החלטה בנוגע למועד הקובע בגירושין

הבקשה המצריכה הכרעתו של ביהמ"ש:

1. עניינה של החלטה זו במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בנוגע לקביעת המועד הקובע.

    

2. בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים, ומשלא התקיים דיון הוכחות בסוגיה זו, יוכרע העניין על סמך הסיכומים בכתב שהוגשו על ידם וללא קיומן של חקירות.

    

   טענות התובעת:

    

3. התובעת טוענת, כי מועד הקרע ביניהם הוא ביום אירועי ה- 7/10/23 וזאת לטענתה לאחר שהופסקו יחסי האישות בינה לבין הנתבע. לטענתה אירוע ה- 7 באוקטובר היו משמעותיים ביותר עבור הקטינה המשותפת של הצדדים. התובעת מציינת, כי באירוע אוקטובר *** של התובעת נחטפו לעזה ולאחר מכן התברר שהם נרצחו וגופותיהם חולצו מעזה. התובעת טוענת, כי אירוע מטלטל זה השפיע על הקטינה והיא פחדה לישון לבדה במיטתה והיא עברה לישון עם התובעת במיטה הזוגית לאחר שהנתבע פינה לה את המקום ועבר לישון בקומה העליונה הבנויה כיחידה נפרדת.

    

4. התובעת טוענת, כי יש לעמוד על קביעת מועד הקרע לפי המצב העובדתי שהיה בין הצדדים והוא הפסקת יחסי האישות ביניהם כבר ביום 7/10/23. התובעת נסמכת בעניין זה על מסמך שהוגש ע"י הנתבע מסמך שהוכן ע"י הנתבע והוא דרש מהתובעת לחתום עליו, מסמך ממרץ 2024 המעיד על תכנון מקיף ושקול לסיום הנישואין. התובעת טוענת, בהתאם להוראות הפסיקה, כי מסמכים חד צדדים, הכנות כלכליות מוקדמות, פתיחת חשבונות נפרדים, חיפוש מגורים חלופיים ועזיבה מתוכננת, מהווים אינדיקציה מובהקת לגמירות דעת סופית ולקרע מוחלט, גם בהעדר הסכמה מטעם הצד השני.

    

5. התובעת מוסיפה, כי במהלך החודשים שלאחר מכן, הנתבע פעל מאחורי גבה לפעולות שמקדמות את סיום הנישואין, כגון פתיחת חשבון בנק נפרד וחיפוש ושכירת וילה למגורים. היא מציינת גם שוב את המסמך ממרץ 2024 שהנתבע ערך, המעיד על תכנון מקיף ושקול לסיום הנישואין ומדגישה את עניין העדר קיום יחסי אישות והפרדת המגורים בתוך הבית המשותף. התובעת מוסיפה כי מצב זה המשיך עד שהנתבע שכר בית ועזב את הבית המשותף ביום 22/1/25.

    

6. התובעת כאמור עותרת שביהמ"ש ייקבע כי מועד הקרע הוא ביום 7/10/23 עת הפסיקו הצדדים יחסי אישות ומועד יציאתו של הנתבע מחדר השינה הזוגי ומהבית בכלל. התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בהוצאות בשל ניהול הליך זה ומשיכת זמן מאחר והנתבע לא להסכים למועד שהוצע ע"י ביהמ"ש.

    

   טענות הנתבע:

    

7. מנגד, הנתבע טוען, כי מועד הקרע הוא ביום 22/01/25, התאריך שבו עזב פיזית ובאופן סופי ומוחלט את בית המגורים המשותף. הנתבע מציין, כי מועד זה הוא אובייקטיבי וודאי, ורק ממנו ניתן לקבוע כי הצדדים חדלו לנהל חיי שיתוף פיזיים, כלכליים ומעשיים.

    

8. הנתבע דוחה את טענת התובעת לפיה הפסקת יחסי אישות מהווה מועד קרע, על אף שלטענתו גם טענה זו לא הוכיחה התובעת, ומדגיש כי הצדדים המשיכו לגור תחת קורת גג אחת ולנהל חיי בית משותפים עד למועד עזיבתו. הנתבע מכחיש, כי הוא גר ביחידת דיור נפרדת בניתוק מחיי המשפחה וטוען, כי ניהל חיי בית שוטפים עם משפחתו לרבות השתתפות בגידול הקטינה ובחיי הבית המשותפים. הנתבע מפנה גם לאמירת התובעת בעצמה בכתב התביעה שהגישה בתיק הרכושי בו היא כותבת כי בבית המגורים של הצדדים יש שתי יחידות דיור אשר ניתן היה לעשות בהן שימוש עד להפרדת המגורים והחשבונות בין הצדדים, אולם הנתבע סירב ובחר להעמיק את החובות.

    

9. הנתבע טוען, כי הקרע אינו נקבע עפ"י הפסקת קיום יחסי אישות בלבד, אלא עפ"י מכלול נסיבות המצביעות על סיום חי השיתוף הכולל, כאשר האלמט המרכזי הינו ההפרדה הכלכלית המלאה. לעניין המסמך טוען הנתבע, כי המסמך מחודש מרץ 2024 צופה פני עתיד והוא מפרט הסדרים עתידיים ואינו מהווה הצהרה על קרע שכבר אירע.

    

10. הנתבע טוען, כי הצדדים המשיכו לגור תחת קורת גג אחת עד ליום 22/1/25. הנתבע מצביע על סתירות בגרסת התובעת בכתבי הטענות, אשר במסגרתן היא בעצמה ציינה את התאריך 21/01/25 כמועד יציאתו של הנתבע מהבית. הנתבע מפנה גם לתביעה בה עתרה התובעת, סעיף 63 לתביעה, לחשב את זכויות הצדדים עד ליום יציאתו של הנתבע מבית המגורים המשותף ביום 21/1/25 ואילו בסיכומיה מבקשת לקבוע כי מועד הקרע הוא ביום 7/10/23.

     

11. עוד טוען הנתבע, כי הסכמת הצדדים על השכרת יחידת הדיור שבבית המגורים ב-01/08/2024, וכן העובדה שהחשבון המשותף דרש חתימות של שני הצדדים לפעולות והוראת תשלום חוב משנת 2024 למועצה אזורית *** ניתנה בהסכמת שניהם ב-2025, תומכים בכך שההפרדה הכלכלית החלה בינואר 2025.

     

12. הנתבע עותר, כאמור, לקבוע את מועד הקרע ליום 22/1/25 מועד עזיבתו את הבית המשותף של הצדדים.

     

    המסגרת הנורמטיבית:

     

13. סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), קובע כי:

     

    "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג...".

     

14. נוסחו המקורי של החוק קבע כי המועד הקובע להערכת זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים לצורך איזון המשאבים הוא מועד פקיעת הנישואין (עקב גירושין או פטירה). הוראה זו ביטאה חזקה לפיה השיתוף בין הצדדים מתקיים ממועד הנישואין ועד לקיצם הפורמלי. ברם, נוכח מציאות מורכבת שבה השיתוף בפועל מסתיים לעיתים קודם לכן, הקדימו בתי המשפט בפסיקותיהם את מועד איזון המשאבים, מגמה אשר עוגנה בהמשך על ידי המחוקק בתיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון.

     

15. סעיף 5 לחוק יחסי ממון, מאפשר הקדמת המועד לאיזון המשאבים עוד בטרם פקיעת הנישואים, בהתאם לתנאים המפורטים בו כדלהלן:

     

    5א."(א)הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן:

    (1)חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים האלה:

    (א)הליך להתרת נישואין;

    (ב)תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11;

    (2)קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה; בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג..."

     

16. סעיף 5א(א)(2) דלעיל, קובע כי במקרה בו ניתנה החלטה שיפוטית כי קיים קרע בין בני הזוג, הרי שניתן לקצר פרק הזמן הנדרש באותו סעיף לעניין הפרידה (סעיף 5א(א)(1) לעיל).

     

17. ידוע, כי לא בכוחו של כל פירוד להקים מועד איזון, אלא ישנה דרישה לפירוד של ממש, באופן מוחלט [ראה: ע"א 90/809 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1) 602, 612-614:"... המועד שבו מפסיקים בני הזוג לנהל קופה משותפת ושממנו ואילך נוהגים לפי הכלל "שלי-שלי ושלך-שלך"].

     

18. כמו כן, ישנה חשיבות מהותית של בחינת סופיות הפירוד והיות הקרע מוחלט. על כן אף נדרש חלוף פרק זמן מפרידתם של הצדדים, או מתחילת ניהול ההליכים ביניהם (סעיף 5א לחוק יחסי ממון).

     

19. בתמ"ש (י-ם) 05/13402 כ.ב. נ' כ.י. [פורסם בנבו 23.10.07], נאמר לעניין זה:

     

    "בדרך כלל יקבל בית המשפט את הטענה שיש להכיר במועד מוקדם יותר מפקיעת הנישואין, כאשר בני הזוג נפרדו באופן סופי ומוחלט או שישנם סממנים מובהקים אחרים המעידים על קרע סופי, בלתי ניתן לאיחוי, שבעטיו לא יהא זה צודק לקבוע שכל אחד מהם ממשיך לצבור זכויות ברכושו של האחר אף לאחר מועד הקרע .."

     

20. כב' הש' ויצמן בתמ"ש (כ"ס) 02/3591 ש.צ. נ' ח.צ. [פורסם בנבו 5.12.07], התייחס למדדים הנדרשים לצורך הכרעה בדבר מועד הקרע בציינו כי על בית המשפט לבדוק:

     

    "מתי חל שבר בלתי ניתן לאיחוי ביחסי הצדדים או מתי הגיעו הנישואין לסיומם "דה פקטו", מהו המועד בו החלו בני הזוג בפועל להפריד רכושם ולהתנהל התנהלות כלכלית עצמאית ללא קשר לבן הזוג האחר..."

     

21. הגישה הנהוגה בבתי המשפט להקדמת מועד האיזון, למועד של פירוד בין הצדדים, מקורה בניסיון לאתר את העיתוי המדויק לעניין הקרע, אשר יהווה אבן בוחן להפסקת השיתוף שבחיי נישואיהם. הדגש הינו על נקודת זמן, אשר משקפת מועד קרע סופי באופן ודאי. הפירוד חייב להיות סופי ומוחלט כהוראת הפסיקה.

     

    דיון והכרעה: 

     

22. אין חולק כי הנתבע עזב את דירת המגורים המשותפת של הצדדים ביום 22/1/25, ומאז הצדדים חיים בפירוד עד עצם היום הזה. התובעת לא מכחישה את עניין עזיבתו של הנתבע בתאריך הנ"ל, אולם טוענת כי הפירוד בפועל אירע ביום 7/10/23.

     

23. מעיון בכתב התביעה שהגישה התובעת עולה, כי היא בעצמה ביקשה בסעיף 63 לתביעה למנות אקטואר לצורך הגשת חוות דעת, וביקשה מביהמ"ש להורות כי מועד האיזון יהיה מיום נישואיהם של הצדדים ביום 28/6/2008 ועד ליום 21/1/25 שהוא מועד הפירוד בין הצדדים. סעיף זה יש בו הודאה מפורשת מטעם התובעת כי מועד הקרע הוא ביום 22/1/25.

     

24. מטיעוני הצדדים עולה, כי המשבר שנוצר בין הצדדים הוביל לפירוד מלא, סופי ומוחלט רק בעת עזיבתו של הנתבע מבית המגורים המשותף של הצדדים ביום 21/1/25. טענת התובעת כי המסמך החד צדדי שערך הנתבע בשנת 2024 יש בו הוכחה לכך כי הצדדים הגיעו להסכמה לעניין הפירוד מצאתי לדחות. המסמך אלין מפנה התובעת הוא מסמך שצופה פני עתיד ומפרט הסדרים עתידיים שטרם התרחשו. המסמך אינו מהווה שום הצהרה או הסכמה על מועד הקרע. הסדרים עתידיים אותם הנתבע רצה לקבוע במסמך שערך באופן חד צדדי ללא חתימת התובעת עליו, אינו יכול לשמש ראייה למועד קרע מוסכם.

     

25. טענת התובעת כי הצדדים לא קיימו יחסי אישות מאז ה- 7/10/23 ובפועל מאז הצדדים ישנו בחדרים נפרדים, גם אם היא נכונה, אין בה להוביל למסקנה כי בתאריך זה נוצר נתק סופי ומוחלט בין הצדדים בכל המישורים והתחומים. עפ"י ההלכה הפסוקה מועד הקרע נקבע במועד בו מתקיים ניתוק סופי ומוחלט לא רק ביחסי האישות אלא גם במישור הכלכלי ובשיתוף בחיי הבית השוטפים.

     

26. גם אם ביהמ"ש היה מקבל את טענת התובעת על העדר קיום יחסי אישות מאז ה- 7 באוקטובר 2023 והפרדה במגורים בתוך הבית, עולה מטיעוני הצדדים וממסמכים עליהם חתמו הצדדים, כי הצדדים המשיכו בניהול משק בית משותף, שניהם נשארו בבית, שניהם חתמו על הסכם שכירות ביום 1/8/24 להשכרת יחידת הדיור, ושניהם נתנו הסכמה בכתב לבנק לאומי לסגור חוב למועצה לשנת 2024 בשנת 2025.

     

27. טענת התובעת כי הצדדים לא ניהלו שום חיי אישות מאז 7/10/23 אינה בפני עצמה עילה לקביעת מועד הקרע בתאריך זה, שכן בפועל הם המשיכו להתגורר בבית המגורים המשותף והיה ביניהם שיתוף בניהול ההוצאות השוטפות של הבית, גידול הילדה וגם במישור הכלכלי ולא הייתה שום הפרדה בעניינים אלו. אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי מועד הקרע הוא מיום הפסקת קיום יחסי האישות ביום 7/10/23, שכן הקרע אינו נקבע עפ"י הפסקת קיום יחסי אישות בלבד, אלא, עפ"י מכלול נסיבות המצביעות על סיום חי השיתוף הכולל כאשר האלמט המרכזי הינו ההפרדה הכלכלית המלאה. טענת התובעת בעניין זה אין לה כל בסיס, לא מכוח הוראות החוק הדין וגם לא בהלכה הפסוקה ודינה להידחות.

     

28. הקרע הסופי והמוחלט בין הצדדים נוצר ביום 22/1/25, עם עזיבת הנתבע את בית המגורים המשותף של הצדדים. רק ממועד זה הפרידו הצדדים את מגוריהם בפועל ורק ממועד זה ניתן לקבוע כי הקרע הפך להיות קרע בבחינת סופי ומוחלט. הפירוד בין הצדדים התרחש באופן סופי ומוחלט עת עזב הנתבע את בית המגורים המשותף של הצדדים ביום 22/1/25, עובדה שהתובעת מאשרת, ורק ממועד זה הופסקו חייהם המשותפים של הצדדים על כל היבטיהם.

     

29. אשר על כן, כפי שעולה מנסיבות חייהם המשותפים של הצדדים ומתוך העובדות שנפרשו בפני, בתאריך 22/1/25 בא לידי ביטוי רצינות הפירוד וסופיות חייהם המשותפים של הצדדים. החל ממועד זה, אין לראות עוד בצדדים משום יחידה כלכלית אחת הצוברת נכסים למען מטרה משותפת.

     

    סוף דבר:

     

30. לאור האמור לעיל, במסגרת יישום הכללים שבפסיקה, רואה אני לנכון, להורות על המועד הקובע לעניין קביעת הזכויות והחובות המשותפים, היום בו עזב הנתבע את בית המגורים המשותף של הצדדים, קרי, ביום 22/1/25.

     

     

     

     

     

31. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות בסכום כולל של 2,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, ולא, יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד התשלום המלא בפועל.

     

32. הצדדים יודיעו תוך 7 ימים האם ניתן למנות את רואה החשבון, מר *** ***, בהתאם להסכמתם בדיון מיום 12.2.2026, לצורך קבלת חוות דעת לאיזון משאבים.

     

33. המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים ותרשום את התיק לתזכורת מעקב בהתאם.

     

    ניתנה היום, כ"ח תמוז תשפ"ו, 13 יולי 2026, בהעדר הצדדים.