פלוני ואח' נ' אוטוצ'יקו מרכז החלפים 2005 בע"מ ואח'

א.המחלוקת

1. בענייננו תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע 1 (להלן: "התובע"), כאשר במהלך נהיגה בקטנוע שבבעלותו החליק על כתם שמן ברחוב הרכב בשכונת תלפיות ירושלים, במקום סמוך למוסך 'אוטו צ'יקו חלפים', שהיה מנוהל באותם זמנים באמצעות חברה, הנתבעת 1 (להלן: "הקטנוע" ו-"התאונה" - בהתאמה).

2. בעת התאונה נהג התובע בקטנוע ללא ביטוח חובה, ותביעתו זו מוגשת בעילה נזיקית.

3. מדובר בתאונה שארעה במהלך נסיעה של התובע בדרך שמובילה ממקום עבודתו הביתה. התאונה הוכרה כ'תאונת עבודה' על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), שהצטרף לתביעה הנדונה כתובע 2 - בתביעה לשיפוי.

4. הנתבעות הן הנתבעת 1, מפעילת המוסך (היא תכונה להלן: "המוסך"), וכלל חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת 2, מי שהוציאה פוליסה, שבין היתר, מכסה במועדים הרלוונטיים את אחריותם של המוסך ועובדיו כלפי צד שלישי (להלן: "המבטחת").

5. התובע מצרף בכתב התביעה שהוגש מטעמו בנדון תמונות מ'זמן אמת' מזירת התאונה. כהערה כללית, אקדים ואומר כי בפסק דין זה ציון מספר העמוד במוצגי התובע - יהיה לפי המספור שבתחתית עמוד (ולא - המספור שבראשו).

6. התמונה המוצגת להלן מימין, היא אחת מהתמונות שצורפו לכתב התביעה, שגם מוצגת במוצגי התובע [עמ' 17 למוצגי התובע; שמסומן בתחתיתו 17/76, ובראשו - 12]. ברקע התמונה במרחק, נראה אדם שרוע על שולי הכביש כשרגליו על המדרכה, כשהוא מטופל על ידי כונן של מד"א שכורע לידו, ובחזיתה הקרובה - על גבי הכביש במרכזו, נראה כתם שמן נרחב; כשבתווך - נראה אדם (שמתברר כי הוא עובד של המוסך) שעל מנת לספוג את השמן ולסלקו - מעביר באמצעות מטאטא כביש עפר לכיוון מריחת שמן שיוצאת מכתם השמן לכיוון המדרכה (מריחה שנראית תוצאה של תנועת צמיג, שיוצאת מכתם השמן בעיקול ימינה לתוך המדרכה).

   

7. בתמונה לעיל משמאל, ניתן לראות שהעובד המנקה לבוש בחולצה הנושאת את הלוגו של המוסך [מעמ' 19 למוצגי התובע]. אעיר כבר, כי ברקע התמונה נראה מפגש רח' חוצות היוצר עם רח' הרכב, שכפי שיפורט נמצאת בדיוק מול הכניסה למוסך שנוהל עד שנת 2020 על ידי הנתבעת 1, מוסך 'אוטו צ'יקו'.

8. יצוין כי אותו עובד שנראה מפזר עפר על השמן, נראה בתמונות נוספות שצורפו לכתב התביעה כשהוא עובד במטרה להסיר את השמן מהכביש. בין התמונות שצירף התובע לכתב התביעה, מוצגת גם תמונה שלפיה ניתן לזהות את תווי פניו של העובד [ת/1 – סומן כבר טרם הגשת הראיות בקדם משפט מיום 3.7.23; התמונה מוצגת גם בעמ' 20 למוצגים].

9. לפי הנטען מטעם התובע, כתם השמן עליו החליק בתאונה (ומוצג בעוד תמונות שהוצגו בנדון) נגרם בשל שמן שניגר מרכב שעמד בסמוך למקום הכתם; רכב שהיה באותו יום בטיפולו של המוסך. התובע טוען כי הותרת כתם שמן ו/או דחיפת ו/או גרירת ו/או הותרת רכב תקול שמטפטף ממנו שמן ו/או כל נוזל מנוע אחר מהווה רשלנות חמורה, בהתחשב בסיכון הידוע המהווה כתם שמן במרכז הכביש או בכל מקום אחר.

10. הנתבעות מכחישות את גרסת התובע וטוענות כי התובע לא הצליח להרים את נטל הראייה ולא הוכיח את הטענות עליהן הוא מבקש לבסס את תביעתו. הנתבעות מתנגדות לקבלת טענות התובע, לרבות - קיומו של הקשר הנטען בין פעולות או מחדלי המוסך או מי מעובדיו לאירוע.

11. כפי שיפורט בפסק דין זה, מצאתי כי כתם השמן נגרם ונותר בעת התאונה כמפגע על הכביש -בגין מעשה או מחדל של המוסך או מי מעובדיו שמהווים התרשלות שגרמה לנזק; ומאידך מצאתי כי, בנסיבות, ובשל השיהוי בהגשת התביעה, למול אחריותו בנזיקין של המוסך, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 35% לגרימת או אי-מניעת התאונה ונזקיה.

    ב.טענות הצדדים

    1. התובע טוען כי הוכח כי:

       • בעת שרכב בקטנוע בכביש עירוני החליק על כתם שמן נרחב; כתם שמן שהיווה מפגע, שמקורו ברכב שעמד במקום ופלט שמן אל הכביש (להלן: "כתם השמן" או "המפגע" ו-"הרכב" - בהתאמה).

       • בגין התאונה הוא נפגע ונחבל באופן מאוד משמעותי ברגל ימין, חבלה שהותירה בו נכות רפואית בשיעור של 25%.

       • בעקבות התאונה הזיזו עובדי המוסך את הרכב שהיה בטיפול המוסך למדרכה שממול למוסך, והחלו מידית בפעולות לספיגת השמן ולהסרת המפגע, ולאחר מכן אף מיהרו להכניס את הרכב לתוך מוסך 'אוטו צ'יקו'.

    2. התובע מפנה לכך שעובד המוסך, שכאמור, צולם 'בזמן אמת' מבצע עבודת ניקוי של כתם השמן (בעוד התובע שרוע על הרצפה וכונן מד"א שהגיע מטפל בו) - הובא בנדון לבקשת התובע למתן עדות, תוך התגברות על קשיים שהערימו הנתבעות ומאמצים רבים וכספים שנאלץ להשקיע, ובעקבות צו הבאה שהוצא על ידי בית המשפט נגד אותו עובד (לעיל ולהלן: "העובד").

    3. התובע מצביע על כך שהעובד אישר בעדותו לפניי כי פעל לניקוי השמן שהיה על הכביש בהוראת מנהל המוסך. התובע מצביע על כך שהעדות הקוהרנטית שלו עצמו לפניי, נתמכת בתמונות ובעדות של עד נוסף מטעמו ועדות העובד שנאלץ להשקיע מאמץ והוצאות בהבאתו, בשל התנהלות הנתבעות בנדון. לטענת התובע, נמנעו הנתבעות במכוון מהבאת עדים רלוונטיים מטעמן בנדון, ויש לזקוף זאת לחובתן.

    4. התובע טוען גם כי, בנסיבות, אין לייחס לו אשם תורם; וככל שייוחס - מדובר בשיעור מזערי, לכל היותר.

    5. התובע טוען לנזק משמעותי שנגרם לו בגין פציעה קשה בשוק ימין, שהותירה בו נכות; ותובע פיצויים בגין נזק זה.

    6. התובע 2, המל"ל, טוען כי, בנסיבות, יש לייחס אחריות נזיקית מלאה למוסך, ומצטרף לטענות התובע בעניין הנזק שנגרם בתאונה, שהיא גם תאונת עבודה. המל"ל תובע מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") שהנתבעות ישיבו לו את הגמלאות ששולמו וישולמו על ידו לתובע בגין הנכות שנקבע על ידי הוועדה הרפואית שנגרמה בתאונה. לפי תחשיב מעודכן מיום 24.2.25 שמציג המל"ל, מגיע סך הכספים ששולמו ושישולמו על ידי המל"ל לתובע בגין התאונה (דמי פגיעה, וקצבת נכות מעבודה - לעבר, וכן - מהוונת לעתיד) לסך כולל של 1,047,751 ₪.

    7. אעיר כי המוסך, הנתבעת 1, היא חברה שנכנסה לפירוק, ככל הנראה, במהלך ניהול התביעה הנדונה [אסמכתא הוצגה על ידי המבטחת - בשלהי 2024], ועל כן - המבטחת של אחריות המוסך כלפי צד שלישי, הנתבעת 2, נתבעת בנדון בפועל - מכוח הוראת סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

    8. המבטחת מכחישה את האחריות שנטען מטעם התובעים שיש לייחס למוסך ו/או למי מטעמו בגין גרימת התאונה ו/או אי-מניעתה. המבטחת מפנה לכך שהתובע טוען לתאונה שארעה בשטח ציבורי שבאחריות העיריה, וטוענת כי לא הוכחה זהות הרכב הנטען, ולחילופין - כי לא הוכח שהרכב שממנו נזל שמן היה בטיפול או ברשות המוסך, ולחילופי-חילופין - כי מקורו של השמן שגרם להיווצרות כתם השמן שבגינו נטען שנגרמה התאונה - הוא אכן, כנטען, ברכב תקול, וגם לא - שהרכב היה מהרכבים שטופלו על ידי המוסך.

    9. המבטחת מצביעה על כך, שהתאונה ארעה על כביש שהוא ברשות הרבים, במקום שלשיטתה מרוחק מהמוסך עצמו וקרוב יותר למוסכים אחרים או למדרכה הרחבה בה אותם מוסכים עושים שימוש, כשלשיטתה - קיימים במקום מקורות סבירים אחרים לכך שנוצר במקום הזה בכביש כתם שמן.

    10. המבטחת טוענת באופן מקדמי - לשיהוי משמעותי במועד הגשת התביעה (כשש שנים לאחר התרחשותה), שלטענתה גרם לה נזק ראייתי.

    11. המבטחת טוענת עוד כי גרסת התובע הינה בלתי אמינה, ומצביעה על סתירות באשר להערכת המרחק בין מקום התאונה לבין מיקום המוסך, ומפנה לרכב שלשיטתה - לא הוצג צילום של הרכב הנטען או פרטים מזהים שלו, ולחילופין - שלגבי הסוג והמודל של הרכב - נמסרה גרסה שונה על ידי התובע, לעומת זאת שמסר העובד. עוד נטען, כי הכניסה במוסך המיועדת לרכבים איננה גבוהה מספיק עבור סוג הרכב שהתובע גורס שהיה במקום.

    12. עוד נטען מטעם המבטחת, לחילופין, כי יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי, בין היתר, בגין נהיגה מסוכנת במהירות גבוהה על קטנוע, ללא ביטוח, בקטע דרך שהוא בירידה קרובה לעיקול.

        ג.הראיות והתצהירים

        1. הצדדים הגישו בנדון תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים מטעמם.

        2. מטעם התובע הוגש תצהירו ותמונות 'מזמן אמת' שצולמו במכשיר הסלולרי של התובע על ידי אדם שהיה במקום בעת שהתובע היה מוטל פצוע על הכביש. בתמונות נראה במקום המרוחק כ-35 מטר מהמוסך - אדם שוכב על הכביש ומטופל על ידי כונן מד"א, וכן נראה - אדם אחר שלובש חולצה עם לוגו של המוסך - עובד במטרה לנקות את השמן שמצוי על הכביש בקרבה לכתם השמן - שמצוי במקום המרוחק כ-15 מטר מהמוסך.

        3. אעיר, כי בכוונת מכוון אני הכנסתי לתיאור התמונות לעיל את המיקומים והמרחקים המדויקים שמצאתי לקבוע בנדון - בסופו של יום (קביעות שיובהרו בהמשך) על מנת להאיר את התמונה העובדתית שנגלתה לבעל החברה הנתבעת 1, הוא בעל המוסך, בעת שהתקבל אצלו כתב התביעה; התמונה – לאשורה.

        4. בתצהירו מצהיר התובע [בסעיפים 2 עד 6]:

           "2. ביום 7.9.15,  בזמן שרכבתי על גבי קטנוע שהיה בבעלותי שמספרו [ ] החלקתי על גבי כתם שמן נרחב שהיה במרכז הכביש בשל עבודות מוסך אוטוצ'יקו ואחד של הרכבים שטופל במוסך.

           התאונה התרחשה ברח' בעלי המלאכה פינת רח' הרכב באיזור התעשייה תלפיות בירושלים.

           בזּמן שרכבתי ע"ג הקטנוע בדרך חזרה הביתה מהעבודה, החלקתי על גבי כתם שמן ונחבלתי בצורה מאד משמעותית בעיקר ברגל ימין.

           3. לאחר קרות התאונה הגיעו לעזרתי עוברי אורח שהיו במקום וביניהם עובד עיריית ירושלים ועובדי המוסך.

           בעוד שאני שוכב על הכביש הגיע חובש כונן על אופנוע והתחילו לטפל בי.

           4. בזמן שטיפלו בי התחילו צעקות במקום של עובדי המוסך אוטצ'יקו שצעקו "תכניסו את האוטו למוסך" והם התחילו לנסות להניע רכב טרנזיט שהיה במקום.

           במקביל,  עובדי המוסך התחילו לנקות את הכביש.

           5.  אקדים ואציין כי לא היה ביטוח לקטנוע מכיוון שתכננתי למכור אותו.

           לאחר התאונה אחד האנשים שהיו במקום ביקש ממני את הטלפון והתחיל לצלם את מקום התאונה וזירת התאונה, התמונות הללו מצויות ברשותי וצולמו במכשיר הטלפון שלי.

           6. ממקום התאונה פוניתי על ידי אמבולנס...".

        5. כמו כן, הוגש מטעם התובע תצהיר שנתן עובד במוסך קרוב, חבר של התובע (להלן: "החבר בעל המוסך"), שהמוסך שלו ממוקם בהמשך רחוב הרכב - במרחק של כ-110 מ' מהמקום בו שכב התובע בעקבות התאונה. החבר בעל המוסך מצהיר בתצהירו כי הוזעק טלפונית למקום התאונה שתואר לו כ-"מחוץ למוסך" על ידי חבר שלו (מוסר גם את שמו), שהוא עובד של המוסך הנתבע בנדון; ועל כן, יצא לכיוון מקום התאונה – מידית.

        6. החבר בעל המוסך מצהיר כי [בסעיף 4 לתצהירו]: "שהגעתי למקום היה כתם שמן גדול מחוץ למוסך אוטו צ'יקו ולאחר כ- 2 דק' עובד המוסך [שמו] הכניס טרנזיט במהירות שעמדה מחוץ למוסך לתוך המוסך וראיתי שלולית שמן גדולה איפה שהיא עמדה ואחריה כל השמן נשפך".

        7. בהודעה על הגשת התצהירים ותיק המוצגים מטעם התובע שהוגשה בנדון נכתב: "מצ"ב תמלול שיחה שנערכה בין התובע לבין עד לתאונה (יוגש על גבי תקליטור לבית המשפט הנכבד)". אך עיון במסמך שהוגש מגלה שלא צורף תמלול כזה.

        8. אציין כבר עתה, כי אין מחלוקת שהעובד שמצולם בתמונות שצורפו לכתב התביעה (צורפו גם לתצהירו) - הוא עובד המוסך (עם חולצת המוסך, שניתן בתמונות לזהות מי הוא), שבסופו של דבר לאחר השתלשלות ארוכה - נתן עדות בענייננו. מדובר בעובד שעבד במוסך 'אוטו צ'יקו' מעל ל-20 שנה, עד שנסגר [עמ' 64 לפרו']. כך שכבר בעת שהנתבעות קיבלו את התביעה, הן ראו שהעובד הזה של המוסך מנקה שמן באזור של כתם השמן שנטען שהמוסך אחראי לו, וראו כי נטען בסעיף 7 לכתב התביעה "כבר עתה יטען התובע כי בהתאם לעדויות המצויות בידו, מיד לאחר התאונה ובעוד גורמי הרפואה טיפלו בתובע אשר היה שרוע על הכביש, פעלו אנשי הנתבעת (1) להכניס לתוך שטח המוסך רכב אותו העמידו מחוץ לשטח המוסך (ובכך להעלים) את הרכב אשר ממנו נשפך הנוזל השומני".

        9. בעת קבלת ראיות התובע, ראו הנתבעות את העדויות לפיהן עובדי המוסך התחילו לנקות את הכביש מידית לאחר התאונה, ואף קיבלו את שמו המפורש של העובד בתצהיר החבר בעל המוסך, כאמור.

        10. מטעם הנתבעות הוגשה התנגדות לראיות התובע, בדגש על התמונות שנטען כי יש להגישן באמצעות מי שצילם אותן, ועל התמלול החסר, שלטענת הנתבעות - היה עליו להיות מוגש כמקשה אחת עם ראיות התובע.

        11. התובע לא הגיב להתנגדות עד למועד שקצבתי לו, והנתבעות הגישו ראיות מטעמן כשבועיים לאחר מכן.

        12. עיון בראיות מטעם הנתבעות מגלה שבחרו להביא למתן עדות את הבעלים של המוסך (להלן: "בעל המוסך"), שציין בפתח תצהירו כי בפברואר 2020 'סגר את המוסך'. היינו, הנתבעות בחרו שלא להביא את העובד המצולם למתן עדות מטעמן.

        13. הדבר לא נאמר במפורש בתצהיר, אך למקרא התצהיר שנתן בעל המוסך, עולה בעליל שבזמן התאונה לא היה במוסך. אך המצהיר מעיד כי "בפעם הראשונה שנודע לי על התאונה הנטענת, היתה עם קבלת כתב התביעה", ומבהיר שאין לו מושג מה העובד עשה שם (מנקה את כתם השמן), שכן, לגרסתו, שעות העבודה במוסך מסתיימות בשעה 17:00 (והתאונה ארעה לאחר מכן). כך, בעצם מוגשת מטעם הנתבעות עדות שמיעה של בעל המוסך, לפיה לא ידע על התאונה שארעה בהיעדרו, אלא לראשונה בשלהי 2021, ולמרות שברור שהעובד היה במקום, לכל המאוחר שניות או דקות לאחר התאונה, בעת מתן התצהיר הוא עדיין איננו יודע מה עשה שם.

        14. התצהיר מתרכז בהערות 'תיקון' או הבהרה שמתייחסות לעדויות ולראיות התובע, במה שנראה כמתבסס על הכרות בעל המוסך עם המקום ונוהגיו. בעל המוסך גורס כי לפי התמונות מדובר בתאונה שארעה כ-100 מ' מהמוסך, ובמקום בו המוסך איננו נוהג לעשות בו שימוש; כי לא ניתן להניע רכב שאין בו שמן; כי לעובד הזה אין רישיון נהיגה ישראלי או כיסוי ביטוחי בביטוח הסחר שהוציאו עבור מכוניות המוסך; וכי בכל מקרה לא ניתן להכניס רכב טרנזיט למוסך בשל גובה הפתחים לכניסת רכבים שבחזיתו. עוד הפנה בעל המוסך לכך, שלגרסתו מוסכים אחרים עושים שימוש ברחבה שבסמיכות למקום התאונה, ולא – המוסך שלו, ושיש בסמיכות למקום נפילתו של התובע גם צפרדע שלתוכה מפונית אשפה על ידי כלל המוסכים, אשפה של מוסכים, שמטיבה יכולה להיות הגורם שגרם לכתם השמן.

        15. רק כשבועיים לאחר מכן מצא התובע להגיש בקשה לצירוף התמלול החסר, שבה גם הגיב להתנגדויות הנתבעות.

        16. מעיון בתמלול שהוצג מטעם התובע מתברר כי מדובר לכאורה בתמלול תרגום שיחה קצרה של התובע עם אותו עובד המוסך שמופיע בתמונות ושהחבר בעל המוסך העיד כי התקשר אליו להודיעו על התאונה; וזה החלק הרלוונטי בשיחה:

            "[התובע]: שאלוהים יעזור לנו, תגיד, אתה זוכר את התאונה שהייתה אז כשהחלקתי על השמן שהיה על הרצפה ליד הטרנזיט?

            [העובד]: אני זוכר כן.

            [התובע]: אוטו הטרנזיט הוא של המוסך שלכם, נכון? של מוסך צ'יקו.

            [העובד]:זה לא טרנזיט, זו פורד קונטקט.

            [התובע]: לא יודע חשבתי שזו טרנזיט.

            [העובד]:אתה זה שהחלקת על השמן שטפטף ממנה?

            [התובע]: כן.

            [העובד]: או-קיי.

            [התובע]: האוטו שייך למוסך צ'יקו, נכון?

            [העובד]: כן, פורד קונקט, נכון, היא זאת שטפטפה שמן.

            [התובע]: כן צילמנו אותה, התמונה היא (לא ברור)".

        17. בקדם המשפט מיום 21.5.24 שמעתי את טענות הצדדים, ובהחלטתי כתבתי, בין היתר:

            "10. כפי שעולה מן הפרוטוקול מתנהלת מחלוקת סוערת מה ייעשה לאיש שהיה לכאורה עד לתאונה ומי יביאו לפניי.

            11.לשון אחר, מאחורי ההתנגדות של הנתבעת והתעקשות התובע על קבלת התמליל כעדות מספקת, עולה בעצם מחלוקת על מי להביא את העד הזה".

        18. הבהרתי בהחלטה, כי אכן התובע איחר בהצגת הבקשה לצירוף הראייה, אך בשל העובדה שמדובר בעד שהתובע טוען כי ממילא היה על הנתבעות לזמנו מטעמן, ובשל הצורך בבירור האמת אפשרתי הגשת התמלול בצירוף תצהיר מתאים ובו פרטים נוספים - כראיה מטעם התובע, שלנתבעות תהיה הזדמנות להגיב לה בראיות משלימות מטעמן. כמו כן, חייבתי את התובע בהוצאות הבקשה.

        19. עוד ציינתי בהחלטתי באותו קדם משפט כי:

            "24.בית המשפט מייצג בסיטואציה גם את הציבור. 

            25.לטעמי בתיק זה יש חיוניות בצורך חקר האמת וקיצור ההליכים להביא להגעת עד זה לבית המשפט, גם אם לגבי העד יש טענות של "חשבון" מול הנתבעת או אי רצון לשתף פעולה מול התובע, מדובר בעד שלכאורה היה באזור בעת התאונה ולפי טענת התובע היה גם עד לתאונה. 

            26.כמי שאמון על האיזון בין הצורך ביעילות ובקיצור ההליכים לבין הצורך בבירור האמת, אני מורה שהעד יובא לפניי למתן עדות. 

            27.אני מצפה מן הנתבעת לסייע בידי התובע לזמן את העד אם במסירת מידע לגביו ואם במסירת פרטי ת.ז שלו שחיוניים לבית המשפט ולציבור על מנת לקדם את התיק".

        20. מטעם התובע הוגש תצהיר משלים שצירף תצהיר לאימות תרגום התמלול מטעם חברת התמלול ופירוט שיחות מחברת הסלולר שממקם את השיחה הנדונה על ציר הזמן - ביום 5.11.23 בשעה 15:24 (1:25 דקות); היינו - מספר חודשים קודם לכך שנתן את תצהיר עדותו הראשית והגיש ראיות מטעמו. יש לציין כי מספר הסלולרי אליו יצאה השיחה הנדונה – אושר על ידי העובד בעדותו לפני כמספר הסלולרי שלו [עמ' 65 לפרו'].

        21. המבטחת הגישה התנגדות לקבלת הראיות המשלימות מטעם התובע, והתובע השיב כי מדובר בהתנגדות סרק תמוהה, והפנה לכך שהמצהיר מטעם הנתבעות, בעל המוסך, הצהיר בתצהירו [בסעיף 33]: "אציין כי מוזר מדוע התובע לא הגיש תצהיר של [העובד]. חברו של התובע [החבר בעל המוסך], הצהיר כי [העובד] חבר שלו ולכן יכול היה לבקש ממנו ליתן תצהיר ולהעיד. אני הייתי מעוניין ש[העובד] יתן תצהיר ויעיד בתיק, אך אין לי שום קשר איתו ואני לא יודע כיצד לאתר אותו. לאחר שסגרתי את המוסך אוטוצ'יקו לקחתי מהעובדים את הטלפונים הניידים ואינני יודע מה מספר הנייד שלו" (ההדגשה בקו – הוספה).

        22. בהחלטתי מיום 9.9.24 בנדון הוריתי והבהרתי:

            "לאחר עיון בטענות הצדדים האחרונות בנדון, אני מורה כי התצהיר

            מיום 4.8.24 שהגיש התובע בנדון, על מצורפיו - יהווה חלק מראיות

            התובע .

            אזכיר כי על מנת שיתקבל התמלול של שיחה שנערכה מחוץ לכתלי

            בית המשפט - כראיה, יש לבחון בסופו של יום (לאחר שנימעת [צ"ל – 'שמיעת'] כל הראיות) - עמידה בדרישות הדין בענין זה.

            הנתבעות רשאיות להגיש עד ליום 4.10.24 - ראיות נוגדות לראיות

            שנוספו מטעם התובע בנדון.

            בשלב זה,  למקרא טענות הצדדים,  אינני מוצא להורות בצו לנתבעות

            למסור את פרטי העד [שמו של העובד].

            עם זאת,  אבהיר כי בכל הקשור לעדותו של העד [שמו], אין

            בהחלטותי בנדון עד היום משום קביעת מסמרות,  בין היתר - האם

            התובע מיצה באורח סביר את אפשרויותיו לזמנו כעד מטעמו; או -

            האם ומהו המשקל שיש ליתן לעובדה שהנתבעות אינן מוצאות לזמן

            עד זה מטעמן ו/או אינן מוצאות למסור את פרטיו לתובע,  כך

            שהתובע יזמן אותו מטעמו.

            אזכיר כי,  התנהלות הצדדים בתיק אזרחי מוחזקת כבחירה

            מושכלת.  בהתאם, כל אחד מהצדדים בנדון מוחזק כאמון על ידיעת

            חובותיו כעולה מהוראת תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי,

            תשע"ט-2018: "חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית

            המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב

            ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית,

            ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין,

            מיקודן, בירורן והכרעה בהן".

            ולנוכח היקפן של הבקשות והתגובות בנדון, יש לקוות שהצדדים

            עדיין ערים להוראת התקנות לענין מידתיות בניהול ההליכים

            בהתחשב ב'אינטרס הציבורי' [תקנה 5 לתקנות]".

        23. מטעם המבטחת הוגש ביום 7.10.24 תצהיר משלים שנתן בעל המוסך בתגובה לתצהיר המשלים שנתן התובע והתמלול שצורף לו, ובו הפנה לכך שהעובד מדבר בשיחה (בניגוד - לתובע) על מכונית מסוג - פורד קונטק, ולא - טרנזיט, כשטרנזיט היא מכונית שדווקא צולמה בתמונות שמציג התובע.

        24. כאן באופן לא מוסבר, עולה מהתצהיר המשלים, שבעל המוסך מסתייג מתוכן הצהרתו בתצהיר הראשון (שניתן רק כחמישה חודשים קודם לכן - ביום 2.5.24) לפיה: "אני הייתי מעוניין ש[העובד] יתן תצהיר ויעיד בתיק". וכך מצהיר בעל המוסך בתצהיר המשלים מאוקטובר 2024 [בסעיף 6]: "לגבי [העובד] ברצוני להעיר כי יש לראות את השיחה של התובע עם [העובד] (ככל שיוכח כי המדובר ב[עובד] שעבד אצלי) על רקע סכסוך עבודה שהיה לי עם [העובד] לאחר שהגיש נגדי תביעה לבית הדין לעבודה על סך של כ- 160,000 ₪ .[העובד] לא הצליח בתביעתו שנדחתה בסופו של דבר בהסכמה ללא הוצאות. ל[עובד] נגרם נזק כלכלי מאחר והיה צריך לשלם את כל ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מההליך המשפטי ,מאחר ו[העובד] לא הצליח בתביעתו ,נראה לי כי [העובד] שומר לי טינה ומדובר באיזושהי "נקמה"".

        25. התובע השלים את הגשת קלטת השיחה שתומללה כאמור, ואף שהתכנסנו לדיון הוכחות ביום 28.10.24, לא התייצב לעדות העובד, והדיון בוטל. בהחלטה מאותו דיון כתבתי, בין היתר:

            "12. הצדדים לוחצים על בית המשפט למתן החלטות בהקשרים של נטלים, כאשר בנושא הזה ראוי שההחלטה תינתן לאחר שמכלול הראיות יהיה לפני בית המשפט.

            13. ב"כ הצדדים המלומדים מכירים את הדין ויעשו עבור מרשיהם את השיקולים כיצד הם מנהלים את התיק.

            14. התופעה שעד מרכזי בתיק נפקד היא תופעה חוזרת בתיקים, וכמעט תמיד במקרים כאלה המחלוקת היא על מי הנטל להביא את העד מטעמו, ועל משמעות אי - הבאתו מטעם מי מהצדדים. כאמור, לא ניתן לתת החלטה כזאת לפני ששומעים את מכלול הראיות". 

        26. בסופו של דבר, נמסר על ידי בעל המוסך שמו של עוה"ד שייצג אותו בתביעה בדיני עבודה מול העובד, ובעקבות האמור, לאחר מאמצים מטעם התובע, נמצאו פרטי העד לצורך זימונו לדיון ההוכחות שנקבע בנדון.

        27. אציין כי מטעם המבטחת, שכבר הגיעה לרשותה קלטת השיחה של התובע עם העובד מנוב' 2023, הוגש תמלול משלה של אותה שיחה, שלא מצאתי שבמהותו הוא שונה מהתמלול שמסר בזמנו התובע.

        28. העובד זומן על ידי התובע בצו, אך הודיע כי לא יתייצב, ועל כן, הוצא נגדו צו הבאה שנתתי בנדון.

        29. התובע ביקש יום טרם דיון ההוכחות להציג הקלטות של שיחות של התובע עם העובד שנעשו במסגרת המאמצים לשכנעו להתייצב למתן עדות, מהן לשיטתו עולים הסיבות ל"קשיים" שהעד מייצר בכל הקשור לניסיונות למניעת הגעתו למתן עדות בנדון. להקלטה זו ולהתנגדות המבטחת להגשת תמלולה לאחר שמיעת העדויות, אתייחס בפרק הבא.

            ד.הממצאים

            1. תחילה תזכורת לגבי דיני הראיות הרלוונטיים לעניין הנטלים המוטלים על צדדים בכל הקשור למתן כלים לבית המשפט לצורך ההכרעה במחלוקת במשפט האזרחי. לגבי נטל הבאת הראיה וגלגוליו, מזכיר כב' השופט יואב פרידמן בענין ת"א (שלום ח-י) 22956-09-13 שמעון לנקרי נ' יוסף חדד (פורסם; 13.7.2017) את הדין, לפיו: "במשפט האזרחי צמוד נטל הבאת הראיות אל מי שנושא בנטל השכנוע להמחשת טענה או גרסה. אלא שיכול לעתים שנטל הבאת הראיות – הנטל המשני – יעבור מצד לצד. עיין למשל: ע"א 2176/94 מדינת ישראל נ' טבנג'ה [פורסם בנבו]; ע"א 600/86 עמיר נ' קונפינו פ"ד מו (3) 233,240. כאשר עבר הנטל המשני לצד השני, ואותו צד לא הציב הראיות הנדרשות, עשוי הדבר לעתים לסייע ליריבו, הנושא בנטל השכנוע, להרים אותו נטל, באותו עניין שבו עבר הנטל המשני אל יריבו". יצוין, כי על פסק הדין בעניין לנקרי הוגש ערעור אשר נדחה [ע"א (מחוזי ח-י) 24165-09-17 חדד נ' לנקרי (פורסם; 16.1.2018), בו מבהיר בית משפט המחוזי: "סבורים אנו שצדק בית המשפט במסקנה אליה הגיע, ולפיה משלא הביא המערער ראיות התומכות בתיזה שהעלה, מוביל הדבר לכך שהתובע - המשיב עמד בנטל להוכיח, ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי המערער, הוא הוא, אשר פירסם את התגובה המסגירה" (להלן: "ענין לנקרי").

            2. עוד לעניין נטל הבאת הראיות, והעברתו במקרים מסוימים לצד השני, ראו: ד"ר גיא שני, חזקות רשלנות – העברת נטל ההוכחה בדיני הנזיקין (2011) בעמ' 34; וכן: דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב(2)813, 833.

            3. אקדים ואומר כי, כפי שאפרט בהמשך, אף שנטל ההוכחה לעצם התרחשותה של התאונה בגין כתם השמן, ולעצם הקשר בין פעולות ומחדלים של המוסך או עובדיו להיווצרות הכתם ו/או לאי-סימונו (באמצעי אזהרה על הכביש) ו/או לאי-הסרתו במועד - מוטל עקרונית על התובעים, הרי שבהשתלשלות הדברים בענייננו, מצאתי כי נטל הבאת הראיה (שהיה 'הראשוני' עבור התובעים), עבר אל הנתבעות כ'נטל המשני' - שמוטל עליהן. זאת - בעקבות עדויות עדי התובע (לרבות - עדות העובד שהתובע נאלץ להביאו), שנתמכות כסיוע בתמונות שצולמו ב'זמן אמת' ותמונות מגוגל-מפס שמתארות את תמונת המקום.

            4. כמפורט להלן, נטל הבאת ראיה משני זה - לא הורם מטעם הנתבעות או המבטחת, הנתבעת 2; זאת – בהתחשב, בין היתר, בהסתפקות הנתבעות ב'עדות בעל דין יחידה' (בעל החברה ובעל המניות היחיד בנתבעת 1 שבאמצעותה נוהל המוסך והדירקטור היחיד), שגם לא היה במוסך בעת אירוע התאונה, לא נכח במהלך הפעולות לסילוק המפגע ולא פעל ברמה המצופה לבירור פרטים לגבי התאונה מעובדי המוסך, לרבות – בניו שהיו מנהלים במקום. יש לזקוף נגד הנתבעות גם את הימנעותן מהבאת עדים רלוונטיים (כמו - בניו של בעל המוסך, כשמעדות העובד לפניי עולה שלפחות אחד מהם נתן לו 'בזמן אמת' את ההוראה לפעול לסילוק המפגע); הכל - לנוכח טיבו של הסיכון שנוצר בגין המפגע בענייננו - כתם השמן הנרחב במרכז הכביש, שהוא בבחינת 'דבר מסוכן'.

            5. אקדים ואומר כי, אני מוצא כי התמונות שהתובע מציג מטעמו בנדון צולמו 'בזמן אמת'. זאת ניתן ללמוד ממכלול העדויות בנדון, לרבות: המיקום של התובע המוטל על הכביש מול הכתובת שנמסרה למד"א לפי הדו"ח הרפואי של מד"א (רח' הרכב 3) ותיאור אירוע התאונה בדו"ח (החלקה על שמן), עדויות עדי התובע, לרבות - עדות העובד שמצולם באותן תמונות שמאשר שהתובע נפגע בתאונה, וכי הוא זה המפזר עפר על כתם השמן; וגם עדות בעל המוסך לפניי, לפיה שאל את העובד בזמנו על התאונה (שארעה במורד הרחוב מהמוסך, במרחק של כ-15 מטר מהמוסך): "שאלתי אותו, אומר "מישהו החליק פה" (ההדגשה בקו - הוספה) [עמ' 121 לפרו'].

            6. אבהיר, כי בנסיבות ענייננו אין להחזיק נגד התובעים שלא הביאו לעדות את מי שצילם את התמונות 'בזמן אמת', ויש לקבלן כראיה. מעיון בראיות והעדויות שלפניי, אני מקבל שבנסיבות הפציעה הכואבת והפינוי של התובע, הוא איננו יודע או איננו זוכר לומר מי צילם את התמונות. התמונות בענייננו צולמו כולן זמן קצר לאחר התאונה, בסמיכות מקום למוסך, כפי שעולה, בין היתר, מעיון באחת התמונות, שבה - ברקע לעובד הפועל לניקוי וסילוק המפגע מוטל פצוע – התובע כשהוא מטופל על ידי כונן מד"א, תמונה שנחזית בעליל ככזאת שצולמה ביחד עם שאר התמונות. התמונות כולן נחזות ברקען, בגווניהן ובצבען להיות תוצר של 'רצף צילומים' אחד מבחינת המקום והזמן. נסיבות אלה מעקרות מתוכן את הדרישה הראייתית הפורמלית של הבאה לעדות את 'מי שצילם' את הצילומים שמבקשים להגיש בתמונות; דרישה שיש לה משקל - רק מקום בו מושא התמונות או מועד צילומן - במחלוקת, ועולה קושי לקשור בין כוונת המצלם לבין האירועים; אין זה המצב בענייננו, כאמור.

            7. עוד בהקשר לכוחן של תמונות להמחיש מציאות, במאמר מוסגר, אבהיר כי בנסיבות ענייננו ניתן לבית המשפט לתמוך את ממצאיו בתמונות מאתר המפות של גוגל, גוגל-מפס (שהוא פתוח חינם לציבור, והוא בידיעת הצדדים – בכל מהלך ניהולה של תביעה זו. כעולה מעיון באתר, הוא מציג באמצעות רצף תמונות - חזות וחזית רציפה וברורה של רחוב הרכב והרחובות הרלוונטיים הסמוכים, כפי שהיו: הן - באוקטובר 2011, והן - בנובמבר 2018 (ראה כיתוב באתר עצמו). ודוק; הנתבעות גילו דעתן כי ניתן לעשות שימוש ראייתי באתר המפות של גוגל, גוגל-מפס, כשבחרו להציג מטעמן כראייה בנדון תמונה מאתר [מאוקטובר 2011; בעמ' 11 למוצגי הנתבעות]. בעמ' 105 ו-106 לפרו' נחקר בעל המוסך לפניי על העולה מתמונות של המוסך ושל מוסך 'אלפרד' לידו שנלקחו מהאתר, ללא התנגדות מטעם הנתבעות; הוא גם מאשר בעדותו שמה שמצולם באתר הוא 'מוסך צ'יקו' (כפי שגם עולה מהשלטים שבמקום). בעל המוסך שומע שבכוונת בית המשפט להתרשם לגבי המרחקים מעיון באתר גוגל-מפס ומשיב: "יופי, כבודו" [עמ' 122 לפרו']. בהתאם, לפי כל הגיון, אני קובע כי תוכנו החזותי של האתר בהקשרים הרלוונטיים לענייננו - הוא חלק מהראיות במחלוקת הנדונה, כעולה מניתוח הדברים להלן.

            8. ממכלול הראיות והעדויות בנדון מצאתי כי התובע נפגע בתאונה ביום 7.9.2015 קרוב לשעה 18:00 [הקריאה לכונן מד"א - בשעה 18:06], שבה, במהלך נהיגה בקטנוע שלו ממקום עבודתו לכיוון ביתו - החליק על כתם שמן נרחב וטרי למראה שהכתים באותה עת את מרכז הכביש, ונגרמה לו חבלה ברגלו. כתם השמן היה ממוקם - בקו אלכסוני - במרחק של פחות מחמישה מטרים לפני שמגיעים (בכיוון הנסיעה של הרכב הלבן) לשלושת הקולטנים (שהם - שלוש שבכות ברזל שנטועות בשולי הכביש, לצורך קליטת מי הגשמים) - המצולמים בתמונה להלן, משמאל למטה, כשמימין למוסך 'אלפרד' (ראו שלט) ניתן לראות מכונית חונה ברחבה של מוסך 'אוטו צ'יקו' (להלן: "הקולטנים").

               

            9. להלן, תמונה רחבה יותר [מגוגל-מפס מנוב' 2018] שמבהירה את מיקום הקולטנים במורד רחוב הרכב, לאחר שחולפים את מוסך 'אלפרד', שלפי העדויות מתעסק בחלונות וחשמל, לא – במנוע [עמ' 85 לפרו'].

                

               

            10. הקולטנים, נראים בבירור בשתי התמונות לעיל [מגוגל-מפס מנוב' 2018], מצויים במרחק של כשלוש מקומות חניה ממוסך 'אלפרד' ('מקום חניה' לרוחב - שמקובל לייחס לו כ-2.5 מטר, כולל מרווח לפתיחת הדלתות). אותם קולטנים נראים בבירור כשהם ממוקמים באותו מקום גם בתמונות גוגל-מפס משנת 2011; ועל כן, אין זה פלא שאותם קולטנים נראים כמעט בכל התמונות שהציג התובע מטעמו בנדון [מספטמבר 2015), וביתר קרבה וחדות - בשתי התמונות שהצגתי בפתח פסק הדין [מעמ' 17 ו-19 למוצגי התובע]. כתם השמן נראה בבירור מרוח במרכז הכביש - במרחק של פחות מחמישה מטרים באלכסון מהקולטנים הללו (לכיוון מוסך 'אלפרד').

            11. ממכלול התמונות עולה כי הקולטנים ממוקמים בשולי הכביש ליד מדרכה רחבה שמשתרעת ברחוב הרכב - ממוסך 'אלפרד', במורד הרחוב, ועד לעמוד התאורה שנטוע בשולי המדרכה בעיקול של רחוב הרכב ימינה, עיקול שממוקם מול מוסך 'גדעון לוי', שנמצא מעברו השני של רחוב הרכב (וכתובתו: רח' הרכב 3, הכתובת אליה זומן האמבולנס של מד"א). ליד אותו עמוד התאורה, על גבי שולי אותה מדרכה רחבה, מוצב צפרדע לאיסוף אשפה (לעיל ולהלן: "הצפרדע").

            12. מצאתי כי באזור של כתם השמן איבד התובע את השליטה בקטנוע בו נהג, החליק למרחק של כ-20 מטר, ופגע בצפרדע כשרגלו הימנית של התובע "נפגעה תחת הקטנוע". התובע נפל בתאונה, ומצא עצמו שכוב על שולי הכביש בסמיכות לצפרדע שעל המדרכה [תמונה בעמ' 17 למוצגי התובע; סעיף 2 לתצהיר התובע; עדות התובע בקדם המשפט בעמ' 2 לפרו' מיום 3.7.23, בה העריך את מרחק ההחלקה עצמה בכ-15 מטר; עדות התובע בעמ' 21 לפרו'; עדויות העובד והחבר בעל המוסך לגבי הנסיבות בהן מצאו את זירת התאונה].

            13. ודוק; אמנם בכל הקשור לעדות ראיה לעצם השתלשלות קרות התאונה עצמה הובאה בנדון עדות התובע לבדה; אך, כאמור, אני מוצא כי די בראיות המסייעות והעדויות של שני עדים שלגרסתם הגיעו למקום שניות (במקרה של העובד) או דקות (במקרה של החבר בעל המוסך) - לאחר קרות התאונה, על מנת לבסס את הממצא שמצאתי, כאמור. ודוק; לפי עדות בעל המוסך - כששאל את העובד לגבי התאונה, אותו עובד שנראה מנקה את כתם השמן, השיב לו העובד: "מישהו החליק פה עם הקטנוע" [עמ' 100 ו-119 לפרו'].

            14. התאונה לא דווחה למשטרה, והתביעה הוגשה רק כשש שנים לאחר שארעה. בנסיבות כאלה – שיהוי זה מקשה על הנתבעות להביא ראיות שיכולות ללמד באיזו מהירות נסע התובע בעת שארעה התאונה, והאם גילה את הזהירות הנדרשת לפי חובת הזהירות הכללית בנסיבות. לנוכח ההחלקה 'הארוכה' שהחליק התובע, אתייחס למשמעות ומשקל 'חסר ראייתי' זה - כאשר אדון בהמשך הדברים באשם התורם שאני מוצא כי יש לייחס בנדון לתובע 1.

            15. עוד מצאתי, כי כתם השמן (שצולם בסמוך מאוד למועד קרות התאונה) היה ממוקם במרחק של כ-15 מטר מהמוסך, מוסך 'אוטו צ'יקו', והמקום בו שכב התובע וטופל על ידי מד"א לאחר התאונה - מרוחק מהמוסך מרחק שהוא פחות מ-35 מטר; הכל כמפורט להלן.

            16. אציין כי, לאחר עיון במכלול הראיות, במחשבה בדיעבד, אני מיצר על כך שלא פתחנו את דיון ההוכחות בנדון ב'טיול' משותף באמצעות הכלים שמאפשר אתר הגוגל-מפס - ברחובות בעלי המלאכה, הרכב וחוצות היוצר. זה, לטעמי, 'הטיול' שמתאים לערוך בעידן הנוכחי, שמאפשר בניחותא לעבור על חזיתות הבתים ותוואי הרחובות כפי שהיו במועדים קרובים יותר למועד אירוע התאונה. יכול ש'טיול' כזה היה חוסך עמודים של חקירות נוגדות בהקשר של מיקומים, כיוונים ומרחקים, ומונע מבעל המוסך 'להרחיק עדותו' במתן הערכה מוגזמת למרחקים בנדון, כמו - 100 מ' [עמ' 103 לפרו'], פי שלוש מהמרחק בפועל (34 מטר).

            17. אקדים ואציין כי, ככלל, כפי שעולה ממצאי, אני מתרשם כי גרסת התובע ועדיו בהקשרים של מרחקים כיוונים ומיקומים - נתמכת ומשתלבת בנתוני המקום כעולה מ'שיטוט' ברחוב הרכב - בגוגל-מפס.

            18. כפי שניתן לראות בתמונה להלן, כניסות הרכבים למוסך 'אוטו צ'יקו' הן מרח' הרכב, במקום מרוחק מהפינה של רח' בעלי המלאכה ורח' הרכב. רואים שהפינה עמוסה במכוניות חונות ובסולמות שמובילים למשרדים אחרים, כשעסק המצברים מימין (שלט אדום). הכניסות למוסך 'אוטו צ'יקו' ממוקמות משמאל בהמשך רחוב הרכב (היכן שחונות מכוניות לבנות כשמכסה המנוע שלהן פתוח).

                

            19. למרות שכתובתו הרשמית של מוסך 'אוטו צ'יקו' היא 'רח' בעלי המלאכה 1 בירושלים', כפי שעולה מהתמונה המוצגת להלן, כניסות המכוניות אליו ממוקמות על רחוב הרכב במרחק ניכר מהפינה של רח' בעלי המלאכה עם רח' הרכב. כפי שעולה מהעדות לפניי של בעל המוסך עצמו, בעל הבית של המגרש/המבנה שברח' בעלי המלאכה 1 - הקצה את החלק של המגרש/המבנה שפונה לרח' בעלי המלאכה לעסק אחר (מצברים) [עמ' 103 לפרו']; כך שהכניסות של המכוניות למוסך 'אוטו צ'יקו' ממוקמות במרחק מסוים מהפינה של רחוב הרכב עם בעלי המלאכה – על רחוב הרכב, במורד הרחוב. אמנם בעל המוסך מדבר בעדותו על מרחק מינורי של המוסך מפינת רחוב הרכב עם רח' בעלי המלאכה של "חצי מהדוכן הזה" [עמ' 103 לפרו']; יש לתמוה על עדות זו לפניי, באשר בתצהירו גורס בעל המוסך שהוא מחנה במגרש הזה שנמצא בין מוסך 'אוטו צ'יקו' לפינת רח' בעלי המלאכה במהלך שעות היום את הרכבים שהוא מטפל בהם [סעיף 15 לתצהירו]. מכל מקום, עיון בתמונה להלן מלמד כי מדובר במרחק קרוב ל-10 מטר (ראו מכוניות חונות ומדרגות עולות).

                

            20. למען הסר ספק, אני קובע כי, כפי שגם ניתן להיווכח מהתמונה להלן, הכניסות הראשיות של רכבים למוסך 'אוטו צ'יקו' ממוקמות ישירות מול רחוב בית היוצר (שיוצא שמאלה מרחוב הרכב – מול המוסך). התמונה היא אמנם תמונת גוגל-מפס משנת 2011, אך עיון באתר גוגל-מפס מגלה שמיקום המוסך בשנת 2018 - לא זז (למעט העובדה שהשלט הוסר). כך שיש לתמוה על הסטייה הברורה בסימון של מוסך 'אוטו צ'יקו' ושל מוסך 'אלפרד' על ידי בעל המוסך ב-ת/3ב' [עדותו בעמ' 101-102 לפרו'], ועל התעקשות המבטחת על עמדתה בענין זה [עמ' 19 לפרו' סיכומי הצדדים].

                

            21. ועתה, כשברור שהכניסות הראשיות לרכבים למוסך 'אוטו צ'יקו' ממוקמות מול הצומת המחבר את רח' היוצר עם רח' הרכב (ולא – בפינת רח' הרכב עם רח' בעלי המלאכה), וברור שפתחי הכניסה למוסך 'אוטו צ'יקו' שהם לכיוון רח' הרכב - צמודים לפתח הכניסה למוסך 'אלפרד', נעבור לקבוע את המרחקים מפתחי כניסת הרכבים למוסך 'אוטו צ'יקו' ועד לכתם השמן, וגם - עד למקום בו היה התובע מוטל פצוע לאחר התאונה.

            22. אזכיר כי שלושת הקולטנים ממוקמים ליד רחבת המדרכה, כשבהליכה ממוסך 'אוטו צ'יקו' במורד רח' הרכב אל הקולטנים עוברים על פני מוסך 'אלפרד' (שבחזיתו יכולות לחנות שתי מכוניות) ועוברים מאחורי עוד שלוש מכוניות חונות על המדרכה הרחבה - בניצב למדרכה. כך שאם רוחב מוסך 'אלפרד' הוא כ-8 מטר, ורוחב 3 חניות המכוניות שאחריו הוא כ-8 מטר (2.5 מ' כל רוחב חניה, כאמור), אנחנו מדברים על מרחק של פחות מ-18 מטרים בין פתחי כניסת המכוניות למוסך 'אוטו צ'יקו' לבין הקולטנים; וכאמור, כתם השמן קרוב יותר למוסך 'אוטו צ'יקו', בהיותו ממוקם כחמישה מטרים באלכסון - קודם לקולטנים. בהתאם – אני קובע כי המרחק בין פתחי כניסת הרכבים למוסך 'אוטו צ'יקו' לבין המקום בו רואים את כתם השמן - הוא כ-15 מטר. להמחשה בלבד, להלן מיישום פקודת מרחק באתר govmap.gov.il שיישמתי על בסיס ממצאי, שאף הוא מצביע על מרחק של כ-15 מטר.

                

            23. אמור מעתה, כתם השמן עליו החליק התובע עם קטנועו היה ממוקם על הכביש במקום קרוב מאוד למוסך 'אוטו צ'יקו', ובכל מקרה - קרוב למוסך 'אוטו צ'יקו' יותר מאשר לכל מוסך אחר באזור, לרבות - מוסך גדעון לוי ומוסך מנחם לוי. אכן, מוסך 'אלפרד' ממוקם קרוב יותר לכתם השמן, אך, כאמור, עולה מהעדויות בנדון כי מוסך 'אלפרד' לא עסק בטיפולי מנוע, אלא - בתיקוני חלונות וחשמל לרכב, שהוא תחום שאיננו מערב שימוש בשמנים או סיכון לזיהום בשמן.

            24. להשלמת התמונה, אציין כי המרחק בין המקום בו היה התובע מוטל פצוע בשל התאונה לבין מוסך 'אוטו צ'יקו' הוא פחות משמעותי בענייננו; אך, לצורך השלמת התמונה אני קובע כי מרחק זה הוא כ-34 מטרים, כפי שעולה מיישום פקודת מרחק באתר govmap.gov.il שבוצע מטעם התובע [ראה להלן את המרחק המחושב בעמ' 6 ל- במ"ש/1], וכפי שגם עולה ממראית העין בהתחשב במיקום היחסי של הקולטנים - שנחזה להיות במקום שהוא קרוב למחצית המרחק בין פתחי הכנסת הרכבים למוסך 'אוטו צ'יקו' לבין המקום בו טופל התובע על ידי כונן מד"א.

            25. כפי שיפורט, התנהלות הנתבעות בהשתלשלות הבאת הראיות מטעמן בנדון מעלה תמיהות, ומכל מקום, מצאתי כי בחירותיהן בכל הקשור לראיותיהן - הביאו לכך שהן לא הרימו את נטל הבאת הראיה המשני, שבענייננו - עבר אליהן.

            26. לנתבעות נמסר בנדון כתב תביעה, שאני מוצא שמעיון בו - הנתבעת 1 ונציגה מבינים ממנו מיד שמדובר בתאונה שגרימתה מיוחסת לכתם שמן נרחב במקום שהוא סמוך למוסך (ראה לעיל דיון ארוך בענין הקולטנים והמרחקים). זאת ניתן ללמוד מעיון בתמונות המצורפות לכתב התביעה, שמציבים בלב זירת התאונה עובד של המוסך, כשפניו ניתנות לזיהוי (עובד שעבד אצלם משך כ-20 שנה, עד לסגירת המוסך כשנה ותשעה חודשים - טרם קבלת התביעה), שפועל לגרוף עפר על השמן שבזירה, כשהוא אף ניצב ועובד על הכתם עצמו [התמונה בעמ' 12 לכתב התביעה; וגם - במוצג 19 למוצגי התובע]; זאת, כשהפעילות הזאת של העובד מתקיימת בסמוך מאוד לאחר התאונה - כשברקע נראה עדיין כונן מד"א מטפל באדם שוכב.

            27. יש לציין, כי לפי מה שהוצג על ידי ב"כ התובע, מכתב התראה בהקשר לדרישות התובע בנדון הוצא ל'חברת צ'יקו' כבר ביולי שנת 2019 [עמ' 33 לפרו'], כשהמוסך סגר את פעילות בפב' 2020 [סעיף 23 לתצהיר בעל המוסך] והחברה פורקה בערך בשנת 2022 [עמ' 97 לפרו']. כך, שאינני משוכנע שבעל המוסך לא ידע על תביעה אפשרית כבר שנתיים קודם להגשתה.

            28. מכל מקום, למרות האמור, לפי עדות בעל המוסך, בעקבות קבלת כתב התביעה, הואיל ולגרסתו הוא אישית לא שמע על התאונה, הוא שאל את הילדים (מנהלים במוסך) –- "הם לא ידעו גם כן" [עמ' 100 לפרו'] וכששאל את העובד "הוא אמר שמישהו החליק ליד גדעון לוי 100 מטר. זה לא עניין אותי" [עמ' 100 לפרו']. מעדותו עולה כי לכאורה הוא הסתפק בחקירה ודרישה זאת.

            29. אני מוצא כי בנסיבות, בהן אולי בעל המוסך הבין שהתאונה היתה במקום מרוחק מהמוסך (מה שבעליל - לא עולה מהתמונות שצורפו לכתב התביעה), בעקבות התשובה המתחמקת שהעובד נתן לו, היה מקום שבעל המוסך יתעקש וישאל אותו: אם ההחלקה כה מרוחקת מהמוסך - למה אתה מצולם שם עובד לנקות את המפגע? לבדך? ולא להסתפק באמירת העובד: "מישהו החליק פה". ואז, בעקבות התשובה שהיה נותן העובד (שלפי עדותו לפניי, סביר שהיתה מלשון: 'קבלתי הוראה מ[ ] (מנהל העבודה במוסך)', היו הנתבעות למדות שיש מקום להביא לעדות את הבנים (ששימשו מנהלי העבודה במוסך) או מי מהם, שיעידו מה גרסתם לגבי התאונה הנטענת.

            30. אך נחזה שמשיקוליהן - בחרו הנתבעות בהגנה שאין בה כל 'התקפה' או מענה ממשי לטענות התביעה. זאת, אולי מתוך הערכה (שמרגע שהתייצב לפניי העד המרכזי - התבררה כשגויה), שהתובעים לא ירימו את הנטל להוכיח את תביעתם. בחירה זו, בנסיבות, אני מוצא לזקוף לחובתן.

            31. כך אירע, שמטעם הנתבעות הוגש תצהירו של עד בודד, שלגרסתו - איננו עד ראיה לדבר כלשהו שהתרחש בשעות הסמוכות לתאונה, ובהתאם, כל שהוא מבקש בעדותו הראשית בצורה של עדות שמיעה וסברה - להטיל דופי בגרסת התובע במציאת סתירות או פרכות אפשריות, שבמרביתן - לא מתקבלות כממצא.

            32. כך למשל, מתצהיר בעל המוסך ('עדות בעל דין יחידה') עולה כי בזמן פעילות המוסך לא היה מחנה רכבים שבטיפול המוסך - בשטח של המדרכה הרחבה שלידה ממוקמים הקולטנים, שבו עשו שימוש רק המוסכים 'אלפרד' ו'גדעון לוי' לפי הסכם ג'נטלמני בין המוסכים [סעיף 16 לתצהירו], אלא במקום אחר – בחניה שבפינת רח' הרכב ורח' בעלי המלאכה שצמודה למוסך מהצד [סעיף 15 לתצהירו], כאמור. יש לציין שבעדותו לפניי, כבר לא הזכיר כלל את החניה הצמודה בה המוסך עושה שימוש מהצד בפינת רח' הרכב ורח' בעלי המלאכה, והעיד, שהיה הסכם "ג'נטלמני, בינינו, וכתבתי לך את זה גם, אתה יכול לקרוא, יש בצד ימין היה אלפרד, יש מוסך לפניי אלפרד ויש מנחם לוי ויש גדעון לוי. בצד ימין הם היו זה, אני הייתי חונה את המכוניות שלי, של הילדים ממול על המדרכה. מה יש לי לעשות שם כשיש לי 450 מטר תת קרקעי? זה קיים, כן? תת קרקעי חניה, ויש לי עוד בכניסה למוסך שטח עבודה של 3 מכוניות. למה אני צריך לחנות 100 מטר שם?" [עמ' 101 לפרו'].

            33. עוד לפי גרסתו של בעל המוסך, הפעילות במוסך מסתיימת בשעה 17:00, והמוסך נסגר כשכל הרכבים שבטיפול וחנו בבמהלך היום בחוץ – מוכנסים פנימה [סעיף 14 לתצהירו].

            34. כאמור, לא הובאה עדות לתמיכה בגרסה זו, שלא נועדה אלא 'להרחיק עדות' בכל הקשור לסבירות שהרכב שממנו נזל השמן היה שייך למוסך 'אוטו צ'יקו'. דא עקא; עדות העובד איננה תומכת בגרסת בעל המוסך לגבי אי-השימוש של המוסך בהחניית רכבים שבטיפולו - על המדרכה הרחבה שבשוליה מצויים הקולטנים, וגם - לא בענין הגרסה שבסוף יום העבודה – כל הרכבים מוכנסים פנימה למוסך, כפי שעולה בחקירתו מטעם המבטחת [עמ' 91 לפרו']:

                "העד, [העובד]:לא. משאירים בחוץ, משאירים ברחבה. משאירים מפוזרים. 

                עו"ד מנדה:ומכניסים אותם? היה חניון.

                העד, [העובד]:חלק מכניסים אותם למטה, חלק מכניסים למעלה. (לא ברור) ואחר כך משאירים את כל הזה, (מדברים ביחד) בחוץ לא מכניסים.

                עו"ד מנדה:במקום הזה שאתה אומר שהיו מכוניות, היו מכוניות גם של מוסכים אחרים, של גדעון לוי ו-

                העד, [העובד]:כן, כן.

                עו"ד מנדה:לא גדעון לוי. אמרתי גדעון לוי?

                כב' הש' תדמור:ככה קוראים לו.

                העד, [העובד]:אפילו [החבר בעל המוסך] בא לחנות בכניסה של המוסך שלנו.

                עו"ד מנדה:אז יש שם כמה מוסכים והמכוניות של כל מיני מוסכים בחוץ?

                העד, [העובד]:נכון. כולם חונים ביחד. סלט מטבוחה שם" (ההדגשות בקו - הוספו). 

            35. אציין , כי החקירה הנוספת או החוזרת של העד מטעם המבטחת בהמשך הדברים לגבי מה משמעות המילה "רחבה", איננה משנה את התוצאה. העד מעיד כמי שחושש, ויאשר כל 'תיקון' לעדותו. מעדותו עולה כי היה 'סלט', והמוסכים השונים השתמשו כולם במדרכה הרחבה לפי הסכם ג'נטלמני כזה או אחר, שלא הובאה לו תמיכה ראייתית, ומכל מקום, הרכב בענייננו חנה על הכביש בצמידות לאותה רחבה, ליד כתם השמן.

            36. לגבי מועד סיום יום העבודה ושעת סגירת המוסך, עולה מעדות בעל המוסך עצמו, שיש ימים חריגים, למשל ביום בו מגיעה למוסך מכולה שיש לפרוק אותה, ואז נשארים מאוחר יותר. ואיך בעל המוסך יודע שבאותו יום של התאונה לא הגיעה מכולה? כי היא לא מופיעה בתמונות [עמ' 117-118 לפרו']. ובכן, אינני מוצא כי די בנימוק זה כדי לבטל אפשרות שהמכולה נמצאת סמוך לפתח המוסך 'אוטו צ'יקו', שבתמונות שהוצגו – לא צולם. מכל מקום, כפי שיפורט בהמשך, מעדות העובד עולה כי בעת התאונה היו במוסך בנוסף לו - מספר עובדים/מנהלים (שהנתבעות בחרו שלא להביאם לעדות).

            37. מניתוח ההשתלשלות וההתפתחויות בתחום הבאת הראיות בתיק, אני מוצא כי הנתבעות בחרו במודע שלא להביא עדי ראיה אפשריים לתאונה, או לתוצאותיה, או לענין היווצרות כתם השמן או לענין פעולות הפינוי של הרכב והניקוי של השמן. זאת, למרות נוכחותו בתמונות של עובד המוסך שנחזה גם כשלוח של המוסך - בלב זירת התאונה, ולמרות גרסת התובע (בענין צעקות "תכניסו את האוטו למוסך" - בסעיף 4 לתצהירו) וגרסת החבר בעל המוסך, שהגיע למקום מעט לאחר התאונה (שמתארת את הכנסת הטרנזיט למוסך 'אוטו צ'יקו'), ולמרות שבין התמונות שהוצגו מטעם התובע - מצולם רכב מסוג טרנזיט שחונה עם מכסה מנוע פתוח - ממול למיקום של כתם השמן – בצד השני של הכביש (מול מוסך 'אלפרד'), כ-10 מטרים לפני הפניה לרח' בית היוצר [עמ' 16 למוצגי התובע], שכאמור קבעתי שנמצאת מול פתחי הכניסה למוסך 'אוטו צ'יקו'. אציין עוד, שקצה חזיתו של הטרנזיט הזה נראית גם בתמונה שצורפה לכתב התביעה [בעמ' 12 לכתב התביעה] - ברקע של העובד הדוחף עפר (או 'נסורת' – עמ' 85 לפרו') לכיוון כתם השמן [גם הוצגה בעמ' 19 למוצגי התובע].

            38. אמנם, המבטחת טוענת כי מהראיות שהוגשו מטעם התובע בתחילה, לא היה ברור בין מי למי נערכה השיחה המסתתרת מאחורי ההכרזה: "מצ"ב תמלול שיחה שנערכה בין התובע לבין עד לתאונה (יוגש על גבי תקליטור לבית המשפט הנכבד)", כאשר לא צורף תמלול כזה, וגם ההקלטה הוגשה במועד מאוחר יותר. אך, כפי שפירטתי בפרק לגבי הראיות, הנתבעות עצמן מכירות במשקל שיש לעדות שייתן בענייננו העובד המצולם, כשבעל המוסך מצהיר: "אני הייתי מעוניין ש[העובד] יתן תצהיר ויעיד בתיק, אך אין לי שום קשר איתו ואני לא יודע כיצד לאתר אותו".

            39. ואז, לאחר האופטימיות 'חדלת אונים' שמשדרת ההצהרה לעיל שניתנה על ידי בעל המוסך במסגרת ראיות הנתבעות, כחמישה חודשים אחרי הגשת ראיותיהן, משנות הנתבעות את עורן ובוחרות 'לחתור תחת משקלה' של הגרסה שנתן ואולי ייתן העובד בנדון, בהסתייגות, לפיה - לנוכח 'הפסד' של העובד בתביעה בבית הדין לעבודה נגד המוסך הוא רוצה לנקום במוסך; ועל כן, לשיטת הנתבעות, אין לקבל כפשוטה את גרסתו בתמלול של הקלטת השיחה מדצמבר 2023 של התובע עם העובד, שבה הוא מאשר, שאכן הוא זוכר שהיתה תאונה ושהשמן מקורו ברכב שהיה מטופל באותו יום על ידי מוסך 'אוטו צ'יקו'.

            40. נחזה שהמבטחת התנהלה בכל הקשור לעד הזה, העובד, כשהיא מבקשת להחזיק את המקל בשתי הקצוות; מיחד - לא לשתף באופן אקטיבי פעולה עם הנסיון להביא עד זה למתן עדות, ומאידך, כשנוח לה – לעבור להציג מצג של פתיחות ושקיפות. כך, בתחילה הודיעה המבטחת שאין לה פרטים לגבי העובד (שהתובע ביקש שבית המשפט יורה לה למסור לו – על מנת לזמנו), ואז לאחר שבית המשפט רמז לגבי הסיכונים שכרוכים ב"תופעה שעד מרכזי בתיק נפקד היא תופעה חוזרת בתיקים", מצאו הנתבעות לבסוף את פרטי עורך הדין של המוסך בבית הדין, שבאמצעותו הגיע התובע להשיג את כתובתו של העד למשלוח צווים.

            41. כך גם, כשהתייצב העובד להעיד לפניי בדיון ההוכחות, בתחילה התנגדה המבטחת שהעובד יחקר בשאלות שיש בהן משום גוון של חקירה נגדית על ידי התובע (שכאמור, נאלץ להביא עד זה מטעמו), ואז, במהלך הדיון (לאחר התנגדויות רבות שב"כ התובע טען לגבי חלקן שהיה בהן ניסיון להדריך את העד), מצא בא-כוחה של המבטחת להודיע כי לא יתנגד לחקירה נגדית.

            42. מעיון במכלול עדותו של העובד, מתקבל הרושם הברור, שהוא מבקש 'להלך בין הטיפות'. עולה מעדותו בעליל, שהוא חושש מההשלכות של מתן העדות עליו ועבודתו. בעקבות העיון בתמלול שתי ההקלטות של השיחות (אחת מדצמבר 2023 ואחת ממועד קרוב לפני דיון ההוכחות) שחלקים מהן הושמעו או מתמלוליהן - צוטטו לעובד במהלך עדותו, אני מוצא כי יכול שהחשש הזה קשור (בהיות העובד תושב השטחים) להשפעה אפשרית עקיפה על המשך עבודתו במקום בו הוא עובד מספר שנים (לאחר שמוסך 'אוטו צ'יקו' נסגר), ויכול שחלק ממנו נובע מהעובדה שהוא מבין שהתובע וחברו בעל המוסך גורסים שהוא היה זה שנהג ברכב ממנו נזל השמן והכניסו למוסך.

            43. עדות העד מתחילה בעצם בשיחת הטלפון הקולחת והנינוחה שהוקלט מהשיחה מדצמבר 2023, שצוטטה בפרק הראיות, ובעיקרה, לשאלת התובע - העובד מאשר שהוא זוכר "את התאונה שהייתה אז כשהחלקתי על השמן שהיה על הרצפה ליד הטרנזיט", ושהשמן אכן טפטף מרכב ששייך ל'מוסך צ'יקו', ורק מדייק את התובע שהוא זוכר שמדובר ב'פורד קונקט' (שאגב, כללית, גם הוא רכב מסוג פורד טרנזיט, דומה ל'טרנזיט הקלסי' במבנה אך קטן יותר ממה שמכונה 'טרנזיט'). ואלו הדברים:

                "[התובע]: האוטו שייך למוסך צ'יקו, נכון?

                [העובד]: כן, פורד קונקט, נכון, היא זאת שטפטפה שמן.

                [התובע]: כן צילמנו אותה, התמונה היא (לא ברור)".

            44. אני למד מעדותו של העובד לפניי, שהוא איננו מכחיש כי שיחת הטלפון הזאת התרחשה, וכי הוא המדבר בה, ועל כן אני מוצא כי יש בה חיזוק לגרסת התובע והחבר בעל המוסך, שכתם השמן עליו החליק הוא תוצר של טפטוף שמן מרכב שבטיפול המוסך. שניהם הבהירו בעדותם לפניי כי כאשר הרכב הוזז ניתן היה לראות תחתיו סימנים של שמן שניגר ממנו. החבר בעל המוסך נשאל בחקירתו מטעם המבטחת: "תגיד, איך אתה יודע להגיד שהשמן שהיה על הכביש זה מהטרנזיט הזה דווקא?", והוא השיב: "כי כשהאוטו נכנס למוסך הייתה שלולית של שמן מתחתיו". וגם אחרי שמספר פעמים נשאל איך הוא יודע "שהשמן שהיה על הכביש זה שמן שירד מהטרנזיט הזה", הוא חוזר ומתעקש "אבל רואים שהשלולית של השמן הגיעה עד הרכב" [עמ' 58-59 לפרו'].

            45. כך גם התובע עומת בחקירתו מטעם המבטחת בפני האמירה, שהוא לא יודע לשייך את השמן שעליו החליק לטרנזיט, והשיב, כשהוא מדייק את עדותו: "השמן שהיה על הרצפה שהחלקתי עליה אני לא יודע אם הוא שייך לטרנזיט או לא. אחרי שהזיזו את הטרנזיט, ראיתי שנשפך ממנו שמן . ככה אני משייך את זה לזה" [עמ' 23 לפרו']. לאחר מכן משלים התובע את התשובה, כשהוא מוסיף סיבה נוספת לכך שהוא יודע שמקורו של השמן הוא מהטרנזיט : "אני אומר, כי הזיזו את האוטו, נשפך ממנו שמן אז אני יודע שזה אותו שמן של האוטו" [עמ' 24 לפרו'].

            46. יש להצביע על עקביות גרסת והגיון התובע לגבי כיצד הוא יכול להצביע על מקורו של השמן, כפי שעולה מתשובתו לבית המשפט בקדם המשפט הראשון שנערך בנדון: "לשאלת בית המשפט למה אתה טוען שהכתם הזה אחראי עליו צ'יקו, אני משיב שכשעשיתי את התאונה, שמעתי את הצעקות של העובדים של צ'יקו, למה לא ניקיתם את השמן, למה לא הזזתם. הוא משתמש ברחבה הזו לחניה" [עמ' 2 לפרו' קדם המשפט מיום 3.7.23].

            47. מודע אני לכך שהתובע לא מסר בתצהירו עדות ראיה מפורשת לגבי השמן שניגר מהרכב או לגבי הכנסת הרכב בנסיעה למוסך, ועוד - על ידי העובד המצולם, כעולה מעדותו בחקירתו לפניי; וכי, בהתאם, לכאורה מדובר ב'עדות כבושה'. אך אינני מוצא את העדות הזאת בהקשרים אלה נטולת משקל. זאת, משתי סיבות עיקריות; האחת - שהתובע היה מוטל פצוע וכאוב בשולי הכביש במקום שמאפשר לו לשמוע את הצעקות בעקבות אירוע התאונה, וגם מאפשר לו זווית ראייה לכיוון מעלה רחוב הרכב, שבה הוא יכול לראות את הפעילות המתרחשת על הכביש באיזור כתם השמן - בוודאי פעילות כמו הזזת הרכב מהאזור של כתם השמן אל המדרכה בצד השני, וגם נסיעה עליו לכיוון הרחבה שמול דלתות מוסך 'אוטו צ'יקו'. השנייה - התובע הציג כבר בסעיף 7 לכתב התביעה טענה לפיה "כבר עתה יטען התובע כי בהתאם לעדויות המצויות בידו, מיד לאחר התאונה ובעוד גורמי הרפואה טיפלו בתובע אשר היה שרוע על הכביש, פעלו אנשי הנתבעת (1) להכניס לתוך שטח המוסך רכב אותו העמידו מחוץ לשטח המוסך (ובכך להעלים) את הרכב אשר ממנו נשפך הנוזל השומני".

            48. לשון אחר, יכול שבעדות התובע בהקשר של הזזת הרכב יש אלמנטים שלא ראה במלואם בעת ששכב פצוע, אך היה מי שהסתובב וצילם בשבילו את המתרחש, והתרשמות התובע לגבי מה שאירע בפועל באותה עת מתבססת - הן על חוויתו האישית והן על מה שראה בתמונות ושמע בעקבות האירוע מאחרים; בעיקר, כך נראה, מהחבר בעל המוסך שהגיע למקום דקות לאחר התאונה, ומהעובד. אזכיר כי העובד היה ביחסי דיבור בעבודה עם החבר בעל המוסך (הם ממוסכים מאותה שכונה), ושהעובד מכיר את התובע מהפעמים בהם התובע ביקר את החבר בעל המוסך.

            49. כאמור, מעדות העובד בשיחת הטלפון עולה שאכן היה במקום רכב עם בעיית נזילת שמן שהיה צריך לטפל בהזזתו, כבסיס לטיפול במפגע, רכב שהיה בטיפול המוסך.

            50. העובד הגיע במצב רוח 'נגטיבי' למתן העדות לפניי שכשהוא מכריז עוד טרם חקירתו על ידי הצדדים, בעת שבית המשפט מסביר לו את סדר העדות שהוא יתבקש ליתן: "לא מעניין אותי לא זה ולא זה ולא ההוא. אני לא רוצה לזכור אותם כולם אפילו. זה כבר 7-8 שנים עבר, לא זוכר מה השם שלהם... אני כבר לא זוכר, בעל הבית שלי לא מכיר את השם שלי" [עמ' 64 לפרו'].

            51. לאחר מכן, במהלך חקירתו לפניי התבררה סיבה אפשרית להסתייגות שניכרה בעדות העובד. הוא נחקר לגבי השיחה האחרונה שהיתה לו עם התובע ימים לפני דיון ההוכחות (גם היא הוקלטה), ואישר כי מדובר בקולו. מעיון בתמלול השיחה עולה גם מדוע הוא חושש למקום עבודתו, לטענתו - בעקבות פניות מאנשי המוסך לבוס שלו. אבהיר כי אני מקבל את שתי ההקלטות ותמלוליהן כראיות בנדון. לא מצאתי כי הצגת התמלול של השיחה השניה לאחר החקירה פגעה מהותית במבטחת, באשר עיקר מה שאמר בשיחה - הוטח בפני העובד במהלך חקירתו מטעם התובע, והוא אישר ש"יכול להיות" שמי מבני בעל המוסך דיבר עם הבוס הנוכחי שלו [עמ' 77 לפרו'].

            52. למרות המסך שניסה העובד לעטות על הפרשה במהלך עדותו לפניי, בדמות מטבע הלשון החוזרת - "לא זוכר", מתברר כי למול תמונות ברורות שמציגות אותו מפזר עפר על השמן, הוא לא מכחיש שהיתה תאונה, והוא גם לא מכחיש שהיה שם רכב שממנו נזל שמן; רק שהוא היה מדי שקוע בניקוי עם מטאטא הכביש והוא לא ראה או לא זוכר מה עשו עם הרכב ומאיזה מוסך הוא היה (בניגוד למה שאמר בשיחת הטלפון לתובע). למרות, שהעובד מצולם בתמונה מפזר עפר/נסורת אל כתם השמן שברקע – הטרנזיט, הוא לא זוכר שהרכב הוזז, אך גם לא שולל את האפשרות שכן. הוא נשאל מטעם המבטחת: "אתה ראית אנשים אחרים שמעלים את הטרנזיט למדרכה?", ומשיב: "לא ראיתי. יכול להיות שהעלו. לא שמתי לב לזה" [עמ' 92 לפרו'].

            53. אני מקבל את תוכנה של עדות העובד בעירבון מוגבל, בהיותה מגמתית ומתחמקת, וכאמור - מבקשת 'להלך בין הטיפות'; 'בערבון מוגבל' - בהקשרים של נסיון ההתחמקות שלו מקשירת הרכב למוסך ומעצם האפשרות למעורבותו הנטענת בעצם הנהיגה ברכב.

            54. מכל מקום, העובד מצביע על עד חיוני שלא הובא לפניי לעדות, מנהל המוסך, בנו של בעל המוסך, שעולה מעדות העובד שהיה במקום והוא שנתן לו את ההוראות לנקות את כתם השמן.

            55. העובד מבהיר בעדותו כי פעל לניקוי השמן כי קיבל הוראות מאת מנהל המוסך שנכח במקום, כעולה מעדותו [עמ' 85 לפרו']:

                "עו"ד אלזם:למה אתה זה שניקה את השמן מהכביש?

                העד, [העובד]:לא יודע. ראו שמן על הכביש אז אמר לי "שים נסורת וזה" אבל מאיפה,

                עו"ד אלזם:מי אמר לך?

                העד, [העובד]:מנהל העבודה.

                עו"ד אלזם:מי מנהל העבודה?

                העד, [העובד]:איציק.

                עו"ד אלזם:שזה הבן של צ'יקו?

                העד, [העובד]:בטח.

                עו"ד אלזם:וצ'יקו ראה אותך מנקה?

                העד, [העובד]:לא זוכר.

                עו"ד אלזם:צ'יקו היה שם?

                העד, [העובד]:לא זוכר אם צ'יקו היה שם. לא זוכר".

                 

            56. מתשובתו של העד לשאלה שהציג לו בית המשפט, מדוע הוא מנקה כתם שמן שנטען כי הוא מרוחק ממוסך 'אוטו צ'יקו', עולה כי בעת שארעה התאונה הוא היה בתוך המוסך והיו עוד אנשים איתו, ולשמע התאונה כולם יצאו, וניתנו לו על ידי המנהל הוראות לנקות [עמ' 88-89 לפרו']:

                "כב' הש' תדמור:דבר שני, איפה שרואים אותך מנקה זה מול גדעון לוי, נכון? 

                העד, [העובד]:יכול להיות. כן. מול.

                כב' הש' תדמור:למה אתה מנקה שם? צ'יקו זה יותר למעלה. למה אתה מנקה שם?

                העד, [העובד]:לא יודע. (לא ברור) שמן עזרנו לכולם. בא בעל הבית, אמר לי בוא למנהל עבודה, שימו שמן פה, נעזור להם פה, יצאו כולם. ברגע שיש תאונה, יצאו כולם. לא באתי לבד וניקיתי שמן מהראש שלי. אז אמר לי תבוא, תשים חול, שים על השמן.

                כב' הש' תדמור:אני לא רואה אנשים אחרים עם מטאטא, רק אותך.

                העד, [העובד]:וואלה באתי עם בעל הבית וכולם והמנהל הזה,

                כב' הש' תדמור:מי זה בעל הבית שאתה אומר?

                העד, [העובד]:[שמו של אחד הבנים של בעל הבית]. הוא צריך להיות שם, הוא אחראי על כל המוסך. אז אני לא אחראי על המוסך. "תנקה את השמן". סידרנו והלכנו" (ההדגשות בקו - הוספו).

                 

            57. לענין משקלה הראייתי של בחירת הנתבעות שלא לזמן עדים מטעמן שהיו עובדים של המוסך שהיו במוסך בעת התאונה, אפנה לכך שנקבע בפסיקה כי קיימת חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין הימנעות תובע מלהציג ראיות שהיו בהישג ידו ללא הסבר סביר לאותה הימנעות, כדין הודאה בכך שאילו הובאו אותן ראיות הן היו פועלות לרעתו [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד ס"א(3) 18, 61 (2006); ב-ע"מ 2468/11 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 [נבו] (פורסם; 26.5.2011)].

            58. כאמור, התובע והחבר בעל המוסך מעידים על הזזת הרכב מהמקום בו עמד בעת התאונה אל המדרכה שממול, כשהתובע מבהיר כי זה נעשה על ידי עובדי המוסך. העובד לא מכחיש שיכול להיות שזה מה שקרה. מוצגת תמונה של פורד טרנזיט חונה על המדרכה שממול עם מכסה מנוע פתוח.

            59. אם כן, מצאתי כי התובע הרים את נטל הראיה הראשוני, להוכיח כי מקורו של כתם השמן הוא בנזילת שמן מרכב שעמד על הכביש בסמוך לכתם השמן, וחסם את התנועה; וכי מיד לאחר התאונה הועבר על ידי עובדים במקום, חלקם – עובדי המוסך, אל המדרכה בצד השני של הכביש (מול המקום בו עמד – כשפניו הפוכות), כשמדובר ברכב שהיה באותו יום בטיפול המוסך. 

            60. כפי שיפורט להלן, למעלה מן הצורך, התובע הרים את נטל הראיה הראשוני להוכיח שהרכב שהוזז כאמור הוא רכב מסוג טרנזיט, שעובד של המוסך נכנס אליו, הניע אותו וחצה איתו את רחוב הרכב על מנת להכניסו לפתח הגדול שבחזית מוסך 'אוטו צ'יקו'.

            61. בעצם די בממצאי לעיל, כדי להגיע לקביעה שהשמן שיצר את כתם השמן ניגר לכביש מרכב שטופל על ידי המוסך וחנה על הכביש בסמוך למדרכה הרחבה ליד כתם השמן. למעלה מן הצורך, התובע משלים את התמונה העובדתית, וטוען בכתב התביעה כי הרכב המדובר הוכנס לתוך המוסך כדי להעלימו. כאמור, התובע והחבר בעל המוסך מעידים על כך שהרכב הונע במקום בו היה על המדרכה והוכנס אל מוסך 'אוטו צ'יקו' שממול. וכך מעיד החבר בעל המוסך:

                "עו"ד מנדה:הטרנזיט עמד על המדרכה ונכנס למוסך.

                העד, [החבר בעל המוסך]:אוקיי.

                עו"ד מנדה:כמה דרך עבר מהמקום הזה עד המוסך? כמה מטרים? 2? 20? 30?

                העד, [ה-ח.ב.ה]:נגיד ככה, אני לא יכול למדוד. בוא נגיד עד המדרכה יש לך את הרחוב, אנחנו מדברים על איזה 4-5 מטר, יש לך את הרחבה, נגיד המדרכה השנייה, (מדברים ביחד,

                עו"ד מנדה:לא חשוב כל זה. תגיד לי מה המרחק.

                העד, [ה-ח.ב.ה]:עד שנכנס בפנים בפנים עד המוסך, בפנים-בפנים, זה 10 מטר 15 מטר. משהו כזה. לא מדדתי. משהו כזה.

                כב' הש' תדמור:מה שאתה אומר שהוא חצה את הכביש פשוט.

                העד, [ה-ח.ב.ה]:חצה את הכביש".

                 

            62. אמנם התובע והחבר בעל המוסך מייחסים לעובד את הפעולה של הנהיגה של הרכב שהוא טרנזיט לתוך המוסך, והעובד מכחיש כי נהג ברכב, ומפנה לכך שאין לו רישיון נהיגה ישראלי. אך, בהקשר הזה - האינטרס של העובד 'להרחיק עדותו' ברור. מכל מקום, היו במקום עובדים נוספים של המוסך שיכולים היו להכניס את הרכב; כך שעצם הטענה שהרכב הוכנס למוסך איננה מופרכת.

            63. הבחירה שלא להביא עדים מטעמן שיכחישו את עצם העובדה שהרכב הוסע אל המוסך – מביאה לכך שהנתבעות לא הרימו את נטל הראיה המשני שעבר אליהן להפריך גרסה זו. כאמור, גרסה שהיא משלימה - לעצם הגרסה המרכזית, שבכל מקרה הרכב שטפטף שמן היה רכב שהיה בטיפול המוסך; שלגביה הנתבעות לא השכילו להרים את נטל הראייה המשני - להפריכה.

            64. כאן, מציגות הנתבעות טענת הגנה משנית, לפיה לא ניתן להכניס למוסך 'אוטו צ'יקו' רכב מסוג טרנזיט.

            65. ובכן, לאחר עיון במכלול הראיות, מצאתי, כי אל מוסך 'אוטו צ'יקו' קיימות שלוש כניסות מכיוון רח' הרכב, שאחת מהן גובהה כ-3 מטר, והיא מתאימה גם להכנסת רכב מסוג פורד טרנזיט.

            66. כפי שעולה מהעדויות, כשמסתכלים על חזית מוסך 'אוטו צ'יקו' מכיוון רח' חוצות היוצר (מסתכלים על החזית שהיא לכיוון רחוב הרכב) - נראית מימין כניסה לחניון שיורדים למפלס תחתון ששם יש 450 מ"ר ושזה משמש בעיקר ל"מחסן וחלפים" [עמ' 12 למוצגי הנתבעות; ועמ' 67 ו-104 לפרו']. לצידה (היכן שהאופנוע בתמונה שבעמ' 12 למוצגי הנתבעות] – ממוקמת הכניסה הראשית של מכוניות למוסך. באותה כניסה ראשית ניתן לראות שני פתחים שבהם מתאפשרת כניסת מכוניות למוסך; פתח הכניסה שמימין גבוה הרבה יותר מהשמאלי, כעולה מעיון בתמונה להלן, בה ניתן לראות את שלושת הפתחים.

                

            67. מדובר בטענת הגנה שהנטל להוכיחה הוא על הנתבעות. לא די ב'עדות בעל דין יחידה' של בעל המוסך, לפיה רכב טרנזיט איננו יכול להכנס בפתחי המוסך, כדי להרים את הנטל החל על הנתבעות להוכיח טענת נגד כזאת מטעמן. העובד מעיד שלפי הערכתו את גובה הכניסה במוסך 'אוטו צ'יקו' היא בגובה של 2.80 או 3 מטר [עמ' 92 לפרו']. הנתבעות לא הוכיחו מה גובהו של רכב הטרנזיט. למעלה מן הצורך אציין, כי רכב הטרנזיט שיוצר בעשור הרלוונטי למועד התאונה היה קיים בשלושה גדלים, שמציגים שלושה גבהים: 2 מ', 2.4-2.5 מ' ו-2.7-2.8 מ'. בנסיבות כאלה, אי- ההתאמה של גובה הכניסה של פתח המוסך ל'טרנזיט' כלשהו - היא בסבירות נמוכה ביותר. אציין כי העובד לא זוכר אם רכב טרנזיט יכול להכנס בפתח המוסך, כשכאמור – הוא בא בשלושה גבהים, ולא נטען או הוכח הגובה בענייננו.

            68. המבטחת טוענת שסוג הרכב לא הוכח - בשל כך שהתובע זוכר 'טרנזיט' (ומציג תמונה של טרנזיט), אך העובד בשיחת הטלפון מדצמבר 2023 (כשעוד זכר פרטים) זכר כי מדובר ב'פורד קונקט', כאמור. אינני מקבל טענה זו. כאמור, מדובר ברכבים דומים מאוד, ואין בעדות העובד כדי להפקיע את גרסת התובע המגובה בתמונות. עולה מעדות העובד התנהלות בשטח של עובדי המוסך כלפי הרכב – כרכב שבטיפולם; והעובד, גם בעדותו המתחמקת לפניי, מבהיר כי איננו מכחיש את הייתכנות שגרסת התובע נכונה; הוא פשוט לא זוכר...

            69. להשלמת התמונה, אזכיר כי להוכחת 'התזות' החילופיות שמבקשת המבטחת להציג בענייננו לנסיבות האירוע, כפי שקבע בית משפט המחוזי בענין לנקרי, היה על הנתבעות להביא ראיות; שהן בחרו – לא להביא. כך יוצא שה'תזות' 'החילופיות' אליהן מפנה המבטחת בענין היווצרות כתם השמן - נחזות קלושות. היינו - האפשרויות שכתם השמן הוא תוצר של זיהום שמן שנגרם מהשלכת אשפה לצפרדע או מהגעת שמן מרכב מזהם אחר - שלא בטיפול המוסך, נראות רחוקות יותר לאחר ניתוח הממצאים לעיל לגבי המיקום היחסי של כתם השמן לעומת מוסך 'אוטו צ'יקו' או הצפרדע.

                ה.האחריות והאשם התורם

                1. כאמור, לאחר שמיעת העדים, ובפרט העובד, נחה דעתי כי אכן מקור כתם השמן הוא ברכב שהיה בטיפול המוסך, וכי עובדי המוסך, ובפרט העובד, פעלו לנקות את השמן, דבר המעיד על קשר ישיר בין המפגע לבין המוסך. תמיכה לכך מצויה גם בעובדה שהעד אישר שנאמר לו על ידי מנהלו לשפוך עפר/נסורת על המקום.

                2. עדות התובע נמצאה מהימנה, מפורטת ועקבית, לרבות בעניין אופן קרות התאונה, המקום, הפעולות לאחר מכן ותגובות הסובבים; כך גם עדותו של החבר בעל המוסך. לעומת התובע, עדותו של בעל המוסך, נמצאה מגמתית ונעדרת ידיעה אישית ביחס לאירוע התאונה; כשכאמור גרסתו נסתרה בחלקיה על ידי תמונות, ראיות ועדויות אחרות. עדות העובד, למרות חששות שנכרו בה, אך תמכה וסייעה לגרסת התובע בנדון.

                3. בענייננו נטען בכתב התביעה כי מדובר ב'דבר מסוכן' כמשמעותו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. ואכן, אני מוצא כי הוכחו התנאים להתקיימות חזקה זו בענייננו, בו השמן הוא "דבר מסוכן" "שנמלט" מהרכב, "נכס" שהמוסך היה במועד הרלוונטי "תופס" שלו; הרכב שעובדי המוסך הזיזו מהמקום, וצולם ממול. ועל כן, "על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". כאמור, הנתבעות לא הרימו את נטל הבאת הראיה המשני.

                4. אזכיר, כי המצאות כתם שמן במקום בו אמורים לנוע רכבים נתפסת בפסיקה כ"דבר מסוכן" [תא"מ (שלום נצרת) 28556-02-14 טורעאני ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 15.3.2015); תא"מ (שלום הרצ') 59387-10-10 הראל חברה לבטוח בעמ נ' מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (פורסם; 28.12.2014)].

                5. אשר על כן, בנסיבות עניינו, אני קובע כי המוסך התרשל,  הן -  בקבלה לטיפול של  רכב שנוטף ממנו  שמן - ברשות הרבים, ולא - בתוך המוסך, הן -  בהותרת מפגע בדמות כתם השמן שנוצר על הכביש הציבורי מבלי לפעול לסילוקו המידי,  והן - באי-חסימת המפגע לנוסעים בכביש. בהתאם -  קמה בענייננו למוסך אחריות נזיקית, בגין התרשלות באי-מניעת המפגע ו/או בטיפול בו, מה שגרם או לא-מנע את התאונה. משנגרם בגין התאונה נזק גוף לתובע, הרי שהמוסך עוול כלפי התובע ברשלנות.

                6. עם זאת, אני מוצא כי  יש לייחס לתובע אשם תורם לקרות התאונה והנזק, כמפורט להלן.

                7. נזכיר כי, בהתאם להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] והפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופא, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון תחילה האם בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי תוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. כלומר, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה בכדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם [ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (פורסם; 2.12.2009); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי פ"ד נח(1) 1 (2003)].

                8. בהקשר של תשומת לב לכביש למפגעים בצורת כתמי שמן, ראוי להפנות אל חובת הזהירות הכללית החלה על נוהג רכב, כאמור ב-ע"פ 84/85 ליכטשטיין נ. מ"י פ"ד מ(3) 890 (1986): "נהג הנוהג בכביש, אפילו בתנאים האופטימליים שתוארו, עשוי להתקל באירועים שונים שאף כי אין אומר שחובה עליו לצפות איזה מהם באופן ספציפי, הרי הם מהווים חלק מהסיכונים הרגילים והנורמלים הכרוכים בנהיגה בדרכים. כך למשל המצאות כתם שמן בכביש או שברי זכוכית... נהג סביר אינו יכול ואיננו חייב לכן, לצפות שבמקום מסוים בכביש יקרה אירוע ספציפי זה או אחר כגון אלה אך הוא חייב להביא בחשבון את האפשרות שאירוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה...".

                9. התובע נהג בקטנוע בעת קרות התאונה בסביבה שבה מצויים מוסכים רבים, שהיא מועדת להיווצרות כתמי שמן; אם בגין מוצרי הטיפול ברכבים, ואם בגין זליגת שמנים כתוצאה מהטיפולים. עיון בגוגל-מפס מגלה שאכן כמות הרכבים שנמצאים במהלך יום העבודה מחוץ למוסכים כשמכסה המנוע שלהם פתוח – היא גדולה, כשחלקם חונים על הכביש או ממש בשוליו.

                10. כפי שעולה מעיון בתמונות, הכתם היה נרחב וגלוי לעין, וניתן היה בזהירות סבירה להפחית את סיכוני ההחלקה.

                11. מעדות התובע לפניי עולה כי הוא הכיר היטב את קטע הכביש בו נפגע בתאונה. ביום התאונה, זוהי דרכו של התובע מהעבודה הביתה כבר מאז לפני כשלוש שנים, כשהחל לעבוד במוסך בו עבד באוגוסט 2012; כעדותו לפניי: "זו דרך שאני עושה כמעט כל יום, תלוי בפקקים" [עמ' 2 לפרו' קדם המשפט מיום 3.7.23].

                12. התאונה לא דווחה למשטרה, והתביעה הוגשה רק כשש שנים לאחר שארעה. בנסיבות כאלה – שיהוי זה מקשה על הנתבעות להביא ראיות שיכולות ללמד באיזו מהירות נסע התובע בעת שארעה התאונה, והאם גילה את הזהירות הנדרשת לפי חובת הזהירות הכללית בנסיבות.

                13. לנוכח מרחק ההחלקה 'הארוך' שהחליק התובע בפועל, עולה שניתן גם להניח שהתובע לא נהג במהירות נמוכה בקטע דרך שהוא בירידה שקרובה לעיקול הכביש.

                14. בנסיבות אלה, בהתחשב ב'חסר הראייתי' שנגרם לנתבעות בגין השיהוי בהגשת התביעה - בהקשר להוכחת התנהלות התובע עד לפני התאונה ובמהלכה, בהתחשב בנסיבות התאונה שמלמדות על אשם אפשרי של התובע שמכיר את המקום וסיכוניו על בוריו כמי שהוא עצמו מכונאי רכב, הוגן להשית על התובע בענייננו אשם תורם. עם זאת, בשקלול הדברים אינני מוצא כי התובע היה הגורם היעיל יותר למניעת התאונה שארעה לו, אך יש לייחס לו תרומה נכבדה לאי-מניעתה.

                15. אעיר כי, אכן אין לעודד נהיגה ללא ביטוח חובה, אך אינני מוצא שסוגיה זו קשורה לשאלת האשם התורם שיש לייחס לתובע בענייננו, לאחר שלא שוכנעתי שיש ליחס להיעדר הביטוח בענייננו אשם שיש לו קשר סיבתי לקרות או אי-מניעת התאונה [ראה ניתוח הדין על ידי כב' השופט עאטף עיילבוני בענין ת"א (מחוזי נצרת) 92-08 עיזבון המנוח סאמח אבו שקארה ז"ל נ' סאמח סואעד (פורסם; 30.03.11)]

                16. אני קובע כי, בנסיבות ענייננו, אשמו התורם של התובע עומד על שיעור של 35%.

                    ו.הנכות הרפואית 

                    1. התובע, יליד שנת 1980, היה כבן 35 במועד התאונה.

                    2. ביום 07.09.2015 נפגע התובע בתאונה בחבלה בשוק רגל ימין. בדו"ח הרפואי של מד"א נרשם, בין היתר: "כאב בברך ימין ושינוי צורה מתחת לברך ושיפשוף במרפק ימין".

                    3. הוא טופל תחילה על ידי חובש מד"א, ולאחר מכן פונה באמבולנס לבית החולים, וכפי שיפורט להלן, נאלץ לעבור שלושה ניתוחים; ביום 11.9.15 - ניתוח שחזור השבר וקיבוע מוט ברזל עם ברגים; ביום 17.3.16 - ניתוח הוצאת בורג הנעילה המקורב; וביום 5.7.17 - ניתוח הוצאת מתכות. לאחר כל ניתוח נאלץ לעבור תקופת שיקום וסבל מכאבים.

                    4. ביום 17.09.2015 שוחרר התובע מבית החולים לאחר שבעה ימי אשפוז שבמהלכם עבר ניתוח. בצילום נראה שבר אשר תוקן בניתוח על ידי החזרה פתוחה והכנסת מסמר. בשחרורו קיבל הנחיה לא לדרוך על הרגל למשך תקופה.

                    5. ביום 29.09.2015, בביקור אצל האורתופד, נמצא אצל התובע נפיחות בקרסול ובכף הרגל והומלץ לו להתחיל לדרוך על הרגל באופן הדרגתי.

                    6. ביום 22.12.2015 ביקר התובע אצל האורתופד, כשהוא מהלך בעזרת קביים. זוהתה צלקת מעל גיד הפיקה. הופנה לפיזיוטרפיה.

                    7. כשלושה וחצי חודשים לאחר הניתוח, בביקור בבית חולים ביום 27.12.2015, נרשמה הגבלה בתנועה בקרסול ובברך ימין, וצויין כי התובע עדיין מתלונן על כאבים. התובע קיבל הפניה לניתוח דינמיזציה של השבר והוספת שתל עצם.

                    8. בתקופת ההמתנה לתור לבצע את הניתוח השני, בימים 22.12.2015, 19.01.2016 ו-16.02.2015, ביקר התובע אצל אורתופד והתלונן על הליכה עם קביים ללא דריכה על הרגל.

                    9. ביום 17.03.2016 עבר התובע ניתוח שני, והותרה לו דריכה מלאה על הרגל. הוא שוחרר למחרת היום.

                    10. ביום 19.05.2016 ביקר התובע אצל האורתופד שרשם: "ירידה בחלק לטראלי של שוק ימין מקורב. בזמן דריכה מלאה יש כאבים. נמנע מדריכה מלאה ומשתמש בקב בודד. בנוסף כאבי גב תחתון".

                    11. ביום 16.06.2016 ביקר התובע אצל האורתופד ונמצא שיש סימני חיבור דלים והשבר עבר דינאמיזציה.

                    12. ביום 05.07.2017 עבר התובע ניתוח להוצאת מסמר תוך לשדי מטיביאה ימין; ניתוח שלישי במספר.

                    13. בביקור לאחר הניתוח נמצא שהפצעים תקינים ושיש תנועה טובה בברך והוא יכול לדרוך דריכה מלאה עם תמיכת קביים. עם זאת, בחקירתו לפניי העיד התובע: "ואז המוט נכנס לתוך הברך ונגרם לי שם שפשוף בתוך הברך ולא הצלחתי ללכת על הרגל בכלל. החליטו לעשות עוד ניתוח ולהוציא את כל המוט מהרגל. והיום הרגל לא מחוברת אפילו כמו שצריך. אני מרגיש את הבליטות בזה. אני לא יכול לקפוץ, לא יכול לעשות הרבה דברים בגלל המוט" [עמ' 45 לפרו'].

                    14. לפי מוצגי התובע, הביקור האחרון אצל אורתופד נערך ביום 04.03.2018, ונמצא בו שיש החלמה במשבר בטיבית ימינית, ושהוא זקוק לפיזיוטרפיה לשם שיפור טווחי התנועה בקרסול ובברך ימין. הוא הופנה לרופא תעסוקתי. כמו כן, הורה האורתופד "בינתיים עבודה בהיקף של חצי משרה עד לעוד חודשיים".

                    15. התובע אישר בעדותו לפניי שהיום הוא כבר לא מקבל טיפוליים רפואיים בהקשר של הפגיעה בתאונה, וכי הפעם האחרונה בה קיבל טיפול רפואי כמו פיזיוטרפיה היתה כארבע שנים לאחר התאונה [עמ' 44 לפרו'].

                    16. התובע הוסיף בנוסף לאמור לעיל שהוא גם סובל מצלקות מכערות משמעותיות על רגלו הגורמות לו להרגיש אי-נוחות ובושה.

                    17. מטעם התובע הוגשה חוות דעת רפואית מיום 07.04.2018, שנתן ד"ר ראיד סרחן, מומחה לכירורגיה אורתופדית שמצא לייחס לו נכות צמיתה בשיעור של 25% לפי הוראת סעיף 35(1) בין (ג) ל-(ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), כשלדעתו שיעור הנכות משקף "את הכאבים, ההגבלה בתנועות הברך והקרסול, ההליך השחיקתי בסחוס הקרסול, האטרופיה השרירית בשרירי ירך ימין, והעיוות בחיבור השבר בסיבוב חיצוני שגורם לפזילה חיצונית בכף רגל ימין".

                    18. עוד ייחס המומחה מטעם התובע לתאונה 10% נכות לפי הוראת סעיף 75(1)(ב) לתקנות המל"ל, בגין צלקות מכערות. המומחה קבע גם נכויות זמניות גבוהות בתקופות שלאחר כל ניתוח.

                    19. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת רפואית שנתן ביום 17.06.2022 ד"ר ג. ביאליק, מומחה בכירורגיה אורתופדית. הוא מצא לייחס לתובע בגין התאונה נכות בשיעור של 5% לפי הוראת סעיף 35 (1) א'-ב' של תקנות המל"ל, בגין השפעה מזערית של תוצאות האירוע הנדון על כושר התפקוד הכללי. זאת, לאחר שמצא, כאמור בפרק הסיכום והמסקנות כי "בבדיקתי התהלך [התובע] בדפוס תקין וללא צליעה. אין הגבלה של התנועות בברך או בקרסול ימין. אין דלדול שרירי ירך או שוק ימין כביטוי עקיף. לתפקוד טוב של השוק. הצלקות הבתר ניתוחיות עדינות ולא רגישות." בגין הצלקות, לא מצא המומחה מטעם הנתבעות לייחס נכות באשר לדעתו "מדובר בצלקות עדינות ולא רגישות שאין לקבוע בגינן נכות לפי קובץ התקנות הנ"ל".

                    20. כאמור התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. התובע נבדק על ידי ועדה רפואית ביום 24.08.2018. בפני הוועדה התלונן התובע על "מגבלות בתנועה בברך וכף רגל ימין, כף הרגל בורחת החוצה, זה מפריע לי ביישור וכיפוף של הרגל. מתקשה לעלות מדרגות, בכניסה ויציאה מהרכב מתקשה, בקימה וישיבה אני מתקשה, בתפילה אני מתפלל עד היום על כיסא, היותי בחור ספורטיבי ואני מתקשה לחזר לשגרה. חסך תחושת אנרגיה. יש לי 2 צלקות".

                    21. בעקבות הבדיקה הגופנית שעבר התובע בועדה, נרשם: "הליכה עם צליעה על רגל ימין, כף רגל ימין מסובבת החוצה עד 30 מעלות בזמן הליכה, הגבלה בתנועות קרסול ימין, כיפוף דורסלי קצר מעלות 0 מעלות, כיפוף פלנטרי 20 מעלות, גישה במשוש קרסול ושוק ימין. יש משהו בולט מתחת לעור באמצע שוק צלקות עדינות כמו 2 באספקט של ימי קרסול ימין, דלקת עדינה אורך 10 ס"מ מעל גיד הפיקה בברכה ימין. אין דלדול שמות של שרירים בשוק ימין".

                    22. המל"ל מצא שיש קשר סיבתי בין התאונה לשבר בשוק הימני ופגיעה בעצב הפרונאלי, וקבע דרגת נכות צמיתה בשיעור של 25% לפי הוראת סעיף 35(1)(ד) לתקנות המל"ל שנוסחו "ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר ההשפעה על כושר הפעולה הכללי היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות"; זאת - החל מיום 01.05.2018 [עמ' 57-51 למוצגי התובע].

                    23. כאמור, מונה בנדון כמומחה רפואי מטעם בית המשפט מומחה לכירורגיה אורתופדית ורפואה פיזיקלית ושיקום, פרופ' ישראל דודקביץ. המומחה בדק את התובע ביום 31.10.2022. לפי סיכום המומחה "בבדיקתו הגופנית נמצאו צליעה, סיבוב חיצוני של שוק ימין, ירידה תחושתית בשוק ימין והגבלת תנועה בברך וקרסול ימין. כן נמצאו צלקות ניתוחיות תקינות. בצילום עדכני של שוק ימין ניתן לראות מצב לאחר שבר בשוק ימין שקובע במסמר תוך לשדי שהוצא והתחבר באופן מלא" [עמ' 4-5 לחוות דעתו]

                    24. המומחה מציין בחוות דעתו "צליעה קלה. לא משתמש באמצעי עזר. עובר ללא קושי בין עמידה, ישיבה ושכיבה, לובש מכנסיים ארוכים ונועל כפכפים. חולץ ונועל נעליו ללא קושי. צלקת אורכית קדומה בברכה ימין באזור כניסת המסמר, באורך של כ-6 ס"מ ורוחב של כ-1 מ"מ. משתלבת בצבע העור ואינה רגישה. צלקות מדיאלית, פרוקסימלית ודיסטלית באורך של כ-2 ס"מ ורוחב של כ-2 מ"מ כל אחת, משתלבות בצבע עור ואינן רגישות" [עמ' 3-2 לחוות דעתו].

                    25. עוד ציין המומחה כי בבדיקת הברכיים "אין נוזל תוך מפרקי. קימת רגישות בינונית. יציבות קידמית אחורית וצדדית תקינה. אין סימנים מניסקיאלים (מקמרי שלילי; אפלי שלילי). מתקשה לכרוע. ירידה בתחושת טרלית בברך ימין" [עמ' 3 לחוות דעת]. ולגבי בדיקת הרגליים הוסיף: TFA" מעלות לשמאל ו-45 מעלות לימין. כוח – תקין. תחושה – תקינה. דפקים – תקינים. בסימני CRPS. מבחן רומברג – חיובי מימין ותקין משמאל. מתקשה לעמוד על הבהונות והעקבים. כוח מיישרי ומכופפי הקרסול – תקין כוח מיישרי ומכופפי הבהונות – תקין. מבנה כף הרגל - תקין. אין דפורמציה. קרסוליים יציבים (סימן מגירה תקין ולא רגישות בבדיקתו). אין רגישות בהנעת המפרקים הסובטלארים. יש רגישות בעת הנעת קרסול ימין. אין קאלוסיטי" [עמ' 3 לחוות דעתו].

                    26. לפי חוות הדעת, התובע התלונן על כאבים באזור השוק הימני המחמירים בעת הליכה ותנועה, בעקבות תיקון כירורגי של דפורמציה בכף הרגל. "כאבים ברגל מוחמרים בזמן הליכה בשוק ובברך. יש תחושה שכף הרגל הולכת החוצה. כאבים ובליטה בחיבור של העצם. השרירים נתפסים לו ברגליים. עבר עבודה משרדית. הפסיק לשחק כדורגל. ממעט לשחק עם הילדים. נעזר בכדורי שינה ופרוקסט אך עדיין מתעורר מכאבים" [עמ' 2 לחוות הדעת].

                    27. בהתבסס על המסמכים שהוצגו בפניו (לרבות חוות דעת המומחים מטעם הצדדים), ובדיקת התובע, מצא המומחה בחוות דעתו לייחס לתובע בגין התאונה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 25% לפי הוראת סעיף 35 (1) ג'-ד' בהתאמה לתקנות המל"ל, "בשל מצב אחר שבר בשוק ימין שקובע במסמר תוך לשדי שהוצאה והתחבר בסביבה חיצונית ומתבטאת בכאבים, צליעה והגבלת תנועה בקרסול ובברך". המומחה מצא עוד, כי לא נותרה נכות רפואית בגין הצלקות, שהן תקינות, וכי לא נותרה נכות בשל הפגיעה הפרונאלית - תחושתית בלבד.

                    28. בנוסף, לנוכח התמשכות תהליך החיבור של השבר וקיום שלושה ניתוחים, מצא המומחה לייחס לתאונה נכויות זמניות כדלקמן: אי-כושר זמני בשיעור של 100% לתקופה של 6 חודשים; ונכות זמנית בשיעור של 50% עד למועד הוצאת המסמר ביום 05.07.2017 ולתקופה של חודש מיום הוצאת המסמר 05.07.2017, ולאחר מכן הנכות הצמיתה.

                    29. על פי הדין, בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה [ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי פ"ד כב(2) 164, 168], ו"על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע" [ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 24.11.05)].

                    30. הצדדים בחרו לא לחקור את המומחה מטעם בית המשפט על חוות הדעת שנתן. בנסיבות אלה, לא ראיתי בטענות הצדדים, לרבות טענת המבטחת כי בדיקת המומחה מטעמה העידה על היעדר דלדול שרירים שמעיד על תפקוד תקין של השוק – נימוקים מספקים לכך שלא אאמץ בענייננו את דעת המומחה מטעם בית המשפט כעולה מחוות דעתו.

                    31. אשר על כן, אני קובע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בגין התאונה - החל מיום 5.8.2017 - הינה בשיעור של 25% לפי הוראת סעיף 35 (1) ג'-ד' בהתאמה לתקנות המל"ל, לא מצאתי לייחס לתובע נכויות צמיתות נוספות בגין התאונה, לרבות לא - בגין הצלקות.

                    32. בנוסף, אני קובע לתובע נכויות רפואיות זמניות כדלקמן: אי-כושר זמני בשיעור של 100% לתקופה של 6 חודשים מיום התאונה, 7.9.15 ועד ליום 6.3.16, ונכות רפואית זמנית בשיעור של 50% מיום 7.3.16 ועד ליום 4.7.17.

                        ז.הפגיעה התפקודית 

                        1. במועד התאונה, יום 07.09.2015, היה התובע, יליד 31.10.1980, כבן 35 שנים, נשוי ואב לילדים. טרם התאונה עבד כמכונאי רכב במוסך בירושלים מאז אוגוסט 2012; הוא לא היה מכונאי מוסמך, אך החזיק בתעודה של מכונאי 'סוג 2', שקיבל לאחר קורסים שעשה באיגוד המוסכים [עמ' 2 לפרו' קדם משפט מיום 3.7.23; עמ' 41 לפרו' הדיון]. לטענתו, היו לו באותם זמנים שאיפות להתקדם בתחום מכונאות הרכב ואף להגיע בעתיד להתמנות כמנהל מוסך. התובע טוען כי אלמלא התאונה, הוא היה ממשיך ומתקדם בתחום המכונאות ומשתכר שכר גבוה יותר ממה שהוא משתכר כיום [עמ' 6 לתצהיר התובע].

                        2. כיום, כעשר שנים מאז התאונה, התובע כבר קרוב לגיל 45, והוא עדיין עובד באותו מוסך, אך בתחומים אחרים. לעדותו, בעקבות התאונה, הואיל ומעסיקו הכיר ביכולות הטובות שלו ורצה לשמר אותו כעובד, מצא להתחשב בו ובמגבלותיו, והוא עבר לעבוד "תקופה כפקיד שמטפל בתביעות של לקוחות המוסך לתביעות היצרן והפעלת אחריות של הרכב". התובע משמש היום גם איש דיאגנוסטיקה, שהוא תחום "יותר קל מבחינת עמידה", שקשור לבדיקה מחשבית של מערכות ברכב, ונחשב כעבודה בתחום החשמל ולא בתחום המכונאות [סעיף 18 לתצהירו].

                        3. אין מחלוקת כי, באופן כללי – סך הכנסתו של התובע מאז התאונה הוא במגמת עליה, כך שכיום שכרו החודשי מגיע לסכום של למעלה מכפול ממה שהשתכר טרם התאונה.

                        4. אקדים ואומר, כי קביעת היקף הפגיעה התפקודית בענייננו הינה מורכבת, בעיקר ביחס לפגיעה העתידית. זאת, הן - בשל חלוף תקופה של למעלה מעשור מאז מועד התאונה, הן - בשל העובדה שככלל הכנסתו של התובע עלתה משמעותית מאז התאונה, והן - בשל העובדה שהתובע מצא את הדרך להקטין את נזקיו ולמרות תקופת נכות זמנית גבוהה ארוכה יחסית, והמשיך לעבוד באותו מוסך בו עבד בעת התאונה כמכונאי, לאחר שעשה "מהפכה" [כלשון התובע בעמ' 44 לפרו'] בסוג עבודתו. כאמור, התובע עבר לביצוע עבודה של 'דיאגנוסטיקה', שהתובע מאשר שהיא עבודה פחות פיזית ממכונאי רכב, וכן - הכנת תביעות ליצרן ולמבטחות, כך שהוא מנצל נכון כישורים נוספים שיש לו בנוסף לכישורי המכונאות.

                        5. בשנת 2023 התובע העיד לפניי שהוא משמש "פקיד תביעות לאחריות ועושה הרבה עבודה מהבית" שבגינה הוא מקבל שכר על שעות נוספות [עמ' 2 לפרו' קדם משפט מיום 3.7.23].

                        6. להשלמת התמונה, אציין כי טרם שהגיע לעבוד במוסך בו הוא עובד, למד התובע לימודי הנדסאי בניין וקונסטרוקציה שלא השלים, וכן לימודי אחיות שהפסיק; ובסופו של דבר, כאמור, בחר במכונאות רכב [עמ' 40-41 לפרו'].

                        7. לגרסת התובע, לאחר התאונה הוא היה משך תקופה ארוכה מוגבל ב-100%, ולא הצליח לשוב למעגל העבודה. לגרסתו "אני שוב אומר, אני הייתי שבור, זרוק בבית. בתקופה הזאת אני לא יכול לעבוד" [עמ' 43 לעדות התובע; עמ' 2 לתצהירו]. כמו כן, עבר תקופה ארוכה של שיקום, וסבל מכאבים חודשים רבים.

                        8. לפי עדות אשת התובע, לתאונה היו השלכות על איכות החיים של התובע; כהצהרתה: "פעם התובע היה מגיע מעבודה וממשיך להיות פעיל, היום הוא מגיע ולא יכול להמשיך לתפקד לאחר יום עבודה " [עמ' 2 לתצהיר האשה]. התובע טוען לפגיעה באיכות השינה שלו ובתפקוד הכללי. למשל, לפני התאונה היה מרבה ללכת ברגל, מה שנמנע ממנו היום, בגלל שהוא סובל מכאבים בעת עמידה והליכה ממושכת. התובע טוען כי בגין התאונה נפגעה יכולתו ליהנות מן החיים ולהיות נוכח כאבא ולבצע פעילות עם הילדים. כמו כן, בעקבות התאונה - הכל נפל על כתפיה של אשתו העובדת בכל עניין הטיפול בבית והילדים. התובע מצהיר כי, בנוסף, נפגעה יכולתו לבצע פעולות שגרתיות בבית שהיה לפני התאונה כן היה מסוגל לעשות [עמ' 3 לתצהיר התובע]. כל זה, לגרסת התובע הצריך עזרה רבה מבני המשפחה.

                        9. רק כשמונה חודשים לאחר התאונה (במאי 2016), חזר התובע לעבוד במשרה חלקית, כעדותו: "חזרתי בתור 50% קרוב מ-8 חודשים ומעל. אני לא יכול לזכור". לטענת התובע הוא חזר למשרה מלאה רק כעבור "אפשר להגיד שנתיים" [עמ' 44-43 לעדות התובע; סעיפים 14 ו-15 לתצהירו]. התובע מעיד שגם לאחר ששב למעגל העבודה הרבה פעמים הוא היה נאלץ להיעדר בגלל הטיפולים והכאבים, לרבות בגין הניתוח הנוסף ביולי 2017, דבר שפגע בפוטנציאל השתכרותו, במיוחד כי מדובר בעבודה שדורשת מאמץ פיזי.

                        10. מאידך, אבהיר כי מחקירתו של התובע עולה כי הטיפול הרפואי האחרון שקיבל בגין הפגיעה בתאונה (מעבר לנטילת משככי כאבים) היה כארבע שנים לאחר התאונה [עמ' 44 לפרו'].

                        11. התובע טוען לשיעור נכות תפקודית גבוה יותר משיעור הנכות הרפואית בגין התאונה, זאת בהתחשב בכך שהוא סובל מצליעה לצמיתות וגם מהגבלה בתנועות שמשולבות גם בקרסול וגם בברך; מצב אשר משפיע על התובע בעיסוקו כי לטענתו נדרשת ממנו גם עמידה ממושכת.

                        12. המבטחת טוענת להיעדר פגיעה תפקודית בגין התאונה, בנסיבות בהן אין דלדול בשרירי רגל ימין של התובע, ושכרו מאז התאונה רק מטפס, ואף - הוכפל, כשלאחר "מהפכה" שעשה במקום עבודתו הוא קודם לתפקידים שנחזים להיות אטרקטיביים ומכניסים יותר.

                        13. המבטחת טוענת כי ככל שהתובע סובל מבעיות רפואיות ותפקודיות שלטענתו גרמו לו לעזוב את תחום מכונאות הרכב, הרי שהן בגין בעיות רפואיות מהן סבל התובע טרם התאונה. המבטחת מפנה לכך, שלפי התעוד הרפואי המוצג מטעמה בנדון התובע סובל ממחלות ופגימות (מעשן כבד, סובל מכאבי ברכיים, כאבי גב תחתון, כאבי צוואר), לאחר שגם עבר מעל לתשע תאונות דרכים נוספות לפני ואחרי התאונה הנדונה אשר, לעמדתה - גרמו לחבלות קשות בגוף והשפיעו על תיפקודו. יש לציין, כי התובע אישר בעדותו כי עבר 6-5 תאונות נוספות [עמ' 40 לעדות התובע]

                        14. המבטחת טוענת כי אין לקבל טענת התובע שהוא קיבל אישורי אי-כושר לתקופה ארוכה, מפני שבתקופות אלו (החל ממאי 2016) כן עבד והשתכר. התובע טוען מנגד, כי בזכות חריצותו ושאפתנותו, 'במומו' התאמץ והצליח לעבוד חצי משרה, מה שיכול היה באותם זמנים.

                        15. המבטחת טוענת כי יש לזקוף נגד התובע את בחירתו שלא להזמין את המעביד למתן עדות על אופי העבודה, האם צפוייה העלאת בשכר, האם הוא סובל ממגבלות בעקבות התאונה ומה הן.

                        16. כידוע, קביעת הפגיעה התפקודית "היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית" [ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 5 (פורסם; 12.6.2011)].

                        17. אפנה לכך, שעל פי הדין כפי שהוא מקבל ביטויו בפסיקה, ככלל, אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית, ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן. המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות; קביעתה נסמכת על מכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיה הפרטניות, כגון: גיל, השכלה, כישורים, משלח יד, עיסוק לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות לעתיד, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה והיכולת לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד [ר' פסיקת כב' השופט יצחק עמית, ב-ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם; 11.1.2015); וכן - אליעזר ריבלין תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, תאונת הדרכים 636-633 (מהדורה רביעית, 2012)].

                        18. ובכן, כפי שציינתי בפתח הדברים, בעקבות התאונה התובע פעל על פי חובתו להקטין את נזקו, ולאחר תקופה של שיקום והחלמה, שב למעגל העבודה תוך שימור מקום עבודתו, ואף מצא נתיבים לתפקידים שאיפשרו לו מסלול התקדמות בשכרו [לענין מהות החובה, ראה: ע"א 320/87 שלמה גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מה(1) 743, 746 (1991) – פסקה 5 לפסק הדין]. כאמור, התובע פעל לעשות לאחר התאונה "מהפכה" בתפקידים שהוא ממלא במקום עבודתו, באופן שאיפשר לו לנצל את כישוריו ולהתגבר על פגעי הנכות שנגרמה לו, ולהתקדם בערוץ מקביל לערוץ המכונאות שלטענתו היה משאת נפשו.

                        19. התובע טוען כי אלמלא התאונה היה צפוי להתקדם מקצועית בעבודתו כמכונאי רכב לתפקידים בכירים כמו מנהל המוסך (שלא מובטחים לו במסלול שנאלץ לבחור לאחר התאונה) וגם ששכרו היה צפוי לעלות יותר ממה שעלה בפועל עד היום, עלייה שלא משקפת את הפוטנציאל המלא שלו. ובכן, אינני מקבל שדי ב'עדות בעל דין יחידה' לתמיכה בטענה עובדתית זו, ומוצא כי יש לזקוף נגד התובע שלא הביא ראיות לתמיכה בטענה זו, ושבחר שלא לזמן למתן עדות את מעסיקו שהעסיק אותו עוד טרם התאונה, ומאז התאונה – משך כעשר שנים שבהם אף קודם לתפקידים אחרים, כאמור.

                        20. מאידך, אינני מקבל את טענת המבטחת כי יש לשכלל לפגיעתו התפקודית את השפעתן של התאונות הנוספות שעבר התובע, בהן, בין היתר, נפגע ברגל שמאל ולא היה מסוגל לדרוך עליה, סבל מכאבים בכף יד שמאל, חבלות ראש, סבל מכאבי ראש חריפים וסחרחורת [מוצגי הנתבעות]. לשאלות מטעם המבטחת הבהיר התובע בעדותו לפניי כי לא נפגע באותן תאונות באופן שנגרם לו שבר וגם לא נפגע בראש [עמ' 40 לפרו']; עדות שלא נסתרה. ועוד, התובע עבד לפני התאונה כמכונאי רכב 'סוג 2' (כשלוש שנים ראשונות במוסך) והשתכר סך של כ-9,500 ₪ לחודש. לא הוצגה ראיה שהתאונות טרם התאונה השפיעו על פוטנציאל השתכרותו, ומכל מקום - זה היה שכרו 'במומו'. מכל מקום, בכל הקשור לתאונות הנוספות שעבר לפני ולאחר התאונה הנדונה, לא הועלתה טענה שנגרמה ושנקבעה בגין מי מהן נכות צמיתה.

                        21. אם כן, לסיכום, בגין התאונה היה התובע מושבת תפקודית במשך כ-8 חודשים, הוא נאלץ לעבור ממקצוע פיזי שאהב (מכונאי) לעבודה יותר משרדית באופיה שהוא פחות אוהב, וממשיך לסבול מצליעה והגבלות תנועה המשפיעות על איכות חייו ותפקודו המשפחתי.

                        22. ודוק; אזכיר כי השבחת השכר איננה מבטלת אוטומטית את הפגיעה התפקודית. אני מוצא כי בענייננו, אף שנראה כי הוא מצליח להתגבר במידה מסוימת על מגבלתו על מנת לעבוד ולפרנס את משפחתו, לא ניתן להתעלם ממיקום הפגיעה ברגל, והמגבלה התפקודית שהיא גורמת גם במילוי תפקידים שלא דורשים עמידה ארוכה במהלך כל שעות היום.

                        23. המבטחת לא הצביעה על ראיות הסותרת את תיאור מצבו הרפואי תפקודי של התובע, והעדויות המפורטות על הפגיעה באיכות החיים.

                        24. אזכיר, כי בית המשפט העליון נוהג זהירות בשימוש ב"מעין חזקה" של קביעת נכות תפקודית על פי הנכות הרפואית במקרה של תובע בגיר, וקורא לבחינה אינדיווידואלית של הנסיבות של התובע הבגיר (בניגוד לקטין) [כב' השופט עמית בענין ע"א 4919/09 עיסא עזאם נ' דנית בר (פורסם; 14.6.2011); וכב' השופטת וילנר בענין רע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני (פורסם; 20.10.2021) (להלן: "המאגר")].

                        25. ראוי לצטט מדברי כב' השופטת וילנר בענין המאגר - בהקשר של מקרים בהם כן ניתן להשען על החזקה במקרה של בוגרים: "ואמנם, הנחת העבודה האמורה ביחס לקטינים משמשת לעיתים אף כ"מקור השראה" לקביעת שיעור הנכות התפקודית והגריעה מן השכר בעניינם של בגירים (ראו דברי השופט י' עמית בעניין פלוני), אך זאת רק כאשר מדובר בניזוק אשר עיסוקו בעבודות פיזיות ונגרמו לו נכויות אורתופדיות, אשר משליכות, כך ככלל, על נזקיו התפקודיים והתעסוקתיים (כן ראו והשוו: עניין גירוגיסיאן, בעמוד 800)".

                        26. בענייננו, הפגיעה היא משמעותית - פיזית, אך, בעקבות התאונה, התובע מצא דרך להגיע לעסוק בעבודות שהן אינן פיזיות באופין, ולהקטין את נזקו, כך שהנזקים התעסוקתיים שניתן לייחס לו גם לעתיד הם פחותים.

                        27. ודוק; בבואנו לקבוע את הנכות התפקודית שנגרמה בתאונה בענייננו, כמדיניות משפטית, יש להזהר מקביעה שתתן משקל יתר לעליה בשכרו של התובע, שנובעת בענייננו, במידה לא מבוטלת, בגין מאמצי התובע להקטין את נזקו. שורה תחתונה, אני מוצא כי למול הצלחתו של התובע לאתר תפקיד/ים שמתאים/ים למגבלותיו, יש ליתן משקל להיקף הפגיעה האורתופדית הפיזית שניכרת בכל צעד שהוא פוסע, לגילו הצעיר יחסית של התובע, ולכך שהמגבלות הפיזיות שלו עלולות להשפיע על כישוריו להתמודד מול אחרים על תפקיד כלשהו או על יכולתו למצוא עבודה חלופית 'בשוק החופשי' בעתיד, ככל שנסיבות יצריכו.

                        28. אשר על כן, בגין מכלול שיקולי לעיל, אני מוצא לקבוע כי נכותו התפקודית הצמיתה של התובע בגין אירוע התאונה היא בשיעור 20% מיום 5.8.2017.

                        29.  בנוסף, אני קובע לתובע נכויות תפקודיות זמניות כדלקמן: אי-כושר מלא לתקופה של 6 חודשים מיום התאונה, 7.9.15 ועד ליום 6.3.16, ונכות זמנית בשיעור של 50% מיום 7.3.16 ועד ליום 30.4.16 (לאחר שבפועל שב לעבודה ביום 1.5.2016).

                            ח.הנזק והפיצוי

                            1. סיכום ביניים של נתוני היסוד - טרם קביעת שיעור הפיצוי בגין ראשי הנזק הנטענים:

                               התובע יליד - 31.10.1980;

                               מועד התאונה - 07.09.2015;

                               גיל במועד התאונה - כ-35;

                               גיל כיום - 44 ו-9 חודשים;

                               שיעור הנכות הרפואית הצמיתה - 25%.

                               שיעור הנכות התפקודית הצמיתה - 20%.

                            2. התובע מבקש שיפסקו לו פיצויים בראשי הנזק הבאים: הפסדי שכר לעבר, הפסדי שכר ו/או אבדן כושר השתכרות לעתיד, הפסדי פנסיה עבר ועתיד, הוצאות רפואיות והוצאות ניידות עבר ועתיד, עזרה הזולת בגין עבר ועתיד וכאב וסבל.

                               בסיס השכר

                            3. מעיון במסמך של תקופות העיסוק של התובע, ניתן לראות שהתובע עובד באותו מקום עבודה – מוסך, מאז אוגוסט 2012. התובע השתכר בשנת 2013 מעבודתו במוסך סך כולל של 100,076 ₪ (8,340 ₪ בממוצע ברוטו לחודש); בשנת 2014 השתכר התובע סך כולל של 116,669 ₪ (9,722 ₪ בממוצע ברוטו לחודש); בשנת 2015 עבד התובע עד חודש התאונה – ספטמבר, והשתכר סך כולל של 84,480 ₪ (9,386 ₪ בממוצע ברוטו לחודש); בשנת 2016 עבד התובע מחודש מאי עד דצמבר וניתן לראות עלייה בשכרו, כאשר השתכר סך כולל של 90,220 ₪ (11,277 ₪ בממוצע ברוטו לחודש). אעיר כי בהתחשב בסכומים, לא נראה שמדובר באותה שנה ב"משרה חלקית" בלבד, כמוצהר מטעם התובע בסעיף 14 לתצהירו.

                            4. מכל מקום, בשנים 2021-2017, ניתן לראות עלייה הדרגתית בהכנסתו של התובע. בשנת 2017 השתכר התובע סך כולל של 149,514 ₪ (12,460 ₪ בממוצע ברוטו לחודש); בשנת 2018 השתכר התובע סך כולל של 163,283 ₪ (13,607 ₪ בממוצע ברוטו לחודש); בשנת 2019 השתכר התובע סך כולל של 182,934 ₪ (15,245 ₪ בממוצע ברוטו לחודש); בשנת 2020 השתכר התובע סך כולל של 181,049 ₪ (15,087 ₪ בממוצע ברוטו לחודש); בשנת 2021 השתכר התובע סך כולל של 228,881 ₪ (19,073 ₪ בממוצע ברוטו לחודש); בשנת 2022 השתכר התובע עד לחודש יוני סך כולל של 119,952 ₪ (19,992 ₪ בממוצע ברוטו לחודש). התובע טוען כי בשנת 2023 עמד שכרו החודשי על סך ממוצע של 20,000 ₪ ברוטו, אך לא נמסרו אסמכתאות לשכר שהתובע משתכר מאז יולי 2022.

                            5. באשר לקביעת בסיס השכר לעבר, טוען התובע שיש לחלק את הקביעה לשלוש תקופות, לפי קביעת מומחה בית המשפט: בסיס שכר חודשי לתקופה מיום התאונה, 07.09.2015 ועד ליום 07.04.2016 בסכום של 9,722 ₪; לתקופה מיום 07.04.2016 ועד ליום 07.07.2017 ובגלל העלייה בסכום - בסיס שכר חודשי של 11,986 ₪; ובתקופה מחודש אוגוסט 2017 ועד היום - בסיס שכר חודשי בסכום של 15,753 ₪.

                            6. המבטחת טוענת מנגד, שיש להעמיד את בסיס השכר על סך 9,722 ₪ ברוטו לחודש, כפי שהתובע השתכר בשנת 2014.

                            7. הואיל ואני מוצא שהתובע הוכיח הפסד שכר לעבר רק עד למאי 2016, אני מוצא לקבוע לעבר בסיס שכר אחד. בהתחשב בכך ששכרו מאז 2012 נמצא במגמת עלייה בשנים שקדמו לתאונה, ובחודשים טרם של השנה הקלנדרית שקדמה לתאונה (2014) השתכר סך ברוטו של כ-9,800 ₪ (הפגיעה היתה בתחילת ספטמבר 2015, כך שאינני מוצא להסתמך על ממוצע בשנה זו) - אני קובע את שכר הבסיס החודשי של התובע לעבר ברוטו - על סך של 11,000 ₪.

                            8. כעולה מהנתונים לעיל, בהסתמך על חזקת ההמשכיות, לפיה 'מה שהיה הוא שיהיה' [ע"א 8673/02 פורמן נ' גיל פ"ד נח(2) 376, 382 (15.1.2004); ע"א 9703/10 סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ פסקה 9 (פורסם; 12.6.2011)] - אני מעמיד את שכר הבסיס החודשי של התובע לעתיד על סך ברוטו של 20,000 ₪.

                               הפסד שכר לעבר

                            9. התובע טוען לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר בסך של למעלה מחצי מיליון ₪, לפי החישוב הבא המתבסס על שיעורי הנכות שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט:

                               • מיום 07.09.2015 עד ליום 07.04.2016, היינו שישה החודשים הראשוניים (100% אי-כושר) הפסד השכר הנומינאלי הוא 9,722*6 =₪58,322.

                               • מיום 07.04.2016 ועד ליום 07.07.2017, 16 חודשים (לפי 50% נכות) הפסד השכר הנומינאלי הוא 11,986*50%*16 = 95,888 ₪.

                               • מחודש אוגוסט 2017 ועד היום (לפי 25% נכות) %25*15,753* 90 חודשים = 354,442 ₪

                            10. המבטחת טוענת מנגד, כי הפסד השכר הממשי היחיד שניתן לייחס לתאונה בענייננו הוא בשנים 2016-2015, וכי מדובר בהפסד מזערי של 58,638 ₪.

                            11. כידוע, נפסק לא פעם, כי ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר ב'נזק מיוחד' שיש להוכיח במסמכים ובראיות [ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי פ"ד לט (1)477], שכן, לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה.

                            12. ובכן, התובע לא עבד בפועל מאז 7.9.15 לבין 30.4.16, היינו שמונה חודשים. אני מוצא כי, בהתחשב בנכויות התפקודיות הזמניות שקבעתי, הוא זכאי בכל אותם החודשים לפיצויים בשיעור השכר החודשי המלא, בסך 11,000 ₪ לחודש.

                            13. לא מצאתי כי התובע הוכיח אובדן שכר במהלך כל השנים שלאחר מכן, בין היתר, כאמור, בהיעדר ראיות מסייעות ל'טענות היחיד' שלו לגבי סיכויי ההתקדמות שהיו לו במקום עבודתו אלמלא התאונה.

                            14. אם כן, נומינלית התובע איבד באותם שמונה חודשים שכר בסך של 88,000 ₪ [11,000X8]. בתוספת ריבית והצמדה כדין מאמצע התקופה (4.1.16) – מגיע ההפסד נכון להיום לסך של 92,781 ₪.

                            15. לפי הדין, על האמור יש להוסיף 12.5% בגין הפסדי ההפרשות הפנסיוניות, כך שהפסד השכר לעבר מסתכם לסך של 104,379 ₪.

                            16. לסיכום, כעולה מהמפורט לעיל, אני מוצא לקבוע כי התובע זכאי לפיצויים בעבור הפסד שכר לעבר בענייננו (כולל הפסדי ההפרשות הפנסיוניות) – בסך של 104,000 ₪ (בעיגול).

                                אובדן כושר השתכרות לעתיד

                            17. בכל הקשור לפסיקת הפיצויים לעתיד, בעצם, על מנת לבחון את הפער שעל פיו ניתן לקבוע גריעת שכר, נדרש בית המשפט להעריך מה מסלולם של שני סיפורי חיים תעסוקתיים אפשריים של התובע - לעתיד; זה שהיה צפוי לתובע - אלמלא ארעה התאונה, וזה שצפוי לתובע - בפועל בעקבות התאונה, ורק אז - לכמת את הערך הכספי הנדרש לכיסוי הפער ביניהם.

                            18. בענין הערכת הנזק שנגרם בגין 'הפער' הזה, אפנה לכך שלפי הדין הערכת הנזק וקביעת שיעור הפיצויים בנזיקין מושתתות על הגישה האינדיווידואליסטית. על בית-המשפט לבחון את הנזק האינדיווידואלי שנגרם לניזוק במעשה הנזיקי, ובענייננו – בתאונה, כדי להחזיר, בקביעת הפיצוי, ככל הניתן, את מצבו של הניזוק לקדמותו [ע"א 357/80 נעים נ' ברדה בעמ' 772 (1982); ע"א 2934/93 סורוקה נ' הבאבו בעמ' 688-687 (1996); א' ברק, "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" בעמ' 255-249].

                            19. בשורה של פסקי דין הובהר כי פסיקת הפיצוי לעתיד בעניין הפסד כושר ההשתכרות אינה משימה פשוטה; כך נוכל גם לראות בקביעת סגן הנשיא כב' השופט נאיל מהנא בעניין ת"א (שלום ירושלים) 35182-06-16 פלוני נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 8.4.2019), העוסק במורכבות של ההכרעה, ובכך שהיא תלוית נסיבות ספציפיות, כאשר המבחן הוא על-פי ההשתכרות המוחשית, שהתובע עשוי להשתכר על-ידי ניצול יכולתו, הלכה למעשה.

                            20. בא כוח התובע טוען בסיכומים מטעמו: "לגבי העתיד, כאמור, מדובר בפגיעה מאוד משמעותית. אני לא רוצה לחזור על הטענות. אבל אדם שהעיסוק שלו הוא לא אקדמאי, והוא לא כרוך בישיבה, והוא לא כרוך בעבודה משרדית. מדובר באדם שכל העבודה שלו, כל כולה היא עבודה בעמידה על שתי הרגליים. עבודה שדורשת כשירות פיזית. גם בסופו של דבר, גם שאתה עדיין עובד במוסך בתפקידים מנהלתיים, עדיין בסופו של יום אנחנו עובדים בתחום שהוא תחום שדורש כשירות פיזית. כשהוא אינו בעל השכלה וניסיון תעסוקתי, נקרא לזה, אין הבטחה שמחר המוסך הזה לא יסגור את שעריו או יעשה משהו אחר והוא למעשה יצטרך למצוא מקום עבודה אחר. הניסיון שלו הוא ניסיון בעבודה פיזית".

                            21. הוא מוסיף כי מדובר בפגיעה שאינה קלה, שדרשה ניתוחים ושיקום וצליעה, לכן הוא טוען לזכאות לפיצויים בגין גריעת שכר בעתיד בסך של 965,445 ₪ [20,000*193.0891* 25%].

                            22. המבטחת מפנה מנגד, לכך שאין הפסד שנגרם לתובע עקב התאונה, אלא להיפך - ניתן לראות שיפור ושיבוח למשכורתו. לכן, לשיטתה, גם אין לפצות אותו בגין הפסד השתכרות לעתיד.

                            23. אפנה לכך, שלפי הפסיקה יש לפסוק פיצויים לעתיד גם למי שלא נגרע שכרו, מתוך הנחה שתוצאות התאונה עלולות להשפיע בעתיד. הדרך הנאותה לפצות את התובע במקרים אלה, היא בקביעת סכום גלובלי, שיקח בחשבון את מומו, את גילו ואת שנות העבודה שנותרו לו ותוך שיקלול העובדה שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה [ע"א 395-81מנחם ברוק נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח לח(1) 537 (1984); ע"א 4837-92"אליהו" חברה לביטוח נ'ג'ורג' בורבה מט(2) 257 (1995) (להלן: "ענין אליהו")].

                            24. ובכן, מדובר בענייננו בתובע שלפניו תוחלת שנות עבודה של כעשרים ושתיים שנים. מדובר בתובע שמתמיד לעבוד באותו מקום עבודה כבר כ-13 שנים, ולמרות התאונה, הוא מתקדם בתפקידיו, ושכרו עולה בהתמדה. מאידך - אין להתעלם מכך שהנכות התפקודית שמיוחסת לתאונה בענייננו היא משמעותית ועלולה לבוא לידי ביטוי מעשי בעתיד, בעיקר - מקרה בו התובע, בצוק העיתים או מכל סיבה אחרת, יאלץ להתמודד על עבודה, משרה או תפקיד (בניסיון לממש את פוטנציאל ההשתכרות שלו במלואו) –אולי גם 'בשוק החופשי'.

                            25. עיון בפסיקה מעלה כי במקרים בהם השפעת התאונה איננה ניכרת בבירור בהכנסות התובע עד למועד מתן פסק הדין, בית המשפט העליון מאשר כי יש מקום לבחון היטב את הגריעה האפשרית לעתיד (לברר את הגריעה המסתברת), ולקבוע כפיצוי - גריעה חלקית בלבד.

                            26. כך, לדוגמא, במקרה בו הפסיקה קבעה כי ראוי לפסוק פיצויים על הפסד השתכרות עתידית בשל החשש שמומו עלול להפריע בקידומו ובמציאת מקום עבודה אחר ברמת השתכרות דומה אם יפלט לשוק העבודה גם אם אין הפסד השתכרות לעבר - בפועל [בענין אליהו בעמ' 262], צמצם בית המשפט את הגריעה האפשרית - למחצית התחשיב האקטוארי.

                            27. בענין אליהו נדון מקרה שבו נקבעו לתובע, כבן 45, בגין תאונת דרכים 15% נכות אורתופדית בגין פגיעה ביד ימין לאדם שחלק מעיסוקיו הם פיזיים, ובית המשפט המחוזי קבע לו פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד על פי אומדן, המתבסס על מחצית התחשיב האקטוארי של ההפסד על פי הנכות הרפואית; בית משפט העליון הודיע כי איננו מוצא להתערב בהערכה וקביעה זו, והבהיר [בעמ' 262 לפסה"ד]: "עוד טוענת המערערת נגד קביעת בית המשפט קמא בעניין הפסד השתכרותו של המשיב בחברת "אלול". בית המשפט קמא (בעמ' 21 לפסק הדין) קבע ש"התובע (המשיב שלפנינו - צ' א' ט') חזר לעבודתו המלאה כקצין רכב משני ... למעשה כמעט שלא נגרם לו שום הפסד שכר בפועל במסגרת עבודתו בחברת 'אלול'". אף-על-פי-כן, קבע לו בית המשפט הפסד השתכרות עתידה בשיעור 7.5%, דהיינו לפי מחצית משיעור הנכות הרפואית. ואולם, מקובל הדבר לקבוע הפסד השתכרות בעתיד לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות, מפני החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה. בית המשפט קמא אמד הפסד זה לפי מחצית שיעור הנכות, ואין מקום להתערב בכך" (ההדגשה בקו - הוספה).

                            28. בענייננו מדובר בנכות בשיעור גבוה מזה שנקבע בענין אליהו לעיל; מאידך, הפגיעה הפוטנציאלית התפקודית של הנכות בענין אליהו – ברורה וישירה יותר, בהיותה מיוחסת ליד ימין שנפגעה (ולא – ברגל, כבענייננו). בהתאם, ולאור כל ממצאי ושיקולי לעיל, ולאחר שקבעתי נכות תפקודית צמיתה נמוכה מהרפואית, אני מוצא לייחס לתובע בענייננו גריעת שכר לעתיד של קרוב ל-70% מההפסד העתידי האקטוארי הכולל.

                            29. כאמור בסיס השכר החודשי שקבעתי לתובע לעתיד הוא סך ברוטו של 20,000 ₪, והתובע הינו כיום בן 44 ותשעה חודשים; היינו תוחלת תקופת העבודה שיש לייחס לתובע עומדת על 22 שנים ושלושה חודשים (267 חודשי עבודה).

                            30. בחישוב על פי הנתונים שקבעתי וגילו של התובע כיום, גריעת השכר המלאה בשל אובדן כושר ההשתכרות לעתיד הינו (20,000 ₪ * 20% * 194.6332 מקדם היוון עד גיל 67 = 778,532 ₪). כאשר מוסיפים לסכום זה הפסד הפרשות פנסיוניות בשיעור 12.5%, מקבלים סך של 875,849 ש"ח.

                            31. בנסיבות, כאמור, מצאתי שיש מקום לקצוב את הגריעה האפשרית בשכרו לעתיד, ובנסיבות ענייננו אני מוצא להעמידה על סך של 600,000 ₪ (קרוב ל-70% מהסך האקטוארי המלא).

                            32. אשר על כן, אני קובע כי,בנסיבות, סך הפיצויים לו זכאי התובע בגין הפסד השכר בשל גריעת שכרו בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד בשל התאונה (כולל הפסדי ההפרשות הפנסיוניות), הוא 600,000 ₪.

                                עזרת הזולת לעבר ולעתיד

                                1. בהתבסס על עדותו של התובע ועל עדות אשתו, התובע טוען כי האישה והילדים מבצעים עבורו פעולות שהוא אינו מסוגל לבצע בעצמו עקב התאונה. לגרסת התובע, למשפחה עם חמישה ילדים אין יכולת כלכלית להעסיק עזרה בשכר, ולכן בני המשפחה התגייסו לסייע.

                                2. התובע מוסיף שהוא היה זקוק לעזרתם של בני משפחתו וסביבתו מה שהכביד עליהם מבחינה כלכלית. בנוסף, אשתו אישרה שאמא שלה עזרה להם הרבה ללא כל תמורה ולא שכרו עזרה בשכר [עמ' 50 לפרו'].

                                3. התובע טוען לזכאות לפיצויים בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד בסך של 248,120 ₪. עבור העבר הוא דורש שווי עזרה של 800 ש"ח לחודש ולעתיד שווי עזרה בסך של 500 ₪.

                                4. המבטחת, מנגד, מפנה לכך שבפועל התובע לא העסיק עזרה בשכר, ושאשתו העידה שאמה עזרה ללא שכר. לטענתה התובע עצמו מסייע לאשתו ממילא - במגבלות של שעות עבודתו. המבטחת מפנה לכך שהתובע אישר בעדותו ששעות העבודה הרשמיות במוסך נמשכות מהשעה 7:30 עד לשעה 16:30, אבל הוא יכול להתעכב או להקדים, תלוי מתי הוא מתחיל בבוקר [עמ' 41 לפרו'], והתובע העיד שהוא עובד גם, בנוסף, מהבית, ומקבל שעות נוספות. לפיכך, לעמדת המבטחת, הטענה להזדקקות לעזרה אחרי חזרתו לעבודה והכפלת הכנסתו היא אבסורדית.

                                5. ובכן, אכן התובע לא הציג ראיות בעין להוצאות בענין עזרת הזולת. עם זאת, יש לזכור כי לתובע נדרשה עזרה רבה, משך כשישה עד שמונה חודשים בהם היה באי-כושר או בנכויות זמניות גבוהות, בהתחשב גם בשלושת הניתוחים שעבר. התובע צולע, כך שבעבודות מסוימות שנדרשות בבית יש לו עדיין קושי, שלעיתים יצריך, מן הסתם, הוצאת הוצאות על שכירת בעלי מקצוע.

                                6. אזכיר כי, מכל מקום, ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה או עזרה שלא היה בידו להוכיחה כפי שארע בענייננו, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק [דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' פ"ד כח(1) 277]. לכן השאלה איננה - אם התובע קיבל בפועל עזרה מצד שלישי, אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת, ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

                                7. בנסיבות דנן, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, סוג ורמת הנכות, והיקף העזרה לה נזקק התובע בעבר וככל שיזקק לה בעתיד, אני מעמיד את הפיצוי לתובע בגין ההזקקות לעזרת הזולת, לעבר ולעתיד, על סכום גלובלי של 40,000 ₪.

                                   הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

                                8. בא כוח התובע טוען לפיצוי בראש נזק זה בסך של 70,000 ₪, התובע נפגע ברגלו דבר הפוגע גם ביכולתו לנוע ממקום לאחר, הוא יצטרך להשתמש בתחבורה ציבורית. כמו כן, בעת התאונה ובגלל המגבלות של בית המגורים נדרש ממנו להחליף בית מגורים.

                                9. המבטחת טוענת שהתובע לא הציג אף קבלה או ראיה לכל הוצאה לא רפואית, לא ניידות ולא עזרה. רישיון הנהיגה לא נשלל ואין מגבלות נהיגה, והתובע מתפקד מצוין והכפיל הכנסתו.

                                10. לטענת המבטחת, בהיות התאונה - תאונת עבודה, התובע יכול היה לקבל כיסוי מלא מביטוח לאומי, אך אישר שלא הגיש תביעה להחזר הוצאות רפואיות; וכחבר קופת חולים הוא ממילא זכאי לטיפולים חינם, כאשר התובע הצהיר בעדותו שהיום אינו מטופל בשום טיפול רפואי, לפחות מאז שחלפו ארבע שנים ממועד התאונה.

                                11. ככלל - מקובלות עלי טענות המבטחת בהקשר של ראש נזק זה; עם זאת, יש לקחת בחשבון שישנן הוצאות שקיים קושי לדרוש בגינן החזר מהביטוח הלאומי, וכי בגין צליעתו - יש להניח שניידותו של התובע תתבטא בגילאים מסוימים ובנסיבות מסוימות בהוצאות יתר.

                                12. בנסיבות של תובענה זו, שהיא תאונת עבודה, ובהיעדר ראיות בעין, אני מוצא לפסוק לתובע בגין ראש הנזק של הוצאות רפואיות וניידות - פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 2,000 ₪.  

                                    כאב וסבל

                                13. התובע טוען בגין ראש הנזק של כאב וסבל לזכאות לפיצויים בסך 350,000 ₪. הוא מפנה לכך שבעת התאונה היה אדם צעיר בן 34, שאפתן, שנפגע קשות בתאונה שנגרמה מרשלנות המוסך. התובע מזכיר כי כתוצאה מהפציעה בתאונה עבר שלושה ניתוחים ונותר עם נכות צמיתה משמעותית ברגל, הגורמת לו מגבלות יומיומיות קשות, תלות בבני משפחה, חוסר יכולת לטייל עם ילדיו ולבצע פעילויות בסיסיות. התובע מזכיר כי הוא סובל מכאב מתמשך שיורגש בכל צעד לאורך שנים רבות קדימה, ופגיעה קשה בכושר ההשתכרות והתעסוקה.

                                14. לטענת המבטחת, בנסיבות, התובע זכאי לפיצויים בסך של 75,000 ₪ בלבד בגין ראש נזק זה.

                                15. פקודת הנזיקין מחייבת פסיקת פיצויים בגין כאב וסבל, על-יסוד הכאב והסבל של הניזוק [ע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מח (2), 705, 727 (1994)]. את שיעור הפיצוי יש לקבוע בהתחשב בכל נסיבות העניין, כאשר בית-המשפט נדרש להעריך את הכאב והסבל של הנפגע, בהתחשב במהות הפגיעה וכלל הנסיבות הרלוונטיות ועל-פי אמות המידה שנקבעו לעניין זה בהלכה הפסוקה.

                                16. בענייננו, לאחר ששקלתי את השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה, גם את נסיבות התרחשות התאונה שהובילו לנכות משמעותית, את מיקום וטיב הפגיעה, שיעור הנכות, משך זמן ההחלמה והטיפולים להם נזקק התובע, לרבות שלושה ניתוחים ועשרה ימי אשפוז, וכן – חלוף הזמן, אני פוסק לתובע פיצויים בגין כאב וסבל בסך של 150,000 ₪.

                                    סך הפיצויים והחלוקה בין התובע למל"ל

                                17. כעולה מהמפורט בפסק דין זה עד כה, מצאתי לקבל את התביעה, כשהסכום לפיצוי לתובע בסך כולל של 896,000 ₪ (לפני הפחתת אשם תורם, וחלוקה מול המל"ל), כפי שעולה מסיכומים של הפיצויים בראשי הנזק, כדלקמן:

                                    א. אובדן השתכרות לעבר - 104,000 ₪

                                    ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד -600,000 ₪

                                    ג. עזרה הזולת בעבר ובעתיד -40,000 ₪

                                    ד. הוצאות רפואיות וניידות -2,000 ₪

                                    ה. כאב וסבל -150,000 ₪

                                    סה"כ: 896,000 ₪

                                18. כאמור, מסכום הפיצוי הכולל, יש להפחית אשם תורם של התובע בשיעור 35%; היינו הסכום לפיצוי ושיפוי הכולל לשני התובעים בפועל הוא 582,400 ₪ [896,000X65%]; סכום שיתחלק ביניהם, ותופחת גם ההשתתפות העצמית, כמפורט להלן.

                                19. התובע 2, המל"ל, מציג סיכום תשלום גמלאות לתובע לעבר ולעתיד (כולל דמי פגיעה) בסך של 1,047,751 ₪. המבטחת הציגה חוות דעת אקטוארית המבקשת לתקן במעט את הסכום, לא משמעותי לענייננו.

                                20. המל"ל זכאי לשיפוי מאת המזיק, המוסך, מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. עם זאת, הוראת סעיף 330(א) לחוק הביטוח הלאומי היא: "הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד צד שלישי ותביעה זו התבררה יחד עם תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), לא יהיה המוסד זכאי לסכום העולה על 75% מסך כל הפיצויים המגיעים מהצד השלישי למוסד ולזכאי לגמלה כאחד (בסעיף זה - סך כל הפיצויים), והזכאי לגמלה יהיה זכאי ליתרה".

                                21. כאמור, לתובע שולמו וישולמו בגין התאונה הנדונה על ידי המל"ל, סכומים שהם שווי ערך להיום לסך של מעל למיליון ₪. אך, לפי הדין המל"ל זכאי לשיפוי רק על בסיס 'סך הפיצויים' שנקבע על ידי המשפט. כך שבשל העובדה שקבעתי בנדון סך פיצויים נמוך מסך תגמולי המל"ל, התביעה 'נבלעת'.

                                22. כאמור, בנסיבות כאלה, לפי הדין, המל"ל, התובע 2, שתביעתו נדונה בענייננו באיחוד עם תביעתו של התובע 1, זכאי רק ל-75% בלבד מסך הפיצויים המגיע מהמזיק "למוסד ולזכאי לגמלה כאחד".

                                23. אשר על כן, הניזוק ("הזכאי") התובע 1 זכאי לסך של 25% מסך הפיצויים שנפסק בנדון היינו - סך כולל של 145,600 ₪ [רבע מ-582,400]; והמל"ל, התובע 2, זכאי לסך של 75% מסך הפיצויים שנפסק בנדון, היינו סך כולל של 436,800 ₪ [שלושה רבעים מ-582,400].

                                24. כפי שציינתי, הנתבעת 1, היא חברה בפירוק, ועל כן - המבטחת של אחריות המוסך כלפי צד שלישי, הנתבעת 2, חבה בפיצוי ושיפוי התובע והמל"ל - מכוח הוראת סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח. בהתאם, הנתבעת 2 איננה חבה בהשתתפות העצמית שחלה על החברה שבפירוק.

                                25. מדובר בהשתתפות עצמית בסך של 7,500 ₪, שבתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מגיעה לסך של 9,489 ₪ [כעולה משערוך שהוצג מטעם המבטחת במהלך הסיכומים].

                                26. בנסיבות, בשל כניסת הנתבעת 1 לפירוק, אני מורה כי יופחת סך השיפוי שציינתי לעיל שהמל"ל זכאי לו - בסכום של ההשתתפות העצמית, כך שבנסיבות, המל"ל זכאי לקבל מאת הנתבעת 2, בפועל -שיפוי בסך כולל 427,311 ₪ [436,800 פחות 9,489].

                                27. בא-כוח התובע טוען לשכר טרחה מוגדל של לפחות 30% מהנזק, וזאת לאור העובדה שהתיק נוהל בהיקף של למעלה מ-1,700,000 ₪ ושכר טרחה לאחר ניכויי המל"ל יפגע משמעותית בשכר המגיע; הושקעו משאבים חריגים עקב התנהלות הנתבעות שהערימו קשיים, כולל ימים שלמים של ניסיונות זימון עד, מסירות, והגעה לדיון שבוטל ברגע האחרון; כל אלה יכלו להימנע בשיתוף פעולה; ומבוקש שכר טרחה בגין ייצוג במל"ל בשיעור 17% פלוס מע"מ מתגמולי הקצבאות של 60 החודשים הראשונים בהתאם לקבוע בחוק כיום.

                                28. ובכן, אינני מוצא לחרוג משכר הטרחה שמקובל לשפות את התובע בגינו - בתיק נזיקי. בכל תיק נזיקי קיימים הקשיים שמלווים אותו, אם בשל שיהוי בהגשת התביעה ואם בשל קיומם של עדים 'קשים'. בנוסף, אינני מוצא לשפות את התובע בגין שכר הטרחה שלכאורה שולם על ידו לבא-כוחו בגין התביעה נגד המל"ל בית הדין לעבודה. דעתי בענין זה משתקפת בפסיקה מנומקת של בתי משפט השלום, שאיננה מוצאת כי תובע בנזיקין זכאי להחזר הוצאותיו מול המל"ל מאת המזיק [ראו הנימוקים שמפרטת כבוד השופטת אורלי מור-אל והפניתה לפסיקה רלוונטית - בסעיפים 84 עד 88 בענין ת"א (שלום ת"א) 32672-05-12 ס.ק נ' שפע חברה לייצור ושיווק ארוחות מוכנות (1984) בע"מ (פורסם; 15.9.2017)].

                                    סוף דבר

                                    אשר על כן, אני פוסק כי:

                                    • התביעה הנדונה מתקבלת כך, שהנתבעת 2 תשלם:

                                      1. פיצויים לתובע 1 בסך של 145,600 ₪.

                                      2. שיפוי לתובע 2 בסך של 427,311 ₪.

                                    • כמו כן, תשלם הנתבעת 2 לתובע 1 בגין שכר טרחת עו"ד סך של 34,362 ₪, וכן החזר האגרה ששולמה בנדון והחזר הוצאות חוות דעת המומחים הרפואיים (על פי חשבוניות) - בלוויית ריבית שיקלית ממועד ביצוע תשלום ההוצאות הללו - בפועל.

                                    • כמו כן, תשלם הנתבעת 2 לתובע 2 בגין שכר טרחת עו"ד סך של 100,845 ₪, וכן החזר החזר האגרה ששולמה בנדון והוצאות חוות דעת המומחים הרפואיים, ככל שהיו (על פי חשבוניות) - בלוויית ריבית והצמדה כדין ממועד ביצוע תשלום ההוצאה - בפועל.

                                    • הסכומים לעיל ישולמו לכל אחד מהתובעים באמצעות בא-כוחו - בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יימסר לבא-כוח הנתבעת 2; שאם לא כן, יישא כל סכום שלא שולם ריבית שיקלית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

                                      זכות ערעור - כדין.

                                      המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים כמקובל.

                                       

                                      ניתן היום, ג' אב תשפ"ה, 28 יולי 2025, בהעדר הצדדים.