א' א' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח'

הפלוגתאות הדורשות הכרעה:

מהי נכותו הרפואית של התובע?

מהי נכותו התפקודית של התובע?

מהי הפגיעה בכושרו להשתכר של התובע?

האם הוכיח את פוטנציאל הכנסתו?

מהם נזקיו של התובע?

משלא הוכחשה חבותם של הנתבעים לפצות את התובע בגין תאונת הדרכים שחווה, אלה הן למעשה עיקר השאלות העולות במסגרת תובענה זו.

התאונה והנכויות הרפואיות:

1. התובע, יליד 4.5.1990, חווה תאונת דרכים ביום 6.3.2011 עת הנתבע 2 איבד שליטה על רכבו. התובע פונה לבית החולים הדסה עין כרם, שם טופל, אושפז ונותח בידו הימנית עקב שבר בזרוע ובאמה ובפניו, בין היתר, עקב חתך עמוק בלסת התחתונה. ביום 17.3.2011 שולח התובע לביתו.

2. לבדיקתו מונו ארבעה מומחים מטעם בית המשפט:

    

   פלסטיקה: פרופ' רפאל שפיר:

   המומחה קובע כי הצלקת המכוערת ביותר הינה זו שנותרה בתובע משתל העור המרושת על האמה הימנית (17*1-1.5 ס"מ), תוצאת הניתוח להטריית העור שעבר. המומחה קבע כי אין כל סיכוי לשיפור עצמוני ואין ניתוח פשוט ובטוח שיכול להשיג שיפור כלשהו. גם הצלקת שנותרה בתובע על קדמת הירך (9*24 ס"מ) שתוצאתה ניטלת העור להשתלה, צפויה להיוותר כמות שהיא. הצלקות האחרות, בשורש כף היד ובגב כף היד (2-4 ס"מ) עדינות יחסית אך נראות לעין, קבע המומחה. גם לגביהן קבע כי אין כל סיכוי להצלחת טיפול כלשהו בהן. על הצלקת שנותרה במצחו של התובע קבע המומחה כי היא "עדינה" אך נראית לעין ולא ניתן לסלקה. הצלקות הקרחות תחת הסנטר ובאזור קו השיער ניתנות לשיפור בכריתתן ותפירה מחדש קבע המומחה, תוך סבירות טובה להצלחה מסויימת, כהגדרתו, "עם זאת תמיד תיוותרנה צלקות נראות לעין".

   בראי צלקות בגפיים פסק המומחה לתובע 20% נכות לפי סעיף 75(1)ג לתקנות הנכות של המל"ל ובגין צלקות הפנים 12%- המומחה קובע "נכות אסתטית" ומוסיף כי "במידה ויעבור נתוח מתקן הסיכוי טוב לשיפור במראה הצלקות וצפויה ירידת הנכות ל-10%".