ת"א 10260-02-10 נ' נ' פרחי ואח'

תביעה זו עניינה בנזקי גוף שאירעו לתובעת, ילידת 1961, בתאונה מצערת שארעה בתאריך 17/9/08, במהלך עבודתה אצל הנתבעת 1, עת התובעת נפלה ממתקן להרמת משאות שהיה מותקן בחנות הנתבעת-1 מגובה של כ- 4 מטרים. לתובעת נגרמו שברים בשתי עצמות העקב ובעצם השוקה ברגליה וכן נגרם לה שבר בעצם האמה ביד ימין.

הצדדים חלוקים בעניין האחריות וככל שתמצא אחריות חלוקים הצדדים בסוגיית האשם התורם שיש לייחס לתובעת כן חלוקים הצדדים בעניין הנזק.

בישיבות ההוכחות שהתקיימו בתיק העידו התובעת, בנה ועד נוסף מטעמה שהגיע למקום מיד לאחר האירוע; מטעם הנתבעות, העידה הנתבעת-1 (להלן: "הנתבעת") בעצמה ונחקר המומחה מטעם בית המשפט.

לנוכח גדר המחלוקת בין הצדדים, אפרוס את טענות הצדדים ואדון בנסיבות התרחשות התאונה, שאלת האחריות, האשם התורם ובמידת הצורך גם בשיעור הנכות וגובה הנזק.

טענות הצדדים

1. הצדדים חלוקים מחלוקת עובדתית משמעותית. בעוד גרסת התובעת היא שהנתבעת היא זו שאמרה לה לעלות על המתקן להרמת משאות (להלן "מתקן ההרמה") שהיה בחנות ואף הרגיעה את התובעת באומרה, כי המתקן אמור לשאת טון ואין כל חשש, גרסת הנתבעת היא שהתובעת עלתה על מתקן ההרמה ביוזמתה מבלי שהנתבעת הבחינה בכך, בניגוד לשורת ההיגיון, שעה שאין חולק, כי מדובר במתקן שאינו מיועד לבני אדם ומשכך אין לה להלין אלא עצמה.

2. התובעת מבקשת, כצפוי, לקבל את גרסתה בנוגע לאופן התרחשות התאונה ולדחות את גרסת הנתבעת. מוסיפה התובעת, כי בנסיבות המקרה חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", שכן ארוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת 1, או מי מטעמה לא נקטו במידת הזהירות הסבירה ולפיכך על הנתבעות הראיה שלא הייתה לגבי האירוע התרשלות שתחובנה עליהן.

   עוד טוענת התובעת, כי בנסיבות המקרה, מתקן ההרמה הווה "דבר מסוכן" וגם משום כך על הנתבעות הראיה שלא הייתה לגבי האירוע התרשלות שתחובנה עליהן.

   לחלופין טוענת התובעת, כי הוכחה רשלנות הנתבעות בכך, שהתרשלו בבחירת מתקן ההרמה, הפעילו אותו בניגוד להוראות, הנתבעת הורתה לתובעת לעשות במתקן שימוש בניגוד לייעודו והטעתה אותה לחשוב שהוא מתאים לנשיאת משקל של 1 טון, לא מנעה ממנה את השימוש במתקן, לא הזהירה אותה, ולא התקינה כל שילוט האוסר או המזהיר מפני השימוש במתקן ובכלל זה הנהיגה שיטת עבודה לקויה ולא פעלה כמעבידה סבירה.

   מוסיפה עוד התובעת, כי הנתבעת הפרה חובות חקוקות ובכלל זה את פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל- 1970 (להלן: "פקודת הבטיחות בעבודה") והתקנות על פיה.

   בנסיבות המקרה, מבקשת התובעת שלא להטיל עליה כל אשם תורם.

3. לעומת זאת הנתבעות מרכזות טענותיהן בדחיית גרסת התובעת לגופה ובעיקר בדחיית הטענה, כי הנתבעת היא זו שאמרה לעלות על המתקן. כן טוענות הנתבעות, כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה הבלעדית של התובעת וכי הנתבעת לא יכלה לצפות את התאונה המצערת. מוסיפות הנתבעות, כי ברור לכל אדם סביר אשר יניח את עיניו על מתקן ההרמה, כי מדובר במתקן להרמת חפצים וגם משום כך יש להטיל את האחריות על התובעת ולחלופין אשם תורם מכריע. הנתבעות טוענות עוד, כי התובעת לא הגישה כל חוות דעת מטעמה לעניין מתקן ההרמה וכי הנתבעת עצמה לא הציגה מסמכים לעניין מהות המתקן והתקנתו בשל כך שהמסמכים נגנבו ומשכך אין לזקוף זאת כנגדה.

4. אדון להלן בטענות הצדדים ובראשיתן בנסיבות התרחשות התאונה.