ת"א 23801-10-12 חאלד ואח' נ' סיינט ג'ון ואח'

1.לפניי בקשת צדדי ג'3-2, הם צדדי ד' (להלן: המבקשים), לחייב את הנתבעת 2 (להלן: החברה) שולחת ההודעות בהפקדת ערובה להבטחתם הוצאותיהם.

2.מלכתחילה הוגשה הבקשה מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אך בעקבות החלטת כבוד הרשם ב' שלו מיום 30.11.14 הובהר כי הבקשה מוגשת גם בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, והצדדים השלימו התייחסותם בנוגע לסעיף זה.

3.יש להבהיר כי לאחר חקיקתו של סעיף 353א לחוק החברות גובר סעיף זה, המהווה חלק מדבר חקיקה ראשית ספציפי ומאוחר, על הוראת תקנה 519 הנ"ל שהיא בגדר חקיקת משנה מוקדמת יותר (ראו: רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקאות 11-10 להחלטת כבוד השופט ח' מלצר (11.2.2009); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, פיסקה 5 להחלטת כבוד השופטת א' חיות (23.5.2011)). לפיכך אפנה לדון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה על-פי הכללים שהותוו ביחס לסעיף 353א לחוק החברות.

4.קודם לכן אקדים ואומר במענה לטענת החברה כי תכלית הפטור מערובה שנקבע באמנת האג בדבר סדרי הדין האזרחי 1954 ובתקנות שהותקנו לביצועה היא למנוע מבית המשפט להטיל על חברת חוץ להפקיד בטחונות או ערובה שאינם נדרשים מחברה שהתאגדה בישראל, ובכך למנוע מצב נחות של חברת חוץ, רק "מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים", לעומת חברה ישראלית. אך אין בכך כדי להעניק מעמד עדיף לחברת חוץ על פני חברה שהתאגדה בישראל (ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 52905-05-14 רנואר רשת חנויות אופנה בע"מ נ' K-SWISS INC פסקה 16 להחלטת כבוד הרשמת השופטת ע' רביד (30.11.2014)). לפיכך הוראת סעיף 353א לחוק החברות חלה גם על חברת חוץ, ככל חברה בע"מ אחרת, ועל בית המשפט להפעיל שיקול דעתו בדרישה לחייב חברת חוץ בהפקדת ערובה בהתאם לסעיף זה.

5.סעיף 353א לחוק החברות מקנה סמכות לבית המשפט, לבקשת נתבע, לחייב חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי מניותיה בה מוגבלת, להפקיד ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין. סעיף זה מקים חזקה לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות, שתכליתה למנוע הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום הוצאות שנגרמו לנתבע. סעיף 353א מקים שתי דרכים חלופיות לסתור חזקה זו: האחת, אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע; והשנייה, אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה בערובה. הנטל בעניין זה מוטל על כתפי החברה, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פסקה 6 להחלטת כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (13.7.2008); וכן עניין ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ בפסקאות 13-12; עניין מועצה אזורית באר טוביה, בפסקה 5; ע"א 7193/13 ש.א. פתרונות בע"מ נ' ברנע, פסקה 12 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית (22.9.2014)).

6.מן הכלל אל הפרט. אשר לשלב הראשון בו נבחן מצבה הכלכלי של החברה, זו טענה בתגובתה כי "מדובר בחברת ביטוח שאיתנותה הכלכלית אינה מוטלת בספק. המדובר בחברה גדולה שהצדדים השלישיים היו סוכנים שלה באזור ירושלים. שולחת ההודעה לצדדים השלישיים מכבדת ומקיימת אחר כל החלטה ופסק דין שניתן על ידי בית משפט, בין אם זה פלסטיני או ישראלי. לא קרה מקרה ששולחת ההודעה חויבה לשלם סכום כלשהו לצד בהליך משפטי וזה לא קוים... על כן היה וההודעה לצדדים השלישיים תידחה... לא תהיה בעיה לצדדים השלישיים לקבל סכום ההוצאות שיפסק." (סעיף 8 לתגובה מיום 11.12.14). אלא שטענות אלה לא נתמכו בתצהיר, ואף לא בכל אסמכתא אחרת ומשכך נותרו כטענות כלליות בלבד שאין די בהן (וראו, למשל: רע"א 9618/11 ארט יודיאקה בע"מ נ' טלי עד שינוע בע"מ (29.12.2011)). מה גם שאף שמדובר בחברת ביטוח, מקום מושבה ברמאללה ופעילותה בתחומי הרשות הפלסטינית, כך שיש קושי לקבוע כי המבקשים לא ייתקלו בבעיות גבייה (ראו והשוו: ת"א (מחוזי מרכז) 31054-07-12 איזי שאטל בע"מ נ'EASY GROUP IP LICENSING LIMITED (2.7.2014)). מכאן מסקנתי כי לא עלה בידי החברה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח יכולתה הכלכלית לשאת בהוצאות לוּ תחויב בהן.

7.מכאן יש לדון בשלב השני האם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה. בהינתן ההנחה כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג, לא מצאתי כי עלה בידי החברה להוכיח קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות ליתן לה פטור מהפקדת ערובה. עסקינן בחברת חוץ שנטען לגביה בתצהיר המבקשים ולא נסתר כי אין לה נכסים כלשהם בישראל, דבר המגביר את הצורך בחיובה בהפקדת ערובה (ראו, למשל: עש"א (מחוזי ת"א) 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 8 להחלטת כבוד השופט א' אורנשטיין (12.5.2014)). כן נתתי דעתי לכך שהגשת ההודעות לצדדי ג' ולצדדי ד' נתונה לרצון החברה ובבחירה לעשות כן הטילה על המבקשים סיכון של השתתפות בהליך משפטי הכרוך בהוצאות (והשוו: רע"א 10/19 מורביקו אוברסיס בע"מ נ' ז. גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ (16.4.2012)). לא מצאתי כי יש מקום להיזקק לשאלת סיכויי ההודעות לצדדי ג' ו-ד' באופן שישנה ממסקנתי זו, באשר בחינה כזו נעשית רק כאשר מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר, ואין הדבר כך בענייננו.

8.משהגעתי למסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה בהפקדת ערובה, ומשנתתי דעתי להיקף הסוגיות העומדות לדיון ולכלל השיקולים המשמשים בזירה, אני מוצאת להעמיד את גובה הערובה שעל החברה להפקיד על סך של 30,000 ₪.

9.אשר על כן אני מורה לנתבעת 2 להפקיד ערובה בסך של 30,000 ש"ח להבטחת הוצאות צדדי ג'3-2, הם צדדי ד'. ההפקדה תבוצע עד יום 19.5.15.