פס"ד הדוחה תביעה להפחתת מזונות

לפניי תביעה שניה של האב להפחתת מזונות הקטינים שנפסקו בפסק הדין השני מיום 25.6.21 בתלה"מ 41522-08-19 שלפיו דמי המזונות הופחתו ל 1,000 ₪ לכל קטין, פסק הדין הראשון ניתן ביום 12.3.2019 בתלה"מ 23195-11-18.

נסיבות חיי הצדדים, פורטו בהרחבה בפסקי הדין הקודמים שניתנו.

עילת התביעה הינה שינוי נסיבות כלכלי של שני הצדדים, האב לרעה והאם לטובה, וכן תוספת יום חמישי מתחלף לזמני השהות. זמני השהות נקבעו בבית הדין הרבני.

דיון בנוכחות הצדדים התקיים ביום 14.11.23. לאחר מכן התביעה נמחקה בשל מחדל התובע, בוטל פסק הדין כנגד תשלום הוצאות, הוגשו כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן. הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט להסדר דיוני, לפיו לא התקיים דיון הוכחות, אלא הוגשו סיכומים על בסיס המסמכים.

טענות האב

האב טען כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של חיוב בדמי המזונות עד ביטולם. לאחר סיום הבאת הראיות בהליך הקודם (תלה"מ 41522-08-19) אך לפני מתן פסק הדין השני, חלו שינויים בזמני השהות. ביום 2.9.20 בית הדין הרבני הוסיף יום שהות נוסף עם האב ביום חמישי אחת לשבועיים, באופן שהוביל למעשה למצב של משמורת משותפת וזמני שהות שווים, דבר שלא קיבל ביטוי בפסק הדין השני.

לטענת האב, האם מנסה להטעות את בית המשפט ולהציג מצג שגוי כאילו פסק הדין השני התייחס כבר למצב של משמורת משותפת, אך בפועל לא כך הדבר. ההרחבה בזמני השיהוי התרחשה לאחר מתן פסק הדין, ולכן יש לראות בכך שינוי נסיבות מהותי.

בנוסף, טען האב שנישואי האם והולדת שני ילדים נוספים השפיעו על זמינותה לטיפול בקטינים. לטענתו, האם אינה פנויה באופן מלא לטיפול בילדים, ובפועל נדרש לסייע ולטפל בהם ולדאוג להסעתם לחוגים וחברים.

שינוי נסיבות נטען נוסף נוגע למצבו הכלכלי של האב, אשר החמיר מאז מתן פסק הדין השני. האב ציין כי בשל הליכי הגירושין נאלץ לשאת בעלויות כספיות כבדות וליטול הלוואות, וכי ניסה להקים עסק עצמאי ל--- אשר כשל וגרם לו הפסדים ניכרים. כיום הוא עובד כשכיר, אך שכרו נמוך באופן ניכר מהשכר שהיה בפני בית המשפט בעת פסיקת המזונות. לעומתו, טען, האם שיפרה את מצבה הכלכלי.

בפסק הדין הראשון נקבע כי על האם לפעול לקבלת סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון, וכי ככל שיינתן סיוע כזה, יופחת סכום הסיוע במדור מסכום המזונות. חרף קביעה זו, האם לא פעלה בהתאם להוראות בית המשפט ולא הגישה בקשה לסיוע, מאחר שלא היה לה אינטרס כלכלי לעשות כן כל עוד האב נושא בתשלום דמי מדור. האב מציין כי פנה אליה מספר פעמים בבקשה לקדם את הנושא, אך היא לא פעלה בעניין.

בדיון שהתקיים בתיק זה ביום 14.11.23 הציגה האם מסמכים מהם עלה כי אינה זכאית לסיוע ממשרד השיכון או מהביטוח לאומי, מאחר שהיא חיה עם בן זוג שהפך לבעלה כדמו"י. מדובר באדם אמיד בעל עסקים, נכסים וצי רכבים, ולכן נדחתה בקשתה לסיוע. כתוצאה מכך, האב נאלץ לשאת בדמי המדור במשך חמש השנים האחרונות, אף שאין לכך הצדקה, שכן לפי ההלכה בבתי הדין הרבניים, משעה שבעלה נושא במדור, פוקעת חובת הגרוש לדמי מדור.

האב הפנה לפסיקה שניתנה לאחר בע"מ 919/15 וקבעה כי כאשר נקבעים זמני שהות שוויוניים, מתבטלת חובתו של האב לשאת בדמי המדור, וכל צד נושא בהוצאות המדור של עצמו. עיקרון זה נכון אף יותר בענייננו, ובייחוד לאחר לידת שני קטינים נוספים בסמיכות, לאב זמני שהות מורחבים מאוד עם הקטינים ונושא בעצמו בעלויות משמעותיות של מדור. הוא אף שכר דירה גדולה יותר כדי להתאימה לצורכי הילדים.

האב נאלץ לשנות את תכניותיו ולקצץ בעבודתו כדי לדאוג לקטינים, במיוחד בעת מלחמת חרבות ברזל כאשר מוסדות החינוך לא פעלו והקטינים למדו דרך הזום.

האב פוטר במהלך שנת 2021, ניהל עסק עצמאי שלא צלח וגרם חובות, בשנת 2022 העסק הרוויח כ- 10,857 ₪ ממוצע בחודש. ומאז 1.6.2023 הינו מועסק ב--- בשכר ממוצע של כ- 8,400 ₪. לאחר סיוע בשכ"ד, הכנסתו הכוללת כ- 9,500 ₪.

האב טען כי הציג מסמכים מלאים המאמתים את מצבו הכלכלי, בעוד מצב ההכנסות של האם אינו ברור, היא נישאה לאדם אמיד ומפעילה עסק מצליח בתחום ה---, אך לא גילתה פרטים אודותיו.

האם מנהלת [עסק] ומועסקת ב---, אך מציינת שכר חלקי בלבד. היא מסתירה את מצבה הכלכלי האמיתי, נהנית מחופשות ורכבים יוקרתיים, ועל בית המשפט לקבוע שאין שוויון בהכנסת הצדדים.

לטענת האב, דפי חשבון האם מראים הפקדות מזומן גבוהות ותדירות, ללא הסבר, וכן העברות קטנות באמצעות ביט כנראה מתשלומי לקוחותיה. דף החשבון של האם שצורף לכתב ההגנה מראה תשלום משמעותי למוסד לביטוח לאומי בסך של 2,203 ₪, ככל הנראה עבור עצמאי או מקדמות, אך הנתבעת לא מספקת הסבר לסכום זה.

בענייננו, האב הינו הורה מסור הפועל להרחבת זמני השהות ודואג לצרכי ילדיו גם כאשר אימם אינה פנויה למענה לצרכיהם. נוכח שינוי הנסיבות, מתבקש ביהמ"ש לקבוע כי כל צד יישא בהוצאות המדור שלו או להפחית את דמי המזונות בהתאם.

טענות האם

לפי ההלכה הפסוקה, הפחתת מזונות תתאפשר רק בהתקיים שינוי נסיבות מהותי מאז פסק הדין המקורי, כגון תאונת עבודה או שינוי מהותי בהכנסות.

האם טענה כי לא חל כל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את התביעה, ואף להפך, הנסיבות השתנו לטובת האב ולרעתה. בהתאם להלכה, שינוי נסיבות בעניינה של הנתבעת, כגון הולדת שני ילדיה מנישואיה השניים, אינו מהווה עילה להגדלת המזונות.

האם טענה כי היקף משרתה צומצם ל-75%, והיא מועסקת כיום כ--- במקום ב---.

האב לא הוכיח טענותיו והסתמך על השערות, משלא הרים את נטל הראיה דין תביעתו להידחות. אף אילו טענותיו היו נכונות, אין בכך להצדיק הפחתת מזונות הקטינים.

הטענה בדבר עיסוק פרטי של האם בתחום ה... היא חסרת בסיס ונטולת כל ראיה. לאם אין כל עסק נוסף והיא מועסקת אך ורק כ--- ב---, בעוד שהיא מטפלת בארבעה ילדים, שניים מהם תינוקות.

האם תציין כי הכנסתה החודשית ירדה ל-5,600 ₪ בעקבות צמצום משרתה מ 100% ל 75%.

יובהר כי האב לא נעדר מעבודתו עקב מצוקת הקטינים או צורך כלשהו שלהם, ובוודאי שלא בימים שבהם שהו עם הנתבעת.

האב משתמש לרעה בזכותו לקשר עם הקטינים, כולל התקשרויות בשעות בלתי סדירות והטרדתם לצורך צילום ביתה של האם. יש לקבוע זמני התקשרות קבועים בסוף היום, המחייבים גם את שני ההורים, מה שהאב מתעלם ממנו.

האב מבסס את תביעתו על נישואי האם והולדת שני ילדיה הנוספים, אך מדובר בשימוש לרעה בטענה זו, והיבט זה אינו נכון משפטית.

למעלה מן הצורך, בעלה של האם אינו חייב בכלכלת ילדיו של האב או בסיוע בגידול הקטינים, אך מסייע באהבה גדולה, לרבות בהתמודדות עם ההוצאות הנובעות ממסע התביעות של התובע.

בעלה של האם מסייע לה כספית בסילוק חובות, וגם התגייס ורכש ציוד לימודים עבור הקטינים, מאחר שהאם אינה זכאית למענק לימודים.

בניגוד לאב, האם ממשיכה להתגורר בדירתה הקבועה בעלות שכירות של 3,000, ללא סיוע בדיור. לעומת זאת, מצבו הפיננסי של האב רק הוטב מאז ניתן פסק הדין, הוא נהנה מסיוע בדיור, וחולק את מגוריו עם בת זוג ובתה שככל הנראה חולקת איתו בהוצאות המדור. יש לציין כי בת הזוג של האב עובדת כ--- ב--- בו מועסק התובע.

טענות האב לגבי רכב יוקרה וחופשות הנתבעת אינן נכונות. הרכב מסוג סקודה 2019 נמצא תחת ליסינג של הבעל ואינו רכושה של האם, וזה לא עניינו של האב.

האם טענה שהאב לא הפנים שהצדדים התגרשו לפני שנים וכי היא מנהלת חיים חדשים עם בעל חדש. למרות זאת, האב ממשיך לעקוב אחריה, להטריד אותה ולדרוש דין וחשבון למעשיה. ההתנהלות הזו פוגעת בפרטיותה ובפרטיות בעלה, ומהווה מעקבים והתחקות שאינם קשורים כלל לתיק הנוכחי.

האם טענה שהורחבו זמני השהות עם האם ליחס של 42/58, אך שינוי זה כבר הוחל כבר בפסק הדין הקודם שניתן במסגרת תלה"מ 41522-08-19 (ס' 44 לפס"ד מיום 25.06.19). כך הפנתה להודעה של האב בס' 3 לסיכומי הטענות מטעמו כי "לאחר שנסתיימה הבאת הראיות והוגשו הסיכומים בתלה"מ 41522-08-19 שהינם הבסיס למתן פסק הדין השני, ובטרם ניתן פסק הדין השני, השתנו זמני השהות, כך שנוסף יום של הקטינים עם אביהם, מה שהוביל למשמורת משותפת בין הצדדים. היום הנוסף לא קיבל ביטוי בפסק הדין השני".

האם טענה שהסדרי השהות היו ידועים לבית המשפט בטרם פסק הדין שניתן בתיק תלה"מ 41522-08-19.

זמני השהות הקודמים היו בימי שני ורביעי כולל לינה, וכל סוף שבוע שני לינה בבית האב, כך שמחזירים למסגרות בבוקר יום ראשון. בית הדין הרבני הרחיב את זמני שהות האב כך שבאותו סוף השבוע בו הקטינים שוהים בבית האם, ישהו בבית האב ביום חמישי. כך, בבוקר יום שישי יחזירם למסגרות, וילונו בבית האם עד ליום שני. כלומר, "הרחבת" זמני השהות היא תוספת של יום אחד בשבוע ללינה בבית האב. בניגוד לאמור בתביעתו של האב, הרחבה זו צוינה בפסק הדין השני שניתן בתלה"מ 41522-08-19 בסעיפים 38-39. כלומר הרחבת זמני השהות (תוספת יום לשהות אצל האב) הוחלה כבר בפסק הדין הקודם כאמור לעיל.

האם מכחישה את טענת האב בדבר מצבו הכלכלי, וטענה כי האב עובד כ--- ב---, מקבל סיוע בשכר דירה בסך של 1,090 ₪, והכנסתו הכוללת ע"ס כ- 9,500 ₪, מבלי לכלול את הכנסותיו מעסק הפוליש שבבעלותו.

בפסק הדין שניתן ביום 25.6.21 קבע בית המשפט שהכנסת האב עומדת ע"ס של 7,546 ₪ והכנסת האם עומדת ע"ס של 6,376 ₪.

האם טענה כי כיום הכנסת האב עומדת ע"ס כ- 8,400 ₪ כשבתלוש האחרון שהגיש של חודש 2/24 נרשם שכר ברוטו של 10,408 ₪ ונטו 8,962 ₪, בנוסף לסיוע בשכר דירה של 1,090 ₪. מכאן מצבו הכלכלי השתפר בסך של כ-2,000 ₪ מאז פסק הדין, ולכן אין לו עילת תביעה. עוד טענה האם כי ייתכן שהאב ממשיך להפיק הכנסות נוספות מעבודתו בתחום ה---.

האם טענה כי שכרו של האב לא פחת ואף עלה מאז המשכורת האחרונה שאותה הציג נכון לחודש 2/24, ומחדלו באי הצגת תלושי שכר פועל לחובתו. לפיכך, הכנסתו עומדת לפחות ע"ס של 10,032 ₪ כולל סיוע בדיור.

סיכומי תשובה מאת האב

האב טען שכל טענות האם על הטרדה הן שקריות ומטרתן השחרת שמו בפני בית המשפט.

כל טענות האם חסרות אסמכתאות, נטענות לראשונה בסיכומים, ואין להן קשר לתיק, ואין כל קשר בין הטענות המועלות לבין עילות התביעה הנתבעות, כל טענה פלילית או מטרידה אמורה הייתה להיתמך בהליכים רשמיים, שלא נעשו.

בסעיף 17 לסיכומיה מפנה האם לפסק הדין בתלה"מ 41522-08-19 לסעיפים 38-39 ומציגה מצג שווא כאילו כבר אז דן ביהמ"ש בהרחבת הסדרי השהות ובתחשב בכך בקביעת המזונות.

האב טען כי זמני השהות הורחבו כיום ל 3-4 ימי לינה שבועיים, והאם אינה מכחישה זאת, מאז הולדת ילדיה מנישואיה השניים, הפניות שלה לקטינים ירדה משמעותית והאב מטפל בהם מעבר לימים המוסכמים.

אחת הטענות המרכזיות של האב היא כי האם התעלמה מהוראות פסק הדין הקודם לפיה סיוע שכירות ממשרד השיכון יופחת מדמי המדור.

האם טענה שהיא מועסקת כיום בהיקף משרה של 75%, אך הבחירה לקצץ את משרתה נעשתה על דעתה, וזאת משום שהיא משתכרת גם מהכנסות בן זוגה ומעסק ה---.

האב טען כי בחירת האם לקצץ את משרתה או להרוויח פחות אינה משפיעה על סוגיית קביעת המזונות במקרה דנן, היא אינה אם חד הורית, במקרה זה יש לבחון את יכולת ההשתכרות שהאם אינה ממצה ולא השתכרות בפועל.

האב טען שהאם בסיכומיה לא התייחסה למודעת הפרסום של העסק או לסכומים הקטנים שמוזרמים לחשבונה באמצעות "bit", ומתעלמת מהם בכוונה להסתיר הכנסות מעסקה.

האב טען כי סיוע בשכירות ממשרד השיכון ניתן לו זמנית בלבד בשל מצבו הכלכלי הקשה, והוא נאלץ לאחרונה לשכור דירה חדשה ויקרה יותר.

דיון והכרעה

מזונות ילדים – הדין החל

תביעת מזונות, ככל תביעה כספית אחרת היא, ויש להוכיחה בראיות ואין זה מתפקידו של בית המשפט לעסוק בניחושים והשערות (ראו: 130/85 סבן כהן נ' כהן, פ"ד מ(1) 69 (1986)).

תביעה זו עוסקת במזונות הילדים, ועל כן, אסקור תחילה את הדין האישי החל על הצדדים.

אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו (סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959). במקרה דנן הצדדים כאמור יהודים.

לצדדים שני ילדים, שניהם כיום מעל גיל 6. לפי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (9.7.17) (להלן: "בע"מ 919/15") חלוקת נטל חיוב המזונות בין ההורים לילדים בגילאי 6-15 שנים חלה מדין צדקה על שני ההורים, במסגרת פסיקת המזונות בגילאים אלו יובאו החשבון צרכי הקטינים; היכולות הכלכליות של שני ההורים מכל המקורות העומדים לרשותם; יחס הכנסות ההורים וחלוקת זמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים.

בנוגע לילדים בגילאי 15-18 שהנשיאה במזונותיהם היא מ"דין צדקה" נקבע, כי כושר השתכרותם של ההורים ויכולתם הכלכלית הינם נתונים בעל חשיבות רבה (עמ"ש (ת"א) 41769-10-13 פלוני נ' מ.כ. (27.8.15); ראו גם: עמ"ש (ת"א) 59072-02-15 ע'מ' נ' ע'ג' (3.7.16)).

שינוי נסיבות – כללי

הלכה היא כי שינוי בפסיקת מזונות מצריך שינוי נסיבות מהותי, ולא באופן הפותח פתח רחב להתדיינות חוזרת בשאלת המזונות (ראו: עמ"ש (ת"א) 20337-04-13 פלוני נ' פלונית (13.11.13), ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו(3) 179 (1982) (להלן: "עניין גלעדי"); ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1982) (להלן: "עניין פייגה"); ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד ל"ח(1) 767 (1984) (להלן: "עניין קם").

ההלכה קובעת כי פסק דין למזונות אינו מהווה מעשה בית דין, וכי מקום שאירע שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק הדין מחדש (ראו עניין פייגה).

בעניין גלעדי נפסק כדלקמן:

"... פסק-דין, המאשר הסכם פשרה בענייני מזונות, תוקפו ככל פסק-דין, ואין לתקוף אותו אלא על-פי עילות, אשר בהן אפשר לתקוף פסק-דין, אחר שניתן בהסכמה, או אם תנאי מפורש או תנאי מכללא בהסכם מאפשר את שינוי סכום המזונות. כך גם דברי השופט לנדוי (כתוארו אז) בע"א 259/75 [2], בעמ' 363. בע"א 511/78 [1] הוסף בקשר לתקיפתו של הסכם, שאושר בפסק-דין, כי בענייני מזונות נוהג בית המשפט לקרוא לתוך הסכם כגון דא תנאי מכללא, כי שינוי מהותי בנסיבות מתיר פנייה חוזרת לערכאות" (ההדגשה איננה במקור, ג.ס.ב.).

על הטוען לשינוי הנסיבות, במקרה זה האב, להוכיח שינוי נסיבות מהותי, ועל השינוי להיות כזה שלא נצפה ולא ניתן היה לצפות מראש, עת ניתן פסק הדין. בעניין זה נקבע, כי "... רק נסיבות היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם, דהיינו היכולות להשפיע ממש על עצם החבות של החייב במזונות או כאלו הפוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או לשורשו של סכום החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה – יהוו את השינוי המהותי הדרוש כדי שלבית המשפט תהיה האפשרות שבדין, לבחון ולשקול מחדש את עניין שיעור המזונות" (ראו: תמ"ש (חיפה) 31049-10-13 מ' ל' נ' מ' ב' (22.8.2016) ותמ"ש (נצרת) 8879-12-15 י.ר.ר. נ' ד.ר. (14.2.2016)).

בנוסף, על שינוי הנסיבות הנטען להיווצר לאחר מתן פסק הדין ועד לזמן הנוכחי, באופן שלא ניתן היה לצפות אותו מראש ולקחת אותו בחשבון עת נחתם ההסכם. נטל ההוכחה המוטל על מי שמבקש לשנות את אשר נקבע בהסכם הוא, כאמור, נטל מוגבר (ראו: ע"א 381/86 אבין נ' אבין (31.12.86)). דין פסק דין שאישר הסכם כדין פסק דין.

בעניין קם, נפסק: "מגמת היסוד היא האיזון בין שני אינטרסים, היינו בין אינטרס הסופיות של פסק הדין לבין האינטרס, שלא יישאר על כנו פסק-דין, שאכיפתו הפכה, עקב שינוי נסיבות, לבלתי צודקת לחלוטין". בנוסף נקבע, כי על מבקש שינוי גובה המזונות לנהוג בתום לב.

שינוי לא מהותי, כך נקבע בעניין גלעדי ובעניין פייגה לעיל, אינו מצדיק פניה לערכאות: "... נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר האמור רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו בלי לשוב ולפנות לערכאות".

יובהר, כי גם שינוי בהסדרי השהות בין הורים לקטין, ככל שמדובר בשינוי משמעותי ולא צפוי, עשוי להוות שינוי נסיבות מהותי (ראו בעניין זה: תלה"מ 2025-11-16 ש' נ' ש' (2.10.2018) וההפניות שם).

האם במקרה זה הוכח שינוי נסיבות מהותי?

לאחר עיון בכל טענות הצדדים ובראיות שהוגשו הגעתי למסקנה כי יש לדחות התביעה.

שינוי בהכנסתו של האב: בפסק הדין שניתן ביום 25.06.21 הוערך שכר האב בסך ממוצע של 7,546 ₪ וגם לא עמדו בפני ביהמ"ש נתונים מלאים בדבר הכנסתו של האב נכון למועד מתן פסק הדין. נכון למועד הגשת כתבי הטענות כאן ולפי תלושי השכר, שצירף האב לכתב התביעה המתוקן, מאז 1.6.23 הינו מועסק ב--- בשכר ממוצע של כ- 8,260 ₪. הוא ציין כי ממוצע הכנסתו הינו 8,400 ₪. בתוספת הסיוע בשכ"ד בסך 1,090 ₪, הכנסתו הכוללת מגיעה לכ-9,500 ₪. ניתן לראות שחל שינוי משמעותי לטובה בהכנסת האב ולא כפי שטען.

שינוי לטובה בהכנסתה של האם: האב טען כי השתפר מצבה הכלכלי של האם. האם כעת עובדת במשרה של 75% אחרי שילדה עוד שני קטינים. האב לא תמך את טענותיו באסמכתאות המעידות שהשתפר מצבה הכלכלי של האם. מתלושי השכר שצירפה לכתב ההגנה המתוקן ומדפי החשבון עלה כי ממוצע משכורותיה (לא כולל חודשים חריגים, כנראה בגין חופשת לידה) הגיעה לכ-6,390 ₪. בפסק הדין הראשון והשני יוחסה לאם הכנסה של כ-6,376 ₪. אין שינוי בהכנסה.

האב טען כי לאם עיסוק נוסף בתחום ה---, ממנו היא מתפרנסת והפנה להעברות בביט ולפרסום אחד ברשתות. המדובר בשתי העברות בסכומים קטנים אחת מוגדרת ל"מתנה ל---". האם הכחישה טענותיו וגם היא טענה כי האב עובד בעבודות נוספות, כגון [עיסוק], בכך הודה בעבר וצולם. בחשבונות הבנק של שני הצדדים נצפו הפקדות מזומן שונות, אשר יכולות להיות עזרת בני משפחה או הכנסות לא מדווחות, ולא הוכח כי מדובר בשיפור קבוע בהכנסות מי מן הצדדים.

הולדת שני ילדים נוספים לאם: בעניין זה נקבע כי "... באשר לטענה בדבר שינוי נסיבות בשל הולדת ילד נוסף – על פי הפסיקה, לידת ילד נוסף לבעל דין אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי, שכן לא מדובר באירועים אותם לא ניתן לצפות מראש, ובפרט כאשר מדובר בבני זוג בגיל צעיר יחסית. לידת ילד חדש יכולה להוות שינוי נסיבות מהותי רק אם תוכח במקביל ירידה חדה ומשמעותית במצב הכלכלי." (ראו: תלה"מ (פ"ת) 48067-05-21‏ ‏ מ. ב.ח נ' ש. ב.ח (5.5.24)).

הולדת ילדים נוספים אחרי גירושין הינו אירוע שהיה ניתן לצפות מראש ואינו מהווה שינוי נסיבות מהותי על מנת להפחית את דמי המזונות, מה עוד שבמקרה דנן אין הרעה במצבו הכלכלי של האב או הטבה במצבה של האם, כפי שטען.

השפעת הרחבת זמני השהות ביומיים בחודש

בפסק הדין השני שניתן ביום 25.06.21 נכתב בסעיפים 38-39: "... התובע סבור כי שינוי זמני השהות כפי שנקבעו בביה"ד הרבני מהווים שינוי נסיבות מהותי. זמני השהות בינו לבין הקטינים מתקיימים מדי שני ורביעי כאשר הוא אוסף את הקטינים מהמוסד החינוכי ומחזירם לשם מחרת בבוקר וכן סופ"ש שני בימי ו' עד ליום א', עת משיב אותם למסגרות החינוכיות. הנתבעת אינה מתכחשת לעובדה זו. בעת מתן פסק הדין למזונות, זמני השהות של התובע עם הקטינים היו בימים ב' כולל לינה ויום ה' ללא לינה, וכן סופ"ש שני מיום ו' לאחר סיום המסגרות ועד מוצאי השבת. עינינו הוראות כי השינוי שהחל בפועל הוא שלקטינים נוספו 2 לילות בביתו של האב, האחד ביום בו שהו עמו עד שעות הערת והוספת לילה בסוף השבוע". בסעיף 44 נקבע כי זמני השהות נכון למועד מתן פסק הדין הינם ביחס של 42/58 לעומת 28/72 לפני כן.

ביום 2.09.20 ניתנה החלטת בית הדין הרבני לפיה "... בכל סוף שבוע שני שבו הילדים שוהים עם האם, זכאי האב להסדר ראיה נוסף שיקבע בהסכמה ותיאום". לא צורפה ההחלטה הקובעת את תוספת יום חמישי המתחלף, אך הצדדים אינם חלוקים על עובדה זו.

כך נקבע בתלה"מ (באר שבע) 11042-02-22 פלוני נ' פלונית (נבו 18.9.2023):

"בענייננו, סבורני כי השינוי בזמני השהות שהצדדים אינם חלוקים אודותיו, קרי הוספת הלינה בימי ג' בשבוע על זמני השהות החלים ממילא במועד זה, הוא אינו משמעותי ואינו מצדיק הפחתת שיעור המזונות וכי תוספת הלינה אינה מהווה תוספת כלכלית משמעותית, כאשר ממילא, בית הסבתא ערוך להלנת הקטינים עת הם לנים בביתה בסופי שבוע, לסירוגין.

בפסיקה נקבע לא מכבר, כי לא כל שינוי בזמני השהות של הקטינים עם מי מההורים מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי שיעור המזונות ויש לבחון האם מדובר בשינוי בלתי צפוי ומה היקף השינוי שבוצע בפועל (ר' לדוגמה: תלה"מ (משפחה תל אביב-יפו) 19775-08-17 ב.ש נ' ש.י.ש (נבו 08.05.2018); תלה"מ (משפחה אשדוד) 8581-12-20 א.י נ' א.ר (נבו 16.04.2023)".

בענייננו, הוספת שני ימי לינה בחודש אצל האב, כשלעצמה, אינה נחשבת לשינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת מזונות. שינוי כזה היה צפוי, לאחר שהצדדים ידעו כי ההליך בפני בית הדין הרבני ממשיך. זאת ועוד השינוי מזערי (8%) ואינו מספיק כדי להוות שינוי נסיבות מהותי. ראו גם ההפניות בפסק הדין השני בסעיף 43 רישה.

ההשתתפות במדור

האב הלין על כך שחיובו בדמי מזונות כולל השתתפות במדור הקטינים, בעוד שהאם אינה ממצה זכאותה לסיוע בדיור. האם השיבה בדיון כי אינה מקבלת סיוע זה וגם לא מענק לימודים, מאחר והיא מתגוררת עם בן זוג, והציגה התכתבות בטלפון הנייד. האם נותרה שוכרת אותה דירה ששכרה בזמן מתן פסקי הדין הקודמים. האב טען רק בכתב התביעה המתוקן, באופן סתמי וללא תימוכין, כי הוא שוכר דירה בעלות 2,300 ₪ לחודש. לא צורף חוזה שכירות ולא נמצאה בדפי החשבון העברה או צ'ק בסכום זה. בסיכומים הגדיל התובע לעשות וטען כי נאלץ לעזוב את הדירה בה התגורר ולשכור דירה אחרת ויקרה יותר (סעיף 14 לסיכומים), שוב ללא תימוכין. כזכור בפסק הדין הראשון מיום 12.3.19 נקבע כי התובע אינו נושא בפועל בהוצאות מדור (סעיף 16 לפסק הדין). בפסק הדין השני נקבע כי אין שינוי בפסיקה ביחס למדור (סעיף 47 לפסק הדין). בדיון בתיק זה עלה כי התובע הוא שהחל לקבל סיוע ממשרד השיכון בסך 1,090 ₪ לחודש כולל רטרואקטיבית, וכן כי הוא מתגורר עם בת זוג שלה ילדה. על כן, ולאור הדיון שהתקיים ביום 14.11.23 ברור כי מוצתה זכות מי מן הצדדים לקבל את הסיוע ממשרד השיכון. מצבו של התובע אם כן השתפר גם ברכיב זה. ככל ששכר דירה גדולה יותר, ולא הציג אסמכתאות, חזקה היא כי עשה כן מאחר ויש לו יכולת כלכלית, אפשר שהוא נדרש לדירה גדולה יותר למגורי בת זוגו ובתה, ואין הדבר מזכה אותו בביטול דמי המדור לנתבעת.

התובע מיוצג באופן פרטי בעוד שהנתבעת מיוצגת מטעם הלשכה לסיוע משפטי, דבר שגם הוא מחזק את המסקנה כי מצבו הכלכלי שפיר, והוא בעל נכסים או הכנסות מעל הסכום המזכה בייצוג.

נישואי הנתבעת אינם עילה לשינוי נסיבות או לביטול ההשתתפות בדמי המדור, הבעל החדש אינו מחויב במזונות הקטינים, ילדי הצדדים. בתמ"ש (ירושלים) 57434-11-23 פלוני נ' פלונית, 14.10.24 נקבע:

"גם מעבר למגורים עם בן זוג חדש אינו מהווה שינוי נסיבות. עצם תחילתה של מערכת יחסים זוגית חדשה ומגורים משותפים אינם מהווים כשלעצמם שינוי נסיבות מהותי המצדיק פתיחה מחדש של הדיון בשיעור המזונות, זאת אף מקום בו מסייע בן הזוג החדש להורה מבחינה כלכלית (תמ"ש (ת"א) 15007-05-15ד.א נ' ה.א [נבו](15.12.2016); תמ"ש (פ"ת) 61453-06-13פלוני נ' פלונית [נבו] (19.12.2017))". 

האם שוכרת אותה דירה ששכרה בעת מתן פסקי הדין הראשונים, וצירפה חוזי שכירות. הפסיקה, אליה הפנה האב ביחס לאי חיוב בדמי מדור כאשר שני ההורים נושאים במדור אינה רלוונטית, מאחר ונקבע כי האב אינו נושא בהוצאות מדורו, ואף מקבל דמי שכירות מנכס משפחתי. הטענה בעניין זה אינה טענה המבוססת על שינוי נסיבות, אלא מהווה ערעור על פסקי הדין הקודמים. יוזכר כי ערעור שהוגש על פסק הדין השני נמחק מאי תשלום ערבון.

סיכום

בחנתי את העילות עליהן הצביע האב. מצאתי כי למרות שניתנה לו הזדמנות לתיקון כתב התביעה, לא הוכיח את העובדות שבבסיס טענותיו, והן אינן מגיעות לכדי "שינוי נסיבות מהותי" שיצדיק שינוי בחיוב המזונות. במישור הכלכלי, לא עמד האב ברף השכנוע להרעה במצבו או לשיפור בחוסנה הכלכלי של האם, ההיפך מצבו הוטב הן מבחינת שכר והן בקבלת סיוע בדיור בעוד שמצבה של האם נשאר דומה. הטענה בעניין הפטור מהשתתפות במדור הקטינים בבית האם נדחתה הן מהטעם שהאם אינה זכאית לסיוע משרד השיכון (והאב כן), הן מאחר ונישואיה אינה עילה לפטור האב ממדור הקטינים, ילדיו.

התוצאה

על בסיס כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

1. התביעה להפחתת המזונות נדחית.

    

2. בנסיבות אלה, ובהינתן כי התובע ניהל את ההליך בפעם השלישית, ללא הבאת ראיות מלאה, לא גילה את כל הפרטים מטעמו, ולא עמד בנטל להוכחת שינוי נסיבות מהותי, אני מחייבת אותו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת הנתבעת בסך 1,200 ₪ בצירוף מס ערך מוסף. התשלום יבוצע לטובת הלשכה לסיוע משפטי בתוך 30 יום.

    

3. סכום ההוצאות נקבע על הצד הנמוך, לאור הסכמת הצדדים לויתור על הליך הוכחות, ולאור העובדה שהנתבעת מיוצגת מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

    

פסק הדין יהיה מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים ולא לפני 10 ימים ממסירתו לצדדים.

המזכירות תדוור את פסק הדין לתובע ולב"כ הנתבעת, ותסגור את התיק.

ניתן היום, ג' שבט תשפ"ו, 21 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.