו מדברים על, אני חוזר אתך שוב לאותו שר, שרת טרמינל, שאותו, עליו דיברנו. נתת 50 שעות, החלטת שיש פה עבודה שמצדיקה 50 שעות נוספות. זה נכון שלהגיד שמערכת לעבודה שנעשתה על העשרת הטרמינל, מעבר לאותן פקודות שראינו הרגע, אותה עבודה, אותם 50 שעות, מגלמות שעות תכנון, ארגון, עריכה, סידור של מרכיבי השרת?

    ת. כנראה שכן".

     

  62. בהמשך עדותו אישר המומחה, כי שני השלבים הראשונים הם הדומיננטיים מבחינת ההשקעה, עוד לפני כתיבת שורות הקוד עצמן (שם עמ' 56, שו' 6-1):

    "ושני השלבים הראשונים, הם היותר, שדורשים יותר מאמץ. זאת אומרת, האפיון והעיצוב של התוכנה, זה לפחות 60%, 70% מהזמן מההשקעה שלי, נכון?

    ת. נכון.

    ש. הכתיבה היא יחסית פשוטה".

    ת. נכון".

     

  63. תיאור זה מתאים לשני השלבים הראשונים ביצירת תוכנת מחשב, שהם שלבי העיצוב והתכנון. כמו כן, שלבים אלו מבוטאים בתרשימי זרימה סכמאטיים שהכין התובע, המחזקים את המסקנה שמדובר בדרך ביטוי של יצירת התוכנה ולא ברעיונות בלבד (נספחים ד', ה' ו-ח' לתצהיר התובע).

     

  64. מר מרקוס העיד, כי בטרם נכנס להגדרות וביצע שינויים, ביקש את מיפוי מערכת המחשב (פרו' עמ' 120, שו' 24 – עמ' 121, שו' 7-1):

    "ת. אני ביקשתי מפה של הרשת בישיבה.

    ש. ספר, כתב ספר מיפוי.

    ת. אותו הדבר, בערך.

    ש. מה כולל אותו ספר מיפוי, להבנתך?

    ת. מיפוי של המערכת בישיבה, בדרך כלל כולל מספר מחשבים, הגדרות שלהם, הגדרות של השרתים, ציוד מחובר לרשת וכו'.

    ש. דרכי החיבור, גם?

    ת. דרכי החיבור במידת הצורך, אם זה משהו מיוחד".

     

  65. ביחס לאופן הביצוע העיד המומחה, כי ניתן היה לבצע את הפרויקטים בכמה דרכים טכנולוגיות (שם, עמ' 41, שו' 12-7; עמ' 44, שו' 11-6):

    "ש. תסכים איתי שאת כל הפקודות האלה אפשר היה גם לכתוב בשפות אחרות – ג'אווה, ספיפסיס, פלאס.

    ת. נכון. המטרה של תוכנת דוס היא.

    ש. זה נכון?

    ת. כן. שהמטרה של תוכנת דוס היא לפשט את הדברים, אין צורך לדעת תכנות אלה פקודה אחת או שתיים שיכולות לבצע את הפעולה.

    ...

    ש. וגם כאן אני אשאל אותך אם אפשר היה לבצע את זה בדרך אחרת. על השרתים הווירטואליים. קודם אמרת שאפשר לנסות את זה בצורה אחרת.

    ת. אפשר להתקין שרתים וירטואליים בכמה טכנולוגיות.

    ש. בכמה טכנולוגיות?

    ת. כן".

     

  66. מכאן, שקיימת מקוריות בתוכנה שיצר התובע.

     

    האם הנתבעת העתיקה את תוכנת התובע?

  67. הדין כאמור קובע כי העתקה היא עשיית עותק בכל צורה מוחשית. מר מרקוס העיד, שלאחר שהחליף את הסיסמאות ביצע בפועל העתקה של מערכת המחשוב (שם, עמ' 122):

    "מאחר שלא מסר את הסיסמאות שנתן לישיבה גישה למערכות לראות את הדברים, בשלב הזה לא היה להם גישה. אחרי שאני באתי והחלפתי את הסיסמאות, אז אפשרתי להם גישה חופשית למערכות שלהם.

    ...

    תן לי דוגמא, ל-מה, ל-מה נחשפת? הגדרת סיסמאות מחדש, נכון? כתבת שהמערכת נפתחה.

    ת. כן.

    ש. גישה חופשית למערכות המחשב.

    ת. נכון.

    ...

    כן. בעצם נחשפת לכל המערכת, כולל, אתה אמרת לפני שתי תשובות – שרתים, נכון? הגדרות, חיבורים, כל הדברים שהיו במערכת בעצם, מעבר לנתונים.

    ת. ברגע שיש גישה חופשית למערכת.

    ש. הכל נפתח בסדר גמור".

     

  68. המומחה העיד, כי פעולת "גיבוי ושחזור" היא למעשה פעולת העתקה של תוכנות מחשב (שם, עמ' 52, שו' 18-9).:

    "עו"ד קהת: עכשיו, נגיד שאתה רוצה להעביר את אותה רשת לשרתים חדשים, להעתיק את אותה רשת לשרתים חדשים, איזה פעולות היית מבצע?

    העד: לשרתים חדשים פיסית?

    עו"ד קהת: כן.

    העד: הייתי מבצע פעולה של גיבוי ושחזור לתוך השרת החדש.

    עו"ד קהת: בעצם,

    ברגע שהם הגדירו סיסמאות חדשות, אומר מר מרקוס, אשר באמצעותם התאפשרה לנתבעת גישה חופשית למערכת המחשב, אם אני מבין נכון בתור הדיוט, בעצם באותו רגע נגלה בפני הנתבעת, כל ה, כל מהלך המחשוב וההגדרות, שבתוך השרתים או מערכת המחשב.

    העד: נכון".

     

  69. המומחה בעדותו חיזק את טענות התובע כי פעולות הנתבעת בכניסה למערכת המחשב היוו "פריצה" והעתקה (שם עמ' 50, שו' 20-17):

    "אז בתור מומחה מחשבים, ברגע שאני נכנסתי למערכת, אני אתחיל לבדוק את כל המערכות, את הגיבויים, האם יש מקומות נוספים שצריך להחליף בהם אלת הסיסמה ואני אלמד את המערכת על בוריה, כדי שאוכל לנהל אותה".

  70. מכאן עולה, כי למעשה, פעולה של גיבוי ושחזור משמעותה האופרטיבית היא העתקה בפועל של כל ההגדרות והקודים של התובע ו"העלאה" שלהם מחדש על גבי השרתים החדשים.

     

    האם הנתבעת העתיקה חלק מהותי מתוכנת התובע

  71. לטעמי, התשובה לשאלה זו מובנת מאליו, כאשר הישיבה העתיקה את תוכנת התובע על גבי שרתים חדשים, ועשתה שימוש בהגדרות שיצר. בהקשר זה העיד המומחה, כי פעולת הגיבוי והשחזור שלקחה למר מרקוס 40 שעות אינה משתווה למספר השעות שהיה נדרש לנתבעת על מנת להקים מערכת מחשב כזאת מההתחלה, שהינו רב בהרבה (שם, עמ' 48, שו' 14-8).

     

    האם ההעתקה היא "העתקה מותרת" לפי סעיף 24(ג)(1) לחוק?

  72. העתקה מותרת היא העתקה של עותק מורשה לצורכי גיבוי או תחזוקה של התוכנה והתאמתה למערכת מחשב או העתקה לצורך מתן שירות, אם הדבר נחוץ לשם שימוש בתוכנה.

     

  73. כאמור, על פי סעיף 35(א) לחוק זכות יוצרים, במסגרת יחסי קבלן-מבצע זכויות היוצרים ביצירה מוזמנת היא של היוצר ולא של המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת בין היוצר והמזמין, במפורש או במשתמע. מכאן, שגם אם אין הסכם כתוב, ניתן להסיק מהתנהגותם של היוצר או המזמין על הסכם בעל-פה, שקובע אחרת.

     

  74. במקרה דנן, נראה כי ההסכם המשתמע מהתנהגותם של הצדדים הוא לא אחר מכוונת המחוקק, היינו, לא הוסכם כי זכות היוצרים תהיה של הישיבה – המזמינה.

     

  75. איני נדרש לדון בהליך זה על אודות ההסכם בין התובע לנתבעת והטענה להפרתו, אולם לעניין זה יש השלכה על השאלה האם היה בידי הישיבה עותק מורשה. מחוות דעתו של המומחה עולה, כי צדק התובע כאשר תמחר בנפרד את עלות ההגדרות המיוחדות, וכי הפרויקטים עליהם עבד דרשו מיומנות והשקעה נוספים מעבר לעבודתו התחזוקתית השוטפת של התובע לפי הסכם הריטיינר. מכאן, שטענת הנתבעת שכלל פעילות התובע נכללה בהסכם הריטיינר וכי לתובע לא מגיע תשלום מעבר לבנק השעות והתשלום השוטף – דינה להידחות.

     

  76. כעולה מגרסתו של התובע, לאור סירובה לשלם לו עבור ההגדרות המיוחדות, שמר את הסיסמאות אצלו, וסירב לתיתן לישיבה. לטענתו, זכותו לשמור את הסיסמאות עד להסדרת החוב סוכמה עם הנתבעת מראש והייתה מקובלת על דעתה (סעיף 31 לתצהיר התובע). מר פאלרז העיד, כי אינו יודע מה סוכם עם התובע במשך 6 שנות ההתקשרות שקדמו למינויו כמנהל כספים בנתבעת (פרו' עמ' 78, שו' 23). עם זאת העיד, כי הנתבעת לא תמיד שילמה לספקים בזמן, וכי זה נכון כי לפעמים עוכבו תשלומים (שם, עמ' 79, שו' 20-19; עמ' 89, שו' 22 – עמ' 90, שו' 2).

    לדעתי, יש טעם רב בטענה של התובע בדבר עיכוב מסירת הסיסמאות עד לגמר החשבון, ועל פניו נראה ההסכם סביר. הישיבה אף לא עשתה מאמץ להפריך את הטענה, שכן לא הביאה לעדות את הרבנית בת שבע קרליבך, שמולה התנהל התובע ברוב שנות מתן השירות לנתבעת, ויש לזקוף זאת לחובתה.

     

  77. לו הייתה הנתבעת משלמת לתובע עבור ההגדרות המיוחדות, הייתה רוכשת את התוכנה כדין, ודומה כי בפני התובע הייתה עומדת משוכה גבוהה יותר להוכיח כי הנתבעת ביצעה העתקה מפרה.

     

  78. במאמר מוסגר אציין, כי בשונה מהדין הישראלי, על פי הדין האמריקני, בכל הקשור לבעלות על יצירה, אין הבדל בין יוצר שהוא עובדו של פלוני לבין יוצר שהוא קבלן עצמאי, ובכל מקרה היצירה שייכת למזמין ולא לעובד או לקבלן (אלא אם כן יש הסכם בכתב שקובע אחרת). אך גם בדין האמריקני, במקרה של הפרת הסכם ההזמנה בין המזמין לקבלן, רשאי הנפגע לבטל את ההסכם ולדרוש חזרה את זכות היוצרים שעברה לצד האחר על פי החוק (ד"ר פרזנטי, דיני זכויות יוצרים כרך ב, עמ' 923).

     

    זכות יוצרים בתוכנת מחשב המשפט העברי

  79. נקדים ונאמר, כי אין במקורות הקדומים מושג של "קניין רוחני", ומשום כך יש הסוברים, כי ההלכה היהודית אינה מכירה כלל בזכויותיו המיוחדות של יוצר על יצירתו, ושוללת את קיומן מן הבחינה העקרונית ומשיקולים ערכיים. ואכן, היה בין חכמי דורנו מי שטען שכל הדיבורים על זכות יוצרים הם טעות גמורה, שנולדו מ"נימוסי אומות העולם" (הרב שמואל דוד מונק, שו"ת פאת שדך, סי' קנ"ח; וראו גם נחום רקובר זכות היוצרים במקורות היהודיים 91 (התשנ"א) להלן: "רקובר").

    אולם, רוב האחרונים סוברים, כי התעלמותה של ההלכה משאלת זכויות יוצרים יסודה בכך שבזמן עיצובה של ההלכה על ידי חז"ל, ועד להמצאת הדפוס בעת המודרנית, מושג זכויות היוצרים לא היה רלוונטי, ועל כן אין לצפות לפסיקה מפורשת של חז"ל בעניין זה. פוסקים שדגלו בגישה האחרונה עמלו רבות כדי לעגן במקורות ההלכה את זכותו של היוצר על יצירתו (ראו גם מאמרו של חיים נבון, "זכויות יוצרים בהלכה" צהר ז' (תשס"א) פורסם באתר "דעת":

    http://www.daat.ac.il/daat/toshba/halacha/zhuyot-2.htm).

     

  80. כך, למשל, גזרו חכמים תוקף הלכתי מחייב לזכויות יוצרים, בין השאר, מהכללים הבאים: איסור הסגת גבול; איסור גניבה; איסור גזל; איסור "גניבת דברים"; איסור "יורד לאומנות חברו"; החובה לומר דבר בשם אומרו; חיוב הנאה; דינא דמלכותא דינא; מנהג האומנים ותקנת חכמים. רשימה זו אינה רשימה ממצה של שלל המקורות עליהם הסתמכו על מנת לעגן את זכויות היוצרים בהלכה.

    מפאת קוצר היריעה, נפרט את הדינים העיקריים והרלוונטיים לסוגיה הכללית של זכויות יוצרים, ולאחר מכן נדון באיסור העתקת תוכנות מחשב בפרט.

     

  81. הרעיון הבסיסי שיש זכויות יוצרים להגן עליהם נלמד מהפסוק במקרא: "ארור מסיג גבול רעהו" (דברים כז, יז). בפשט הדברים מתייחס האיסור להסגת גבול במקרקעין, אולם חז"ל העניקו פרשנות מרחיבה לפסוק. וכך מובא בספרי (דברים קפח, יד): "מנין למחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע ודברי רבי יהושע בדברי רבי אליעזר ולאומר על טמא טהור ועל טהור טמא שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר: לא תסיג גבול רעך". הראשונים פירשו אימרה זו, בין היתר, כמחייבת לכתוב את שם המחבר על ספריו, כדי שלא יבוא אדם אחר לומר במרמה כי הוא המחבר, וייענש על כך. וכן כתב בהקשר זה בעל ה"מגן אברהם": "כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו" (מגן אברהם, אורח חיים, סי' קנו; וראו גם ספר חסידים (מרגליות), סי' תקפו).

     

  82. כבר במאה ה-16 החלו להופיע "הסכמות" על ספרים, האוסרים לפגוע בזכויותיו של המחבר על יצירתו. כך, למשל, בהסכמה על ספר "הבחור" של ר' אליהו בחור בר' אשר הלוי אשכנזי נאמר: "ובאולי יש שורש פורה ראש ולענה אשר ימלא לבו להדפיס גם הוא החבורים הנזכרים או כולם או אחת מהן בדפוס יותר נאה מזה, ונמצא זה הר' אליה והאחים הנזכרים זריזים ונפסדים... אלא גזרנו בסתם: כל מי שיודע הן שראה או שמע גזרותינו, שלא ידפיס הספרים האלו. וכל המדפיס אותם, או הוא או שלוחו, יהא בכלל פורץ גדר וינשכנו נח"ש (נידוי, חרם, שמתא)... וזה יהיה עד זמן עשר שנים".

     

  83. הרמ"א בתשובותיו (שו"ת הרמ"א, סימן י') התייחס להדפסת כתבי הרמב"ם. דבריו אינם משתמעים לשני פנים: "דין הוא עם הגאון (בעל הזכויות הראשון), שהוא ימכור ספריו ראשונה... כל ישראל, ומי שבשם ישראל יכונה, לא יקנה שום ספר מיימוני החדשים רק מאותן היוצאים מתחת יד הגאון הנ"ל או באי כוחו". הרמ"א בא להגן על זכויותיו של המהר"ם מפאדובה, שהשתתף בהדפסת ספר משנה תורה לרמב"ם, ולאסור קניית מהדורה מתחרה של הספר.

    היסוד המרכזי שהזכיר הרמ"א בהקשר זה הוא דין יורד לאומנות חברו. מקור האיסור הוא בסוגיה בתלמוד הבבלי: "היורד לאומנותו של חבירו" ובדברי רב הונא: "האי בר מבואה דאוקי רחיא ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דאמר ליה קא פסקת ליה לחיותי". ועוד שם: "אמר רב הונא בריה דרב יהושוע פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שייך בכרגא דהכא - לא מצי מעכב...." (בבלי, בבא בתרא כא, ע"ב). הפוסקים הכריעו כדברי ר' הונא בריה דרב יהושוע המתיר תחרות מסחרית בתנאים מסוימים ומקל מרב הונא בעניין זה. ואולם אף רב הונא לא הקל אלא בתחרות מסחרית הוגנת, כלומר שכולם משלמים את דמי הכניסה לתחרות - מיסי העיר, ולא תחרות בה משתתף אדם שאינו משלם את המיסים שכן בכך קטנות הוצאותיו ואין יכולת להתחרות עמו.

    הרמ"א הסיק מהסוגיה שאסור לאדם להיכנס לאומנות חברו, אם יגרום לו פגיעה ודאית ("ברי היזקא"). הרמ"א הוסיף וטען שלכן אסור להתחרות במו"ל ולהדפיס את אותו הספר שהוא מתפרנס מהפצתו.

     

  84. לענין זה מן הראוי להביא את תשובתו של ר' יחזקאל לנדא, בעל "הנודע ביהודה" (תע"ד - תקנ"ג (1713 - 1793)) מגדולי הרבנים בדורו, שנשאל מה דינו של מי שהביא לדפוס פירוש לתלמוד, כדי שיודפס יחד עם התלמוד עצמו, עם פירוש רש"י ותוספות. והנה בעל הדפוס, לאחר שהדפיס את הספר, שמר לעצמו את ה"אימהות" ("מאטריצות") של התלמוד עצמו, וחזר והדפיס מהם מחדש את התלמוד עם פירוש רש"י ותוספות, ועל כך תבע בעל הפירוש את בעל הדפוס. לאחר דיון בטענותיו של התובע, מסיק ר' יחזקאל לנדא, שבעל בית הדפוס חייב לפצות את בעל הפירוש על כל מה שנהנה מסידור האותיות, שנעשה מכספו של בעל הפירוש. יסוד החיוב הוא, לדבריו, בהלכה האומרת ש"זה נהנה וזה חסר - חייב". וכאן הרי נחסר בעל הפירוש, משום שעל ידי הפצת התלמוד המודפס מחדש ימעטו הקונים שיקנו את התלמוד שנדפס עם הפירוש (רקובר, עמ' 104). לנושא זה ראה בהרחבה גם שו"ת "עשב ורפא" (תשובות מהולנד) הרב רפאל אייפרס חושן משפט סימן פג.

     

  85. לענין זה יתכן וניתן ללמוד מן ההסכמות שנהגו לכתוב לספרים. הסכמות אלו כללו דברים בשבח הספר, מתן הכשר להדפסת הספר, מתן היתר להדפסתו כנדרש ואיסור על אחרים לחזור ולהדפיס את הספר. איסור ההדפסה על אחרים מקורו באיסור הסגת גבול על סמך הפסוק "לא תסיג גבול רעך" (דברים יט, יד). היסוד הזה חוזר באין ספור תשובות והסכמות לספרים (רקובר, בעמ' 130). האחרונים הזכירו בהקשר זה את המקרים של "בר מבואה דאוקים ריחיא" (בבלי, בבא בתרא כא, ע"ב), "מרחיקין מן הדג כמלוא ריצת הדג" (שם), ו"עני המהפך בחררה" (בבלי, קידושין נט, ע"א). החתם-סופר היה זה שביסס את היסודות של יורד לאומנות חברו והסגת גבול כבסיס לזכויות היוצרים, בכמה מתשובותיו (שו"ת חתם-סופר, חושן משפט, סי' מא וסי' עט).

     

  86. המושגים הממוניים מתחומים אחרים מתאימים אך בחלקם לדיני זכויות יוצרים, וללא הכרה במושג "קניין רוחני", קשה להתאימם לכל סיטואציה מודרנית שעשויה לעלות, עם התפתחות האמצעים הטכנולוגיים ואפשרויות ההעתקה הקיימות (על בעייתיות זו עמד בהרחבה חיים נבון, במאמרו שהוזכר לעיל). ברובן המוחלט של התשובות, עמדה ביסודן ההשקפה העקרונית לתת תוקף הלכתי מחייב לזכויותיו של היוצר. דוגמה לכך הם דבריו של ר' יוסף שאול נתנזון, בעל שו"ת שואל ומשיב:

    "דזה ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים ע"פ תבל, פשיטא שיש לו זכות בזה לעולם. והרי בלא"ה (בלאו הכי) אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה, אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו. והרי נודע שר' אברם יעקב מהרובשוב שעשה החשבון במאשין, כל ימיו קיבל שכרו מהקיר"ה בווארשא. ולא יהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטילה שלהם?! וזה דבר שהשכל מכחישו. ומעשים בכל יום שהמדפיס חיבור יש לו ולב"כ זכות" (שואל ומשיב, חלק א, סי' מד).

     

    הנה כי כן, בעל השואל ומשיב רואה כדבר פשוט שליוצר ישנה זכות על יצירתו.

     

  87. דוגמא נוספת מצויה בחידושיו של ר' שמעון שקופ, שאגב דיונו בחיוב אדם בנזקי בור התייחס גם לקניין הרוחני:

    "כמו שבדברים שנוגעים לזכות האדם מוסכם ע"פ דיני התורה ודיני העמים שכל מי שממציא דבר חדש בעולם הוא הבעלים עלי' לכל דבר זכות, כ"כ קראה התורה לאיש המכין תקלה בשם בעל הבור ובעל האש, וחייבה בנזיקין את בעל המזיק" (חידושי ר' שמעון שקופ, ריש ב"ק).

    ניכר שר' שמעון הבין כדבר פשוט שמבחינה ערכית אי אפשר להתעלם מזכויותיהם של יוצרים על יצירותיהם.

     

  88. לעיון נוסף בזכויות יוצרים במשפט העברי ראו פסקי דינו של כב' המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט א' רובינשטיין: ע"א 9191/03 V&S Vin Spirt Aktiebolag חברת הכרם בע"מ נ' אבסולוט שוז בע"מ, פ"ד נח(6) 869 (2004); ע"א 3422/03 Krone AG נ' ענבר פלסטיק משוריין, פ"ד נט(4) 365 (2005); ע"א 8117/03 ענבר נ' ד"ר יעקב (16.1.2006); ופסק דינה של כב' השופטת ד' ברלינר בע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ (22.8.2006).

    כן ראו חוות דעתי במסגרת ע"פ (י-ם) 4739/09 מדינת ישראל נ' ישראל בונדק (24.12.09).

     

  89. על יסוד ניתוח זה, נביא להלן את גישתו של הרב יעקב אברהם כהן, דיין בבית הדין בבני ברק, בספרו "עמק המשפט – תשובות וקיצורי דינים למעשה – זכויות יוצרים" (להלן: "עמק המשפט"). בתשובתו לשאלה העקרונית האם יש בעלות על יצירה רוחנית, כגון: חידוש בתורה, שיר, תוכנת מחשב, סיפור מקורי, עיבוד מוזיקלי, פטנט והמצאה מסחרית, השיב, כי רוב האחרונים סבורים שיש בעלות על יצירה רוחנית, בעיקר מכוח איסור גזל והסגת גבול. בחיבורו סקר בהרחבה גם את הדעות השוללות קיומה של יצירה רוחנית בהלכה, והעיר, כי הן אינן חולקות מבחינה מוסרית על הדעות האוסרות העתקה ושימוש בזכויות יוצרים שלא כדין. וכך הוסיף:

    "רק שלא אכחד שידעתי גם ידעתי שישנם דיינים חשובים המקילים ומורים שאין בעלות על יצירה רוחנית, ומסתמכים בזה על כל משנ"ת לקמן (סימנים יז-כג), ועל פי זה מקילים בכמה אופנים של העתקת קלטות ותוכנות וכמשנ"ת לקמן (סימנים כד-לו) כל פרטי הדינים בזה. אמנם למעשה ראוי להדגיש שגם המקילים מודים "שמכוער מאוד" להעתיק ולבוז יגיעת האדם ויצירתו בלי לשלם שום תמורה, וכבר אמר הלל (שבת דף לא ע"א) "דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא התורה כולה". וכל אדם [גם המעתיק] אם היה יוצר דבר מסוים היה רוצה שאחרים לא ישללו יגיעו. וברור שעלינו לנהוג בדיני ממונות בדרך הישר והרצוי לפני הבורא יתברך שמו, ולא בדרך עקלתון ח"ו [ולענ"ד כל הדברים הללו עלולים ח"ו להטביע בילדים תכונות של זלזול בממון אחרים]" (עמק המשפט, תמצית קונטרס "בעלות על יצירה", עמ' ג; וכן סי' כג, עמ' שפד).

  90. לדעת בעל העמק משפט, תוכנת מחשב אף היא יצירה רוחנית שזוכה להגנה, אף שאינה ממשית. במסגרת דיונו על העתקת גרסה של תוכנה, קובע הרב אברהם כהן, כי יש איסור להעתיק עותק נוסף של תוכנה ללא רשות היוצר, גם כאשר מדובר ב"גיבוי" ותיקון תקלות:

    "ומי שקנה קלטת לביתו, ורוצה להעתיר לעצמו עותק נוסף בכדי שיוכל להשתמש בו במכוניתו, או במקום עבודתו, בכה"ג נלע"ד שלהסוברים שיש בעלות על יצירה, מסתמא אסור לו להעתיק גם בכגון זה. משום שהיוצר רוצה שיקנה עותק נוסף. וה"ה כשיש לו שני מחשבים בבית או במקום העבודה ורוצה להעתיק לתוך שני המחשבים תוכנה מקורית אחת שקנה... וכשהעותק שקנה עומד להתקלקל ורוצה להעתיק לעצמו עותק נוסף בכדי שיישאר לו לזמן נוסף, אזי להסוברים שיש בעלות לכאורה אסור כשהיוצר מקפיד על זה" (שם, עמ' תרג-תרד. ההדגשות שלי – א' פ').

     

  91. בכלל זה השווה הרב כהן את ה"קודים הטכנולוגיים" מהם מורכבת תוכנת המחשב ל"מראה" (צורה חיצונית) או "קול", אשר לגביהם אין מחלוקת שנחשבים ליצירה ממשית. מכאן הסיק, שגם בקוד טכנולוגי ישנה בעלות של היוצר:

    "ובפרט שיש לומר שזה דומה "למראה המכוסה בוילון", שזה פשוט לכל בר בי רב שגדרו ודינו כמראה לכל דבר, וה"ה כאן יש לדון שיש "וילון טכנולוגי" שצריך "להסירו" עם מכשיר טכנולוגי שעל ידו אפשר לראות ולשמוע מראה וקול זה. מה עוד שבזמננו אנו – עידן התקדמות הטכנולוגיה – זהו מציאות של "מראה" וכך אפשר לראות מראה זה" (שם, עמ' תרכב).

     

  92. עוד התבטא הרב כהן בחריפות נגד טכנאי מחשבים שמעתיק תוכנה מקורית, ונגד שולחו:

    "'ובטכנאי מחשבים' שמעתיק, דינו "כמתפרנס מטרחת היוצר" וגדולי הדורות כבר אסרו לסייע בכה"ג. ועוד שגורם לו להמשיך ולהעתיק תוכנות ובשו"ע נפסק "שעוון גדול" לקנות מגנב כי גורם שימשיך בכך.

    ...

    וגם כשהטכנאי יעתיק לעצמו בכל מקרה... מסייע לו להתפרנס מטרחת אחר. מה עוד שבהרבה סוגי תוכנות הוא מעתיק רק בכדי שיוכל "לשרת לקוחותיו"... והטכנאי המעתיק "מתפרנס" מטרחת ויגיעת היוצר... ובוודאי שכל זמן שהיוצר לא הרוויח רווחים הגונים, הרי זה אסור מדין השגת גבול.

    ...

    וגם אם אינו מוכר תמורת ממון, מ"מ עושה זאת או בעבור תשלום על שעת עבודה, ונמצא שהוא מתפרנס מיגיעת חברו.

    ...

    וביותר צריך להזהיר בזה את הטכנאי שמפצח ושובר את קודי ההגנה של התוכנות [הנקרא "האקר" בלע"ז] שעוונו חמור עד מאוד ואכמ"ל" (שם, קונטרס "האם מותר להעתיק", סימן מ'. ההדגשות שלי – א' פ').

     

    נדמה, כי דברים אלה נכתבו במיוחד לענייננו.

     

  93. אסיים בדברי הרב יעקב אברהם כהן, שנאמרו בהקשר של הדפסת ספרי לימוד, אך יפים מאוד לישיבה: "רק שזה ברור בעיני, שמן הראוי לחנך את בחורי הישיבות וצעירי הצאן להזהר שלא לזלזל בממון האחר וליהנות ולבוז יגיעתו והשקעתו, ולא להסתמך על שיטות מקילות ולעשות דברים מכוערים" (קונטרס "האם מותר להעתיק", סימן לה, עמ' תר).

     

    סיכום ומסקנות

  94. מכל האמור עולה, כי התובע השקיע, בין השאר, זמן ומאמץ מחשבתי, מיומנות, ידע וניסיון, מעבר לעבודה השוטפת שביצע עבור הנתבעת. נוסף על כך, את הגדרות התובע היה ניתן לבצע במספר חלופות שונות, והתובע הפעיל מקוריות ויצירתיות בכתיבת הקודים נשוא התובענה. המסקנה העולה היא, שלתובע זכות יוצרים בהגדרות המיוחדות.

     

  95. בהחליפה את סיסמאות התובע ובבצעה פעולת גיבוי ושחזור על גבי שרתים חדשים, העתיקה הישיבה את יצירת התובע תוך הפרה של זכות היוצרים שלו.

     

  96. ההעתקה אינה מותרת, מאחר שלא היה בידי הישיבה "עותק מורשה".

     

    הסעד

  97. בכתב התביעה תבע התובע פיצוי כספי וכן צו מניעה קבוע. בהתאם לסעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים, בגין הפרת זכות יוצרים (חומרית או מוסרית) שלא הוכח לגביה נזק, לבית המשפט שיקול דעת לפסוק פיצוי סטטוטורי עד לסך של 100,000 ₪.

  98. כאמור, שוכנעתי כי הנתבעת הפרה את זכות היוצרים של התובע. כמו כן, שוכנעתי כי נגרמה לתובע עוגמת נפש עקב ההפרה. לפיכך, ובהתחשב בהיקף ההפרה, חומרתה, משך הזמן שבו בוצעה, הרווח שצמח לנתבעת בשל ההפרה, טיב היחסים שבין התובע לנתבעת וחוסר תום ליבה של הנתבעת, אני מעמיד את גובה הפיצוי על הסכום המקסימאלי – 100,000 ₪.

     

  99. בנוסף, אני נעתר לבקשת התובע לצו מניעה קבוע כפי שייקבע להלן.

     

    סוף דבר

  100. אני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 100,000 ₪ בגין הפרת זכויותיו בתוכנת המחשב.

     

  101. ניתן בזאת צו האוסר על הנתבעת לעשות שימוש בתוכנות ובהגדרות המיוחדות שיצר התובע עבורה במסגרת פעילותו, לרבות שינוי או שימוש בהגדרות המיוחדות כבסיס לפיתוח תוכנות או הגדרות נוספות, בין בעצמה ובין באמצעות מי מטעמה.

     

  102. כן ניתן בזאת צו עשה להעביר לידי התובע שליטה בסיסמאות או בכל דרך אחרת בתוכנות המיוחדות שיצר.

     

  103. הנתבעת תישא בהוצאות הליך זה, לרבות הוצאות עבור חוות הדעת של המומחה מטעם התובע וחלקו של התובע בשכר טרחתו של מומחה בית המשפט, ובנוסף בשכר טרחת עורך דין של התובע בסך של 20,000 ₪.

     

     

    המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

    ניתן היום, כ"ד חשוון תשע"ח, 13 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ