פלונית נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות

לפניי בקשת הנתבעת/מדינת ישראל להורות למרכז הרפואי רמב"ם להמציא לבית-המשפט את כלל דוחות הניתוחים, לרבות הרישומים הרפואיים בדבר טרום ניתוחים לניתוחי החלפת מפרק ירך למנותחים שסבלו מ-DDH, בהם השתתף פרופ' צינמן – הוא המומחה מטעם המשיבה/תובעת (להלן: "פרופ' צינמן"), במהלך השנים 2000-2008 - עת היה רופא בכיר ומנהל המחלקה האורתופדית בבית החולים הנ"ל.

ההליכים עד כה וטענות הצדדים:

1. ענייננו בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למשיבה, לגרסתה, עקב רשלנות רפואית במהלך ניתוח החלפת מפרק, שתוצאתו הייתה שיתוק ברגלה השמאלית. התיק הועבר לדיון לפני מותב זה החל מיום 18.09.2016.

    

2. המשיבה סבלה מילדותה מ - DDH, מום מולד במפרק הירך משמאל בעטיו התהלכה בצליעה, אושפזה ביום 14.07.2013 במחלקה "אורתופדית א'" בבית החולים "הלל יפה" בחדרה לשם ביצוע ניתוח אלקטיבי להחלפת המפרק. למחרת היום בוצע לה ניתוח מסוג Cementless Total Hip Replacement (להלן: "הניתוח").

    

3. על פי הנטען בתביעה, במהלך ביצוע אולטרסאונד בעקבות הניתוח, נמצא חוסר זרימה בעורק הפמורלי . כן נמצא קרע בעורק הפמורלי המשותף ושיתוק מלא של העצב, שבעקבותיו המשיבה לא יכלה להזיז או להרגיש את רגלה מתחת לברך. בדיקת CT שבוצעה ביום 16.07.2013 לעמוד שדרה מתני שללה כי השיתוק האמור מקורו בעמוד השדרה. כתוצאה מהניתוח נותרה המשיבה מרותקת לכיסא גלגלים.

    

4. המשיבה תמכה את תביעתה בחוות דעתו של פרופ' צינמן, אשר בדק את התובעת ביום 03.03.2015. פרופ' צינמן קבע כי חלו ליקויים בתכנון המוקדם של הניתוח שתוצאתו פגיעה ברקמת העצב. כן ציין כי לא בוצעו רישומים מוקדמים שיש בהם כדי למד שסיכון מעין זה נלקח בחשבון. על פי חוות דעתו, חלפו שש שעות בין סיום הניתוח האורתופדי לעיל לבין חידוש זרימת הדם והתיקון הווסקולרי. לעמדתו, במהלך הניתוח נגרם קרע בעורק הראשי ברגל, בשל מתיחת יתר של הגפה מעבר ל-4 ס"מ. בהתאם, קבע פרופ' צינמן כי למבקשת נותרה נכות בשיעור 60% בשל שיתוק מלא של העצב הסכיאטי, 30% בגין שיתוק העצב הפמורלי ו-50% בשל הפגיעה בעורק הפמורלי הגדול, לפי סעיפים 32 (1) (ב), 32 (6) ו-11 (3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), בהתאמה.

    

5. המבקשת הכחישה את הרשלנות הנטענת, כך גם את הקשר סיבתי בין מעשי הרופאים המתוארים בתביעה לנזקיה של המשיבה ואת הנזקים הנטענים על ידה. המבקשת הגישה חוות דעת של ד"ר סטיבן וולקס (להלן: "ד"ר וולקס") ביום 5.7.16. במסגרת חוות דעתו של הנ"ל ציין כי המשיבה נבדקה בוועדה טרום ניתוחית וקיבלה הסבר מלא על סיבוכים אפשריים, לרבות המתואר בתביעה שלפניי. על פי דוח הניתוח, הניתוח עבר ללא סיבוכים, ורק במהלך ההתאוששות, נמצא על ידי הרופא המרדים חוסר זרימה בעורק הפמורלי המשותף, ללא דימום. רק בדיעבד התברר כי זרימת הדם לא חזרה והמשיבה נלקחה במידית לניתוח תיקון כלי דם, אז התגלה הקרע בעורק, שטופל במעקף בהצלחה. רק לאחר שהתעוררה המשיבה נמצא שיתוק בעצם הפמורלי, שלא התאושש. הניתוח בוצע על ידי צוות מנתחים מנוסים, כאשר הרופא המנתח קיבל החלטה לגיטימית בכך שפירש את הממצא שעניינו הפרעה בזרימת הדם כספזמה (פתולוגיה זמנית) של דפנות העורק, והחליט להמתין עד לחזרת זרימת הדם, אז בוצע מעקף של האזור הפגוע. לדידו, אצל חולים דוגמת המשיבה, ישנו שיבוש של האנטומיה הנורמלית, מה שחושף את העורק לסכנת יתר.