|
בפני בקשה למתן צו, על פי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב}, התשמ"ב - 1982, במסגרתה מבקשת ההגנה להתיר לה לעיין בדו"ח שנרשם כנגד נהגת ברכב, אשר לטענת ההגנה, יש לו השלכה ישירה על עניינו של המבקש, כמפורט בטיעוני ב"כ המבקש מיום 15.7.15.
לטענת ההגנה, במהלך דיון הוכחות שהתנהל בתיק, עלה חשד כי עד תביעה מספר 2, היה מעורב במרדף אחרי בעלה של נהגת שנבדקה במקביל למבקש, לאחר שזה חטף את פלטי בדיקת ה"ינשוף" שנערכה לאשתו ונמלט מהמקום ומכאן, שהעד לא היה כל העת לצדו של המבקש, כפי שטוענת המשיבה. לפיכך, עתרה ההגנה לקבלת עותק מהדו"ח בעניינה של הנהגת, בנימוק שייתכן ויש בחומר המבוקש כדי להשליך על הראיות בעניינו של המבקש וכן על אמינות עד התביעה.
ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, כמפורט בפרוטוקול ועל פי החלטתי, הוגש לי היום עותק הדו"ח לעיון, בטרם מתן ההחלטה.
דיון והכרעה
כתב האישום שהוגש כנגד המבקש, מייחס לו עבירה של נהיגה ברכב כאשר הוא שיכור, על פי החזקה הקבועה בחוק למסרב להיבדק, לאחר, שלטענת המשיבה, הכשיל בדיקות שנערכו לו במכשיר ה"ינשוף" וכאמור לעיל, טענה ההגנה כי בדו"ח שנערך כנגד נהגת אחרת, יש ראיות שתוכלנה לסייע למבקש בניהול הגנתו ובמישרין, נוגעות לניתוק קשר עין בין עד תביעה 2, מפעיל ה"ינשוף", למבקש, במהלך בדיקתו.
בבש"פ 3377/10 עדוי נ' מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' ארבל :" זכותו של נאשם לעיין בחומר החקירה שבידי המדינה בנוגע לאישום נגדו מעוגנת בסעיף 74(א) לחסד"פ. זכות רחבה היא זו, הכרוכה בעבותות בזכות לחירות ובזכות להליך הוגן (בש"פ 6507/09 קצב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.9.09) וההפניות שם). רוחבה משתרע אל מעבר ל"גרעין הקשה" של ראיות התביעה וכולל גם ראיות "השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע" (בג"ץ 233/85 אל-הוזייל נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 129 (1985). להלן: עניין אל-הוזייל; בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (לא פורסמה, 15.9.05); בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625, 633 (2003).
יחד עם זאת, כפי שהובהר כבר בפסיקה לא אחת, אין היקפה של זכות העיון אינסופי ומוחלט. "אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר חקירה" ראיות, שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..." (עניין אל-הוזייל, בעמ' 129). המבחן החל בהקשר זה הוא מבחן הרלוונטיות של החומר לאישום. כך, לא ייחשבו כ"חומר חקירה" חומרים אשר בית המשפט סבור כי אינם אלא חלק מניסיון ספקולטיבי של ההגנה לאתר חומר שיסייע לנאשם בהגנתו (עניין אל-הוזייל, בעמ' 132). במילים אחרות, בית המשפט לא ייתן ידו למסע דיג ועל ההגנה להראות כי הבקשה לעיין באותו חומר מסוים נשענת על נקודת אחיזה ממשית (בג"ץ 620/02 הנ"ל, בעמ' 635)".
לאחר שעיינתי בחומר החקירה הנוסף, נחה דעתי כי אין בו כדי לסייע להגנת המבקש בדרך כלשהי, שכן מהראיות בו עולה כי לעד התביעה לא הייתה מעורבות אקטיבית במרדף אחרי הנמלט, למעט דיווח ברשת הקשר המשטרתית.לפיכך, אין כל הצדקה להעמיד את החומר המבוקש לעיון ההגנה, בהעדר רלוונטיות ממשית לעניינו, אלא קשר שולי ורחוק בלבד, כפי שהוגדר בעניין עדוי לעיל.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג אב תשע"ה, 29 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
